מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

 

השמות הרבים של אלהים בספר הבריתות מגלים צדדים נוספים בדמותו. אלו אינם כינויים בלבד שניתנו על-ידי אנשים, אלא, ברוב המקרים, תיאורים עצמיים. ככאלו, הם מגלים היבטים שונים על אופיו.

גם כשאין משתמשים בשם מסוים, הביטוי "שֵׁם יְהוָה" מגלה משהו על דמותו. לקרוא בשם ה' משמע להשתחוות לו (ברא' כא 33). לשאת את שמו לשווא משמע לבזותו (שמות כ 7). אי קיום דרישות התורה כרוך בחילול שמו (ויק' כב 2, 32). הכהנים משרתים את אדני בשמו (דבר' כא 5). שמו אחראי להמשך קיומה של האומה (שמ"א יב 22).

 

I. אלהים

 

א. שימוש

המונח אלהים כשם כללי לאלוהות מופיע כ-  2570 פעם בתנ"ך, מהם כ-2310 פעם מופיע כשמו של האלהים האמתי. בפעם הראשונה מופיע השם בפסוק הראשון של ספר הבריתות. הוא מופיע בהתייחסות לאלילים בבראשית לה 2, 4;  בשמות יב 12; יח 11; כג 24.

 

ב. משמעות

פירוש השם אלהים תלוי מהיכן גוזרים אותו. יש הסוברים שמקור השם נובע מהשורש שפירושו פחד המצביע על כך שיש לפחד מהאלוהות, לירוא ממנה או לסגוד לה. אחרים גוזרים אותו משורש שמשמעותו חוזק או עוצמה, המצביעים על אלוהות בעלת כוח גדול. אף שאין זה חד משמעי, נראה שהראיות מצביעות על הפירוש השני שמציין, במקרה של אלהים האמתי, שהוא החזק, המנהיג האדיר והאלוהות העליונה.

 

ג. צורת רבים

השם אלהים, בצורת רבים, ייחודי לתנ"ך ואינו מופיע בשפה שמית אחרת. באופן כללי, קיימות שלוש השקפות על המשמעות של צורת הרבים.

  1. 1. היא צורת רבים פוליתאיסטית, דהיינו, במקור המילה היתה במובן פוליתאיסטי ורק מאוחר יותר קיבלה משמעות ייחודית. מכל מקום, המונותאיזם של התנ"ך נתגלה ולא פּוּתַּח מן הפוליתאוזם.
  2. היא צורת רבים טריניטרית. כלומר, אחדות האלהים נראית, או לפחות נרמזת בצורת הרבים. אבל, כפי שנראה בפרק הבא, המסקנה הזאת מחייבת לייחס את ההתגלות בברית החדשה לתנ"ך. צורת הרבים אולי מאפשרת את ההתגלות של אחדות האלהים שבאה מאוחר יותר, אולם זה די שונה מלומר שצורת הרבים מצביעה על אחדות האלהים.
  3. היא צורת רבים מלכותית. העובדה שמשתמשים בשם העצם באופן עקיב עם צורות יחיד של שם הפועל ועם שמות תואר וכינויי גוף בצורת יחיד מאשרת זאת. צורת רבים מלכותית מציינת את גדולתו ואת עליונותו הבלתי מוגבלים של אלהים.

 

ד. ההקשרים של השם הזה

אם שמו של אלהים פירושו "החזק" ומופיע בצורת רבים מלכותית, יש לצפות שישתמשו בו בהקשר לגדולתו ולמעשיו האדירים.

  1. בהקשר לריבונותו. השם אלהים מתאר אותו כ"אֱלֹהֵי כָל-הָאָרֶץ" (ישע' נד 5), "אֱלֹהֵי כָּל-בָּשָׂר" (ירמ' לב 27), "אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם" (נחמ' ב 4), "אֱלֹהֵי הָאלהים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים" (דבר' י 17).
  2. בהקשר למעשה הבריאה. הוא אלהים שברא הכל (ברא' א 1; ישע' מה 18; יונה א 9).

3.בהקשר למשפטו (תהל' נ 6; נח 12).

  1. בהקשר למעשיו האדירים למען ישראל (דבר' ה 23; ח 15; תהל' סח 8).

 

ה. שמות בעלי צירופים כבולים

  1. אל שדי. אף שמקור השם אינו ודאי, הפירוש המקובל ביותר הוא שהמילה שדי קשורה למילה אכדית שפירושה "הר". לפיכך, שם זה מתאר את אלהים כהכל יכול העומד על הר. בשם זה התגלה אלהים לאבות כדי לנחמם ולאשר את הברית שכרת עם אברהם (ברא' יז 1; כח 3; לה 11; שמות ו 3; ראה גם תהל' צא 2-1). בשם זה משתמשים, לעתים קרובות, גם בקשר לייסורים שמייסר אלהים את עמו (רות א 21-20).
  2. אל עליון. שם זה מדגיש את כוחו של אלהים, את ריבונותו ואת עליונותו. מלכי-צדק השתמש בו לראשונה כשבירך את אברהם (ברא' יד 19), אולם אם ישעיהו יד 14 מדווח על נסיונו של השטן לגזול את עליונותו של אלהים, אזי מדובר בשימוש קדום יותר. לאחר ההופעות הראשונות האלה, אין השם מופיע עד שנת 1000 לפנה"ס, כאשר הוא מוזכר שוב בספרות הפיוטית והגלותית (תהל' ט 3; דנ’ ז 18, 22, 25, 27).
  3. אל עולם. השם מופיע לראשונה בפסוק: "יְהוָה אֵל עוֹלָם" (ברא' כא 33).הוא מדגיש את העובדה שאלהים לא משתנה (תהל' ק 5; קג 17) וקשור לכוחו הבלתי נדלה.
  4. אל רואי (ברא' טז 13). הגר נתנה שם זה לאלהים כאשר דיבר אליה לפני הולדת ישמעאל.

 

II. יהוה

השם הבסיסי השני של אלהים הוא שם ההוויה – יהוה. הוא השם הנפוץ ביותר ומופיע בתנ"ך כ- 5321 פעמים.

 

א. מקור שם ההוויה

כנראה שמקור השם בשורש "הַוָּה" שמסמל קיום (כמו גזע עץ, או התפתחות  (כמו בנחמ' ו 6). ייתכן שניתן לשלב את שני הרעיונות במשמעות שמו של אלהים בכך שנאמר שהוא מציין אותו כאלהים פעיל ובעל קיום-עצמי.

 

ב. התגלות שם ההוויה

בשם זה השתמשו חוה (ברא' ד 1),אנשים בימיו של שת (פס' 6), נח (ט' 26) ואברהם (יב 8; טו 2, 8). אבל המשמעות העמוקה של השם נגלתה למשה. אלהים אמר כי אף שהתגלה לאבות הם לא ידעו אותו בשם ה' (שמות ו 3). משמעות השם לא היתה ידועה במובן המלא והעמוק ביותר. היא התגלתה למשה בסנה הבוער כאשר אלהים זיהה עצמו כ: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" (שם ג 14), הרעיון העיקרי היה שאלהים נוכח עם עמו ישראל.

 

ג. קדושת שם ההוויה

מאחר שיהוה הוא שמו המפורש של אלהים, שבו הוא היה ידוע לישראל, בתקופות שלאחר הגלות הוא נחשב לכה קדוש, שלא הגו אותו. במקום זאת נאמר "אֲדֹנָי", ובמאה השישית או השביעית לאחר הספירה שולב הניקוד של המונח אֲדֹנָי בעיצורים של יהוה כדי להזכיר לקורא בבית הכנסת לבטא את השם הקדוש כאֲדֹנָי. מכאן באה המילה המלאכותית יְהֹוָה. אולם כל זה מדגיש את יראת הכבוד שחשו כלפי השם.

 

ד. משמעות שם ההוויה

נראה שכמה היבטים נכללו במשמעות השם יהוה.

  1. הוא מדגיש את קיומו העצמי והבלתי משתנה של אלהים. אנו מוצאים תימוכין לכך בגיזרון (אטימולוגיה) ובאופן שהאדון משתמש בנאמר בשמות ג 14 ביוחנן ח 58 כדי לקבוע את טענתו לקיומו הנצחי המוחלט.
  2. הוא מבטיח את נוכחות אלהים עם עמו (ראה שמות ג 12).
  3. 3. הוא קשור בגבורת אלהים שפועלת למען עמו ושומרת את בריתו איתם, אשר הומחשה ואושרה בגאולת עמו ממצרים (שמות ו 6).

 

ה. צירופים כבולים עם שם ההוויה

  1. יהוה יראה (ברא' כב 14). לאחר שמלאך אדני הצביע על איל כתחליף ליצחק קרא אברהם למקום "יְהוָה יִרְאֶה".
  2. יהוה נסי (שמות יז 15). לאחר תבוסת העמלקי הקים משה מזבח וקרא לו "יְהוָה נִסִּי".
  3. יהוה שלום(שופ' ו 24).
  4. יהוה צבאות (שמ"א א 3). דימוי צבאי שמתאר את ה' כמפקד צבאות המלאכים שבשמים ומפקד מערכות ישראל (שמ"א יז 45). התואר משקף את ריבונותו ואת כל-יכולתו של אלהים, וזכה לשימוש נפוץ בקרב הנביאים (ישעיהו וירמיהו) כדי להזכיר לעם, בתקופות של משבר לאומי, שאלהים הוא מנהיגם ומגינם.
  5. יהוה מְקַדִּשְׁכֶם (שמות לא 13).
  6. יהוה רועי (תהל' כג 1).
  7. יהוה צדקנו (ירמ' כג 6).
  8. יהוה שמה (יחז' מח 35).
  9. יהוה אלוהי ישראל (שופ' ה 3; ישע' יז 6).

למען הדיוק, צירופים אלה אינם שמות נוספים של אלהים, אלא כינויים ותארים שצמחו, לעתים תכופות, מתוך אירועי זיכרון. מכל מקום, הם חושפים היבטים נוספים לדמותו של אלהים.

 

III. אדני

כמו השם אלהים גם השם אדני הוא צורת רבים מלכותית. הפירוש של צורת היחיד הוא אדון (ברא' יט 2; מ 1; שמ"א א 15). משתמשים בו, כצפוי, כדי לתאר מערכת יחסים בין בני אדם (כמו אדון ועבד, שמות כא 6-1). כאשר משתמשים בו לתיאור היחסים בין אלהים לבני-אדם, הוא נושא את הרעיון של סמכותו המוחלטת. יהושע מכיר בסמכותו של שר צבא אדני (יהושע ה 14), וישעיהו נכנע לסמכותו של אדני, אדונו (ישע' ו 11-8). בברית החדשה המילה המקבילה היא kurios, "אדון".

 

 IV. אלהים (Theos)

א. שימושים

תאוס הוא הכינוי הנפוץ ביותר לאלהים בברית החדשה והתרגום הנפוץ ביותר לאלהים בתרגום השבעים. הוא כמעט תמיד מתייחס לאלהים האחד האמתי, אם-כי לפעמים נקראים בשם זה גם  האלילים על-ידי עובדי האלילים או על-ידי משיחים שמתכחשים לאלילי כזב אלה (מה"ש יב 22; יד 11; יז 23; יט 27-26; קור"א ח 5; תסל"ב ב 4). השם מתייחס גם לשטן (קור"ב ד 4) ולארציות (פיל' ג 19). החשוב ביותר, ישוע המשיח מכונה תאוס (אף שכמה מהקטעים שנויים במחלוקת). שימו לב לרומים ט 5; יוחנן א 1, 18; כ 28; טיטוס ב 13.

 

ב. הוראה

הדרך שבה נעשה שימוש במילה חושף מספר אמתות חשובות על אלהים האמתי.

  1. הוא האלהים האמתי האחד והיחיד (מתי כג 9; רומ' ג 30; קור"א ח 4, 6; גלט' ג 20; טימ"א ב 5; יעקב ב 19). האמת הבסיסית הזו של היהדות — אחדותו של אלהים — אושרה על-ידי המשיח והקהילה הראשונה.
  2. הוא ייחודי. הוא לבדו האלהים (טימ"א א 17),הוא לבדו האלהים האמתי (יוח' יז 3), הוא לבדו קדוש (התג' טו 4), לו לבדו החכמה (רומ' טז 27). לפיכך, אסור שיהיו למאמינים אלהים אחרים חוץ מהאלהים האמתי לבדו (מתי ו 24).
  3. הוא נשגב. אלהים הוא הבורא, המקיים, אדון היקום ומתכנן העתים (מה"ש יז 24; עבר' ג 4; התג' י 6).
  4. הוא מושיע (טימ"א א 1; ב 3; ד 10; טיט' א 3; ב 13; ג 4). הוא שלח את בנו להיות הגואל (יוח' ג 16) ומסר אותו למוות בעדנו (רומ' ח 32).

 

ג. המשיח כאלהים

המשיח, בן האלהים, נקרא אלהים בכמה טקסטים של הברית החדשה.

  1. ביוחנן. הוראתו של יוחנן כוללת את הקטעים הבאים: יוחנן א 1, 18, אשר בכמה כתבי יד נכתב: "הַבֵּן הַיָּחִיד", והתיאור יוצא הדופן הזה עשוי להיחשב כעילה לקבלת האותנטיות שלו; פרק כ 28 שם משתמש תומס בשתי המלים: אדני (kurios) ואלהי (theos) בפנייתו לישוע; ואיגרת יוחנן הראשונה ה 20.

2.בכתבי שאול. נראה כי מכל כתביו של שאול, הפסוק מטיטוס ב 13 מהווה את הציון המובהק ביותר של ישוע כאלהים;  הפסוק ברומים ט 5 מוטל בספק בידי אחדים ולכן נסתפק בהערה כי, זה תקין מבחינה לשונית ועדיף מבחינת הטקסט לשייך את הביטוי "אֵל מְבֹרָךְ לְעוֹלָמִים", למשיח.

V. אדון (Kurios)

 

א. שימושים

 

מתוך 717 הפעמים שבהם מופיע בברית החדשה השם אדון (kurios), הרוב מופיע בכתבי לוקס (210) ובכתבי שאול (275) מפני שהם כתבו לדוברי יוונית ולבעלי תרבות יוונית.

 

ב. משמעות

המילה מדגישה סמכות ועליונות. היא יכולה להתפרש כאדון בפניית כבוד לאדם (יוח' ד 11), כבעלים (לוקס יט 33) וכאדון במובן של שליט (קול' ג 22); או שהמילה מתייחסת לאליל (קור"א ח 5) או לבעלים (פטר"א ג 6). כאשר ביטוי זה מתייחס לאלהים כ"אדון" הוא: "מבטא במיוחד את היותו בורא, את התגלות גבורתו בהיסטוריה ואת שלטונו הצודק ביקום …".1

 

ג. המשיח כאדון

במהלך חייו עלי אדמות פנו אל ישוע בתואר אדון, כלומר רבי (מתי ח 6). תומס מייחס לו אלוהות שלמה כאשר הוא פונה אליו ואומר: "אֲדוֹנִי וֵאלֹהַי!" (יוח' כ 28). תקומתו של המשיח מן המתים ועלייתו השמיימה הבטיחה את מקומו כאדון העולם (מה"ש ב 36; פיל' ב 11). אבל: "למשיחיים הראשונים שהורגלו בקריאת התנ"ך, המילה "אדון", כשהיא מיוחסת לישוע, מצביעה על זיהויו עם אלהי התנ"ך".2 כלומר, בהתייחס לפסוק כמו רומים י 9, כל "יהודי שמודה בפומבי שישוע מנצרת הוא 'אדון', יובן כמי שמייחס לו את הטבע האלוהי ואת התכונות האלוהיות".3 אם-כך, תמצית האמונה המשיחית היתה להכיר בישוע מנצרת כאלהי התנ"ך.

 

  1. VI. אדון (Despotes)

 

א. משמעות

המילה באה לציין בעלות, בעוד שהמילה kurios מדגישה סמכות ועליונות.

 

ב. שימושים

השימוש במילה Despot כפנייה לאלהים נעשה בתפילתם של שמעון הצדיק (לוקס ב 29), כיפא,אלו שהיו עימו (מה"ש ד 24) ונפשות הטבוחים על דבר אלהים (התג' ו 10). פעמיים מכונה המשיח Despot (פטר"ב ב 1; יהודה 4).

 

VII. אבא

אחד מהגילויים הייחודים לברית החדשה הוא אלהים כאביהם של יחידים. בעוד שהמילה "אב" מופיעה בתנ"ך חמש עשרה פעם בלבד, בברית החדשה היא נזכרת 245 פעמים. כאבא, הוא נותן לילדיו חסד ושלום (ברכת שלום שמקובלת באיגרות, ראה אפס' א 2; תסל"א א 1), מתנות טובות (יעקב א 17), ואפילו מצוות (יוח"ב 4). אנו פונים אליו כאבא גם בתפילה (אפס' ב 18; תסל"א ג 11).

לסיכום, בתקופת המקרא היתה לשם משמעות רבה יותר מזיהוי; הוא תיאר את בעל השם, כשהוא חושף, לעתים קרובות, מאפיינים מסוימים של האישיות. "יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה-אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל-הָאָרֶץ" (תהל' ח 2, 10).

 

 

 

הערות

  1. H. Bietenhard, “Lord,” in The New International Dictionary of New Testament Theology, ed. Cohn

Brown, (Grand Rapids: Zondervan, 1976), 2:514

  1. S. E. Johnson, “Lord (Christ),” in The Interpreter’s Dictionary of the Bible (New York: Abingdon,

     1976), 3:151.

  1. William G. T. Shedd, Romans (New York: Scribner, 1879), 318.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבלו עדכונים חמים