מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה – אבל עד כמה? (איתן בר)

איתן בר

 

אלוהי אברהם יצחק ויעקב הוא אלוהי החסד, החמלה והרחמים האמיתי. ולעומת אלוהים אחרים – זה לא רק על הנייר.

חַנּוּן וְרַחוּם יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וּגְדָל-חָסֶד

תהילים קמה ח

 

גם הקוראן אומר דברים דומים, למען האמת, הקוראן נפתח במילים הבאות:

"בשם אללה הרחמן והרחום, השבח לאל ריבון העולמים הרחמן והרחום".

לא מזמן, צילמנו עדות של מוסלמית לשעבר. כילדה קטנה היא ראתה במו עינייה את עריפת ראשה של אישה (שנחשדה בניאוף) כאשר הוציאו אותה להורג מול כולם בהתאם לחוקי השרייה. אבא שלה אמר לה שאם היא לא תתנהג יפה, גם לה יעשו את זה יום אחד.

ממש "אללה הרחמן והרחום"…

זה הזכיר לי את אחד הקטעים האהובים עלי בברית החדשה:

"יֵשׁוּעַ הָלַךְ אֶל הַר הַזֵּיתִים. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם חָזַר לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְכָל הָעָם בָּאוּ אֵלָיו. הוּא יָשַׁב וְלִמֵּד אוֹתָם. אָז הֵבִיאוּ הַסּוֹפְרִים וְהַפְּרוּשִׁים אִשָּׁה שֶׁנִּתְפְּסָה בְּנִאוּף, הֶעֱמִידוּ אוֹתָהּ בָּאֶמְצַע וְאָמְרוּ לוֹ: "רַבִּי, הָאִשָּׁה הַזֹּאת נִתְפְּסָה בְּנִאוּף, בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. מֹשֶׁה צִוָּנוּ בַּתּוֹרָה לִסְקֹל נָשִׁים כָּאֵלֶּה, וּמָה אַתָּה אוֹמֵר?" זֹאת אָמְרוּ כְּדֵי לְנַסּוֹת אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם בְּמַה לְּהַאֲשִׁימוֹ. אוּלָם יֵשׁוּעַ הִתְכּוֹפֵף וּבְאֶצְבָּעוֹ כָּתַב עַל הָאָרֶץ. כְּשֶׁהוֹסִיפוּ לִשְׁאֹל אוֹתוֹ, זָקַף קוֹמָתוֹ וְאָמַר: "מִי מִכֶּם נָקִי מֵחֵטְא, שֶׁיְּהֵא הוּא רִאשׁוֹן לְהַשְׁלִיךְ עָלֶיהָ אֶבֶן!" וְשׁוּב הִתְכּוֹפֵף וְכָתַב עַל הָאָרֶץ כְּשָׁמְעָם זֹאת יָצְאוּ אֶחָד אֶחָד, הָחֵל מֵהַזְּקֵנִים.
הוּא נוֹתַר לְבַדּוֹ וְהָאִשָּׁה עוֹדֶנָּה בִּמְקוֹמָהּ. הִזְדַּקֵּף יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "אִשָּׁה, אֵיפֹה הֵם? הַאִם לֹא הִרְשִׁיעַ אוֹתָךְ אִישׁ?" הֵשִׁיבָה וְאָמְרָה: "אַף לֹא אֶחָד, אֲדוֹנִי." אָמַר לָהּ: "גַּם אֲנִי אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ; לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא עוֹד." (יוחנן ח)

הרבנים ניסו להכשיל את ישוע. הם רצו לעשות לו "מלכוד 22".

להוכיח לכולם שהלימוד של ישוע על אלוהי הרחמים והחסד, סותר את תורת משה.

אם ישוע היה משחרר את האישה, אז הוא היה מפר את התורה (סקילה).

מצד שני, אם הוא היה סוקל את האישה, אז הוא היה מוכיח שבדוגרי, הוא לא עקבי עם הלימוד שלו עצמו.

התורה אמנם מצווה עונש מוות, אבל לאלוהים יש סמכות לסלוח.
כמו שע"פ החוק מגיע לי קנס, שלילה ונקודות על מעבר ברמזור אדום. זאת עדיין זכותו של השוטר או השופט להעניק לי חנינה.

אבל ע"פ ההלכה הרבנית – אין מקום לסליחה וחנינה. רק נותנים הזדמנות לחוטא להתוודות על חטאיו בפומבי כדי שאלוהים יסלח לו. אך עדיין מוציאים אותו להורג…

מדוע? מאחר ומבחינת ההלכה הרבנית, החוטא והחטא הם ביחד, הם מאוחדים. בלתי נפרדים.

לישוע אבל, לא היה אכפת מלנצח בויכוח הילכתי, היה אכפת לו מהאישה, והמטרה שלו היתה להוכיח בשטח שהאלוהים שלו הוא אכן אל רחום וחנון.

 

אנחנו, כבני אדם, נוטים לאחד בין החטא לבין החוטאים.
אם מישהו גנב משהו בעבר, אז "הוא גנב!". אם מישהו הרג מישהו בעבר, אז "הוא רוצח!".

אבל ישוע עשה הפרדה בין החוטא לחטאיו..

עכשיו, אהבת אלוהים לא מבקשת להתעלם מהחטא, אלא מבקשת מאיתנו להפריד בין החטא לחוטא.

שמתם לב כיצד הסתיים הקטע: "אֵינֶנִּי מַרְשִׁיעַ אוֹתָךְ;  לְכִי וְאַל תּוֹסִיפִי לַחֲטֹא עוֹד."

להלן ציטוט מלפני 1,700 שנה, נכתב ע"י תיאולוג מאמין בהתייחס לפסוק הזה, קצר אבל חזק:

"האדון ישוע כן גם גינה, אבל הוא גינה את החטא, לא את הבן-אדם."

האלוהים שלנו כלכך רחמן, שלעומת השרייה המוסלמית או ההלכה הרבנית, הוא תמיד משאיר דרך חזרה.

הפואנטה שלי אבל, היא לא רק שנתפעל מהרחמים של אלוהים כלפינו ונהלל אותו. אלא, שנראה בזה דוגמא לחיקוי וניישם גם בחיי היום-יום שלנו ובמערכות ה יחסים שלנו עם אחרים. וזה? ממש קשה!

דרך אגב, כן היה עונש מוות לאישה הנואפת. רק שאת עונש המוות הזה – לקח ישוע על עצמו, על הצלב.

קבלו עדכונים חמים