2 אַחַי, מְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶתְכֶם עַל שֶׁאַתֶּם זוֹכְרִים אוֹתִי בְּכָל דָּבָר וּמַחֲזִיקִים בַּמָּסֹרֶת שֶׁמָּסַרְתִּי לָכֶם. 3 רְצוֹנִי שֶׁתֵּדְעוּ כִּי רֹאשׁ כָּל אִישׁ הוּא הַמָּשִׁיחַ, וְרֹאשׁ הָאִשָּׁה הוּא הָאִישׁ, וְרֹאשׁ הַמָּשִׁיחַ הוּא אֱלֹהִים. 4 כָּל אִישׁ הַמִתְפַּלֵּל אוֹ מִתְנַבֵּא וְרֹאשׁוֹ מְכֻסֶּה, מְבַזֶּה הוּא אֶת רֹאשׁוֹ. 5 וְכָל אִשָּׁה הַמִּתְפַּלֶּלֶת אוֹ מִתְנַבֵּאת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, מְבַזָּה אֶת רֹאשָׁהּ; שֶׁכֵּן כָּמוֹהָ כְּמִי שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ. 6 אִם רֹאשׁ הָאִשָּׁה אֵינוֹ מְכֻסֶּה, אֲזַי גַּם רָאוּי שֶׁיִּגָּזֵז שְׂעַר רֹאשָׁהּ. אֲבָל אִם בּוּשָׁה הִיא לְאִשָּׁה לִגְזֹז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעָרָהּ, שֶׁתִּתְכַּסֶּה. 7 הָאִישׁ אָמְנָם אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת אֶת רֹאשׁוֹ, מִהְיוֹתוֹ צֶלֶם אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ, אַךְ הָאִשָּׁה הִיא כְּבוֹד הָאִישׁ; 8 כִּי אֵין הָאִישׁ מִן הָאִשָּׁה, אֶלָּא הָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ; 9 גַּם, הָאִישׁ לֹא נִבְרָא לְמַעַן הָאִשָּׁה, כִּי אִם הָאִשָּׁה לְמַעַן הָאִישׁ. 10 מִשּׁוּם כָּךְ חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה מָרוּת עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה מִפְּנֵי הַמַּלְאָכִים. 11 וְאוּלָם בָּאָדוֹן אֵין הָאִשָּׁה בְּלִי תְּלוּת בָּאִישׁ וְאֵין הָאִישׁ בְּלִי תְּלוּת בָּאִשָּׁה, 12 כִּי כְּשֵׁם שֶׁהָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ כֵּן גַּם הָאִישׁ נוֹלַד מִן הָאִשָּׁה, וְהַכֹּל מֵאֱלֹהִים. 13 שִׁפְטוּ אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם: הֲיָאֶה לְאִשָּׁה לְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים בְּגִלּוּי רֹאשׁ? 14 כְּלוּם הַטֶּבַע עַצְמוֹ אֵינוֹ מְלַמֵּד אֶתְכֶם שֶׁאִם לָאִישׁ שֵׂעָר אָרֹךְ הֲרֵי זֶה לִבְזוּתוֹ? 15 אֲבָל הָאִשָּׁה אִם יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר אָרֹךְ הֲרֵי זֶה לְכָבוֹד לָהּ, כִּי נִתַּן לָהּ הַשֵּׂעָר לִכְסוּת. 16 וְאִם מִישֶׁהוּ מִתְכַּוֵּן לְהִתְוַכֵּחַ, לָנוּ אֵין מִנְהָג כָּזֶה, אַף לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים. (קור"א יא 2-16)
קרה לכם פעם שעמדתם מול אדם ולא הייתם בטוחים האם מדובר בגבר או אישה?
לקורינתיים זה כנראה קרה הרבה. כיום אנחנו עדים להתעצמותן של תנועות פימיניסטיות ותנועת הLGBTQ – אפילו בתוך התנועה המשיחית. אבל כנראה שתנועות מהסוג הזה, היו קיימות כבר בתקופתם של הקורינתיים. לפיכך, שאול מבלה פסוקים רבים (9-12) במאמץ רב להדגיש כי כן יש הבדל בין נשים לגברים ובין התפקידים שלהם בעיניו של אלוהים.
מבוא
בפרקים יא עד יד, שאול עובר על מספר בעיות שונות שהיוו מטרד ספציפית בקהילת הקורינתיים. הבעיה הראשונה, היא נשים "פמניסטיות" אשר ניסו לטשטש את ההבדלים הקיימים בין גברים לנשים. הכיצד? בעזרת המראה החיצוני שלהן.
המוטיב של בושה חוזר על עצמו מספר פעמים בקטע (פס 4, פס 5, פס 6).
מהי, מבחינתו של שאול, הבושה? הבושה היא שאין הבדלים בין גברים לנשים – כאשר חושבים שאישה היא גבר וגבר הוא אישה – זאת בושה.
בימנו, קל מאוד להבדיל בין גברים לנשים: איפור, סגנון לבוש, תכשיטים, נעליים וכיוצא בזאת.
מצד שני, הקהילה הגאה והתנועה הפמיניסטית מנסים לטשטש את ההבדלים הללו ועושים כן ע"י טשטוש הסממנים החיצוניים (נשים עם שיער קצוץ ולבוש גברי, גברים עם איפור כבד ולבוש נשי, וכו')
בתרבות של לפני אלפיים שנה, אחת הדרכים העיקריות בה היו מבדילים בין נשים לגברים, היתה דרך השיער.
לנשים היה שיער ארוך, לגברים שיער קצר. זו היא דרך הטבע (פס 14).
אז מה הבעיה?
ראשית, בעוד על פי כתבים היסטוריים1, נהוג היה בתרבות הקורינתית כי אישה "נורמטיבית" היא בעלת שיער ארוך, היו גם נשים "פמניסטיות" שקיזזו את שיערן בדומה לגברים, מעין ניסיון ל"העצמה נשית", מה שגרם לטשטוש בין המינים.
שנית, בתרבות הקורינתית – גבר עם שיער ארוך, סימל גבר הומוסקסואל.2
שלישית, מתוך כתבים היסטוריים (לדוגמא Menander3) אנחנו יודעים שבקרב הקורינתיים – גילוח ראשה של האישה, מעבר לשפחות המקדש, סימל בושה עמוקה ועונש על הפקרות מינית (כגון ניאוף). לכן, ספציפית בתרבות של הקורינתיים, האסוציאציה של נשים מגולחות שיער היה מביש ביותר:
[1] שפחות\קדשות המקדש (הירוגמיה), [2] נשים שנענשו מאחר וחטאו חטאים מיניים, [3] יציאניות.
רביעית, בעולם הדתי – כיסוי הראש, סימל כניעה לסמכות. לכן, שאול גם אומר שאסור לגבר לחבוש כיסוי על ראשו מאחר ועליו אין סמכות אחרת מבין הבריאה (לא האישה ולא בעלי החיים) אלא שהוא עומד ישירות מול אלוהים. (בימנו, ביהדות האורתודוקסית עדיין יש את אותה המשמעות הסימלית, לכיסוי הראש, אך לא כלכך בקרב שאר העולם).
ככל הנראה ואותן "נשים פמניסטיות" ניסו לטשטש את ההבדלים שבין המגדרים בכך שהסתובבו עם שיער קצר ובהפגנתיות (ללא כיסוי לראשן). לכן, שאול טוען כי אישה שעושה דבר כזה, כָּמוֹהָ כְּמִי שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ. (פס 5) זאת אומרת שאישה שכזאת מביאה בושה כמו הבושה שעל האישה גלוחת הראש.
למען האמת, פסוק 5 מהווה רמז חד להבנה כי מדובר בעניין תרבותי, הרי גילוח ראש האישה היווה סקנדל תרבותי.
זאת אומרת, שלא תמיד היה ברור או אפשרי להבחין בין המינים. אך מאחר ואלוהים ברא גבר ואישה – בעלי מינים שונים ותפקידים שונים, זאת בושה מבחינתו של שאול כאשר האחד מזוהה בתור השני – שהרי זה מבלבל בין המינים וגם מטשטש סמכויות ותפקידים.
לכן, שאול דורש מנשים שכאלה 'לכסות' את ראשן.
אם כך, עולה השאלה – מה בנוגע לנשים שכן יש להן שיער ארוך? שואל מציין בפסוק 15:
"אֲבָל הָאִשָּׁה אִם יֵשׁ לָהּ שֵׂעָר אָרֹךְ הֲרֵי זֶה לְכָבוֹד לָהּ, כִּי נִתַּן לָהּ הַשֵּׂעָר לִכְסוּת."
השיער הארוך של האישה, הוא עצמו כבר כיסוי.
אך ורק אישה עם שיער קצר או מגולחת ראש זקוקה היתה לכיסוי ראשה.
חשוב לציין כי הקטע לא מדבר על בעל ואישה, אלא על אִישׁ ועל אִשָּׁה באופן כללי.
"הראש" משמע מנהיגות – כפי שאלוהים האב הוא המנהיגות בתוך האלוהות (יוחנן ה 30, ו 38. עברים י 9), כך במסגרת הקהילתית – על הגברים להנהיג את הנשים והילדים.
כאשר אישה מורדת ונראת כמו גבר, היא מטשטשת את ההבדלים המגדריים ובכך מביישת את הנהגת הקהילה (בדומה לנוער מורד שעושה בושות להוריו).
בימנו, התנועה הפמיניסטית כמו גם תנועת הLGBTQ הן דוגמאות מצויינות לאותה הבעיה – הניסיון לטשטש את המגדרים (ובכך גם את הסמכויות והתפקידים). אם באותה התקופה והתרבות, לראות ברחוב אישה עם שיער קצר או מגולחת ראש משמע בושה, זנות או הפקרות. כיום בתרבותנו, אישה הלובשת חצאית מיני מעור עם איפור כבד – מסמל את אותו הדבר. אם אישה שכזאת מעוניינת להיכנס לתוך בית-אלוהים, מן הראוי לתת לה בגד להתעטף בו. באופן דומה, שואל ביקש מאותן הנשים להסתיר את מה שנחשב היה באותה התקופה והתרבות להפקרות ובושה.
איך אנחנו יודעים כי מדובר בעניין תרבותי?
ראשית – ההקשר והרקע התרבותי שידוע לנו – אשר עליהם ביארנו עד כה במאמר.
שנית, מפסוק 16: וְאִם מִישֶׁהוּ מִתְכַּוֵּן לְהִתְוַכֵּחַ, לָנוּ אֵין מִנְהָג כָּזֶה, אַף לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים.
שאול אומר למי שמעוניין להתווכח – בשום קהילה אחרת אתם לא תמצאו את המנהג הזה (בו נשים גוזזות שיערן וחושפות אותו – כמו גברים) ולכן אי אפשר לומר שזה נורמה חברתית ואופנה ששאול פשוט עדיין לא מודע אליה.
רק כמה פסוקים קודם לכן (סוף פרק ט) שאול שם דגש אדיר על החשיבות של להתאים את עצמך למנהגי התרבות בה אתה חי כדי שלא להוות מכשול (בהנחה כמובן, שאין סתירה עם עקרונות האמונה).
לסיכום
בעוד אפשר ללמוד המון מתוך הקטע שכתב שאול אל הקורינתיים – החל בחשיבות של הבחנה בין המינים ועד לרגישות תרבותית. כיום, שיער קצר וכיסוי ראש כבר לא מסמלים את אשר סימלו בעבר (אישה מופקרת, יציאנית, קדשה וכו'), בעיקר מאחר והדרכים להבדיל בין המינים נשען בימנו על הרבה מעבר לאורך השיער. בתרבות המודרנית – שיער קצר, קצוץ או קירח (בפני עצמו) כבר לא מסמל הפקרות, זנות או בושה – אלא עניין של אופנה וטעם אישי.
1. Garland, 1 Corinthians, 531
2. Jerome Murphy-O’Connor, “1 Cor 11:2–16 Once Again,” CBQ 50 (1988), 265–74.
3. Garland, 1 Corinthians, 521; Winter, After Paul Left Corinth, 128–29