מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

פעלו למימוש תשועתכם (פיליפים ב 12)

ביאור וניתוח טקסטואלי

פיליפים ב 12[1]

לָכֵן אֲהוּבַי, כְּשֵׁם שֶׁצִּיַּתֶּם תָּמִיד, לֹא רַק כְּמוֹ בְּעֵת נוֹכְחוּתִי, אֶלָּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כָּעֵת, בְּהֵעָדְרִי – הִשָּׁמְעוּ עַתָּה, וּבְיִרְאָה וּבִרְתֵת פַּעֲלוּ לְמִמּוּשׁ תְּשׁוּעַתְכֶם.

רבים נוהגים לצטט את הפסוק הזה כדי לבסס את הטענה שיש את "החלק שלנו" בישועה הנצחית שלנו. החלק שלנו לכאורה, כולל ציות והתמדה. אך כדי "לרכך" את הפרשנות הזו, הם נוהגים להצביע על הפסוק הבא בתור חלק "מאזן", המראה כי אלוהים הוא זה שעוזר לנו ופועל בנו כדי שנשלים את החלק שלנו בישועה: וְאָמְנָם אֱלֹהִים הוּא הַפּוֹעֵל בָּכֶם גַּם שֶׁתִּרְצוּ וְגַם שֶׁתִּפְעֲלוּ כַּטּוֹב בְּעֵינָיו. (פס' 13)

אך האם זה נכון ששאול מלמד בקטע הזה שעלינו להתאמץ מתוך יראה כדי להשלים את הישועה שלנו מניתוק נצחי מאלוהים? התשובה היא לא. ההקשר המידי והרחב יותר של הקטע עוזרים לנו לקבוע את המשמעות של הפסוק.

ראשית, יש לתחם את הקטע כדי לקבוע את ההקשר הרחב; מפרק א פסוק 27 ועד פרק ב 18, שאול מפציר בפיליפים להיות מאוחדים עבור הבשורה. כל החלק הזה מתחלק לתתי-חלקים נוספים:

(1) שאול מפציר בפיליפים להיות מאוחדים לנוכח ההתנגדות של העולם (א 27-30)

(2) שאול מפציר בפיליפים להיות מאוחדים וענווים (ב 1-11)

  1.  שאול מפציר בפיליפים להיות מאוחדים לנוכח הפילוגים הפנימיים בקהילה (ב 1-4)
  2.  שאול מפציר בפיליפים לאמץ את הענווה והמסירות של ישוע (ב 5-11)

(3) שאול מפציר בפיליפים להיות בריאים וחסרי דופי בחייהם בעולם (ב 12-18).

שנית, עלינו להתבונן על ההקשר המידי; שאול מתחיל את פסוק 12 עם מילת הקישור "לכן" (Hōste). מילה זו מקשרת אותנו אל הרעיון הקודם. שאול בדיוק סיים להדגים (עם ישוע) עבור הפיליפים את הלך הרוח שאמור להימצא בהם (פס' 5-11), דהיינו, הקרבה עצמית וענווה (אבני הבניין של אחדות משיחית בריאה ואמתית). בפסוקים 17-18, שאול מסיים את הקטע עם הדוגמה האישית שלו (בנוסף לדוגמה של המשיח). לכן, עלינו להבין את הקטע בפיליפים ב 12 (עד פס' 16) בתור ההמשך של ההפצרה של שאול שהחלה בפיליפים ב 1-4 ואשר מסוכמת בפסוקים 17-18.[2] כפי שראינו, ההפצרה של שאול בפיליפים נועדה להאיץ בהם להיות מאוחדים כדי לשמר את בריאותה של קהילתם. לכן, ניתן להבין את פיליפים ב 12-16 כך: "אני מתחנן עבורכם לציית לי ולפעול למען השלמת בריאותה של קהילתכם. הן אלוהים כבר פועל בתוככם כדי לטפח בכם רצון טוב והדדי במקום שנאה. עשו זאת כדי שאף אחד לא ימצא בכם אשמה תוך כדי שאתם משתפים עם אחרים את דבר החיים." כפי שהתיאולוג פ.פ ברוס כתב:

"בהקשר הזה שאול לא מפציר בכל חבר הקהילה להמשיך לעבוד על הישועה האישית שלו; אלא שהוא חושב על הבריאות והרווחה של הקהילה בשלמותה. כל אחד מהם, וכולם יחדיו, צריכים להסב את תשומת ליבם לדבר הזה."[3]

חשוב תמיד לזכור כי כאשר אנו נתקלים במילה "ישועה", עלינו תמיד לשאול את עצמנו: "ישועה ממה?" אסור עלינו להניח באופן אוטומטי ובפזיזות שהכוונה היא לישועה מניתוק נצחי. במיוחד כאשר כל הפעמים האחרות שבהן המילה משומשת בספר או באיגרת, היא לא מתייחסת לכך[4].

הישועה בפיליפים ב 12, לא מתייחסת להצלה מניתוק נצחי, משום ששאול לא מדבר על כך בהקשר כלל. אלא שהישועה מתייחסת להצלה מפילוג וחוסר בריאות רוחנית של הקהילה כגוף. הישועה מתייחסת לטיפוח ושימור האחדות בהתבסס על הדוגמה של ישוע. את הישועה מהסוג הזה עלינו אכן לטפח ולפעול ביראה כדי לממשה.

הערות:

[1] ההסבר לקטע זה מבוסס על: Black, “The  Discourse Structure  Of  Phillipians:  A Study in Textlinguistics."

[2] מעניין שהמילה "ששון" מופיעה בתחילת הפרק (פס' 2) וגם בסוף הקטע (בפסוקים 17-18). לכן, מבנה מעטפת זה מהווה קטע מתוחם בעל רעיון זהה.

[3] Bruce, Philippians, 56-57.

[4] א 19 ("שחרורי), 28.