כיפא ויוחנן עולים להתפלל בבית המקדש, פתאום בכניסה נכה מקבץ נדבות מבקש מהם כסף. הם אומרים לו: 'כסף אין לנו, אבל בשם ישוע המשיח מנצרת, תתהלך!' פתאום מול כולם הנכה מתחיל לרקוד. אחרי כמה דקות כל מי שהיה באיזור התאסף באולם שלמה, שהיה כמו אולם דיונים. וכיפא מתחיל לבשר להם על ישוע.
כַּאֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֶל הָעָם בָּאוּ אֲלֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וּנְגִיד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהַצְּדוֹקִים; כּוֹעֲסִים הָיוּ עַל שֶׁלִּמְּדוּ אֶת הָעָם וּבִשְּׂרוּ בְּיֵשׁוּעַ אֶת הַתְּחִיָּה מִן הַמֵּתִים. הֵם תָּפְסוּ אוֹתָם וְכֵיוָן שֶׁהָיָה כְּבָר עֶרֶב כָּלְאוּ אוֹתָם עַד לְמָחֳרָת. אוּלָם רַבִּים מֵהַשּׁוֹמְעִים אֶת הַדָּבָר הֶאֱמִינוּ, וּמִסְפָּרָם הָיָה כַּחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ. לְמָחֳרָת נֶאֶסְפוּ שָׂרֵיהֶם וְזִקְנֵיהֶם וְסוֹפְרֵיהֶם בִּירוּשָׁלַיִם, גַּם חָנָן הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְקַיָּפָא וְיוֹחָנָן וַאֲלֶכְּסַנְדֶּר וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹת הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים. (מעשי השליחים ד 1-6)
שמתם לב מי מופיע? הכהנים, הזקנים, הסופרים והשרים.
חנן, יוחנן ואלכסנדר היו כהנים גדולים בבית המקדש. קייפא (לא כיפא..) גם היה כהן גדול, שהיה מעורב במזימה נגד ישוע וחקר אותו. זה כמו שהרב הראשי ושר הדתות צפו בסרטונים שלנו והם דורשים מחר לתחקר אותנו.
על מה הם התעצבנו כלכך? זה קצת כמו שאנסטסיה, מוטי ואני נכנס עכשיו לישיבה הכי נחשבת בעולם הרבני, נרפא שם מישהו ונבשר לכולם על ישוע. איך לדעתכם ירגישו הרבנים?
הֵם הֶעֱמִידוּ אוֹתָם בַּתָּוֶךְ וְשָׁאֲלוּ: "בְּאֵיזֶה כֹּחַ אוֹ בְּאֵיזֶה שֵׁם עֲשִׂיתֶם אֶת זֹאת?" כֵּיפָא נִתְמַלֵּא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְאָמַר לָהֶם: "שָׂרֵי הָעָם וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אִם אֲנַחְנוּ נֶחְקָרִים הַיּוֹם עַל מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁנַּעֲשָׂה לְאִישׁ חוֹלֶה – כֵּיצַד נִרְפָּא הָאִישׁ הַזֶּה – שֶׁיְּהֵא יָדוּעַ לְכֻלְּכֶם וּלְכָל עַם יִשְׂרָאֵל כִּי בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מִנָּצְרַת, אֲשֶׁר אַתֶּם צְלַבְתֶּם וַאֲשֶׁר אֱלֹהִים הֱקִימוֹ מִן הַמֵּתִים, בַּשֵּׁם הַזֶּה הוּא עוֹמֵד בָּרִיא לִפְנֵיכֶם. הוּא הָאֶבֶן שֶׁמְּאַסְתֶּם, אַתֶּם הַבּוֹנִים, אֲשֶׁר הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. וְאֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע." (מעשי השליחים ד 7-12)
ממש כמו היום, לפני אלפיים שנה הבשורה נולדה לתוך פלורליזם תרבותי ודתי.
בפרק הקודם, כיפא הטיף כי ישוע עלה לשמים ויחזור בעתיד ויתקן הכל. הוא גם טען שדרך ישוע המשיח, תגיע ברכה לכל העולם.
ביהדות של אז, היתה ציפיית שיא למשיח. ולא התזמון היה הבעייתי, אלא הציפיות למי יהיה המשיח.
בעולם היהודי, מנהיגי הדת לימדו שהמשיח יהיה מנהיג צבאי, לוחם דגול וקשוח, שיפרק את הצורה של השומרונים, של הרומאים, של היוונים ושל כל הגויים… הציפייה היהודית היתה למנהיג צבאי-פוליטי. משיח, שיעלה ממשפחה מיוחסת לשושלת דגולה, אחד שיבלה את חייו ב"חצרות רבנים מקובלים". הם האמינו במשיח גזען ששייך רק למועדון של מוזמנים בלבד, ליהודים בלבד.
במילים אחרות, היהדות של בית שני ציפתה לגיבור-על, גיבור על שילחם עבור עם ישראל כנגד הגויים.
גיבור, הוא מישהו שהחליט לתת את חייו למטרה גדולה הרבה יותר ממנו עצמו
הילד שלי חולה על גיבורי-על! כנראה שהוא קיבל את זה מאבא שלו – מאז שאני ילד תמיד אהבתי גיבורי על – סופרמן, באטמן, ספיידרמן.
למה? כי יש להם כוחות על! אבל, במקום לנצלם באנוכיות לעצמם, הם בוחרים להקריב, לאהוב ולשרת את החלשים. הם תמיד מצליחים לחמוק מהמוות, ולחסל את כל הרשעים.
הבעיה היא אבל – שבסופו של דבר, הסרט מסתיים, האורות נכבים ויוצאים חזרה אל המציאות המרה.
בשיחה בין שני ענקי פילוסופיה מאוניברסיטת אוקספורד, פרופסור טולקין (שר הטבעות) אתגר את פרופסור סי.אס.לואיס (נרניה) שעצם קיומם של גיבורי-על באגדות ומעשיות, מעיד על הכמיהה והתקווה בנפש האנושית למשהו חזק מאיתנו שיבוא ויציל אותנו – מעצמנו.
ושגיבור העל הזה, לטענתו של טולקין, הוא המשיח, גיבור-על אמיתי שמוכן לשרת, לאהוב ולהקריב אפילו עד המוות, עבורנו – החלשים והנזקקים.
בשורת המשיח מתמצתת ומאמצת לתוכה את סיפור העל של כל האגדות...רק שהסיפור הזה פרץ לתוך ההיסטוריה האנושית.
אבל גיבור העל שהיהדות קיבלה לפני אלפיים שנה, היה מנהיג הפוך מהציפיות שלהם, ובא עם משימה הפוכה מהציפיות שלהם.
לא מנהיג פוליטי להרוג ולחסל את האוייבים, אלא למות, עבור האוייבים; משיח עניו, פשוט. אחד שרכוב על חמור, לא אחד שמגיע בלימוזינה מפוצץ בכסף. הוא יושב עם העם הפשוט, לא מתחבא באחוזת פאר עטוף במשרתים, כי הוא בעצמו בא לשרת. לא מנהיג צבאי שחיילים משוריינים מגינים עליו בגופם, אלא משיח שירד מכס מלכותו כדי לדמם למוות, בגללנו, עבורנו.
בעיניים יהודיות, ישוע ממש לא היה גיבור העל לו ציפו, הוא היה אפס מאופס.
אבל שימו לב מה אומר להם כיפא:
אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע
ועוד משהו – גיבור העל הזה? הוא ממש לא רק שלכם, זה גיבור-על לכל האנושות. גם לגויים!
ודרך אגב, "אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר". אז אל תחכו לגיבורי-על אחרים, אין עוד גיבורי על אחרים שיעזרו לכם, יש רק אחד ויחיד!
הצד השני
היהדות אבל, היתה רק צד אחד בעייתי בסיפור, מהצד השני לעומת זאת, היה להם את התרבות היוונית, מיליון אלים שונים שבכולם אפשר וכדאי להאמין.
זאוס אל השמים, פוסידון אל הים, דיוניסוס אל המסיבות, אפרודיטה אלת היופי, אפולו אל השמש….אתה רוצה את ישוע בתור אדון? סבבה, יאללה עוד אל, תביא נוסיף לרשימה!
הא כן, אבל כמובן לעולם אל תשכח להצהיר, καίσαρα κύριος -(קאייסרה קוריוס) "הקיסר הוא האדון".
אז אתה רוצה להאמין בישוע? סבבה, לא במקום הקיסר, בנוסף…
אבל כמשיחיים, הם לא יכלו לומר שהקיסר הוא האדון, אלא רק שישוע הוא האדון. וזה עלה ללא מעט מהם בחיים שלהם. בשנת 64, נירון קיסר רצח אינספור מאמינים – בתוך להבות אש, האכיל אותם לאריות וכו'.
מה איתכם? אתם הייתם מוכנים למות בשם ישוע? להיאכל על ידי אריות, להיצלב, להישרף בחיים – "רק" בשביל ישוע?
איפה אנחנו היום? המצב השתנה? בכלל לא, גם בצד של היהדות וגם בצד החילוני-פלורליסטי.
להלן ציטוט שקיבלנו: "תקשיבו משיחיים יקרים, אתם לא יכולים להגיד שרק ישוע הוא הדרך האמת והחיים. התקדמנו. ובכלל יש במדינה חרדים, מסורתיים, חילונים, מוסלמים, שומרונים, קראיים ואחרים… המסר שלכם מעליב ולא סובלני, תתבגרו כבר! אתם לא יכולים להגיד שישוע יותר טוב ממורים אחרים כמו אפלטון, סוקראטס, משה, מוחמד, בודהה וגנדי… תבינו משיחיים יקרים, רק אם כולם יקבלו את כולם,רק אז יהיה שלום אמיתי, אז קדימה, תתאימו את עצמכם כבר!"
נכון גם שמעתם פעם משהו בסגנון?
רגע רגע. אז אתה אומר לי, שראיית העולם שלך, אשר על פיה ראית העולם שלי שגוייה, היא צורת המחשבה הנכונה היחידה? אז אתה בעצמך בעצם טוען את אותו הדבר – שצורת המחשבה שלך היא בלבד הנכונה ואחרים כמוני טועים. אתה בעצמך סותר את עצמך כי אתה מכריז הצהרה אבסולוטית. אתה סגור ולא פתוח לדעות אחרות – בדיוק כמוני.
ההבדל היחיד ביני לבינך זה שאני מודה שאני חושב שהאמונה שלי היא הדרך הנכונה היחידה, ואתה לא.
מה שעושה אותך לצבוע.
כל הדרכים מובילות לאלוהים?
אולי בכל זאת יש ישועה באחר? אולי כל הדרכים מובילות לאלוהים? אולי כל דת רואה רק חלק מהאמת?
יש משל שמאוד נפוץ במזרח הרחוק: "משל האנשים העיוורים והפיל"
משל שסופר על ידי אחד המלכים שכנראה לא רצה שבני העם שלו יריבו ביניהם. בקצרה, המשל הולך ככה:
העיוור הראשון שם יד על צידו של הפיל ואומר: "כמה חלק! פיל זה כמו חומה".
העיוור השני שם יד על החדק ואומר: "כמה עגול! פיל זה כמו נחש".
השלישי שם ידו על החט (שן\שנהב) "כמה חד! פיל זה כמו חנית חדה."
הרביעי על הרגל: "כמה גבוה! פיל זה כמו עץ."
החמישי על האוזן: "כמה רחב! פיל זה כמו מניפה."
השישי על הזנב: "כמה דק! פיל זה כמו חבל."
כל עיוור קיבל פרספקטיבה צרה ובטוח שרק לו יש את ההבנה מהו פיל.
ואז יצא המלך למרפסת ואמר להם "כולכם טועים, אתם חייבים להביא את כל החלקים ביחד כדי להבין מה זה פיל באמת, בנפרד, אי אפשר".
והנקודה היא שאין אמת אחת אבסולוטית, אלא שכל האמונות והדתות משלימות זו את זו וצריך את כולן כדי להכיר את אלוהים.
אבל במשל הזה יש לפחות ארבע בעיות וכשלים לוגים:
- המשל יוצא מנקודת הנחה שלאף אחד אין את כל האמת כי כולנו עיוורים. אבל בעצם יורה לעצמו ברגל, כי איך אתה יודע שכל עיוור נוגע רק בחלק מהפיל אם אתה בעצמך עיוור? אתה חייב קודם לטעון שלעומת כל העיוורים, אתה לא עיוור ואתה כן רואה את כל הפיל. או במילים אחרות, אתה לא יכול לטעון שאף אמונה אין לה את כל האמת אצלה, אלא אם אתה בעצמך סוג של אלוהים שכבר יודע הכל.
- הנקודה של המשל היא שאסור לנו להגיד שאנחנו יודעים את כל האמת, אלא להסתפק בחלק קטן מהאמת כי לאף אחד אין את כל האמת. אבל בעצם, טוען האמירה הזאת מתנשא כי הוא אומר שרק לו, לעומתנו, כן יש את כל האמת – והיא, שלאף אחד אין את האמת. – שזאת סתירה פנימית.
- הטיעון הוא שמצד אחד כולנו מרגישים רק חלק קטן, ומצד שני הפיל אילם ולא זז. אבל גם אם כולנו עיוורים – אלוהי המקרא כן מתקשר וכן זז ונותן לנו אפשרות להכיר את כולו. בדיוק בגלל זה הוא הגיע בדמות המשיח!
- האמונות השונות סותרות זו את זו – כי אף אחד מלבד ישוע מעולם לא הכריז על עצמו את הדברים שישוע הכריז על עצמו. "זהו דמי הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים".
גיבור על?
בדם שלי אתם מקבלים סליחה?! אתה והאב אחד?! מי אומר דברים כאלה? איזה יהירות, איזה יומרנות, איזה מורה רוחני אחר בהיסטוריה העז לצאת בהצהרות מתנשאות שכאלה על עצמו?!
זה שגעון גדלות ושחצנות! אלא אם… אלא אם ישוע הוא אכן מי שהוא טען שהוא. התגלמות האלוהים אל האנושות. הדרך האמת והחיים.
הנעלות של ישוע על כל מורה אחר אי פעם היא השלכה טבעית של האמונה בישוע. אי אפשר להגיד שישוע הוא עוד איזה מורה רוחני, כי הוא בעצמו אמר על עצמו שהוא גדול ממשה, גדול מהאבות, גדול מכולם.
לפני אלפיים שנה, מחוץ לירושלים, בגבעת הגולגותא, נפגשו השמים והארץ. הטוב הרוחני של אלוהים נפגש עם הרוע האנושי הפיזי: "כְּשֶׁבָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם הַנִּקְרָא גָּלְגֹּתָּא צָלְבוּ אוֹתוֹ שָׁם עִם הַפּוֹשְׁעִים"
הציווליזציה האנושית הכה מושחתת שמונעת על ידי כוח, שליטה ואלימות, הגיעה לשיא, רצחנו את בן אלוהים, בחסות "האמת והצדק" המעוותים שלנו.
אבל אני לא משאיר אתכם עם בשורות רעות, יש גם בשורות טובות, בגולגותא גם פגשנו את החסד והאהבה של אלוהים בצורה המדהימה והרדיקאלית ביותר. גיבור העל שלנו, ישוע, בעודו חווה לינץ' על ידי האנושות, הביע את הלב האוהב ורב החסד של אלוהים, כאשר לקח על עצמו את החטאים שלנו.
מה איתנו? אם היו עושים לנו אי צדק וצולבים אתנו יחד עם פושעים – היינו מסוגלים לומר דבר כזה?
לסיכום
אלוהים שלח לנו גיבור-על ורצחנו אותו. הגיע לנו עונש, הגיע לנו מוות, הגיע לנו חרפה. אבל אלוהים לעולם לא נותן לנו את מה שמגיע לנו, אלא נותן לנו חסד על גבי חסד על גבי חסד. במוות של המשיח הוא ראה מקור לכפרה, לקירוב ולסליחה.
זה גיבור העל שלנו, וגם עלינו להידמות לו כשרודפים אותנו, שונאים אותנו ומקללים אותנו, צריכים להגיב עם אותה הגישה – כי רק חסד ואהבה יכולים לנצח שנאה.