מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

מעשים, תוצאה הכרחית של הישועה? ניתוח לוגי של קלישאה עתיקת יומין.

 

רבים טוענים שמעשים הם לא הגורם לישועה (כפי שטוענים הקתולים), אלא הם תוצאה הכרחית של ישועה, כפי שהם נוהגים להגיד "אנו נושעים באמונה בלבד, אך האמונה שמושיעה היא לעולם לא באה לבד". על פי הטענה שלהם, לא מדובר בישועה במעשים כי יש הבדל בין גורם לתוצאה. לדוגמה התאולוג ג'ון מקארתור בספרו1 טוען שכמו שההתפארות2 היא תוצר הכרחי של הישועה (רומים ח 30) ולא הגורם לישועה, כך גם המעשים הם תוצאה הכרחית של הישועה אך לא הגורם שלה.3
במבט ראשוני דבר זה נראה כהבחנה מוצדקת. אנחנו הרי מאמינים שההתפארות היא תוצר הכרחי של ההצדקה שלנו, אך כפי שטוען מק ארתור, אנו לא מאמינים שההתפארות היא הגורם או התנאי לישועה. האם הטיעון של מק ארתור מצליח?

 

ניתוח לוגי

 

ג'ון מקארתור טוען שאם מעשים הם תנאי לישועה בגלל שהם תוצאה הכרחית של אמונה, אז אנו חייבים להגיד שההתפארות היא תנאי לישועה בגלל שהיא תוצאה הכרחית של האמונה. אך בגלל שההתפארות היא איננה תנאי לישועה אלא תוצאה של הישועה בלבד, כך גם המעשים הם לא תנאי לישועה אלא תוצאה הכרחית של הישועה.

עלינו להיות ברורים, ג'ון מקארתור צודק. ההתפארות היא תוצאה הכרחית, אך לא תנאי הכרחי של ההצדקה שלנו. אך ההשוואה של מק ארתור היא שגויה, מקארתור ביצע את הכשל הלוגי שנקרא "השוואה שגויה" (או באנגלית "False equivalence"). למה? משום שהמאמינים לא אחראים על מאורע ההתפארות. אלוהים הוא זה שיתן לנו גוף חדש ונצחי. לעומת זאת, הכתובים ברורים לגבי העובדה שיש לנו חלק מסויים בתהליך ההתקדשות, כלומר בעשיית מעשים טובים (השנייה לפטרוס א 5-8; רומים ח 12-13; יב 1-2; גלטים ה 16; אפסים ה 1-3; אל העברים ב 1; ג 12; י 35; יב 14-16;). רוח הקודש דוחפת את המאמינים אך המאמין משתנה ועושה מעשים טובים כל עוד הוא עומד בישוע (יוחנן טו 4) ומתהלך ברוח ( גלטים ה 16). והנקודה היא כזו: אין הבדל לוגי בין תוצאה הכרחית עליה אנו אחראים לבין תנאי או גורם.

נשתמש בדוגמה אנושית כדי להבהיר את הנקודה. אנו יכולים לומר, "התנאי להזדקנות הוא לידה". תחושת רעב היא תוצאה של לידה, וסיפוק הרעב הוא תנאי הכרחי לגדילה והזדקנות. בניגוד לנשימה, אכילה היא תוצאה שאנו אחראים עליה. אנו יכולים לבחור לאכול ולבחור לא לאכול. וזו הנקודה: תוצאה הכרחית עליה אנו אחראים ושצריכה להתממש כדי שתוצאה אחרת תתממש, איננה שונה מתנאי נוסף שחייב לקרות כדי להביא לתוצאה השנייה. באנלוגיה של הלידה, יש שני תנאים הכרחיים לגדילה או הזדקנות, לידה ואכילה, הלידה מאפשרת את האכילה ואילו האכילה מאפשרת את הגדילה. אין הבדל בין תוצאה עליה אנו אחראים לבין תנאי או גורם!
אדם שנולד עשוי לעשות הרבה דברים כמו לסרק את השיער, לגלח את הזקן, ולצחצח שיניים. כל אלו, לעומת זאת, אינם תנאים להזדקנות, ואף אחד מהם אינו תוצאה הכרחית של הלידה. לעומת זאת, כל תוצאה של לידה שהכרחית להזדקנות אשר יש לנו חלק בה (עליה אנו אחראים) הופכת בעצם לתנאי נוסף (בנוסף ללידה), לגדילה ולהזדקנות.

אם תהליך ההתקדשות ועשיית מעשים טובים הם תוצאה הכרחית של הישועה, ואם יש לנו מקום ואחריות בתהליך ההתקדשות ובעשיית מעשים טובים, זה אומר שהתוצאה ההכרחית הופכת לתנאי הכרחי לישועה. מה שסותר את הבשורה.

 

סיכום

ניתן לסכם את כל הנאמר לעיל בטיעון הבא:

1. רבים טוענים שציות הוא תוצאה הכרחית של הישועה.

2. אם יש לנו מקום בציות אז זה אומר שהתוצאה ההכרחית הופכת לתנאי הכרחי.

3. ציות כתנאי הכרחי לישועה סותר את בשורת החסד.

4. יש לנו מקום בציות.

5. מכאן, הציות הופך לתנאי הכרחי לישועה.

6. מכאן, הטענה שציות הוא תוצר הכרחי של הישועה סותר את בשורת החסד.

7. מכאן, הטענה שציות הוא תוצר הכרחי של הישועה הוא שגוי.

 

 

הערות שוליים:

 

  1. John MacArthur, Faith Works: The Gospel According to the Apostles (Dallas
    (Word, 1993
  2. ההתפארות היא מאורע שבו המאמינים יקבלו גוף חדש ונצחי.
  3. עמ' 53

 

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים