מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

השלמות של אלוהים

[♟]

האם ניתן להגדיר את אלהים? אם הגדרה היא "מילה או משפט שמבטא את תמצית טבעה של אישיות או של חפץ" אזי אלהים לא יכול להיות מוגדר מכיוון שאין מילה או אפילו משפט שיכול להביע את מהותו. אף לא אחד יכול לנסח הגדרה מעין זו על אלהים.

אולם לו ההגדרה היתה תיאוּרית, אז היה אפשר להגדיר את אלהים, אם כי לא באופן ממצה. אכן, רוב ההגדרות הן תיאוּריות. אחת המפורסמות ביותר, שנמצאת ב"מקראה הדתית הקצרה יותר של ווסטמינסטר" (Westminster Shorter Catechism), מגדירה את אלהים באופן הבא: "רוח, אינסופי, נצחי ובלתי משתנה; בישותו, גבורה, קדושה, צדק, טוב ואמת" (שאלה 4). לתיאור הארוך יותר שמופיע ב"הצהרת האמונה של ווסטמינסטר" (Westminster Confession of Faith), נוספות תכונות כמו אהבה, רחמים וחופש. לפיכך, ההגדרות האלה הן פשוט רשימה של מספר תכונות של אלהים.

תכונות הן איכויות שטבועות בסובייקט. הן מזהות, מאפיינות או מנתחות את הנושא. רוב התאולוגים נותנים לפרק הזה את הכותרת: "תכונות אלהים". אני מעדיף "שלמויות" מפני שכל האיכויות או התכונות של אלהים הן מושלמות. תכונותיו הן שלמויותיו.

 

 

I. מאפיינים של שלמויות אלהים

שלמויותיו המגוונות של אלהים אינן מכלול של חלקים שמרכיבים אותו. כל אחת מתארת את הוויתו המוחלטת. למשל, אהבה אינה חלק מטבעו של אלהים; אלהים בהוויתו המוחלטת הוא אהבה. אף שאלהים עשוי להציג תכונה זו או אחרת בזמן נתון, אף תכונה אינה עצמאית משאר התכונות או נעלה מהן. כל אימת שאלהים מביע את זעמו, הוא עדיין אהבה. כאשר הוא מפגין את אהבתו, הוא אינו זונח את קדושתו.

אלהים הוא יותר מאשר מכלול שלמויותיו. כאשר אנו רושמים את כל התכונות שליקטנו מהתגלות, לא תיארנו את אלהים באופן מלא. זה נובע מהמנע ההבנה, כלומר אלהים נשגב מבינתנו. אפילו לו היינו יכולים לומר שיש לנו רשימה מלאה של כל שלמויותיו של אלהים, לא היינו יכולים להבין את משמעותן, כי אדם מוגבל אינו יכול להבין את אלהים האינסופי.

שלמויותיו של אלהים נודעות לנו באמצעות התגלות. אדם אינו מייחס אותן לאלהים; אלהים מגלה אותן לאדם. כמובן, אדם יכול לייחס לאלהים תכונות, אבל לא ניתן להניח שהן אמתיות אלא אם אלהים מגלה לנו אותן.

שלמויותיו של אלהים מתארות באופן שווה את האב, הבן ורוח הקודש. הן מתארות את טבעו של האלהים האחד הקיים בשלוש ישיויות, ולכן גם של כל אחת מהאישויות של האלהים האחד.

 

 

II. קטגוריות של שלמויות אלהים

רוב התאולוגיות מציעות סיווג מסוים של תכונות אלהים.

 

א. תכונות מוסריות ושאינן-מוסריות (או טבעיות)

הראשונות, כמו למשל קיום-עצמי ואינסופיות שייכות לדמותו של אלהים; והאחרונות, כמו למשל צדק וקדושה שייכות לרצונו. אולם כל התכונות הלא-מוסריות כביכול, הן תכונות של הישות המוסרית ביותר ביקום, וכל התכונות המוסריות נובעות מטבעו של אלהים.

 

ב. תכונות מוחלטות ותכונות יחסיות

תכונות מוחלטות כוללות את אלו ששייכות למהותו של אלהים ונחשבות עומדות בפני עצמן (נצחיות, אינסופיות), ותכונות יחסיות הן אלו ששייכות למהותו של אלהים ביחסו לבריאתו (למשל ידיעת-הכל). שוב, ההבחנה היא מלאכותית מאחר ואיננו מסוגלים לקבוע קביעה כזאת כאשר, למעשה, כל תכונותיו מתייחסות לבריאתו.

 

ג. תכונות שלא ניתנות להעברה ותכונות שניתנות להעברה

הראשונות שייכות לאלהים בלבד (נצחיות, אינסופיות), ולעומת זאת את האחרונות ניתן למצוא במידה יחסית או במידה מוגבלת בבני-אדם (חכמה, צדק). אבל התכונות שניתנות להעברה מצויות אצל בני-אדם, אם-כי באופן מוגבל, לא מפני שאלהים מוסר אותן בדרך כלשהי, אלא רק מפני שהאדם נברא בצלם אלהים.

קטגוריות יכולות לשרת מטרה מסוימת, אולם לדעתי, לא הרבה. אף-על-פי שמספר תכונות עשויות להיות מסווגות באחת או יותר מן הקטגוריות המוצעות, אחדות מהן לא ניתן לסווג בנקל. אף שקדושה נחשבת, בדרך כלל, לתכונה שניתנת להעברה, קדושת אלהים בוודאי שלא. אף-על-פי שידיעת-הכל לבטח אינה ניתנת להעברה, יש למין האנושי מידה מוגבלת של ידע. הסיווג נעשה יותר שרירותי מאשר ברור. השיקול החשוב הוא ללמוד על שלמויותיו של אלהים ולא לסווג אותן. ובכיוון הזה אנו ממשיכים.

 

III. קטלוג של שלמויות אלהים

להלן ארבע-עשר משלמויותיו של אלהים שנעיין בהן תחת הסעיפים: (א) משמעות; (ב) הצהרות מהכתובים; (ג) יישום ו/או כל בעיה שכרוכה (שכרוכה במה? נראה לי חסר משהו…).

 

א. נצחיות

  1. משמעות. תכונת הנצחיות משמעה שאלהים קיים ללא סוף. קיומו משתרע עד אין קץ, קדימה ואחורה (מנקודת מבטנו על הזמן), ללא כל הפרעה או הגבלה שנגרמת על-ידי רצף של אירועים. בשימו את הרעיונות האלה יחד, ברקהוף (Berkhof) מגדיר נצחיות: "אותה שלמות של אלהים שלפיה הוא מתעלה מעל לכל גבולות הזמן ורצף הרגעים, ומחזיקה את כל קיומו בהווה אחד שאינו ניתן לחלוקה".1

נצחיותו של אלהים וקיומו-העצמי הם מושגים הקשורים זה בזה. תאולוגיות אחדות משתמשות במילה aseity  (מלטינית: "מתוך עצמי". נ”פ) כדי לציין קיום-עצמי, דהיינו אלהים תלוי בעצמו (a se). אם אלהים קיים ללא סוף, אזי הוא מעולם לא בא לכלל קיום, וגם לא הובא אי-פעם לידי קיום. הוא בעל קיום-עצמי אינסופי.

  1. הכתובים. נצחיותו של אלהים משתקפת למשל, בתהל' צ 2: "וּמֵעוֹלָם עַד-עוֹלָם", ובברא' כא 33: "אֵל עוֹלָם".
  2. שאלה. מה יחסו של אלהים לרצף האירועים? כישות נצחית הוא רואה את העבר ואת העתיד באותה בהירות כמו את ההווה. יתרה מכך, הוא חייב לראותם כרצף של אירועים, ובכל זאת, הוא בשום אופן לא קשור ברצף זה. דימוי לכך נמצא בסצינה שמתרחשת בשמים כפי שמתוארת בהתג' ו 11-9, שבה עונה האדון לשאלתם של אלו שמתו על קידוש שם אלהים, בנוגע לזמן שעליהם להמתין עד אשר יקום דמם, ואומר להם לחכות עד אשר יתרחשו אירועים מסוימים בעולם.
  3. השלכה. תולדה מנחמת מנצחיות אלהים היא הביטחון שאלהים יתקיים לעולמי עולמים; לפיכך, השגחתו ושליטתו על כל הדברים והאירועים מובטחות.

 

ב. חירות

  1. משמעות. חירות באלהים משמעה שהוא חופשי מברואיו ומבריאתו.
  2. הכתובים. כאשר שאל ישעיהו את העם מי הדריך את אלהים או לימדו דעת או הודיעו דרך תבונות, הוא ציפה שהתשובה תהיה "אף לא אחד", מפני שאלהים אינו תלוי בברואיו (ישע' מ 14-13).
  3. שאלה. אם אלהים חופשי, האם הוא מוגבל בדרך כלשהי? בדרך כלל, התשובה היא שאלהים מוגבל רק על-ידי טבעו, דהיינו, קדושתו מגבילה אותו מלחטוא. אבל איך אנחנו יכולים אפילו להשתמש במילה הגבלה בקשר לשלמות? לא תיתכן שום הגבלה בשלמות.
  4. יישום. בהיותו חופשי, אלהים לא מחויב כלפינו בשום אופן, אלא אם הוא בוחר ליזום מחויבות.הוא אינו צריך לעשות דבר למעננו, אלא אם הוא בוחר לעשות זאת. לכן, הוא לא חייב לנו דבר.

 

ג. קדושה

  1. משמעות. הקדושה המקראית, שבדרך כלל מוגדרת על דרך השלילה כנורמה יחסית ולא כנורמה מוחלטת, היא הבדלה מכל מה שנחשב למקובל או לטמא. ביחס לאלהים, קדושה פירושה לא רק שהוא נבדל מכל טומאה ורשע, אלא שהוא גם טהור באופן מוחלט ולכן שונה מכל האחרים.

אנלוגיה עשויה לעזור בהבנת המושג הזה. מהי בריאות? בריאות היא היעדר חולי, אבל גם עירוי חיובי של אנרגיה. קדושה היא היעדר רוע ונוכחותו של צדק ודאי. קדושתו של אלהים נובעת מהוויתו ומטבעו וגם מרצונו ומפעלו.

  1. הכתובים. קדושה היא התכונה שבה רצה אלהים להיות ידוע במיוחד בתקופת התנ"ך (ויק' יא 44; יהושע כד 19; תהל' צט 3, 5, 9; ישע' מ 25; חבק' א 12). בברית החדשה היא מופיעה בהצהרה ישירה (יוח' יז 11; פטר"א א 15), במזמורי הלל (התג' ד 8) וכאשר מדמים את אלהים לאור (יוח"א א 5).
  2. יישומים. קדושתו המוחלטת והמוּלדת של אלהים פירושה שחוטאים צריכים להיות מופרדים ממנו, אלא אם כן תימצא דרך לעשותם קדושים. והאמצעי הזה סופק בגופו של ישוע המשיח.

השקפה נאותה על קדושת אלהים צריכה לעשות את המאמין רגיש לחטאו (ישע' ו 3, 5; לוקס ה 8).

קדושת אלהים הופכת לנורמה בחיי המאמין ובהתנהגותו (יוח"א א 7).עובדה זו צריכה לשים קץ לדיוני הסרק התכופים על מה מותר ומה אסור בחיים המשיחיים. התנהגות נאותה ניתנת לבחינה על-ידי שאלה פשוטה: האם היא קדושה? זוהי הנורמה של המאמין. אף שאינו עומד תמיד בציפיות, הוא לעולם לא צריך להתפשר עליה.

 

 

ד. היעדר יכולת להשתנות

  1. משמעות. היעדר היכולת להשתנות פירושו שאלהים אינו ניתן לשינוי ולכן אינו משתנה. אין זה אומר שהוא חסר תנועה או בלתי פעיל, אלא שהוא תמיד עקבי ואינו גדל או מתפתח.
  2. הכתובים. מלא' ג 6 ויעקב א 17 מדברים על חוסר השתנות. שימו לב שבמלאכי חוסר ההשתנות של אלהים מבטיח את קיומו של עם ישראל.
  3. בעיה. אם אלהים לא משתנה, איך ייתכן שכתוב שהוא ניחם? (ברא' ו 6; יונה ג 10). אם אכן חל שינוי באלהים עצמו, אזי או שהוא לא בלתי ניתן לשינוי או שאינו ריבון או שניהם. הרוב מבינים את הפסוקים האלה כהאנשה, דהיינו לפרש את מה שלא אנושי במונחים אנושיים. בהתגלות שפורשת בפנינו את תכנית אלהים נראה שחל שינוי. אולם זה יכול להיאמר כך רק מנקודת מבט אנושית, מפני שתכניתו הנצחית אינה משתנה, ממש כמוהו.

מכל מקום, ייתכן שכוונת הביטוי היא פשוט שאלהים הצטער או התעצב, אשר מבטל כל רעיון של שינוי.

  1. השלכות ביחס לאלהים. "לו קיומו העצמי היה משתנה, הוא היה הפך לקיום תלוי; הנצח היה הופך לזמן; שלמות היתה הופכת לאי-שלמות; ולכן אלהים היה הופך ללא-אלהים".2 היעדר היכולת להשתנות מבטיח לנו שאף לא אחת משלמויותיו של אלהים משתנה.
  2. השלכות ביחס אלינו. היעדר יכולת להשתנות מנחם ומוודא שהבטחות אלהים לא תכזבנה (מלא' ג 6; טימ"ב ב 13). חוסר השתנות מזכיר לנו שגישתו של אלהים לחטא, למשל, אינה משתנה. לפיכך, לעולם לא ניתן לשדל את אלהים להשתנות או להתפשר על שינוי.

 

ה. אינסופיות

  1. משמעות. אינסופיות פירושה שאין לאלהים גבולות או מגבלות. הוא בשום אופן לא מוגבל על-ידי היקום או על-ידי גבולות הזמן והחלל. אבל אין זה אומר שהוא איכשהו מתפרש על פני היקום, חלק אחד פה וחלק אחר שם. "אינסופיותו של אלהים חייבת להיתפס כעוצמתית ולא כנרחבת …".3
  2. הכתובים. שלמה מכיר באינסופיותו של אלהים בחנוכת בית המקדש (מל"א ח 27), ושאול משתמש בתכונה זו של אלהים לטעון נגד אלוהויות השקר של בני אתונה (מה"ש יז 28-24).
  3. הבחנה. לפעמים תכונה זו מסווגת כענקיוּת. היא שונה מהוויה-בכל (omnipresence) בכך שהיא מדגישה את נשגבותו של אלהים (מכיוון שאינו מוגבל בחלל), בזמן שהוויה-בכל מתמקדת באימננטיות של אלהים (כי הוא נוכח בכל מקום).

 

ו. אהבה

  1. משמעות. כמו מושגים משיחיים רבים, גם המושג אהבה נדון יותר מאשר מוגדר. אפילו המילון אינו מסייע בהרבה. אהבה כוללת חיבה ותוכחה. את התינוקות מחבקים ומוכיחים, ושניהם מהווים ביטוי אמתי של אהבת ההורים. יתרה מכך, ההורים משתמשים בשניהם מתוך אמונה שהם עושים את הדבר הטוב ביותר עבור הילד באותו זמן. האהבה מבקשת את הטוב עבור מושא האהבה. מהו טוב? באלהים הוא השלמות של הקדושה וכל מה שמשתמע מהמושג הזה. אהבה באלהים היא לבקש את הטוב ואת התהילה הרמים ביותר של שלמויותיו. היא מעידה על חוסר אנוכיות מצידו של אלהים, בניגוד לבני-אדם.
  2. הכתובים. ספר הבריתות קובע באופן ישיר ש"הָאלהים הוּא אַהֲבָה" (יוח"א ד 8). היעדר ה”א היידוע במילה "אהבה" (הפסוק לא אומר שאלהים הוא האהבה) מציין שהיא עצם טבעו של אלהים. ה”א היידוע במילה "אלהים" מראה שההצהרה בלתי הפיכה; לא ניתן לקרוא זאת: "אהבה היא אלהים" (כפי שטוען פלג המכונה "מדע נוצרי").
  3. יישומים. מאחר וכל התכונות נמצאות בכל אחת מהאישיויות , חייבים להיות יחסי גומלין אוהבים בתוך אחדות האלהים (דבר שכמובן אין להעלותו על הדעת אצל בני-אדם).

אלהים שהוא אהבה מרשה לעצמו לאהוב חוטאים. זה חסד (אפס' ב 8-4).

אהבת אלהים הוצקה לתוך לבו של המאמין (רומ' ה 5).

בניסיונות, אלהים מראה את אהבתו כלפי ילדיו (עבר' יב 6).

  1. כמה מילים בנושא. תכונות שקרובות לאהבה הן טוּב, רחמים, אורך-רוח וחסד. אף שנעשות הבחנות ביניהן הן אינן מדוייקות. טוב ניתן להגדיר כדאגתו הנדיבה של אלהים לברואיו (מה"ש יד 17). רחמים הם היבט של טובו שגורם לו להראות רחמים וחמלה (אפס' ב 4; יעקב ה 11). אורך-רוח מדבר על ריסון-עצמי לנוכח הסתה (פטר"א ג 20; פטר"ב ג 15). חסד הוא טובה שאלהים עושה לאדם אף שאינו ראוי לכך, ובא לידי ביטוי בעיקר בישוע המשיח ובפועלו. כל המושגים האלה קשורים ונובעים מאהבת אלהים שהוא אהבה.
  2. כפירה. הכפירה של האוניברסליזם צומחת מתוך התפיסה הבלתי מאוזנת של תכונות אלהים. היא מלמדת שהואיל ואלהים הוא אהבה, הוא בסופו של דבר יושיע את כולם. אבל שלמות אהבתו של אלהים אינה פועלת בנפרד משאר שלמויותיו, כולל קדושה וצדק. אי לכך, אהבה אינה יכולה להשתלט על קדושה ולהושיע את מי שדוחה את המשיח ומת בגלל חטאיו. יתרה מכך, במציאות, לאוניברסליזם אין הגדרה מתאימה לאהבה מפני שהוא רואה רק את היבט החיבה באהבה ולא את היבט התוכחה. לבסוף, אוניברסליזם סותר הצהרות ישירות של המקרא (ראה מרק' ט 48-45).

 

ז.יכולת-כל

  1. משמעות. יכולת-כל פירושה שאלהים הוא כל-יכול ומסוגל לעשות כל דבר שעולה בקנה אחד עם טבעו. למעשה, הוא בחר לא לעשות אפילו את כל הדברים שעולים בקנה אחד עם עצמו מסיבות שבסופו של דבר, ידועות רק לו.
  2. הכתובים: צמד המילים "אֵל שַׁדַּי" שמיוחס בספר הבריתות אך ורק לאלהים, מופיע חמישים ושש פעמים, ומהווה את הבסיס למונח יכולת-כל. אלהים גילה עצמו כאל שדי לאברהם (ברא' יז 1), למשה (שמות ו 3), למאמינים (קור"ב ו 18) ומספר פעמים ליוחנן בחזון (התג' א 8; יט 6).
  3.  שאלה. האם ליכולת-כל יש מגבלות כלשהן? התשובה היא כן, ובשני תחומים: מגבלות טבעיות ומגבלות שהוא כופה על עצמו. המגבלות הטבעיות כוללות את הדברים שאלהים אינו יכול לעשות מפני שהן מנוגדות לטבעו. הוא לא מסוגל לשקר (טיט' א 2), הוא אינו יכול להתפתות לחטא (יעקב א 13), הוא אינו יכול להתכחש לעצמו (טימ"ב ב 13). מגבלות שהוא כפה על עצמו כוללות את הדברים שלא בחר לכלול בתכניתו, שאולי היה כולל אותן כל עוד אינן בניגוד לטבעו. הוא לא בחר לחשוך את בנו; הוא לא בחר להושיע את כל בני-האדם; הוא לא בחר בכל העמים בתקופת התנ"ך; הוא לא בחר בעשיו; הוא לא בחר להציל את חייו של יעקב השליח (מה"ש יב 2). אף שיכול היה לעשות את כל אלה בלי לסתור את כל-יכולתו, הוא בחר לא לכלול זאת בתכניתו.

שאלות כגון: "האם אלהים יכול להביא לידי כך ש: 6=2+2?" לא מרמזות על פגם ביכולת-כל שלו. השאלה המסוימת הזאת היא בתחום החשבון ולא בתחום הגבורה. באותה מידה אפשר לשאול האם פיצוץ גרעיני יכול להביא לכך ש: 6=2+2. חשוב יותר, אלהים לעולם לא יכול להפוך אי-צדק לצדק.

  1. השלכות. בעבר נראתה גבורת אלהים בבריאה (תהל' לג 9), בשמירה על כל הדברים (עבר' א 3), ובגאולת ישראל ממצרים (תהל' קיד). אבל ההפגנה הגדולה ביותר של גבורתו היתה תקומתו של המשיח מן המתים (קור"ב יג 4). עבור המאמין, גבורת אלהים מתייחסת לבשורה (רומ' א 16), לביטחונו (פטר"א א 5), לתקוותו לתקומה מן המתים (קור"א ו 14) ולחיי יומיום (אפס' א 19).

 

ח. הוויה בכל

  1. משמעות. הוויה בכל פירושה שאלהים נמצא בכל מקום בכל ישותו תמיד.
  2. הכתובים. בתהל' קלט 11-7 שאל דוד האם יש מקום שניתן לברוח אליו מנוכחות אלהים. תשובתו היא לא, כי הוויתו-בכל בלתי מוגבלת בחלל (פס' 8), אינה נבהלת ממהירות (פס' 9) ואינה מושפעת מהחושך (פסו' 12-11).
  3. כמה הבחנות. כנאמר בהגדרה, הווית-כל אין פירושה שהוויתו של אלהים פזורה על כל היקום כאילו חלק אחד שלו פה וחלק אחר שם. כל ישותו נמצאת בכל מקום, ונוכחות האדון בכל מאמין משמשת דימוי טוב לכך.

הוויה-בכל אין משמעותה שהמידיות של נוכחותו אינה משתנה. היא כן. נוכחותו בכסאו (התג' ד 2), במקדש שלמה (דהי"ב ז 2), או במאמין (גלט' ב 20) בהחלט שונה במידיותה מנוכחותו באגם האש (התג' יד 10). אף שבאגם האש אנשים יופרדו מנוכחות פניו של אלהים (תסל"ב א 9 prosopon), הם לעולם לא יופרדו ממנו שהרי הוא נמצא בכל (התג' יד 10 enopion). מובן שאין שום נוכחות של התחברות (כי פניו יוסתרו מהרשעים באגם האש) שקיימת כשהוא שוכן במאמינים.

הוויהבכל שונה מפנתאיזם, שמזהה את היקום עם אלהים. במונח השתמש לראשונה הדאיסט האנגלי ג'ון טולנד (John Toland 1670-1722) בשנת 1705 כשלימד ש:"אלהים הוא השכל או הנפש של היקום". כפירה זו אינה מבחינה בין הבורא לנברא, הבחנה שנלמדת בפסוק הראשון של ספר הבריתות.

הוויהבכל שונה גם מהפנתאיזם כפי שמלמדים אותו התאולוגים שדוגלים בתאולוגיית התהליך שישותו של אלהים חודרת לכל היקום ועם זאת אינה מתרוקנת (מתכלה) על-ידי היקום. הוויה-בכל פירושה שאלהים נמצא בכל מקום, אבל לא מפוזר בכל היקום ולא חודר אליו. יתרה מכך, אלהים לא מתפתח כפי שמלמדת תאולוגיית התהליך.

  1. כמה השלכות. איש אינו יכול להימלט מנוכחות אלהים. זה משמש אזהרה ללא מאמינים ומנחם את המאמינים, שהודות להימצאותו של אלהים בכל הם יכולים לחוות את נוכחותו בכל נסיבות החיים.

 

ט. ידיעת-הכל

  1. משמעות. ידיעת-הכל פירושה שאלהים יודע הכל, דברים ממשיים ואפשריים, ללא מאמץ ובמידה שווה. א' ו' טוזר (A. W. Tozer) כתב:

 

אלהים יודע מידית וללא מאמץ כל ענין ואת כל העניינים, את כל הנפש וכל נפש, את כל הרוח ואת כל הרוחות, את כל הישות וכל ישות, את כל היצור ואת כל היצורים. את כל הריבוי וכל ריבוי, את כל החוק וכל חוק, את כל היחסים, את כל הגורמים, את כל המחשבות, את כל הסודות, את כל החידות, את כל הרגשות, את כל הרצונות, כל סוד שלא נאמר, את כל כסאות המלכות ואת כל הריבונויות, את כל האישים, את כל הדברים הנראים והבלתי נראים בשמים ובארץ, תנועה, חלל, זמן חיים, מוות, טוב, רע, שמים וגיהנום.

מכיוון שאלהים יודע את כל הדברים בשלמות, הוא אינו יודע דבר אחד טוב יותר מדבר אחר, אלא יודע היטב באותה מידה את כל הדברים. הוא לעולם אינו מגלה דבר, הוא מעולם לא מופתע או משתומם. הוא לעולם אינו תוהה לגבי שום דבר ואינו מבקש מידע או שואל שאלות (להוציא פעמים שבהם הוא מדובב אנשים לגלות את אשר על לִבם לטובתם האישית).4

 

  1. הכתובים. אלהים יודע את כל מעשיו מבראשית (מה"ש טו 18). הוא מונה את הכוכבים וקורא להם בשמות (תהל' קמז 4). אדוננו מפגין ידיעת-הכל כאשר הוא מכריז מה היה עשוי לקרות בצור ובצידון (מתי יא 21). אלהים יודע הכל על חיינו עוד בטרם נולדנו (תהל' קלט 16).
  2. יישומים.

    א. ידיעת-הכל וביטחון. שום דבר לא יכול לצאת לאור בחיי המאמין שיפתיע את אלהים ויגרום לו לסלקו. "אף מלשין לא יכול להלשין עלינו; אף אויב לא יכול לגרום להאשמה לדבוק בנו; אף שלד נשכח לא יכול לדדות החוצה מאיזה ארון נסתר כדי להביכנו ולחשוף את עברנו; שום חולשה בלתי צפויה באופיינו לא יכולה לצאת לאור ולהביא לידי כך שאלהים יפנה מאיתנו, מפני שהוא ידע אותנו לחלוטין לפני שהכרנוהו וקרא אותנו אליו מתוך ידיעה מלאה על כל מה שהיה נגדנו".5

    ב. ידיעת-הכל ורגישות. כל אזהרה שאלהים נותן באה מישות שיודעת הכל, לכן עלינו להיות רגישים לה באופן קיצוני. הוא לא מזהירנו מתוך ניחוש של מה שעלול לקרות. הוא יודע.

    ג. ידיעת-הכל ונחמה. כאשר אנו עומדים בפני נסיבות בלתי מוסברות בחיים, אנו תמיד מוצאים מפלט ונחמה באלהים יודע-כל. לא רק שהוא יודע מה קרה באמת, הוא יודע מה עשוי היה לקרות. הוא תמיד יודע אלו טובה ותהילה מוחלטות תצמחנה ממקרים שאיננו יכולים להבינם.

    ד. ידיעת-הכל ויראת כבוד. יראת כבוד צריכה לאפיין כל אדם שמבין שהוא חייב לעמוד בפני אלהים יודע-כל (עבר' ד 13).

 

י. צדקה

  1. משמעות. למרות היותה קשורה לקדושה, צדקה היא, בכל זאת, תכונה מובחנת של אלהים. קדושה מתייחסת לנבדלות של אלהים, צדקה מתייחסת לצדק שלו. צדקה קשורה בחוק, במוסר ובצדק. ביחס לעצמו, אלהים הוא צדיק, כלומר אין חוק שקיים בתוך הוויתו או שנוצר על-ידו, שמופר על-ידו. הוא גם צדיק ביחס לברואיו, דהיינו כל פעולה שהוא נוקט אינה מפירה שום קוד של מוסר או של צדק. לעתים, שני היבטי הצדקה הללו מכונים היבט מוחלט (ביחס לעצמו) והיבט יחסי (ביחס לבריאה).

2.הכתובים. צדקתו המוחלטת של אלהים מוכרזת בתהל' יא 7: "כִּי-צַדִּיק יְהוָה" (ראה גם דנ’ ט 7). דוד מכריז את צדקתו היחסית (תהל' יט 10; ראה גם מה"ש יז 31).

 

יא. פשטות

  1. משמעות. הפשטות פירושה שאלהים אינו ישות מורכבת. היא קשורה למהותו, כך שבשום אופן אינה סותרת את ההתגלות של אחדות האלהים. אבל תכונה זו גם מזכירה לנו שכאשר אנו רואים את אלהים כישות שילושית, הוא אינו מתחלק ואינו מורכב מחלקים או מיסודות רבים.

2.הכתובים. "הָאלהים הוּא רוּחַ" (יוח' ד 24). לעומת זאת, בני-אדם למשל, הם רוח וחומר. בהתגלמות, כמובן, נהיה אדוננו בשר, אבל אלוהותו של האדם-אלהים היתה תמיד אך ורק רוח.

3.השלכות. הפשטות של אלהים, המדגישה את קיומו העצמי (כי לא היתה סיבה שקדמה ליצירת ישות מורכבת), מבטיחה לנו שלעולם לא יהיה אלהים שום דבר אחר מאשר רוח, ומאפשרת לנו להשתחוות ברוח, דהיינו לא בדרכים גשמיות.

 

יב. ריבונות

  1. משמעות. פירוש המילה: עיקר, ראשי, עליון. בראש ובראשונה הכוונה לעמדה (אלהים הוא הישות הראשית ביקום), לאחר מכן הכוונה לכוח (אלהים הוא הכוח העליון ביקום). האופן שבו הוא מממש את הכוח הזה מתגלה במקרא. ריבון יכול להיות רודן (אלהים הוא לא), או ריבון יכול לוותר על השימוש בכוחו (אלהים לא עושה זאת). בסופו של דבר, אלהים שולט שליטה מלאה בכל, אם כי הוא יכול לאפשר לאירועים מסויימים לקרות בהתאם לחוקי הטבע שהוא קבע.

2.הכתובים. לאלהים יש תכנית (מה"ש טו 18) שכוללת הכל (אפס' א 11), שהוא שולט בה (תהל' קלה 6), אשר כוללת רוע אבל לא מערבת אותו בזה (משלי טז 4), ושהינה בסופו של דבר לתהילת כבודו (אפס' א 14).

3.הבעיה. ריבונות אלהים נראית כאילו סותרת את חירותו או את אחריותו בפועל של האדם. אבל אף שהיא אולי נראית כך, שלמות הריבונות נלמדת בבירור בכתובים. על-כן אין לדחותה בגלל אי יכולתנו ליישב אותה עם חירות ואחריות.

בנוסף, אם אלהים ריבון איך ייתכן שהבריאה מלאה רוע? האדם נברא בחירות אמתית, אבל מימוש החירות במרד נגד אלהים הביא את החטא למין האנושי. אף שאלהים היה הארכיטקט של התכנית, הוא בשום אופן לא היה מעורב בביצוע רוע מצידו של השטן במקור או מצד אדם הראשון לאחר מכן. אף שאלהים שונא חטא, מסיבות שלא גילה לנו, הרשה לחטא לבוא לעולם. החטא חייב להיות בתכניתו הנצחית של אלהים (אחרת אלהים אינו ריבון) באופן כזה שהוא לא מכונן אותו (אחרת אלהים לא יכול להיות קדוש).

יוצרת תַּרְתֵּי דְסָתְרֵי ("סתירה בין שני עקרונות שלכאורה תקפים באותה מידה, או בין מסקנות נכונות שמסיקים מעקרונות כאלה"). מכל מקום, תרתי דסתרי בספר הבריתות מורכבת רק מסתירות לכאורה, לא מסתירות מוחלטות. ניתן לקבל את האמתות של תרתי דסתרי ולחיות איתן, לקבל באמונה את מה שלא ניתן ליישב; או, אפשר לנסות להביא לידי הרמוניה את הסתירות לכאורה שנמצאות בתרתי דסתרי שמובילות בהכרח להדגשת יתר של אמת אחת ולהזנחה של האמת האחרת או אפילו להתכחשות לה. לריבונות אסור למחוק רצון חופשי, ולרצון חופשי אסור להחליש ריבונות.

 

יג. אמת

  1. משמעות. אמת היא: "הסכמה עם מה שמיוצג" וכוללת רעיונות של אמתות, נאמנות ועקיבות. לומר שאלהים הוא אמת זה אומר, במובן המקיף ביותר, שהוא עקבי עם עצמו, שהוא כל אשר עליו להיות, שהוא מראה את עצמו כפי שהוא באמת, ושהוא והתגלותו אמינים לחלוטין.

2.הכתובים. אלהים הוא אלהי האמת לבדו (יוח' יז 3) ולכן אינו יכול לכזב (טיט' א 2) ותמיד אמין (רומ' ג 4; עבר' ו 18).

3.השלכות. מאחר שאלהים הוא אמת, הוא אינו מסוגל לעשות שום דבר שאינו עולה בקנה אחד עם עצמו. את הבטחותיו לעולם אי אפשר להפר או לא לקיים (ראה טימ"ב ב 13), וגם ספר הבריתות, שהוא דברו, חייב להיות אמת לאמתה.

 

יד אחדות

  1. משמעות. אחדות פירושה שיש אלהים אחד בלבד, שלא ניתן לחלוקה.
  2. הכתובים. אחדותו של אלהים היה הגילוי המרכזי בתנ"ך כפי שמתמצה בקריאת "שמע" (דבר' ו 4). הפסוק אומר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יְהוָה אֶחָד", שמדגיש את אחדותו של אלהים; אלהים הוא אחד ואין עוד מלבדו, עובדה המייחדת אותו מאלילי הגויים. הברית החדשה, אפילו עם הגילוי הברור של אחדותו המורכבת של האלהים, מאשרת את אחדותו של אלהים (אפס' ד 6; קור"א ח 6; טימ"א ב 5). הכוונה היא שהאישיויות של אחדות האלהים אינן הוויות נפרדות בתוך ההוויה האלוהית האחת. אלהים הוא אחד במספר ובייחודיות.

ולסיום, מחשבה אחת חשובה על שלמויותיו של אלהים: הן מתארות את האלהים האמתי האחד והיחיד שקיים. האדם יוצר את אלילי השקר שלו, שעליהם הוא יכול להשפיע ולשלוט. לפעמים, משיחים ממציאים מושג מעוות ומשולל כל יסוד על אלהים מאותה סיבה – כדי שיוכלו להשפיע עליו או כדי שלא יאלצו להתמודד עם אלהים חיים האמתי. אבל אלהים האמתי האחד והיחיד נגלה בעיקר בספר הבריתות ובתכונות האלה או בשלמויות של הווייתו. להיות מסוגלים לדעת את אלהים החי והאמתי נדרש נס של התגלותו רבת החסד. להתהלך בהשתחוויה עם אלהים חיים היא פריבילגיה של כל מי שיודע אותו.

 

 

 

 

הערות

 

  1. L. Berkhof, Systematic theology (Grand rapids: Eerdmans, 1978), 60.
  2. Gordon H. Clark, “Attributes, the Divine,“ in Baker’s Dictionary of Theology (Grand Rapids:

      Baker, 1960), 78-79.

  1. Berkhof, Systematic Theology,59.
  2. A. W. Tozer,The Knowledge of the Holy (New York: Harper, 1978), 62-63.
  3. Ibid., 63.         

קבלו עדכונים חמים