מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

נביאי שקר ומורי שקר (רון קנטור)

רון קנטור

האם אנו שופטים נביאים בברית החדשה על פי הסטנדרט בדברים י"ח? האם מישהו שמנבא משהו שלא מתממש הוא "נביא שקר"? האם מישהו שמלמד טעויות הוא "מורה שקר"? לדוגמה, אנחנו מאמינים ללא צל של ספק שמתנות הרוח תקפות לימינו. אם מורה אחר מלמד שהן אינן תקפות לימינו, האם הוא מורה שקר? אם אנחנו לא מסכימים על משהו זה אומר שצד אחד צודק והצד השני טועה, נכון? האם זה הופך אחד מאתנו למורה שקר?

אנחנו מסכימים שיש הבדל בין ללמד טעות לבין להיות מורה שקר.  מורה שקר מלמד דוקטרינות מוטעות על ישוע ומוביל אנשים הרחק מבשורת האמונה האמתית. זה לא מישהו שפשוט עושה טעות קטנה בתאולוגיה שלו או שלה. אם הסטנדרט שלנו הוא שחייבים להיות צודקים ב100%, אז כולנו מורי שקר באיזושהי מידה – כי כולנו שינינו או שיפרנו את ההבנה הדוקטרינאלית שלנו לאורך השנים.  אבל הברית החדשה ברורה:

"אבל גם נביאי שקר היו בעם, כשם שגם ביניכם יהיו מורי שקר. הללו יכניסו בחשאי תורות הרסניות ויכפרו באדון אשר קנה אותם, ויביאו על עצמם אבדן פתאום" (השנייה לפטרוס ב' 1)

כך גם לגבי הנביאים. ישוע נתן לנו אזהרה ברורה לגבי הופעת נביאי שקר באחרית הימים:

"נביאי שקר יקומו ויתעו רבים: (הם) יתנו אותות גדולים ומופתים כדי להתעות, אם אפשר, גם את הבחירים" (מתי כ"ד 11, 24).

נביא שקר בברית החדשה הוא לא אדם מאמין שאוהב את ישוע, מטיף את הבשורה, פועל בגבורת רוח הקודש וידוע כמנהיג מוכר בגוף המשיח, וקרה שנתן נבואה על משהו שעתיד לבוא והוא לא התרחש! (וזו רק דרך אחת בה אנו עלולים לנבא לא נכון). סביר להניח שזה קרה כי הוא הניח לתקוות ולרגשות שלו לגלוש, והוא ניבא סוג של משאלת לב . אולי זה קרה מסיבה אחרת.  לפי הכתובים, נביא שקר הוא אדם לא מאמין (או מאמין לשעבר!) שמשתמש בהשראה שטנית כדי להסיט אנשים מאלוהים ומהאמונה בישוע.  גם בתורה ברור שהדבר המשמעותי הוא שהמילים של הנביא/מורה יובילו אנשים בדרך מוטעית, לנטוש את אמונתם וללכת אחרי "אלוהים אחרים." (דברים י"ג 2-6; י"ח 9-22)

תחת תורת משה ישנן שתי דרכים לזהות נביא שקר:

  1. הוא דיבר בשם אלוהים אחרים.
  2. מה שניבא לא התקיים.

אבל כשישוע התייחס לנביאי שקר בברית החדשה הוא אמר:

"בפרותיהם תכירו אותם. האם אוספים ענבים מן הקוצים או תאנים מן הברקנים? כן כל עץ טוב עושה פרי טוב והעץ הנשחת עושה פרי רע.עץ טוב איננו יכול לעשות פרי רע ועץ נשחת איננו יכול לעשות פרי טוב." (מתי ז' 16-18).

כשאנחנו מדברים על נביאי שקר אנחנו לא מדברים על מאמינים שמטיפים על ישוע ויש להם פרי עבור המלכות לאורך שנים – ופעם אחת אמרו בפומבי נבואה שלא התקיימה. אנחנו מדברים על מנהיגי כת כמו דוד כורש, ג'ים ג'ונס וצ'ארלס מנסון. ברוב המקרים נביאי שקר טוענים שהם המשיח.

בואו נסתכל לעומק על מה הכתובים מלמדים על כל נושא הנבואה תחת הברית החדשה אל מול התנ"ך.

 

הנביא/הנבואה בברית החדשה

בספר ההתגלות ישנה הצהרה חשובה לגבי הטבע  האמתי של הנבואה מאז שישוע מת, קם לתחייה, עלה לשמיים ושפך את רוחו. יוחנן רואה את שובו של ישוע ואת סעודת החתונה של השה. מלאך גוער ביוחנן שמהלל אותו ואומר:

"ראה, אל נא. עבד-חבר אני לך ולאחיך אשר יש להם עדות ישוע. לאלוהים תשתחווה! הן עדות ישוע היא רוח הנבואה." (ההתגלות י"ט 10)

מה זה אומר? "הן עדות ישוע היא רוח הנבואה."

זהו ההבדל הבסיסי בין הברית החדשה והתנ"ך: אנחנו מנבאים כדי לאשר את הבשורה, המסר של חיי ישוע, הצלב, התחייה, העלייה השמימה, הלידה מחדש, נוכחותו וכוחו של רוח הקודש בכל המאמינים, והתקווה של ביאתו השנייה לייסד את מלכותו על הארץ…יש לנו את ההתגלות המלאה והנבואית של כל מה שאלוהים רוצה שבני האדם ידעו כדי להיוושע!

ולפני שהמשיח מילא את כל הנבואות:

"…את הישועה הזאת חקרו ודרשו הנביאים שניבאו על החסד המיועד לכם. הם חקרו מה העת והנסיבות שהודיעה רוח המשיח אשר בקרבם, כשהעידה מראש על סבלות המשיח ועל הכבוד והתפארת שיבואו אחריהן" (הראשונה לפטרוס א' 10-11)

הדבר הטוב ביותר שנביא בתנ"ך היה יכול לעשות הוא לחפש ולחזות באמצעות רוח הקודש את הזמנים ואת טבעם של האירועים שהתקיימו במשיח.  אבל לנו יש את זה! זה קרה, תועד, עבר מדור לדור ונרשם בכתובים. כאשר אנו מגיבים למסר הנבואי הזה – שישוע יכול להושיע אותך – רוח המשיח עצמה גורמת לנו "להיוולד מחדש" מלמעלה; ואז רוח הקודש הופכת את ליבנו לביתו של ישוע, ונותנת לנו "משיחה מאת הקדוש" שמביאה אותנו אל האמת. (ראשונה ליוחנן ב' 20, יוחנן ט"ז 13).

לכן נביאי הברית החדשה, והמתנה/תפקיד של הנביא הם לא מה שהם היו פעם! אנחנו כבר לא מנבאים על בואו של המשיח, אנחנו מכריזים זאת, ובאופן נבואי קוראים לכל אדם לקבל זאת לליבו.

 

הסלע הולך קדימה

רק הסתכלו על שמעון כיפא (הסלע) אחרי חג השבועות. רק 10 ימים מוקדם יותר הוא עדיין לא הבין את הבשורה (קראו במעשי השליחים א' 6-7), אבל מספר רגעים אחרי טבילתו ברוח הקודש, הוא מדבר באמצעות הרוח דברים שהיו נסתרים עד אותו הרגע.

הוא מצטט מיואל על צליחת רוח הקודש. הוא מצטט נבואות של דוד המלך, ומראה שהן התייחסו לתקומתו ולזהותו של ישוע. הוא מדבר כמו תאולוג בקנה מידה בינלאומי.

"בחזותו מראש [דוד המלך] דיבר על תחיית המשיח – שלא נעזבה לשאול נפשו ובשרו לא ראה שחת. 32 את ישוע זה הקים אלוהים לתחיה ועל זאת אנחנו כולנו עדים. ולאחר שנשא אל ימין האלוהים וקבל מאת האב את רוח הקדש המבטחת, שפך אותה כפי שאתם רואים וגם שומעים." (מעשי השליחים ב' 31-32)

איפה האדם שגער בישוע כשהוא אמר שהוא הולך להיצלב? איפה התלמיד שכיחש בישוע שלוש פעמים? כיפא לא היה אדם משכיל, אבל באמצעות רוח הנבואה הוא חילק את עדותו של ישוע.

במעשי השליחים ג', אחרי שהוא ריפא את הפיסח, הוא מדבר על אחרית הימים בדרך מופלאה ביותר:

" לכן התחרטו ושובו בתשובה כדי שימחו חטאיכם, למען יבואו ימי רווחה מלפני אדני והוא ישלח את אשר יעד לכם מקדם, את המשיח ישוע, אשר צריך שיקבלו אותו השמים עד עת השבת הכול לתיקונו, דבר שאלוהים דיבר מעולם בפי נביאיו הקדושים" (ג' 19-21).

וכשהיה לפני הסנהדרין הוא דיבר בעוצמה ובגבורה, והם התפלאו:

" כשראו את בטחונם של כיפא ויוחנן והבחינו שהם אנשים פשוטים ובלתי מלמדים – תמהו. הם זיהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע." (ד' 13)

בבקשה חזרו למעשי השליחים ב'-ד' ותראו איך רוח הקודש עבדה דרך פטרוס, שלא היה אדם מלומד.

 

אבל מה לגבי נביאי שקר בברית החדשה?

בברית החדשה מוזכר המונח נביא שקר 11 פעמים, ובאף אחת מהן לא מדובר על אדם מאמין. יש את נביא השקר של צר המשיח ואת בר ישוע במעשי השליחים י"ג שרשום עליו, "בן השטן, שונא כל צדק!" וגם שהוא "(ניסה) להטות את המושל מן האמונה." (פס' 8)

המקומות האחרים בהם מוזכר המונח מדברים על משיחי שקר ומטעים מן האמת. בשום מקום, אפילו לא פעם אחת, מתייחסים לילד של אלוהים כנביא שקר. אנחנו יודעים שבקורינתיים שאול מעודד כל מאמין להתנבא (הראשונה לקורינתיים י"ד 1).  אם כן, אם מישהו טוען כי אדם שאומר נבואה מוטעית הוא נביא שקר, הוא בעצם אומר שאותו אדם הוא לא מאמין, עכשיו ולתמיד, עומד בשורה אחת עם השטן, מחפש להטעות את גוף המשיח – גם אם הוא חזר בתשובה, אוהב את ישוע ומביא פרי למלכות – וזה אבסורד.

יתרה מכך, עלינו לשאול את עצמינו: האם נבואה ונביאים הם בדיוק אותו הדבר תחת הברית החדשה כפי שהיו תחת התנ"ך? אם כן, האם אדם שמנבא בזדון צריך להיסקל למוות? (דברים י"ח 20). אם זו המסקנה שלנו, גם רבים אחרים אמורים להיסקל למוות. אבל ישנו הבדל ברור.

 

כל מאמין צריך לחפש את הנבואה

בתנ"ך אלוהים דיבר כמעט אך ורק דרך הנביאים. בברית החדשה, מעודדים כל מאמין לרדוף אחרי הנבואה:

"רדפו אהבה והשתוקקו למתנות רוחניות, ובעקר שתתנבאו…המתנבא משמיע לאנשים דברים שתכליתם לבנות, לעודד ולנחם." (הראשונה לקורינתיים י"ד 1, 3).

המילה ביוונית שפירושה "השתוקקו" היא zéloó – שממנה אנחנו מקבלים את המילה להט (zeal באנגלית). זוהי אונומטופיאה, מילה שהצליל שלה נשמע כמו עצמו (כמו באז) וזה נשמע ביוונית כמו "מים רותחים." במילים אחרות, אנחנו צריכים לרדוף בלהט אחרי מתנות הרוח (כפי שעלינו "לרדוף אהבה"). זה אמור להיות משהו שאנו מתפללים עליו מידי יום.

אז אם מישהו שעושה טעות בנבואה נחתך מהמשיח ומגיע לו מוות, מדוע שאול השליח רוצה לשים כל מאמין באופן יומיומי בעמדה כל כך מסוכנת, בכך שהוא מעודד אותו או אותה לרדוף אחרי הנבואה? בברית החדשה לא רק הנביאים מתנבאים אלא כל מאמין יכול לעשות זאת. זו הסיבה שכיפא מצטט את יואל ב' – שרוח אלוהים לא תישפך רק על הנביאים אלא על כל בשר, כל מאמין שרעב לכך.

הנבואה היא מילה אובייקטיבית מהשמיים, אבל היא עוברת דרך העדשה הסובייקטיבית של הכלי האנושי – דרך הרגשות שלנו, ההבנה שלנו, התיאולוגיה שלנו ואפילו הפצעים והדעות הקדומות שלנו. שאול אמר, "רואים אנו במראה, במעורפל" ו"חלקית היא ידיעתנו ובארח חלקי מתנבאים אנו." (הראשונה לקורינתיים י"ג) שאול גם אמר "אם נבואה הריהי כמידת האמונה." (רומים י"ב 6). אז חייבת להיות גם אפשרות להתנבא מעבר לאמונה של אותו האדם או להתנבא בזדון, כמו בספר דברים.

שאול אמר, "אל תכבו את הרוח; אל תזלזלו בנבואות; בחנו כל דבר והחזיקו בטוב." (ראשונה לתסלוניקים ה' 19-21) מה לגבי מה שלא טוב – או רע – ומה לגבי האנשים שניבאו נבואת שקר או נבאו בזדון? האם הם סקלו אותם? האם הם קבעו ללא עוררין שמעכשיו ולתמיד הם נביאי שקר, מוקצים מגוף המשיח? נראה שלא.

 

משהו השתנה

הדיון הוא פשוט מאד. למיכאל בראון יש פרק בספרו Playing With Holy Fire: A Wake-Up Call to the Pentecostal-Charismatic Church שיצא בשנת 2018, על כל הבעיות והמלכודות שיש בנבואה. הוא אומר בפשטות שלפי הסטנדרטים שרשומים בראשונה לקורינתיים י"ד נביאים אחרים ומנהיגים שיבחו את הנבואה בברית החדשה, ואין אפילו רמז לכך שמגיע עונש למי שעושה טעות.

ככל הנראה משהו השתנה. קל לראות את הקונצנזוס של העולם הכריזמטי והפנטיקוסטלי (כולל ההנהגה) שהנבואה בברית החדשה אינה זהה לזו שבסטנדרטים של תורת משה. הנבואה היא למידה של המאמין איך לשמוע מאלוהים, ועל מנהיגי הקהילה האחריות לאשר (או לדחות) את הנבואה שנאמרה.

בגלל שבתקופת התנ"ך לא היו להם הכתובים כפי שיש לנו היום, עולם הנבואה היה בעל משמעות רבה יותר.  מילה חסרה הייתה יכולה להיות ההבדל בין חיים למוות. כאשר יש לנו את הברית החדשה ואת ההתגלות המלאה של ישוע ונוכחותו של רוח הקודש, אנחנו הרבה פחות תלויים בנביאים כיום – למרות שאנו זקוקים להם – ויותר תלויים בשמיעת קול אלוהים דרך דברו ובזמנים האישיים שלנו בתפילה.

 

צריך לתת דין וחשבון

אכן ישנם הרבה נביאים בעיני עצמם שפוגעים ומנצלים את אנשי אלוהים. זה נורא כמה לא נותנים דין וחשבון כאשר מדובר בנבואה בפומבי. עלינו להשתפר! בבקשה אל תיקחו את מה שנכתב פה כתירוץ לכל הדברים הטיפשיים שאומרים כיום על נבואה ונביאים. אבל אסור לנו לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה (או להטביע אותו בטענה שהוא נביא שקר!)

האם נסכים שלא כל מי שלא מדייק ב- 100% הוא נביא שקר? או שיש לו את האפשרות לעשות טעות, לחזור בתשובה, לבקש סליחה מאלוהים, ולהמשיך לגדול באמונה? האם אלוהים לא סולח לדברים כאלו? האם במצבים כאלו אנחנו לא ראויים לחיות יותר? אנחנו מקבלים חסד, אך בואו לא ניקח זאת כתירוץ להתייחס לנבואה בקלות ראש. זה לא דבר פעוט לומר שאתה מדבר בשם אלוהים. ואם מישהו עושה זאת בזדון בציבור, עליו לקבל משמעת מהמנהיגים האחרים.

 

סייגו את עצמכם

משהו שאנחנו יכולים לעשות זה לסייג את עצמינו. לעיתים רחוקות, אם בכלל, אמרו "האדון אמר לי…," אלא אמרו משהו כמו, "אני מרגיש שהאדון אומר…," "רוח הקודש שמה עדות ברוחי," או "אני מרגיש שהרוח מדריכה אותי."

אם מכריזים דברים כמו "כה אמר אדוני…" אתם עומדים בפני סכנה וזה יזמין, בצדק, גערה שאתם טועים. תמיד עדיף לסייג את עצמכם באופן בו אתם מביאים דבר נבואה.

חוץ מהמקרה של אגבוס במעשי השליחים כ"א אנחנו לא מוצאים בברית החדשה נביאים שאמרו "כה אמר אדוני…" אלא נביאים שדיברו בצורה צנועה יותר, כמו יעקב, שהיה שליח בכיר. במעשי השליחים ט"ו הוא אומר, "נראה לרוח הקדש ולנו…" (מעשי השליחים ט"ז 28).

 

תפקיד הנביא בברית החדשה

  • נביא יכול לדעת דברים ברוח (כיפא ידע שחנניה ושפירא שיקרו [מעשי השליחים י"ג 1]).
  • הוא יכול להרגיש מה הקריאה של מאמין אחר (חנניה אמר לשאול מה הקריאה שלו [מעשי השליחים ט'], הנביאים שניבאו לבר נבא ושאול על הקריאה שלהם [מעשי השליחים י"ג 1].
  • לחזק את גוף המשיח (סילא ויהודה ב-[מעשי השליחים ט"ו, אפסים ד']).
  • להכריז את דבר אלוהים בגבורה. (יש הרבה דוגמאות, למשל כמו [מעשי השליחים ב, י']).
  • לנבא את העתיד (שאול ניבא שנביא השקר בר ישוע יהיה עיוור [מעשי השליחים י"ג] או אגבוס שניבא רעב [מעשי השליחים י"א 28]).
  • להכריז משפט שהולך להגיע בחייו של מאמין או לא מאמין (כמו חנניה ושפירא [מעשי השליחים ה'], ובר ישוע [מעשי השליחים י"ג].)
  • לבחון את מילות הנבואה של נביאים אחרים וכאלו שאינם נביאים (מעשי השליחים י"ד).

 

מילה לסיום

נביאי שקר ילכו לגיהינום או לפחות מביאים על עצמם "אבדן פתאום" (השנייה לפטרוס ב' 1). הם לא נוסעים מסביב לעולם להטיף את הבשורה. הם לא אוהבים את ישוע. נביאי שקר מרחיקים אנשים מישוע, וכך גם מורי שקר. ממש כפי שדוקטרינה של מורה יכולה להשתנות עם הזמן, והוא יכול לעשות טעויות בפרשנות שלו, כך גם מאמין יכול לעשות טעות בנבואה, לחזור בתשובה ולקום.

אין ספק שהברית החדשה נותנת חסד גדול יותר לטעויות בנבואה ושאף פעם אין להתייחס למאמינים כנביאי שקר.

 

קבלו עדכונים חמים