מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

תורת השדים – מי הם וכיצד הם נלחמים בנו?

[♜]

במאה העשרים חלה תפנית חדה ביחס למציאותם של שדים. בחלק הראשון של המאה התכחשו, בדרך כלל, למציאותם; בחלקה האחרון זכתה מציאותם לאישור אוניברסלי ביתר קלות. אין ספק שגידול במספר המכשפות והאסטרולוגים, יחד עם פריחה במכירות של אביזרים נלווים (כולל כתבי עת מסחריים), תרמו לשינוי הזה. סרטים וספרים על חוצנים יצרו אווירה אוהדת יותר לקבלת שדים.

I. עדות ספר הבריתות

ספר הבריתות מאשר באופן חד-משמעי את מציאותם של שדים, אף שלא כל מאמין משיחי מודה בתקפותה של עדות זו. שימו לב לדרך ההתחמקות מכוחה של חלק מההוראה המקראית: "לעתים קרובות, שדים שורדים כצורת ביטוי (למשל, 'גרמלינס') זמן רב לאחר שחדלו להיות דמויות של אמונה. בהתאם לכך, אזכור שם של שד בטקסט המקראי אינו עדות אוטומטית לאמונה בו".1

 

א. עדותו של המשיח

במשך שירותו הארצי, גירש אדוננו שדים מספר פעמים מאנשים שונים. המקרים האלו מאשרים כמובן את אמונתו במציאותם של שדים (מתי יב 29-22; טו 28-22; יז 20-14; מרק' ה 16-1). הוא אף נתן סמכות לתלמידים לגרש שדים בהקשר שלא דרש, כפי שאחדים  טוענים, התאמה לאמונתם הנבערת בשדים (מתי י 1). האדון מעולם לא הוכיח איש שהאמין בקיומם של שדים (לוקס י 17), ועם זאת, בנקודות אחרות, הוא היה מוכן לתקן תיאולוגיה כוזבת בנושא.

אם איננו יכולים לקבל את עדות האדון, נאלץ להגיע למסקנות הבאות: (א) הוא שיקר, או (ב) הוא התאים את הוראתו לבורות של קהל שומעיו (שלמעשה מאשימה אותו בהפצת שקר), או (ג) עורכי הטקסט בקהילה הקדומה הוסיפו את החלקים שעוסקים בהוראתו על שדים.

 

ב. עדותם של חלקים אחרים בברית החדשה

כל מחברי הברית החדשה (להוציא מחבר האיגרת אל העברים) מזכירים את קיומם של שדים ביותר מ- 100 הפניות. ראו למשל, האיגרת הראשונה אל הקורינתים י 21-20; יעקב ב 19; התגלות ט 20. כל ההפניות שהוזכרו משתמשות במילה שדים (daimonion). הפניות אחרות לשדים משתמשות במילים "מלאך" או "רוח".

 

ג. עדות התנ"ך

התייחסות התנ"ך לשדים פחותה בהרבה. השדים בדברים לב 17 ובתהלים קו 37 היו אלילים שבני-ישראל החשיבו כסמלים חזותיים של שדים. השעירים בויקרא יז 7; בדברי הימים ב יא 15; בישעיהו יג 21; לד 14 היו גם הם תפיסות שדיות.

התכחשות למציאותם של שדים דורשת התעלמות מאמתותם של קטעים רבים במקרא או אפילו שלילתם.

 

II. מוצא השדים

הוצעו מגוון של הצעות למוצאם של השדים.

 

א. הם רוחות של אנשים רשעים שנפטרו.

נראה שהשקפה זו נובעת מהאמונה היוונית העתיקה על השדים, שהם רוחות של מתים המופרדות מגופם, במיוחד אלו שהיו רשעים בחייהם. אין לכך שום סימוכין בספר הבריתות מפני שעל-פיו המתים שלא נושעו נשלחים למקום של עינויים ואין ביכולתם לשוב ולשוטט על פני כדור הארץ (תהל' ט 18; לוקס טז 23; התג' כ 13).

 

ב. הן רוחות של גזע שהיה קיים טרם בריאת האדם ואשר הופרדו מגופם

השקפה זו טוענת שבמקור משל השטן על עולם מושלם ועל גזע של אנשים טרם בריאת האדם. כשחטא השטן לאלהים, האנשים האלו היה מעורבים באופן כלשהו במרד. הם איבדו את גופם והפכו לרוחות או לשדים.2 רעיון זה מבדיל בין כל המלאכים, טובים ורעים כאחד לבין השדים, ומסתמך על כך שהשדים מחפשים גוף לשכון בו כהוכחה שהם רוחות אשר הופרדו מגופם. אולם מול ההשקפה הזאת עומדת עובדה פשוטה שבשום מקום בספר הבריתות אין רמז לקיומו של גזע שקדם לבריאת האדם. אדרבא, האדון מצהיר שאדם היה האדם הראשון (מתי יט 4). בנוסף, בשום מקום במקרא לא מצויין שהמתים חופשיים לחזור לכדור הארץ.

 

ג. הם צאצאי האיחוד שמוזכר בבראשית ו 4-1

כדי לאמת את ההצעה הזאת יש צורך בשתי הנחות לפחות: (א) בני האלהים הם מלאכים; (ב)

הצאצאים לא היו אנושיים. הדעה שבני האלהים היו מלאכים אפשרית, אולם לא ייתכן שהצאצאים היו שדים. המשמעות של דבר זה צריכה להיות שהצאצאים היו בני כלאיים – חצי אנושיים וחצי מלאכיים (הנפילים או הגיבורים בעלי השם, המוזכרים בפסוק 4), שהושמדו במבול ושרוחותיהם חסרות הגוף הפכו לשדים.

 

ד. הם מלאכים שחטאו

על פי השקפה זו, השדים הם המלאכים שמרדו יחד עם השטן. תומכים בה השיקולים הבאים:

השטן כונה שר השדים (מתי יב 24), שמעיד על-כך שהואיל ומנהיגם, השטן, הוא מלאך גם השדים הם מלאכים, אבל מלאכים שחטאו כמוהו.

אנו יודעים שלשטן יש דרגות שונות של מלאכים שמאורגנות היטב ומקדמות את מטרותיו. שתיים מהדרגות הללו מכונות רשויות וממשלות, בדומה לשתי הדרגות של המלאכים הטובים (אפס' ג 10; ו 12). נראה שדבר זה מצביע על כך שאותו סוג של ישויות מאייש את הדרגות האלה, ולפיכך הישויות המרושעות הן מלאכים שחטאו.

במספר מקומות נקראים השדים רוחות (אם כי רוחות טמאות), ועל-כן הם קשורים לעולם הרוחני של מלאכים ולא לעולם האנושי. לדוגמה, השד שמוזכר במתי יז 18 נקרא רוח טמאה בגרסה המקבילה במרקוס ט 25. אותה משוואה של שדים ורוחות נמצאת בלוקס י 20-17. בנוסף, לפי מתי ח 16, האדון ריפא רבים שהיו אחוזי שדים בגרשו את הרוחות הטמאות מהם.

עלינו להכיר בכך שבשום מקום במקרא לא נאמר ישירות שהשדים הם מלאכים שחטאו, אבל נראה שהראיות שצוטטו לעיל מצביעות על המסקנה שהם כאלה.

 

III. כליאתם של מספר מלאכים שחטאו

 

ספר הבריתות מציין שתי קבוצות של מלאכים שחטאו, האחת כוללת את אלו שנהנים ממידה מסוימת של חופש לבצע את תוכניות השטן; והשנייה מורכבת ממלאכים כלואים, חלקם באופן זמני ואחרים כלואים לצמיתות בכבלי השאול (Tartaros) (פטר"ב ב 4; יהודה 6). היוונים ראו בטרטרוס מקום ענישה שנמצא מתחת להאדס. אלו שכלואים באופן זמני נמצאים בתהום (לוקס ח 31; התג' ט 3-1, 11). חלק נשלחים לשם לחכות למשפט הסופי ואחרים ישוחררו כדי לפעול על פני האדמה (התג' ט 3-1, 11, 14; טז 14).

מדוע חלק מהם כלואים בטרטרוס? אם הסיבה היא בגלל הצטרפותם למרד השטן אז מדוע כל המלאכים שחטאו לא נמצאים שם? ומדוע השטן עצמו לא כלוא שם? עבור חלק מהמלאכים "הנופלים" כליאה בטרטרוס היא עונש על חטא מסוים בנוסף על החטא הקדמון, חטא ייחודי. היו שהציעו את החטא הלא-טבעי, שמוזכר בבראשית ו 4-2, שאותו ביצעו מספר מלאכים שחטאו (שמכונים שם "בני- האלהים") ועל כך נכלאו בטרטרוס.

אף שמלאכים לא מולידים למינם (כלומר, לא מולידים תינוקות מלאכים), ייתכן והותר להם להתאחד עם נשים אנושיות, במקרה היחיד הזה לצורך הולדת צאצאים אנושיים. עם זאת, טבעה יוצא הדופן של ההרשאה הזאת, שסותרת את כל מה שאנו יודעים על מלאכים ונישואים, היא נקודת החולשה בהשקפה הזו. אבל אם זה אושר במקרה היחיד הזה, הוא רק מחזק את הייחודיות של החטא המפלצתי הזה שהסתיים בכליאתם לנצח של אותם מלאכים בכלא של טרטרוס. השותפים האנושיים לחטא זה הושמדו כמובן במבול. דעות אחרות על "בני-האלהים" בקטע הזה הן: (א) שושלת שת המוסרית שהתאחדה עם הנשים הבלתי מוסריות משושלת קין;  ו-(ב) שליטים משושלת קין. נקודת החולשה של הדעה הראשונה נעוצה בצורך להאמין  ששתי השושלות – המוסרית והבלתי מוסרית נשמרו בנפרד זו מזו במהלך כל השנים לפני התרחשות המאורע בבראשית פרק ו. נקודת החולשה בדעה השנייה (שהוצעה על-ידי התרגום הארמי) היא חוסר ראיות שמערכת מלכותית של שליטים משושלת קין נוסדה באותו זמן. אף שאני באופן אישי נוטה להשקפה על מלאכים שנפלו, זו בעיה פרשנית שאיננו יכולים לפתור.

מה היה החטא הספציפי שביצעו המעורבים בו? שלוש תשובות אפשריות: (1) אם מלאכים היו מעורבים אז החטא היה מגע פיזי בין מלאכים לבין בני אנוש: (2) אם בני-האלהים היו אנושיים, היה זה חטא של נישואים ללא אבחנה ובלי התייחסות למצב הרוחני (במקרה של שושלת שת) או למעמד המלכותי (אם מלכים היו מעורבים); (3) היה זה חטא של פוליגמיה מפני שעל-פי פסוק 2 ניתן להבין שהם (אלו שעליהם מדובר) לקחו את כל הנשים שבחרו (השווה שם ד 19) והצאצאים היו גיבורים בעלי כושר צבאי (הנפילים חיו קרוב לוודאי בארץ לפני הנישואים הללו ועל-כן לא היו הפרי שלהם).

 

הערות

 

  1. T. H. Gaster, “Demons,” in The Interpreter’s Dictionary of the Bible (New York: Abingdon, 1976),

     1:818.

  1. G. H. Pember, Earth’s Earliest Ages (New York: Revell, ca. 1900), 72-73.

 


 

מהותם של השדים

 

מאחר ושדים שייכים לאותו מעמד של ישויות כמו המלאכים והשטן, לכל היצורים האלה יש הרבה במשותף.

 

I. טבעם האישי

 

א. הם אישיויות אמיתיות

השדים אינם כוחות או רעיונות שקיימים רק במוחנו. השדים קיימים; מציאותם אינה תלויה בקיומם של בני-אדם וביכולתם של אלה להעלות אותם על דעתם.

  1.  אינטליגנציה. הם בעלי אינטליגנציה. הם יודעים מי היה האדון בהיותו עלי אדמות (מרק' א 24), ויודעים על אובדנם הסופי (מתי ח 29). הם גם מאמינים באלהים אחד (יעקב ב 19).
  2.  רגשות. הם יכולים להפגין רגשות, במיוחד כשהם נשפטים (לוקס ח 28; יעקב ב 19).
  3.  רצונות. הם מבטאים את רצונותיהם (לוקס ח 32).
  4. אישיות. הם מתוארים בכינויי גוף אישיים (לוקס ח 30-27).

 

ב. הם ישויות רוחניות

בניגוד לישויות בשר ודם השדים הם ישויות רוחניות (אפס' ו 12). למרות זאת, כיצירים הם מוגבלים במקום ולא אינסופיים כפי שאלהים הוא. בדרך כלל, הם בלתי נראים לעיני אדם, אם כי לעתים נוכחותם נראית באמצעים שונים (מה"ש יט 15; התג' ט 12-1; טז 13).

 

II. טבעם האינטלקטואלי

 

השדים מפגינים יכולת שכלית רבה, כמצופה ממעמד רם כזה של ישויות. הם יודעים מיהו ישוע (מרק' א 24). הם מכירים באובדנם הסופי (מתי ח 29). הם יודעים שיש רק אלהים אחד (יעקב ב 19). הם מפתחים שיטות דוקטרינליות ומקדמים אותן (טימ"א ד 3-1), פעילות שלכאורה תגדל לקראת אחרית הימים.

אינטליגנציה ניתנת להעצמה תוך כדי ניסיון. כל שד מתקיים, כמובן, לאורך כל ההיסטוריה האנושית. למרות העובדה שלא כל אחד מהם צפה בכל מה שהתרחש במהלך ההיסטוריה, אריכות ימיהם מוסיפה מימד נוסף לאינטליגנציה הטבעית שלהם. הם ראו בני-האדם כמעט בכל מצב שניתן להעלותו על הדעת ולכן הם יכולים לחזות במדויק מה יעשה הפרט ברוב הנסיבות.

 

III. טבעם הלא מוסרי

 

א. בישותם

השדים מכונים "רוּחוֹת הַטֻּמְאָה" (מתי י 1), "רוחות רעות" (לוקס ז 21), "רוּחַ שֵׁד טָמֵא" (לוקס ד 33), "כֹּחוֹת רוּחָנִיִּים רָעִים" (אפס' ו 12). מונחים אלה מציינים בבירור את טבעם הלא מוסרי של השדים.

 

ב. במטרותיהם

אי מוסריות היא כל דבר שמנוגד לטוב, אבל טוב חייב בסופו של דבר להיות מוגדר ביחס לרצון אלהים. לפיכך, פעילויותיהם הלא מוסריות של השדים כוללות כל דבר שמתנגד לרצון אלהים.

להלן עדותו של מי שהיה מעורב באופן עמוק בספיריטואליות:

 

הרוחות  שפגשתי בסיאנס היו, על-פי רוב, מוסריות מאוד. הן עודדו אותנו לא לעשן או לא לשתות

או לא לעשות כל דבר שיזיק למוחנו ולגופנו. רועי קהילה נדרשו להטיף מוסריות, נימוסים טובים וגאווה

אזרחית. הכרתי רועי קהילה שבפועל קיבלו מסרים ברוח  והשתמשו

בהם בדרשות! הרוחות מדברות לעתים תכופות על ישוע מוסרי, אבל לעולם לא על המושיע שמת מות

כפרה על חטא.

בניגוד לטון המוסרי הגבוה של הסיאנסים שנערכו בביתנו, השתתפתי בסיאנסים אחרים שבהם

הרוחות היו חושניות ומגדפות.1

 

המטרות הלא מוסריות של השדים חייבות לכלול קידום של אי מוסריות מרושעת ואי מוסריות טובה. זה, לחלוטין, עולה בקנה אחד עם מטרות השטן ועם רצונו לחקות כל מה שטוב וצודק.

 

IV. היכולות שלהם

 

א. כוחם

לעתים השדים מסוגלים להפגין כוח על-אנושי כאשר הם פועלים דרך בני-אדם. אחוז השדים המטורף מגרשיים היה מסוגל לנתק את כל האזיקים והכבלים (מרק' ה 3). בני סקוה הותקפו על-ידי אחוז שדים (מה"ש יט 16).

 

ב. האינטליגנציה שלהם

הזכרתי כבר את האינטליגנציה הגבוהה שלהם, אבל תמיד נשאלת השאלה, האם השדים יודעים את העתיד. הם בהחלט יכולים להבין את תכנית אלהים לעתיד שהרי היא כתובה בספר הבריתות. האם מעשי השליחים טז 16 מעיד על-כך שהם מסוגלים לחזות את העתיד? כנראה שלו, כי המונח "ניחוש העתיד", שמופיע בברית החדשה רק כאן, יש להבינו במובן הרע של המילה, כלומר "מתחזים לנבא את העתיד". בתרגום השבעים, המונח מתייחס בקביעות לדבריהם של נביאי שקר או למי שמתעסק בכישוף שאסור על-פי דין תורה.

 

ג. נוכחותם

השדים אינם אינסופיים; הם מוגבלים והם ברואים, אם-כי על-אנושיים. כפי הנראה, הם אינם נמצאים בכל מקום; ועם זאת, אינם כה מוגבלים כבני-אדם על-ידי המחסומים הרגילים של החלל (לוקס ח 30 – לגיון של שדים שכן בתוך אדם אחד). עצם העובדה שהשדים יכולים להיכנס לתוך גוף של אדם או של חיה מוכיחה שביכולתם לעבור דרך מחסומים שמגבילים בני-אדם.

מספרם הרב של השדים יוצר את הרושם שהם נמצאים בכל מקום, אף שלא כך הוא. השטן שעובד עימם משתמש במספרם הרב לנסות ולקדם את תוכניותיו בכל העולם.

לסיכום, השדים אינם אנושיים ואינם אלוהיים. הם על-אנושיים בעלי אינטליגנציה גבוהה, ניסיון רב ויכולות רבות. שלילת קיומם אינה ספקנות אלא בערות. גישה לא מציאותית לגבי היכולת שלהם היא פזיזות מסוכנת.

 

הערות

  1. Victor H. Earnest, I Talked with Spirits (Wheaton: Tyndale, 1970), 38.

 

 


 

מה עושים השדים?

 

 I. ביחס לשטן

על-פי רוב פועלים השדים כשליחי השטן לקדם את מטרתו לסכל את תכנית אלהים. על-אף שהשטן מוגבל מעצם היותו יציר נברא, השדים מרחיבים את יכולתו ואת פעילותיו באופן ניכר. למעשה, נדמה לעתים שהשטן הוא כל-יכול ונמצא-בכל, למרות העובדה שאינו כזה. השדים מרחיבים את את פעילויותיו בהרבה באופן שניתן לחשוב שהשטן עצמו עושה הכל (אפס' ו 12-11).

 

II. ביחס לאלהים

 

א. הם מתנגדים לתכנית אלהים

בבחירתם למרוד באלהים ולתמוך בשטן, השדים ממשיכים להתנגד למטרותיו של אלהים בעולמנו (דנ' י 14-10; התג' טז 16-13).

 

ב. אלהים עשוי להשתמש בהם לבצע את מטרותיו

לעתים אלהים עשוי להשתמש בשדים כדי לקדם את מטרותיו. הוא שלח רוח רעה להתסיס את אנשי שכם נגד אבימלך (שופ' ט 23). הוא השתמש ברוח רעה להעניש את שאול המלך בהפרעה נפשית שגבלה בשיגעון (שמ"א טז 14). הוא שלח רוח שקר בנביאיו של אחאב לתת לו עצה רעה (מל"א כב 22). הוא השתמש במלאכו של השטן לייסר את שאול השליח כדי שלא ייתנשא (קור"ב יב 7). הואיל והם יצירים, השדים אחראים בפני אלהים ולכן הוא יכול להשתמש בהם כרצונו.

 

III. ביחס לדת

 

א. הם מקדמים עבודת אלילים

בביצוע התנגדותם לאלהים, השדים מנסים בפועל להפנות את בני-האדם לעבודת אלילים. הדבר היה נכון בתקופת התנ"ך (ויק' יז 7; דבר' לב 17; תהל' קו 38-36) והוא נכון עכשיו (קור"א י 20); וכפי הנראה, ההשתחוויה לשדים תתרחב בימי הצרה הגדולה שתבוא עלינו (התג' ט 20).

 

ב. הם מקדמים דתות שקר

  1.  הם מלמדים על מושיע חסר ערך. יוחנן הזהיר את קוראיו לבחון את הרוחות כי השדים משפיעים על נביאי שקר (יוח"א ד 4-1). המבחן העיקרי של האורתודוקסיה (אם כי לא היחיד) היה לאשר את אמתות ההתגלמות; כי לו המשיח לא היה בא בבשר הוא לא היה יכול למות ולהיות מושיענו.

גם שאול הזהיר מפני התקפה על ההתגלמות בהוראת השדים (טימ"א ג 16- ד 3). אם ג 16 הוא תמצית האמת שכלולה במה שסביר להניח היה מזמור של הקהילה הקדומה, אז נוכל לשער שהשדים תוקפים לא רק את ההתגלמות, אלא גם את תקומת האדון ואת עלייתו השמימה.

  1.  הם מלמדים ישועה הנובעת ממעשים. נדמה שזו הנקודה באיגרת הראשונה אל טימותיאוס ד 3- 4. על-ידי קידום סגפנות כמעשה טוב, הם מחליפים את חסד אלהים בתכנית של מעשים לישועה.
  2. הם מלמדים הפקרות מוסרית. "עמוקות השטן" שללא ספק מקדמים אותם שדיו, מנסים ללמד את האנשים שרע זה טוב (התג' ב 24-20).

 

IV. ביחס לגויים

 

דניאל י 13 מציין ששר מלכות פרס התנגד שמלאך אלהים יעביר מסר לדניאל. בתגובה נשלח מיכאל שר המלאכים להתמודד איתו, מה שמצביע על כך שהנסיך היה שד רב עוצמה. לפני פרוץ אירועי הר מגידון יאספו השדים את מנהיגי הגויים למערכה הצבאית (התג' טז 16-13). לכאורה שוררת מלחמה בין מלאכים לבין שדים שמערבת את ענייניהם של עמי העולם. התעיית הגויים היא חלק מתכנית-העל של השטן והוא משתמש בשדים לבצעה. ההשלכות מכך על הפוליטיקה הבינלאומית הן מזעזעות, מפני שאין שום סיבה לא להאמין שזה עדיין קורה היום.

 

V. ביחס לבני-אדם

 

א. ייסורים

השדים יכוליםלגרום למחלות פיזיות (מתי ט 33, אלם; יב 22, עיוורון ואלם; יז 18-15, התקף). הם גם מסוגלים לגרום להפרעות נפשיות (מרק' ה 5-4; ט 22; לוקס ח 29-27; ט 42-37). הם יכולים להיות מעורבים בגרימת מוות לאנשים (התג' ט 19-14). כמובן, לא כל הבעיות הפיזיות והנפשיות נגרמות על-ידי שדים; למעשה, ספר הבריתות מבחין בין מחלות שנגרמות באופן טבעי לבין אלו שנגרמות על-ידי שדים (מתי ד 24; מרק' א 32, 34; לוקס ז 21; ט 1).

 

ב. סטייה

העובדה ששדים נקראים גם רוחות טמאות מוכיחה שבכל מעשיהם משחיתים כל מה שטהור, נעלה וצודק. השדים רוצים להשחית אנשים בכך שהם גורמים להם לסור מתכנית אלהים אל תכניתו של השטן. לפעמים הם עושים זאת באמצעות דוקטרינה וסגנון חיים מושחתים שאולי נראים טוב לבני-אדם (טימ"א ד 3-1); ולפעמים הם עושים זאת על-ידי קידום פעילויות של רשע וטומאה (דבר' לב 17; תהל' קו 39-37). את היעדר המוסריות של הכנענים ניתן ליחס לפעילות של שדים (ויק' יח 30-6; דבר' יח 14-9).

 

ג. בעלות

  1. הגדרה. אחוז שדים הוא אדם שנשלט ישירות על-ידי שדים בכך שהם שוכנים בו. כל בני-האדם, מאמינים ולא מאמינים, מושפעים מפעילותם של השדים, אבל לא כולם אחוזי שדים. אנשים אחוזי שדים אינם מסוגלים לנתק עצמם משליטת השד.

המונח "אחוז שדים" מופיע שלוש-עשרה פעם בברית החדשה, תמיד בבשורות (למשל, מתי ד 24; יב 22; מרק' ה 18-15; לוקס ח 36; יוח' י 21). אותה התופעה מתוארת במונחים כגון: "לגרש" או "להוציא" (מרק' א 26-25; ט 25). לאחר חג השבועות אחוזי שדים וגירוש שדים מוזכרים רק במעשי השליחים ה 16; ח 7; טז 18-16; יט 12. המתנה הרוחנית של הבחנה בין הרוחות (קור"א יב 10) מתייחסת קרוב לוודאי ליכולת ההבחנה בין מקורות אמיתיים לבין מקורות מזוייפים של התגלות על-טבעית כאשר היא ניתנת באופן מילולי, ולא ליכולת לגרש שדים מבני-אדם.

  1.  מאפיינים. המאפיינים של אחיזת שד יכולים להיות מגוונים כמו פעילויותיהם של השדים, ונעים בין מתון ועד חמור ואפילו מוזר. בספר הבריתות לא מוזכרים יותר מדי תסמינים ספציפיים של אחיזת שדים, אבל הם כוללים: מומים גופנים כגון אלם, עיוורון ופרכוסים (מתי ט 32; יב 22; לוקס ט 39); נטייה להרס עצמי (מרק' ה 5; לוקס ט 42); טירוף (אנשים האמינו ששדים יכולים לגרום זאת, יוח' י 20); כוח על-טבעי (מרק' ה 4-3) וכוחות הנסתר (מה"ש טז 18-16). אף שהשדים יכולים לעשות את הדברים האלה באנשים, אין זה אומר שכל מחלה, למשל, נגרמת כתוצאה מפעילות השדים. לוקס הרופא מבחין בבירור בין מחלות שנגרמות על-ידי שדים לבין מחלות מסיבות אחרות, טבעיות יותר (מה"ש ה 16).

להלן תיאור של אחוז וודו בהאיטי:

 

האדם נכנס למצב שדומה לטראנס (בדרך כלל לאחר שעבר פרכוסים), שבמהלכו נכנסת אחת מרוחות הוודו אל תוך גופו ומשתלטת עליו. האישיות האנושית מוחלפת בעל-אנושית, התכונות האנושיות מקבלות את המאפיינים של הרוח (זכר או נקבה, טוב או רע, זקן או צעיר, ערמומי או כן), ומגרונו של בן האנוש נשמעים דברי הרוח, חלקם ב"לשונות" לא מובנות לחלוטין. ההשתלטות עשויה להימשך דקות או שעות או לפעמים אפילו ימים, כשבמהלך הזמן הזה אחוז השד מוזן באוכל ובמשקה שאהובים על הרוח (לעתים מזון שאדם שאינו אחוז שדים לא מסוגל לאכול) ומוצע לו הבידור החביב עליו. לאחר מכן, האדם אינו זוכר דבר מהתנהגותו כאליל.1

 

  1. אחריות. בנושא זה המקרא אומר מעט מאוד באופן מפורש. האזהרה להישמר מהתקפות השטן ולהתנגד להן מרמזת שכישלון חושף את האדם לאפשרות שיישלט על-ידי השטן ושדיו. על-כן, הפרט עשוי לשאת באחריות לכל מה שמתרחש בזמן שהשד אוחז בו בזה שהוא פותח פתח להתקפות שטניות קודמות.

עם זאת, המקרה של הנער אחוז השדים מילדותו, עשוי להצביע על כך שזה היה מצב שלא היתה לו שליטה בו (מרק' ט 21). ובוודאי שהקוץ בבשרו של שאול לא היה משהו שהוא הביא על עצמו, אלא שאלהים השתמש בשד כדי להכותו (קור"ב יב 7).

  1. היקף התופעה. האם אחיזת שדים מוגבלת ללא מאמינים או שהיא יכולה להתפשט גם למאמינים? במילים אחרות, האם בימינו משיחי יכול להיות אחוז שדים? הטענה שמאמין אינו יכול להיות אחוז שדים מבוססת על העובדה שרוח הקודש שוכן בלב המאמין. כלומר, מאחר ורוח הקודש שוכן במאמין, בלתי אפשרי שהשטן או שד כלשהו ישכון במאמין בו בזמן. אולם האין זה נכון שהבשר והרוח נלחמים בתוך המאמין? (גלט' ה 17-16). אם נטען שהאדם הישן נשפט (רומ' ו 6), ניתן לציין שגם השטן נשפט (יוח' יב 31). ובכן, אם הרוח והבשר, החדש והישן יכולים לדור במאמין באותו זמן, מדוע לא רוח הקודש והשטן (או השדים)?

הפסוקים הַמוּעֲלִים כתמיכה בהשקפה שמאמינים יכולים להיות אחוזי שדים הם בדרך כלל אלו: שמואל א טז 14; לוקס יג 16-11; מעשי השליחים ה 3; הראשונה לקורינתים ה 5; השנייה לקורינתים יא 4; יב 7. אבל, כשבודקים את הפסוקים הללו מגלים כי הם אינם מוכיחים שמאמינים יכולים להיות אחוזי שדים. אולי צריך להציג מחדש את השאלה. במקום לשאול האם מאמין יכול להיות אחוז שדים, אנו צריכים לשאול האם השטן או שד יכולים לפעול מתוך המאמין כמו מחוצה לו?

שמואל א טז אומר שרוח רעה עינתה את שאול, אבל בסיס הפעולה לא מצויין. גם איננו יודעים בוודאות את מצבו הרוחני של שאול לפני אלהים. לוקס מייחס את העיוות הגופני של האישה לפעולה של שד והאדון מכנה אותה "בת אברהם". יש שמבינים זאת כמקרה ברור של שד שפועל בתוך המאמין. אך אין זה ברור אם "בת אברהם" מצביע על היותה מאמינה או רק בת לעם הנבחר. ברור שלא היתה משיחית במובן שהתקבל אחרי חג השבועות.

העונש שהוטל על האח החוטא באיגרת הראשונה אל הקורינתים פרק ה כלל את מסירתו לידי השטן (ראה גם טימ"א א 20). אבל בין אם הכוונה היא שהשטן ו/או השדים ייפעלו מתוך חייו או שפשוט הוא כעת הוצא מתוך ההגנה וההתחברות של הקהילה אל תחום שליטתו של השטן, העולם, עדין נתון לוויכוח. "הרוח השונה" בשנייה לקורינתים יא 4 אינה שד יותר מאשר "ישוע אחר" בפסוק. היא בשורה אחרת שמשעבדת. בסיס הפעולה של שליח השטן (שד) שאלהים שלח לייסר את שאול השליח אינו מצויין בפרק יב 7. על-אף שהתוצאה היתה קוץ בבשר, אין זה אומר שהשד שכן בגופו של שאול.

מעשי השליחים ה 3 מציין בבירור שהשטן מילא את לבו של חנניה לשקר לרוח הקודש. המילה "מילא" זהה למילה באיגרת אל האפסים ה 18: "הימלאו ברוח". הואיל ואין סיבה שלא נאמין שחנניה היה מאמין, הרי לפנינו הצהרה ברורה שהשטן אכן מילא את לב המאמין. לא נאמר כאן דבר על שדים, אם כי ניתן לשער שאם השטן מילא את לבו גם השדים היו יכולים.

איך ניתן לאמוד את הראיות הללו? להלן שתי הצעות. ראשית, עלינו לבטל כל ביטוי כגון "אחיזת שד" או "שכינת שד" כשמייחסים את המושגים האלה למאמינים, מפני שאנו נוטים לייחס למושגים האלה אותה תובנה שיש לנו על שכינת רוח הקודש (דהיינו, תושבות קבע במאמין). לא השטן ולא השדים יכולים לשכון בקביעות במאמין או לנצחו באופן סופי, אף-על-פי שהם עשויים לשלוט לפעמים בחייו. המאמין עשוי להימסר לידי השטן לאובדן הגוף, אולם רוחו תיוושע ביום האדון(קור"א ה 5). לא משנה מה השטן או השדים יכולים לעשות למאמין, בין אם בסיס הפעולה שלהם הוא בתוך המאמין או מחוצה לו, השליטה שלהם אינה יכולה להיות קבועה ונצחית. יוחנן מצהיר בפירוש שהרע אינו יכול לגעת במי שנולד מאלהים (יוח"א ה 18). המילה "לגעת" כאן נאמרת במובן של לפגוע – השטן אינו מסוגל לפגוע במאמין. יוחנן משתמש במילה רק בעוד מקום אחד, ביוחנן כ 17, שם הכוונה לא למגע קל אלא לאחיזה, להידבקות, להיאחז במישהו. השטן לעולם לא יכול לאחוז במאמין מתוך כוונה לפגוע בו, מפני שהמאמין שייך לאלהים לנצח ובאופן שאי אפשר לשנותו. השטן (או השדים) עשויים לייסרו ואפילו לשלוט בו לזמן מה, אבל לעולם לא באופן קבוע או לנצח.

שנית, הערפול שקיים בברית החדשה בנוגע לבסיס הפעולה של השדים ביחס למאמין,שחובר להיעדרן של מצוות ישירות (לאחר חג השבועות) לגירוש שדים, עשוי לתת לנו מושג כיצד להילחם באויב. בדרך כלל, אין לראות בגירוש שדים דרך לתקוף אותם, אלא יש להשתמש בכלי הנשק המקובלים שלנו נגד השטן ושדיו. המשיחי צריך לטפל בהתעללות של השדים כפי שהוא מתנגד לפיתוי או כפי שהוא נלחם נגד מעללי הבשר שלו. הוא צריך לבחון עצמו, אם יש בו תחומי מרדנות נגד תורת אלהים או נגד רצונו, להתוודות על כל חטא, לסמוך על כוחו של רוח הקודש ששוכן בו וגדול מהשטן (יוח"א ד 4) ולהשתמש בכל שריון הנשק של אלהים (אפס' ו 18-13).

אפילו אם יהיה צורך בגירוש שדים במקרים קיצוניים, מגרש השדים אינו יכול למנוע מהם לתקוף את אותו האדם שוב, כי אף אדם אינו יכול להבטיח שיקשור את השדים ויישלחם לתהום. שאול מזכיר לנו שאנו נלחמים נגד כוחות האופל כל חיינו. לפיכך, המשיחי צריך להיות ערני (פטר"א ה 8), ללבוש את שריון הנשק של אלהים ולהשתמש בכל דבר שתורם לרוחניות בריאה (רומ' יב 2; קור"ב י 5; פיל' ד 8). הערה של זהירות: לא כל הבעיות מקורן ביוזמה של שדים, לא כל המחלות הגופניות, לא כל הבעיות הנפשיות, לא כל החטאים. חלקם נובעים מגורמים טבעיים, אחרים מהבשר. גירוש שדים לא יעזור במקרים כאלה, אבל אם נילחם את המלחמה הטובה של האמונה נרוויח בכל.

 

הערה

  1. Carter Harman, “The West Indies,” Life World Library (New York Time, Inc. 1963), 53-54.

 

 

 

קבלו עדכונים חמים