מהי דעת את אלוהים

 I. האפשרות לדעת את אלהים

ללא ספק יש רצון לדעת את אלהים; הכמיהה הדתית של האנושות מעידה על-כך. אבל האם היא אפשרית?

הכתובים מאשרים שתי עובדות: אלהים נשגב מבינתנו וקיימת אפשרות לדעת אותו. לומר עליו שהוא נשגב מבינתנו פירושו שידיעת אלהים אינה נתפסת באינטלקט. אם נאמר שהוא ידוע אנו בעצם טוענים שניתן לדעת אותו. שתיהן נכונות אם כי לא באופן מוחלט. לומר שאלהים נשגב מבינתנו פירושו לטעון שהאדם אינו יכול לדעת עליו הכל. לומר שהוא ידוע פירושו שאיננו טוענים שהאדם יכול לדעת הכל עליו.

שתי האמִתות זוכות לאישור בכתובים: היותו נשגב מבינתנו בפסוקים, כגון איוב יא 7 וישעיהו מ 18, והאפשרות לדעת אותו בפסוקים, כגון יוחנן יד 7; יז 3; ואיגרת יוחנן הראשונה ה 20.

II. מאפיינים של דעת אלהים

דעת אלהים עשויה להיות מאופיינת ביחס למקורה, לתוכנה, להתפתחותה ולמטרותיה.

א. מקורה

אלהים בעצמו הוא מקור ידיעתנו עליו. ודאי שכל אמת היא אמת אלהים. אולם את הביטוי הנדוש הזה יש להכריז ולהשתמש בו בזהירות רבה מהרגיל. רק אמת לאמִתה מקורה באלהים, כי מאז שנכנס החטא להיסטוריה האנושית, האדם יוצר את מה שהוא מכנה אמת, אבל אינה כזאת. יתרה מכך, הוא עיוות, הקהה, דילל והשחית את מה שהיתה במקורה אמת לאמִתה שבאה מאלהים. עבורנו, כיום, קנה-המידה המהימן היחיד לקביעת האמת הוא דבר אלהים הכתוב. הטבע, אף שמגלה דברים מסויימים על אלהים, מוגבל וניתן להבנה מוטעית מצד האנושות. האינטלקט האנושי, אף שלעתים הוא מבריק בהישגיו, סובל ממגבלות ומחושך. החוויות האנושיות, אפילו הדתיות, חסרות אמינות כמקור לידיעה אמתית של אלהים, אלא אם כן הן תואמות את דבר אלהים.

מובן שידיעה של אמונה אמתית חייבת לבוא מאלהים. … הידע האמתי של המשיחיות נתגלה באמצעות המשיח והשליחים. אחת המטרות בהתגלמותו של אדוננו היתה להראות את אלהים (יוח' א 18; יד 7). ההבטחה לביאת רוח הקודש לאחר עלייתו של המשיח לשמים כללה התגלות נוספת בנוגע אליו ולאב (יוח' טז 15-13; מה"ש א 8). רוח הקודש פותח למאמין את המקרא כדי שידע את אלהים באופן מלא יותר.

ב. תוכנה

דעת אלהים מלאה היא עובדתית ואישית. לדעת עובדות על אישיות בלי להכיר את האישיות זה מגביל; להכיר את האישיות בלי לדעת עובדות עליה זה רדוד. אלהים גילה עובדות רבות על עצמו, כשכולן חשובות בהפיכת מערכת היחסים האישית שלנו עימו לקרובה, לאינטליגנטית וליעילה. לו היה מגלה לנו עובדות בלבד ללא אפשרות לדעת אותו באופן אישי, לידע עובדתי כזה היתה תועלת מועטה ובוודאי שלא נצחית. ממש כמו במערכת יחסים אנושית, מערכת יחסים אלוהית-אנושית אינה יכולה להתחיל ללא ידע של מספר אמתות מינימליות על האישיות; כאשר מערכת היחסים האישית גורמת לרצון לדעת יותר עובדות, שהן בתורן מעמיקות את מערכת היחסים, וכן הלאה. מעגל מסוג זה חייב להיות החוויה של כל סטודנט לתאולגיה; ידע על אלהים צריך להעמיק את מערכת היחסים שלנו אתו, והיא בתורה תגדיל את רצוננו לדעת עליו יותר.

ג. התפתחותה

הידע על אלהים ועל מעשיו התגלה בהדרגתיות במהלך ההיסטוריה. ההוכחה הברורה ביותר היא ההשוואה בין תיאולוגיה שלפני בואו של המשיח ולאחריו בנושאים כגון: תורת אחדות האלהים, תורת המשיח תחיית המתים ותורת אחרית הימים. ההתחקות אחרי ההתפתחות הזאת היא משימתה של התיאולוגיה.

ד. מטרותיה

1. להנחות אנשים כיצד לרשת חיי עולם (יוח' יז 3; טימ"א ב 4).
2. לעודד גדילה באמונה המשיחית (פטר"ב ג 18), בעזרת ידע דוקטרינלי (יוח' ז 17; רומ' ו 9, 16; אפס' א 18) ואורח חיים בעל הבחנה (פיל' א 10-9; פטר"ב א 5).
3. להזהיר מהמשפט הקרב (הושע ד 6; עבר' י 27-26).
4. ליצור השתחוויה אמתית לאלהים (רומ' יא 36-33).

III. תנאים מוקדמים לדעת אלהים

א. אלהים יזם את התגלותו העצמית

ידע על אלהים שונה מכל ידע אחר בכך שהאדם יכול לרוכשו רק בַּמידה שאלהים חושף אותו. לולא יזם אלהים את התגלותו העצמית, לא היתה לאדם שום דרך לדעת אותו. לפיכך, בן אנוש חייב להכפיף עצמו לאלהים – מושא ידיעתו. במאמצים אקדמיים אחרים, האדם מציב את עצמו, לעתים קרובות, מעל מושא חקירתו, אבל לא כך הוא בחקר אלהים.

ב. אלהים יצר את השפה כאמצעי תקשורת

חלק מהותי בהתגלות אלהים הוא, בוודאי, יצירת אמצעים המשמשים למסירתההתגלות הזאת. בנוסף, תיעוד התגלותו האישית של אלהים במשיח מחייב אמצעים מסויימים כדי לתעד את ההתגלות הזאת ולמסור אותה הלאה. למטרה זו יצר אלהים את השפה. הוא המציא אותה ונתנה לאדם ולחוה על-מנת שיוכל להעביר את הוראותיו אליהם (ברא' א 30-28) וכדי שהם יוכלו לתקשר עימו. בנוסף, נראה שהשתמשו בה כדי לרדות בבריאה של טרום החטא ולתת שמות לחיות. אפילו לאחר החלוקה של השפה היחידה והמקורית לשפות רבות בבבל, שימשו שפות כאמצעי תקשורת בכל הרמות. אנו יכולים להאמין בוודאות שאלהים היודע-כל סיפק שפות שהיה בהן די כדי לתקשר את התגלותו העצמית לאדם.

ג. הוא ברא את האדם בצלמו

כאשר ברא אלהים את האדם בצלמו כדמותו, הוא עשה אותו כמוהו – ישות רציונלית ואינטליגנטית. ודאי שאינטליגנציה אנושית אינה דומה לאינטליגנציה אלוהית, אבל היא אינטליגנציה אמתית, לא דמיונית. לכן, לבני אנוש יש יכולת להבין את משמעות המילים ואת ההיגיון של המשפטים והקטעים. החטא הסיר את הערובה שההבנה האנושית תהיה תמיד אמינה, אבל הוא אינו עוקר מן השורש את יכולת ההבנה האנושית.

ד. הוא נתן את רוח קודשו

למאמינים נתן אלהים את רוח קודשו כדי לגלות להם את עמוקות האלהים (יוח' טז 15-13; קור"א ב 10). זה לא מונע את המאמין מלטעות, אבלזה כן נותן לו את היכולת להבדיל בין אמת לכזב (יוח"א ב 27).

במעשיו אלו ניתן לנו לדעת את המצוות הרבות שבכתובים, שדרכן אנו יודעים אותו, ולציית להן (רומ' ו 16; קור"א ג 16; ה 6; ו 19; יעקב ד 4).