מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

תיאולוגיה היא בשביל כולם. אכן, כל אחד צריך להיות תאולוג. במציאות כל אחד הוא תאולוג מסוג זה או אחר.

וכאן טמונה הבעיה. אין כל פסול להיות תאולוג חובב או תאולוג מקצועי, אבל יש פסול מוחלט להיות תאולוג בור או רשלני. לפיכך, כל משיחי צריך לקרוא תיאולוגיה.

המשמעות הפשוטה של תיאולוגיה היא לחשוב על אלהים ולבטא את המחשבות הללו בדרך כלשהי. הגדרה מדוייקת יותר תופיע בפרק ראשון, אבל במובן הבסיסי הזה כל אחד הוא תאולוג. אפילו לאתאיסט יש תיאולוגיה. הוא חושב על אלהים, דוחה את קיומו ומבטא זאת לעתים באמונה ותמיד באורח חיים. חסיד של דת אחרת (שאינו משיחי) החליף את האלוהות המזויפת שלו באלהים האמתי ומפגין את התיאולוגיה הזאת בדרכים שונות. כך שמחשבותיך – מפוזרות או שיטתיות – הן על אלהים חיים, האלהים האמתי והיחיד שקיים. לפיכך, זו סיבה נוספת ללמוד תיאולוגיה, כי כל הזמן והאנרגיה שאתה מקדיש לחשוב על אלהי האמת לא רק ירחיב  את דעתך אלא גם ישפיע על חייך.

כדוגמה כיצד תיאולוגיה יכולה להשפיע על חייך, חשוב על נושא האחריות. לכולנו יש רמות שונות של אחריות. אנו אחראים לעצמנו; המצפון דואג לכך. אבל את המצפון ניתן לעוות, להקשות ולהתעלם ממנו ובכך להוריד את רמת האחריות. אנו אחראים כלפי החברה, אולם לחברות שונות יש אמות מידה שונות בענייני חוקיות ומוסר, והפרט עלול לעתים להפר את אמות המידה ולברוח מאחריות. יחידות אחרות של אחריות כוללות משפחה, קהילה מקומית, תעסוקה וכד'. אבל מי שמאמין באלהי אמת מכיר בכך שהוא גם אחראי בפני אלהים. לעתים נראה כאילו אנו מצליחים לברוח מאחריות כלפי אלהים בהווה, אולם איש לא ימלט מאחריות בעתיד מפני שכולנו נעמוד לפני כס הדין של המשיח. התיאולוגיה, שעוסקת ביום הדין, מאלצת אותנו לחשוב על הפן של אלהים שצריך לבוא לידי ביטוי בהשקפה מפוקחת על החיים עכשיו.

תאולוגים טובים באים בכל מיני צורות. חלקם, על-פי הערכות של העולם נחשבים בורים, אבל למרות זאת הם מבינים אמתות רבות על אלהים. אחרים הם שקדנים באופן לא טכני. יש ביניהם מיומנים מאוד ומלומדים. חלקם תאולוגים מקצועים; רובם לא.

בספר זה בחרתי להגביל את מספר הערות השוליים למינימום. השתמשתי בהן במידת הצורך כדי להביא סימוכין להצהרה שהקורא עשוי לחשוב שהיא שיקרית, או להבהיר שאיני יוצר איש קש. אבל יותר מכל השתמשתי בהן לציין ספרים ומאמרים שחשבתי שיכולים להיות לעזר בנושא מסויים בדיון. בדרך זו, הקורא יכול להמשיך ולחקור בנושא אם הוא חפץ בכך.

אבל אם תיאולוגיה משמעותה לחשוב על אלהים ולהביע את המחשבות האלו, אזי שפוט ספר זה על סמך השאלה האם הוא משקף מחשבות נכונות על אלהים ומבטא אותן בדייקנות ובפשטות באופן שמשנה את דרך מחשבתך ואת חייך, או לא.

הביטוי "דוקטרינה מוצקת" מכונה על-ידי שאול השליח "לקח בריא" (ראה טימ"ב ד 3; טיט' א 9). לקח בריא או תיאולוגיה בריאה אמורים להביא לחיי קדושה. כאשר שאול מתפלל עבור הקהילות, הוא מתפלל להרחבת הדעת מפני שהבין שהיא תניב חיי קדושה (ראה פיל' א 11-9; קול' א 10-9). תיאולוגיה בריאה אינה באה לידי ביטוי רק באמונה אלא גם בחיים נושאי פרי; וחיי קדושה צריכים להתבסס על תיאולוגיה בריאה.

כיצד התיאולוגיה משפיעה על חיינו היא אחריותנו האישית והפרטית. אבל להתאים את חיינו לדמותו של המשיח היא המטרה האולטימטיבית בלימוד תיאולוגיה. עם זאת, בסופו של דבר אין ספר שיכול לעשות זאת. רק  אלהים ואתה יכולים.

 

I. רעיון התיאולוגיה

המילה "תיאולוגיה" גזורה מהמילים theos–אלהים ו-logos– ביטוי שכלתני, והמשמעות היא: "הפרשנות השכלתנית של אמונה דתית". לפיכך, המשמעות של תיאולוגיה משיחית היא הפרשנות השכלתנית של האמונה המשיחית.

שלושה יסודות לפחות נכללים ברעיון הכללי של התיאולוגיה.

(1) התיאולוגיה ברורה. היא ניתנת להבנה על-ידי המוח האנושי באופן שכלתני מסודר.

(2) התיאולוגיה דורשת הסבר. הוא בתורו כרוך בפרשנות ובשיטתיות.

(3) האמונה המשיחית יסודה בספר הבריתות, לכן תיאולוגיה משיחית היא מחקר שמבוסס על המקרא. תיאולוגיה היא גילוי, עריכה שיטתית והצגה של האמתות על אלהים.

 

II. הרבגוניות של התיאולוגיה

תאולוגיות יכולות להיות מקוטלגות בדרכים שונות.

(1) לפי תקופה: תיאולוגיה של אבות הכנסייה, תיאולוגיה של ימי הביניים, תיאולוגיה של הרפורמציה, תיאולוגיה מודרנית.

(2) לפי נקודת ראות (גישה): תיאולוגיה ארמניאנית, תיאולוגיה קלוויניסטית, תיאולוגיה קתולית, התיאולוגיה של בארת, תאולוגיית השחרור וכד'.

(3) לפי מוקד: תיאולוגיה היסטורית, תיאולוגיה מקראית, תיאולוגיה שיטתית, תיאולוגיה אפולוגטית, תיאולוגיה פרשנית וכד'. כמה מההבחנות האלה חשובות מאוד לכל מי שלומד תיאולוגיה.

א. תיאולוגיה היסטורית

תיאולוגיה היסטורית מתמקדת בדעתם של לומדי המקרא על הלקחים שבו, הן באופן פרטי הן באופן קולקטיבי, כמו למשל בוועידות הכנסייה. היא מראה כיצד הכנסייה ניסחה הן אמת הן שגיה, ומדריכה את התאולוג בהבנת הדוקטרינה ובגילוי הדעת שלו עליה. הסטודנט יכול להגיע להבנת האמת, באופן יעיל יותר, אם ידע על תרומתה של ההיסטוריה של הכנסייה ועל טעויותיה. כאשר זה יראה לנכון, אכלול משהו מן ההיסטוריה של הדוקטרינה בספר זה.

ב. תיאולוגיה מקראית

אע"פ  שהשתמשו במונח תיאולוגיה מקראית בדרכים שונות, הוא משמש לשימת דגש מיוחד על חקר התיאולוגיה. במובן הלא טכני הוא יכול להתייחס לתיאולוגיה אדוקה (בניגוד לתיאולוגיה פילוסופית), או לתיאולוגיה שמבוססת על המקרא (בניגוד לזו שפועלת הדדית עם הוגי דעות בני זמננו), או לתיאולוגיה פרשנית (שמנוגדת לתיאולוגיה עיונית(. אחדות מהתאולוגיות המקראיות בנות זמננו שייכות, מנקודת מבט ליברלית, לקטגוריה האחרונה – הפרשנית – אף שהפרשנות אינה מייצגת נאמנה את המחקר המקראי. לעתים קרובות מדי, עבודותיהם מורכבות מפרשנות שעוברת לאורך כל ספר הבריתות ומקובצת לקטגוריות גדולות, כמו מלכות או ברית או אלהים (אם זו תיאולוגיה מקראית של התנ"ך), או קטגוריות כמו הוראתם של ישוע ושל שאול השליח, ומשיחיות ראשונית (אם זו תיאולוגיה מקראית של הברית החדשה).

באופן טכני, התיאולוגיה המקראית ממוקדת הרבה יותר מזה. היא מטפלת באופן שיטתי בהתקדמות ההיסטורית המותנית של ההתגלות העצמית של אלהים במקרא. מהגדרה זו עולים ארבעה מאפיינים:

(1) התוצאה של חקר התיאולוגיה המקראית חייבת להיות מוצגת באופן שיטתי. בזה היא דומה לתחומים אחרים של מחקרים מקראיים ותאולוגיים. השיטה או התכנית שבה מוצגת התיאולוגיה המקראית לא בהכרח תשתמש  באותן הקטגוריות שבהן משתמשת התיאולוגיה השיטתית. היא אינה צריכה להשתמש בהן, אבל גם לא להתעלם מהן.

(2) תיאולוגיה מקראית שמה לב לרקע ההיסטורי שממנה באה התגלות אלהים. היא חוקרת את חייהם של מחברי המקרא, את הנסיבות שאילצו אותם לכתוב ואת המצב ההיסטורי של מקבלי כתביהם.

(3) תיאולוגיה מקראית חוקרת את ההתגלות ברצף ההדרגתי שבו ניתנה. היא מכירה בכך שההתגלות לא נשלמה מצד אלהים בפעולה אחת יחידה, אלא נפרשה בסדרה של שלבים רצופים תוך שימוש במגוון של אנשים. ספר הבריתות מהווה תיעוד של התקדמות ההתגלות, והתיאולוגיה המקראית מתמקדת בזה. בניגוד לכך, תיאולוגיה שיטתית רואה את ההתגלות כמכלול שנשלם.

(4) תיאולוגיה מקראית מסתמכת על ספר הבריתות כמקור; ולמעשה גם תאולוגיות אורתודוקסיות שיטתיות עושות כך. אין זה אומר שתיאולוגיה מקראית או תיאולוגיה שיטתית אינן יכולות או אינן משתמשות בחומר ממקורות אחרים, אבל התיאולוגיה או הדוקטרינה עצמה אינה באה משום מקור אחר מלבד ספר הבריתות.

ג. תיאולוגיה שיטתית

תיאולוגיה שיטתית משווה את הנתונים של ההתגלות המקראית בכללותה על מנת להציג באופן שיטתי את התמונה הכוללת של הגילוי העצמי של אלהים.

תיאולוגיה שיטתית עשויה לכלול רקע היסטורי, אפולוגטיקה והגנה, ופרשנות, אולם היא מתמקדת במבנה הכולל של הדוקטרינה המקראית.

לסיכום: תיאולוגיה היא תגלית, קביעה שיטתית והצגה של האמתות על אלהים. תיאולוגיה היסטורית מגשימה זאת בכך שהיא מתמקדת במה שאמרו אחרים במהלך ההיסטוריה על האמתות הללו. תיאולוגיה מקראית עושה זאת בסיקור ההתגלות ההדרגתית של אמת אלהים. תיאולוגיה שיטתית מציגה את כל המבנה.

קבלו עדכונים חמים