מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

האם יוחנן כתב על מיקרוצ'יפים עתידניים? ("תָּו הַחַיָּה" מפרספקטיבת הפרשנות ההיסטורית)

אם אתם צופים בתכנים משיחיים ברשת, בטוח נתקלתם בפרשנויות וספקולציות (ולעיתים אף קונספירציות) שונות ל"תו החיה" והתייחסות לכל שיוחנן לכאורה כתב על כל מיני מיקרו-צ'יפים עתידניים על היד ועל המצח. כל זאת, בהתבסס על פסוק מעורפל בספר ההתגלות פרק י"ג:

1 רָאִיתִי חַיָּה עוֹלָה מִן הַיָּם, עֶשֶׂר קַרְנַיִם לָהּ וְשִׁבְעָה רָאשִׁים; עַל קַרְנֶיהָ עֲשָׂרָה כְּתָרִים וְעַל רָאשֶׁיהָ שְׁמוֹת גִּדּוּפִים. 2 וְהַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי הָיְתָה דּוֹמָה לְנָמֵר, רַגְלֶיהָ כְּרַגְלֵי דֹּב וּפִיהָ כְּפִי אַרְיֵה. וְהַתַּנִּין נָתַן לָהּ אֶת כֹּחוֹ וְאֶת כִּסְאוֹ וְסַמְכוּת רַבָּה. 3 אֶחָד מֵרָאשֶׁיהָ הָיָה כְּשָׁחוּט, אַךְ מַכַּת הַמָּוֶת אֲשֶׁר לָהּ נִרְפְּאָה וְכָל הָאָרֶץ הִשְׁתּוֹמְמָה עַל הַחַיָּה. 4 הֵם הִשְׁתַּחֲווּ לַתַּנִּין מִפְּנֵי שֶׁנָּתַן אֶת הַשִּׁלְטוֹן לַחַיָּה, וְהִשְׁתַּחֲווּ לַחַיָּה בְּאָמְרָם: "מִי כְּמוֹ הַחַיָּה? וּמִי יָכוֹל לְהִלָּחֵם עִמָּהּ?" 5 נִתַּן לָהּ פֶּה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת וּנְאָצוֹת וְנִתְּנָה לָהּ סַמְכוּת לִפְעֹל אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים. 6 הִיא פָּתְחָה אֶת פִּיהָ בִּנְאָצוֹת כְּלַפֵּי הָאֱלֹהִים, לְנָאֵץ אֶת שְׁמוֹ וְאֶת מִשְׁכָּנוֹ, אֶת הַשּׁוֹכְנִים בַּשָּׁמַיִם. 7 הֻתַּר לָהּ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם הַקְּדוֹשִׁים וּלְנַצְּחָם, וְנִּתַּן לָהּ שִׁלְטוֹן עַל כָּל שֵׁבֶט וְעַם וְלָשׁוֹן וְאֻמָּה, 8 וְיִשְׁתַּחֲווּ לָהּ כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא נִכְתְּבוּ שְׁמוֹתֵיהֶם בְּסֵפֶר הַחַיִּים שֶׁל הַשֶּׂה הַשָּׁחוּט מֵהִוָּסֵד תֵּבֵל. 9 מִי שֶׁאֹזֶן לוֹ, יִשְׁמַע נָא! 10 הַמְיֻעָד לַשְּׁבִי יֵלֵךְ בַּשְּׁבִי; וְהַמְיֻעָד לֵהָרֵג בַּחֶרֶב יֵהָרֵג בַּחֶרֶב. בָּזֶה סַבְלָנוּת הַקְּדוֹשִׁים וֶאֱמוּנָתָם. 11 רָאִיתִי חַיָּה אַחֶרֶת עוֹלָה מִן הָאָרֶץ. הָיוּ לָהּ שְׁתֵּי קַרְנַיִם דּוֹמוֹת לְקַרְנֵי שֶׂה וְהִיא דִבְּרָה כְּתַנִּין. 12 אֶת סַמְכוּת הַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא מוֹצִיאָה אֶל הַפֹּעַל לְפָנֶיהָ, וּמְאַלֶּצֶת אֶת הָאָרֶץ וְיוֹשְׁבֶיהָ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לַחַיָּה הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר מַכַּת הַמָּוֶת שֶׁלָּהּ נִרְפְּאָה. 13 הִיא עוֹשָׂה אוֹתוֹת גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ עַד כְּדֵי הוֹרָדַת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם אַרְצָה לְעֵינֵי בְּנֵי אָדָם, 14 וּמַתְעָה אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ עַל-יְדֵי הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר הֻתַּר לָהּ לַעֲשׂוֹת לְנֹכַח הַחַיָּה, בְּאָמְרָהּ לְיוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לַעֲשׂוֹת צֶלֶם לַחַיָּה אֲשֶׁר הֻכְּתָה מַכַּת חֶרֶב וְחָיְתָה. 15 גַּם הֻתַּר לָהּ לָתֵת רוּחַ לְצֶלֶם הַחַיָּה בְּאֹפֶן שֶׁצֶּלֶם הַחַיָּה גַּם יְדַבֵּר, וְאַף יִגְרֹם לְכָךְ שֶׁיּוּמְתוּ כָּל אֲשֶׁר אֵינָם מִשְׁתַּחֲוִים לְצֶלֶם הַחַיָּה. 16 וְהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהַכֹּל, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, הַחָפְשִׁיִּים וְהָעֲבָדִים, יָשִׂימוּ לָהֶם תָּו עַל יַד יְמִינָם אוֹ עַל מִצְחָם, 17 כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר – אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתָּו, שֵׁם הַחַיָּה אוֹ מִסְפַּר שְׁמָהּ. 18 בָּזֹאת הַחָכְמָה. מִי שֶׁבִּינָה לוֹ, יְחַשֵּׁב נָא אֶת מִסְפַּר הַחַיָּה, כִּי מִסְפַּר אָדָם הוּא וּמִסְפָּרוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ.

ברצוני להתייחס לפרק רק בכמה נקודות, ובקצרה בלבד כדי לענות על השאלה – האם כאשר יוחנן כתב למאמינים באסיה, הוא חשב על צ'יפ בגופם שבעוד אלפי שנים יגיע (ואם לא, האם ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה). אעזר בפרשנות היסטורית לטקסט ("פרשנות היסטורית" היא פרשנות המייחסת את הכתוב למאורעות המיידים אשר בהקשרם נכתב הטקסט).

 

למי ספר ההתגלות נכתב ולמה?

כאשר יוחנן כתב את הספר ההתגלות ("חזון יוחנן"), לפני אלפיים שנה, קהל היעד שלו היו אלו להם הוא כתב את הטקסט – הקוראים המקוריים של הטקסט לפני אלפיים שנה. לכן, הטקסט הזה שאמנם רלוונטי גם לנו היום – היה אמור להיות הגיוני ורלוונטי קודם כל להם. שוב אדגיש, אין ספק שגם לנו כיום יש מה ללמוד מהטקסט הזה (ב' טימותיאוס ג 16) והוא רלוונטי גם לעתיד, אבל על מנת שנוכל לפרש את כוונתו המקורית של מחבר הטקסט בקטע הזה, עלינו לזכור, בהתאם לחוקי הפרשנות המקראית, למי יוחנן כתב את הטקסט ולמה הוא כתב. מידע זה בדרך כלל מופיע עם פתיחת המכתב\אגרת:

  1. קהל היעד של יוחנן היו 'שֶׁבַע הַקְּהִלּוֹת אֲשֶׁר בְּאַסְיָה' (א' 4).
  2. הסיבה לכתיבת המכתב היתה על מנת להודיע 'אֶת אֲשֶׁר צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּמְהֵרָה' (א' 1)
    זאת אומרת, שקהל היעד המקורי של יוחנן הם לא אנחנו שחיים במאה ה21, והמידע שיוחנן סיפק במכתבו לא היה לגבי איזשהי טכנולוגיה לא מובנת להם שצפויה היתה לקרות אלפיים שנה לאחר מכן, אלא משהו שמבחינתם של הקוראים – צפוי להיות רלוונטי עבורם ('בִּמְהֵרָה' לא חייב להיות מבחינת זמן).

 

מי החיה?

לדעת רוב התאולוגים החיה היא האימפריה הרומית ושליטיה (ביחוד נרון – שהיה קיסר רומא בעת כתיבת ספר ההתגלות) אשר מייצגים כמובן את השטן. נרון היה הקיסר השישי (אחרי יוליוס קיסר, אוגוסטוס, טיבריוס, קליגולה וקלאודיוס) דבר המסביר את מספר החיה. (אגב, פרשנות זו מציינת גם את הגימטריה של שמו של "נרון קסר" – אשר יוצאת 666.)

נירון קיסר, שעמד בראש האימפריה הרומית, היה ידוע בשנאתו כלפי מאמינים משיחיים. נירון דרש לעבוד את האלילים של האימפריה הרומית, אך המשיחיים סרבו לעשות זאת. לכן, נירון קיסר הורה על רדיפתם, השלכתם לחיות טרף, על צליבתם במספרים גדולים ואף על קשירתם לעמודים ושריפתם בעודם חיים (של המשיחיים).

סויטוניוס (היסטוריון מהמאה השניה) מספר ש"הוטל עונש מוות על המאמינים בכריסטוס – אלה המאמינים באמונת-הבל של כת חדשה ומושחתה".[1] במילים אחרות, השטן השתמש בנירון קיסר (ששלט על האימפריה הרומית) כדי לנסות ולחסל את המאמינים והאמונה בישוע. נירון ללא ספק היה המתנגד הגדול ביותר למשיח ולבשורה בתקופה בה מילותיו של יוחנן נכתבו.

 

"…אוֹתוֹת גְּדוֹלִים, אֲפִלּוּ עַד כְּדֵי הוֹרָדַת אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם אַרְצָה לְעֵינֵי בְּנֵי אָדָם… וּמַתְעָה אֶת יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ עַל-יְדֵי הָאוֹתוֹת אֲשֶׁר הֻתַּר לָהּ לַעֲשׂוֹת לְנֹכַח הַחַיָּה" (13-14)

אנחנו יודעים שעל מנת להילחם בבשורה, השטן העניק באותה התקופה כל מיני כוחות על טבעיים לכל מיני מכשפים (לדוגמא, מעשי השליחים יג 6-11) על מנת להתנגד לשליחים ולהפצת הבשורה. רבים באימפריה הרומית ידעו להשתמש בכוחות העל טבעיים של המכשפים על מנת למשוך את דעת הקהל אל האלילים הרומים, ומאידך אף יש עדויות היסטוריות לכך שהאימפריה הרומית זייפה ניסים דתיים מאותה הסיבה בדיוק[2]. "הורדת אש מן השמים" הם הברקים מן השמים שירדו לארץ, ששימשו כאותות בידי המכשפים (אגב, גם לתלמידי ישוע היה כוח על טבעי זה, ראו לוקס ט 54). אין ספק שלשטן היתה אג'נדה לבצע ניסים ונפלאות על מנת להסית את דעת הקהל מהשליחים ומבשורת המשיח שהפיצו ברחבי היבשת ולהסיתה חזרה אל אלילי האימפריה הרומית. מהסיבה הזאת, ישנם כתבים עתיקים רבים המייחסים את התיאור שבפסוקים הללו לקיסר נירון.[3]

 

"גַּם הֻתַּר לָהּ לָתֵת רוּחַ לְצֶלֶם הַחַיָּה בְּאֹפֶן שֶׁצֶּלֶם הַחַיָּה גַּם יְדַבֵּר וְאַף יִגְרֹם לְכָךְ שֶׁיּוּמְתוּ כָּל אֲשֶׁר אֵינָם מִשְׁתַּחֲוִים לְצֶלֶם הַחַיָּה" (15)

ישנם תיעודים היסטורים רבים לכך שפסלי אלילים בעבר זזו, בכו ואף דיברו[4]. מרקוס מינוקיוס פליקס לדוגמא (מאמין משיחי שחי במאה השנייה לספירה), כתב על כך ששדים ורוחות רעות הם שגורמים לפסלי האלילים לזוז ולדבר (בחיבורו "אוקטאביוס", עמ' 27). אחרים טענו כי מדובר בתעתועי עיניים שביצעו הרומים בהמונים על מנת שיזבחו לאותם פסלי לאלילים.

מי שנשבע אמונים לקיסר רומא, משמע שהיה עליו לזבוח לאלילי רומא (קיסר רומא נחשב לאליל לאחר מותו)[5] אבל המאמינים המשיחיים כמובן סרבו להשתחוות לצלמים, ולכן קיבלו על עצמם עונש מוות אוטומטי מהקיסר.

 

"וְהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהַכֹּל, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, הַחָפְשִׁיִּים וְהָעֲבָדִים, יָשִׂימוּ לָהֶם תָּו עַל יַד יְמִינָם אוֹ עַל מִצְחָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר – אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתָּו, שֵׁם הַחַיָּה אוֹ מִסְפַּר שְׁמָהּ" (16-17)

עד כה ראינו, אמנם בקצרה בלבד, את ההקשר והרקע לפסוק המפורסם.

כשיוחנן כתב למאמינים באסיה על "תָּו" (χάραγμα = "תו", או "סמל", או "סימן", או "חותמת") הוא לא התייחס לאיזשהי טכנולוגיה שבעוד אלפי שנים תגיע (איך מידע כזה רלוונטי עבורם?), אלא דיבר על כך שלא יהיה ניתן לבצע סחר בשווקים ללא אותו סימן\סמל\תו\חותמת. מדובר בסימן שהיה מוטבע\מוחתם על מסמכים רשמיים ועל הכסף. מה היה הסימן שהוטבע? הנה דוגמא למטבע (אמיתי שנמצא בחפירות ארכיאולוגיות בירושלים) עם סמל פניו של נירון קיסר מוטבע עליו:

555
שימו לב למטבע שנמצא בירושלים – דמותו של נירו קיסר
Courtesy University of North Carolina

יד ימין או מצח?

אז מה הכוונה ביד ימין ומצח? ככל הנראה מדובר בשפה אלגורית, אפשר להתווכח עד מחר מה מסמלת כל אלגוריה; יד ימין לדוגמא, מסמלת אולי את היד שמעבירה את התשלום. בכל מקרה, רק כמה פרקים קודם לכן, יוחנן תיאר את המאמינים המשיחיים כמי שיש להם את "חוֹתַם הָאֱלֹהִים בְּמִצְחוֹתָם" (התגלות ז 4, ט 4). ברור שיוחנן התכוון לכך בצורה אלגורית, שהרי משיחיים לא התהלכו עם חותמות על המצח. אם כך, "ביד ימין או במצח" – אין ספק כי מדובר בשפה אלגורית בה השתמש יוחנן בפרקים ז, ט וגם כאן בפרק יג.

 

מה לגבי העתיד (מיקרו-צ'יפים וכו')?

לסיכום, מלבד אולי מעט דמיון (ע"י הוצאת פסוק מהקשרו) – אין קשר פרשני מיידי בין מה שכתב יוחנן, לבין כל מיני מיקרו-צ'יפים, תעודות זהות ביומטריות וספקולציות (או קונספירציות) שונות אחרות. אבל העתיד עלול להוכיח כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה גם בעידן הטכנולוגי.

אם אנחנו יודעים ומסכימים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, ואנחנו יודעים שנבואות בכתבי הקודש הן מעין בבואה שחוזרת על עצמה גם (לדוגמא, נבואת זכריה יב 10 המתגשמת הן בבשורת יוחנן יט 37 והן צפוייה, ע"פ ספר התגלות א 7, להתגשם שוב פעם בעתיד). לכן, רק הגיוני שאנחנו עתידים לראות התגשמות של פסוקים המתארים התרחשויות שכבר קרו – בכל מיני דרכים וצורות בעתיד שוב פעם. ובעוד בהחלט ייתכן ובעתיד נראה משהו דומה בדמות צ'יפ טכנולוגי, ברור כי מבחינת המחבר, כוונתו המקורית היתה לא לטכנולוגיה עתידנית, אלא למאורעות שהתרחשו בימי חייו. (למען הסר ספק, אני לא טוען שכל ספר ההתגלות מתאר רק מאורעות שכבר התרחשו, או שתמיד מדובר באלגוריה בלבד).

 

 

[1] סויטוניוס, שנים-עשר הקיסרים, נירון, 16

[2] The Mechanics of Subversion in the Roman Provinces. [Aune, D. E. (1998). Revelation 6–16 (Vol. 52B, p. 759). Dallas: Word, Incorporated.]

[3] Sib. Or. 3.63–74 (an addition to the text made after ca. A.D. 70) deals with Nero (= Beliar), his performance of “many signs for men” (σήματα πολλὰ ποιήσει ἀνθρώποις), and his fiery destruction (tr. Collins in Charlesworth, OTP 1:363) [Aune, D. E. (1998). Revelation 6–16 (Vol. 52B, p. 760). Dallas: Word, Incorporated.]

[4] There were many reports in the ancient world of statues turning (Dio Cassius 41.61; 54.7), sweating (Cicero, De div. 1.43.98; Plutarch Cor. 38.1; Anton. 60), weeping (Augustine Civ. dei 3.11), or speaking (Dionysius of Halicarnassus Ant. Rom. 8.56.2); several similar stories are collected in Plutarch De pyth. orac. 397E–398B; see C. Clarc, Les théories relatives au Culte des Images chez les auteurs grecs du iime siècle aprés J.-C. (Paris: Fontemoing, 1915) 45–49, and O. Weinreich, Antike Heilungswunder (Giessen: Töpelmann, 1909) 146. [Aune, D. E. (1998). Revelation 6–16 (Vol. 52B, p. 762). Dallas: Word, Incorporated.]

[5] Syme, Tacitus 2:469