מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

הצרה הגדולה (האפוקליפסה)

[♜]

 I. ייחודה

בתארו את תקופת הצרה הגדולה, אמר האדון שתהיה זו תקופה "אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה כָּמוֹהָ מֵרֵאשִׁית הָעוֹלָם וְעַד עַתָּה, אַף לֹא תִּהְיֶה כָּמוֹהָ" (מתי כד 21). זו תהא עת של צרה ייחודית בהיסטוריה העולמית. מאז אמר האדון את הדברים האלה, היו זמנים קשים רבים. הוא הזהיר את התלמידים: "בָּעוֹלָם — צָרָה לָכֶם" (יוח' טז 33). מה, אם-כן מייחד את התקופה העתידית הזאת? במה תהיה הצרה הגדולה ייחודית?

שני מאפיינים יבדילו את הצרה הגדולה משאר הזמנים הקשים שראה העולם. ראשית, היא תהיה כלל-עולמית ולא מקומית, כפי שנאמר בהבטחת הגאולה (התג' ג 10) וכפי שמתואר בפרוטרוט ביום הדין שבספר ההתגלות. הרדיפות והאסונות המקומיים שמואצים בימינו אינם יכולים להיות תחילתה של הצרה הגדולה, מפני שהעת ההיא תשפיע על העולם כולו.

נוסף על כך, הצרה הגדולה תיחשב למיוחדת בגלל הדרך שבה ייתנהגו בני-אדם. באחד מן המשפטים הראשונים, ייתחבאו בני-אדם במערות ובסלעי ההרים ויאמרו: "נִפְלוּ עָלֵינוּ וְהַסְתִּירוּ אוֹתָנוּ מִפְּנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וּמִזַּעַם הַשֶּׂה" (התג' ו' 16). בבואה של הצרה הגדולה, ייתנהגו בני-אדם כאילו מגיע העולם אל  קיצו.

כבר שנים שאנשים מסוימים מדברים על-כך כאילו הם חושבים שהסוף קרב, אולם בתחילת הצרה הגדולה הם יכירו בכך שהקץ למעשה בהישג יד. מדענים, פוליטיקאים ואפילו מנהיגי קהילות מזהירים כיום שייתכן וקץ ההיסטוריה האנושית מתרגש ובא עלינו, ואפילו משתמשים במונח "ארמגידון", אולם אנשים אינם מתנהגים כאילו הם מאמינים לזה. נכסים נקנים ונמכרים, חסכונות נצברים ותוכניות לעתיד ממשיכות להירקם. אולם, כאשר תבוא הצרה הגדולה ייתחבאו אנשים במקלטים ולמעשה יידרשו את המוות במקום לנסות לשמור על החיים. באותם ימים העתיד לא יהיה מושך כלל וכלל.

ייחודה של הצרה הגדולה נעוץ בהיותה חובקת עולם ובטרור שייגרום לאנשים לרצות למות מאשר לחיות. במשך זמן מסוים, במהלך הצרה הגדולה, אפילו ההתאבדות תהיה בלתי אפשרית ואנשים יאולצו לחיות.

 

II. ראשית הצרה הגדולה

הצרה הגדולה לא בהכרח תתחיל ביום שבו הקהילה תילקח לפגוש את האדון באוויר. על אף שאני מאמין שהלקיחה תתרחש לפני תחילת הצרה הגדולה, לא נאמר במקרא אם יחלוף זמן מסוים או לא (או משך הזמן) בין הלקיחה לבין תחילת הצרה הגדולה.

הצרה הגדולה מתחילה למעשה בחתימת האמנה בין המנהיג של איחוד "המדינות הפדרליות האירופאיות" לבין עם ישראל. האמנה הזאת תניע את האירועים של השבוע השבעים (או שבע השנים) של נבואת דניאל. יש מרווח זמן שלא נקבע בין שישים ותשעה השבועות הראשונים של שבע שנים כל אחד לבין השבוע האחרון או השבוע השבעים של שבע שנים.

אנו חיים במרווח הזמן. בזמן הזה אלהים מעצב את הקהילה, גוף המשיח, בהושיעו את היהודים ואת הגויים כאחד. הואיל ואלהים עדיין לא סיים את תוכניתו הנוכחית, השבוע האחרון מתוך השבעים עדיין לא החל. כאשר יתחיל, יסיט אלהים שוב את תשומת לבו באופן מיוחד לעמו ישראל ולעירו הקדושה ירושלים, כפי שמותווה בדניאל ט 24.

כאשר תחל התקופה האחרונה של שבע השנים, הוא יגביר "בְּרִית לָרַבִּים שָׁבוּעַ אֶחָד" (שם פס' 27). אל מי מתכוון הכתוב במילה "הוא"? מבחינה לשונית הוא יכול להתכוון למשיח (פס' 26) או ל"נָגִיד הַבָּא", שיבוא כנראה מהעם שהחריב את ירושלים בשנת שבעים לספירה. ההשקפה האחרונה טובה יותר, כי בדרך כלל עדיף השם שקרוב יותר לכינוי. במקרה הזה הוא הנגיד, לא המשיח. בנוסף, אין שום תיעוד מחיי המשיח הקושר אותו בדרך כלשהי לכריתת ברית שבע-השנים (ומאוחר יותר הֲפָרָתָה) עם העם היהודי.

האיש הזה הוא "הקרן הזעירה" (דנ' ז 8, 25-24) שיעמוד בראש קואליציה של מדינות המערב בעת הצרה הגדולה. הוא מכונה גם "אִישׁ הָרֶשַׁע, בֶּן הָאֲבַדּוֹן" (תסל"ב ב 3) והחיה (התג' יא 7; יג 1; יז 11; יט 20). בראשית הצרה הגדולה הוא יכרות ברית עם ישראל. האמנה הזאת תיצור תיאום בין המערב למדינה היהודית ותערוב להגנתה של ישראל כדי שתוכל לחדש את הטקסים העתיקים של היהדות. נראה שהתנאי הזה גם יבטיח הגנה בזמן שישראל תבנה מחדש את בית המקדש בירושלים. הואיל ואנו יודעים שהברית תופר ויישתחוו לאיש הרשע במקדש אלהים, מן הסתם ייבנה המקדש במהלך החלק הראשון של הצרה הגדולה (תסל"ב ב 4).

התיאום בין אירופה המערבית לישראל מעניין לאור האירועים הנוכחיים. לכאורה, זה מצביע על-כך שישראל כשלעצמה לא תהיה חזקה דיה לחוש בטוחה מול שכנותיה העוינות. בנקודה זאת היא לא תוכל "להסתדר בכוחות עצמה" ולכן תכרות אמנה עם מדינות המערב. אז תראה התחזית מעודדת לישראל. עם ישראל ירגיש בטוח בארצו. הוא יעבוד את אלהים בהתאם למסגרת התנ"כית, כאשר ייכון שוב בית המקדש בירושלים ויהיה לו מקום כבוד בין עמי העולם. אולם זו רק ההתחלה.

 

III. משפטי החותמות, השופרות והקערות

 

א. הרצף

ספר ההתגלות מתאר בפרקים ו-יט את הצרה הגדולה בפרוטרוט. אנו קוראים שם על שלוש מערכות של משפט אלהים. המערכה הראשונה מתייחסת לפתיחת שבע החותמות של המגילה; המערכה השנייה מתייחסת לתקיעת שבעת השופרות; והשלישית לשפיכת תוכנן של שבע הקערות.

האם שלוש מערכות הדין באות ברצף בזו אחר זו, או האם השופרות והקערות מסכמים את משפטי החותמות בעוצמה רבה יותר? במילים אחרות, האם משפטי השופרות והקערות באים אחרי החותמות כמשפטים שונים ומובחנים או שהם מתארים אותם משפטים?

אני מאמין כי שלוש המערכות מתרחשות בזו אחר זו ברצף כרונולוגי ואין שום סיכום. כך או כך, מכל מקום, בימי הצרה הגדולה משפטי החותמות יהיו הראשונים וייתרחשו מן הסתם במהלך השנה הראשונה של התקופה ההיא.

 

ב.החותמות

  1. משפט החותם הראשון )התג' ו 2-1). פתיחת החותם הראשון חשפה בפני יוחנן סוס לבן ורוכבו נושא קשת ופניו מועדות לניצחון. בפרשנות לספר ההתגלות יש תמיד להתחיל עם הברור ביותר. כאן די ברור כי בחודשי הפתיחה של הצרה הגדולה ייראו עמים כבושים בידי הרוכב על הסוס. יש החושבים שהרוכב הוא איש הרשע, ראש הקואליציה של ארצות המערב. לשיטת הכיבוש שלו נוכל לקרוא "מלחמה קרה". ברור שהתיאור הזה עולה בקנה אחד בדיוק עם התיאור של ראשית הצרה הגדולה שמופיע באיגרת הראשונה אל התסלוניקים ה 3 – יהיה זה יום שבו יאמרו הבריות "שלום וביטחון". היום ההוא עשוי לציין שאנו חיים בימים שקרובים מאוד לצרה הגדולה – אך, מאידך אין שום דבר בדבר אלהים שמצביע על כך שלא תיתכן מלחמת עולם נוספת בעידן הנוכחי, ואז זמן נוסף של שלום לפני ביאת האדון. חוקרים אוונגליסטים אחרים תמימי דעים שהרוכב הראשון פשוט מייצג את רוח הכיבוש – הישה שמאפיינת את העמים לאורך כל ההיסטוריה האנושית. אין ספק, הרוח הזאת תתעצם ככל שמתקרב הסוף.
  2. משפט החותם השני (התג' ו 4-3). במשפט של החותם השני יוסר השלום מן הארץ כדי שיהרגו זה את זה. המשפט:"וְחֶרֶב גְּדוֹלָה נִתְּנָה לוֹ" מאשר את הפירוש הזה. צבעו האדום של הסוס השני מרמז על שפיכות דמים. מלחמה תמיד באה בעקבות רוח של כיבוש.
  3. משפט החותם השלישי (התג' ו 6-5). המשפט השלישי (כנראה עדיין בשנה הראשונה לצרה הגדולה) יביא רעב לעולם. הסוס השחור מייצג את המאורע והמאזניים שהוא מחזיק מעידים על קיצוב קפדני במזון. דינר רומי (פס' 6) היה השכר היומי בארץ ישראל בימי ישוע (מתי כ 2). בדרך כלל, ניתן לקנות בדינר עשרה ליטר של חיטה או שלושים ליטר של שעורה. בתקופת הרעב של הימים שיבואו, יהיה ניתן לקנות בשכר יומי רק קב חיטים או שלושה קבין שעורים – עשירית מאספקת המזון התקינה. אולם, יש עיוות אירוני לרעב הזה. לא יהיה מחסור בשמן ויין, מוצרים שידם של רוב האנשים אינה משגת. המחסור במוצרי מזון בסיסי והזמינות של מוצרי יוקרה יהוו התגרות באנשים הפשוטים ובעוניים.
  4. משפט החותם הרביעי (התג' ו 8-7). צבעו של הסוס הזה יהיה, פשוטו כמשמעו, ירקרק. רוכבו הוא היחיד ששמו מוזכר – מוות. כמובן, מוות תובע את גופו של האדם ומלווה בשאול, מקום המתים (פס' 8), שתובע את החלק הרוחני. השפעתו של המשפט הזה תהיה הרסנית – רבע מאוכלוסיית העולם תיהרג בחרב (מלחמה), ברעב (פועל יוצא של מלחמה), במחלות (אולי כתוצאה מהמגיפות הפורצות בעקבות מלחמה), ועל-ידי חיות הארץ, שמן הסתם תהיינה אז נטולות רסן, תשוטטנה בחופשיות ותהרוגנה בני-אדם. התוכניות שיזם האדם בחוכמתו להבאת שלום, שפע ואריכות ימים לכאורה תושלמנה בפרק הזמן הקצר שבו ייתרחש המשפט.
  5. משפט החותם החמישי (התג' 11-9). אף שההליך של החותם החמישי מתרחש בשמים, ההנחה מראש היא כי אירועים מסוימים מתרחשים בארץ. הימצאותה של קבוצת הקדושים בשמים (פס' 9) מעידה על כך שהם נרצחו כבר בארץ בתחילת הצרה הגדולה. האנשים האלה יהוו עדות למשיח בתחילת הצרה הגדולה. הם יהרגו בגלל עדותם.
  6. משפט החותם השישי (התג' ו 17-12). המשפט הזה יביא להרס עולמי. הוא ייכלול שישה אסונות. (1) רעידת אדמה גדולה; (2) השמש תשחיר כשק שיער; (3) הירח כולו יהיה כדם; (4) כוכבי השמים ייפלו ארצה ויביאו לתוצאות הרסניות; (5) כנראה, ייסוגו השמים כמגילה נגללת כך שכל בני-האדם עלי אדמות יוכלו להציץ בסצינה המדהימה של אלהים יושב על כסאו; (6) כל הר ואי יעתקו ממקומם.

המשפטים הללו ייזרעו אימה בלב האנשים. לבבם יימלא פחד – לא מפאת ההפרעות הפיזיות או מפאת המלחמות והמגיפות האיומות, אלא בגלל שייראו את אלהים יושב על כסאו. הם יאמרו להרים ולסלעים: "נִפְלוּ עָלֵינוּ וְהַסְתִּירוּ אוֹתָנוּ  מִפְּנֵי הַיּוֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא וּמִזַּעַם הַשֶּׂה"(פס' 16). כל האנשים, ללא יוצא מן הכלל, יעשו כל מה שנחוץ כדי להימנע מהתמודדות עם הבורא והשופט שלהם, אפילו יבקשו את המוות בסלעים ובהרים שתחתיהם ינסו להסתתר (פס' 15). כפי שהיה תמיד לאורך כל ההיסטוריה לא תהיה חזרה בתשובה כללית או המונית, אלא רק פנייה מאלהים.

אלו יהיו המשפטים הראשונים בצרה הגדולה. אולם הם יהיו רק ההתחלה – הגרוע מכל עדיין עומד לבוא.

 

IV. פדויי הצרה הגדולה

עד החותם השביעי יהרגו מספר מאמינים אמתיים על אמונתם. במילים אחרות, במשך השנים הראשונות של הצרה הגדולה תהיה עדות אמתית לבשורה שתיתקל בהתנגדות הכנסייה הכלל-נוצרית שתהיה "שִׁכּוֹרָה מִדַּם הַקְּדוֹשִׁים וּמִדַּם עֵדֵי יֵשׁוּעַ (שם יז 6). בשם הדת, תהרוג הכנסייה המאורגנת, בחלק הראשון של הצרה הגדולה, מאמינים אמתיים על אמונתם.

כיצד מאמינים אמתיים אלו חזרו בתשובה? בלקיחתה של הקהילה, יעברו כל המשיחים מן הארץ, כך שאיש לא ייוותר חי מיד לאחר הלקיחה. כדי שיהיו קדושים מעונים הם חייבים להיות קודם כל מאמינים. כיצד ייוושעו בני-אדם? בהתגלות ז 8-1, אנו רואים מעין הפוגה במשפט. אפילו הרוח אינה נושבת (דרך אגב, היכולים אתם לדמיין את ההשפעה על האקלים מהפסקת הרוח אפילו לפרק זמן קצר? הוסיפו לזה את ההפרעות הטופוגרפיות – איים והרים שנעתקו ממקומם, ותתחילו להבין את התוהו ובוהו ההולך וגדל בשנים הראשונות של הצרה הגדולה).

הסיבה להפוגה במשפט היא כדי "לחתום" את "עבדי אלהים" (פס' 3). פסוקים 8-4 מפרטים את זהותם של אותם עבדי אלהים. הם יהודים משנים-עשר שבטי ישראל המשרתים אותו בדרך מיוחדת. הטקסט אינו מציין או רומז האם החותם שמוטבע על מצחם הוא אות גלוי או מאפיין כלשהו. חותם אינו חייב להיות גלוי כדי להיות אמתי (אפס' ד 30). הוא בעיקר ערובה לבעלות ולביטחון. שני הרעיונות האלה מעורבים בהחתמת הקבוצה הזאת. האנשים האלה שייכים לאלהים כלומר, הם פדויים. הם מאובטחים על-ידי אלהים, מה שאולי אומר שהוא מגן עליהם מפני אויביהם עלי אדמות בזמן שהם משרתים אותו.

אבל, כיצד נושעו  אנשים אלו? למרות העובדה שלא יישאר אף משיחי בארץ מיד לאחר הלקיחה, יהיו ספרי בריתות וספרים על האמונה המשיחית. במילים אחרות, יהיה מידע נגיש שיספק לאנשים את העובדות כיצד למצוא את האמונה המושיעה.

מה תהיה העבודה החשובה שבגללה יגן אלהים על האנשים האלה באופן על-טבעי? למעשה הקטע שלפנינו אינו מפרט זאת, אולם יש לנו רמזים לתשובה בהתגלות פרק יד, שם מתוארת הקבוצה הזאת בשמים לאחר שהושלמה עבודתה. נאמר עליהם שהם הפדויים ההולכים אחרי השה, מה שעשוי להצביע על כך שהם קבוצה מיוחדת של עדי הבשורה בימי הצרה הגדולה. הם לא יהיו העדים היחידים, אבל יהיו הקבוצה היחידה שתזכה להגנה מיוחדת מאויביה.

המשפטים הראשונים בצרה הגדולה והמצב הדתי בחלקה הראשון של התקופה הזאת מוזכרים שוב, באופן מתומצת, בדברים שנשא ישוע על הר הזיתים (מתי כד). פסוקים 14-4 מכסים את האירועים שייתרחשו במחצית הראשונה של הצרה הגדולה, כי בפסוק 15 אנו קוראים על מאורע שקורה בדיוק באמצע תקופת שבע השנים. שימו לב כיצד מסכמים את משפטי החותם: "וְאַתֶּם עֲתִידִים לִשְׁמֹעַ מִלְחָמוֹת וּשְׁמוּעוֹת מִלְחָמָה… גּוֹי יָקוּם עַל גּוֹי וּמַמְלָכָה עַל מַמְלָכָה וְיִהְיוּ רָעָב וּרְעִידוֹת אֲדָמָה בִּמְקוֹמוֹת רַבִּים" (פסו' 7-6). שימו לב לפנייה אל הקדושים בחותם החמישי: "אָז יִמְסְרוּ אֶתְכֶם לָרוֹדְפִים וְיַהַרְגוּ אֶתְכֶם" (פס' 9). הביטו אל הדת הכוזבת: "נְבִיאֵי שֶׁקֶר יָקוּמוּ וְיַתְעוּ רַבִּים" (פס' 11). השירות של 144,000 האנשים החתומים ושל עדים אחרים יהוו הוכחה כי:"בְשׂוֹרָה זוֹ שֶׁל הַמַּלְכוּת תֻּכְרַז בְּכָל הָעוֹלָם לְעֵדוּת לְכָל הַגּוֹיִים" (פס' 14). זאת תמצית האירועים העיקריים של המחצית הראשונה של הצרה הגדולה, מפי האדון לפני צליבתו.

 

V. מצרים ורוסיה בעת הצרה הגדולה

עד עתה התמקדנו בעיקר בפדרציית העמים המערבית שבהנהגת איש הרשע. אבל, במהלך החלק הראשון של הצרה הגדולה ייתקיימו או ייכרתו בריתות חזקות נוספות. מצרים, מדרום לישראל, תמשיך להיות אומה חזקה ומאיימת עד שתיכבש בידי איש הרשע. התבוסה הזאת מנובאת בדניאל יא 43-40, ולמרות העובדה שהחוקרים אינם תמימי דעים מתי זה יקרה, נראה שייתרחש לא יאוחר מאמצע הצרה הגדולה.

אם-כן, נוכל לצפות שמצרים תישאר כוח שיש להתחשב בו עד חלוף כשלוש שנים מתחילת הצרה הגדולה. אז, היא תובס ותיבזז בידי צורר המשיח וצבאו. מצרים אינה מופיעה באף אחד מגושי הכוח או במלחמות של המחצית השנייה של הצרה הגדולה.

עמי המזרח ירכיבו מין קואליציה ולא ייטלו חלק פעיל באף אחד מהמאורעות שיהיו קשורים בישראל, עד לשלהי הצרה הגדולה. כל המגמות בקרב מדינות מזרח לקראת עצמאות וניתוק מהשפעה מערבית הן משמעותיות. הן עשויות להיות הכנה לברית שתיצורנה מדינות אלה.

הגוש החשוב ביותר לאין ערוך, למעט איחוד מדינות המערב, הוא גוג ומגוג. השמות מוזכרים ביחזקאל לח-לט ומזוהים בבראשית י 2 עם בני יפת. צאצאי יפת היגרו מאסיה הקטנה לצפון מעבר לים הכספי ולים השחור. הם התיישבו באזור שנכבש כיום על-ידי רוסיה, אוקראינה וקזחסטן. לפיכך, ייתכן ש"גוג" ו"מגוג" מתייחסים לעמים שחיים באזור שהוא מצפון לארץ ישראל. בני בריתם יהיו פרס (אירן), כוש (אתיופיה), פוט (לוב) גומר (כנראה החלק המזרחי של טורקיה ואוקראינה), ותוגרמה (החלק של טורקיה ששוכן ליד הגבול הסורי) (יחז' לח 6-5). המערב יימחה (פס' 13) אולם ללא הועיל, וצבא הפלישה מהצפון יכסה את ישראל כענן (פס' 16). חייליו יישדדו וייבזזו את הארץ שחשבה שהיא נמצאת תחת הגנת המערב.

בנקודה זאת ייתערב אלהים ויחריב לחלוטין את כוחות רוסיה ובעלי בריתה (יחז' לח 21-לט 7). הגייסות הבלתי נראים לכאורה יובסו באופן על-טבעי ויוכרעו לחלוטין. הצבא הרוסי ייקבר בישראל (פס' 11) ורק אז יבוא הקץ על ההשפעה הרוסית במזרח התיכון – במעורבותו הישירה של אלהים.

 

VI. תוכניתו של צורר המשיח

המקרא מחלק לעתים תכופות את שבע שנות הצרה הגדולה לשני חלקים שווים. החלק האחרון של שבעים ה"שָׁבֻעִים" של שבע שנים של דניאל מחולק באמצע על-ידי אירוע משמעותי (דנ' ט 27). בספר ההתגלות שני חלקי הצרה הגדולה מכונים "מוֹעֵד מוֹעֲדִים וַחֲצִי מוֹעֵד" (התג' יב 14), או "אַרְבָּעִים וּשְׁנַיִם חֳדָשִׁים" (יא 2; יג 5), או "אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁשִּׁים יָמִים" (יא 3; יב 6), כאשר כל אחד מהם מסתכם בשלוש שנים וחצי.

עם פלישת גוג ומגוג לישראל, יהיה נדמה לזמן מה שתוכניותיו של איש הרשע (צורר המשיח) נהרסות כמעט לחלוטין. אולם, מעורבת על-טבעית של אלהים והשמדת הצבא הרוסי ייסללו את הדרך לחיה לחדש את התנכלויותיה.

 

א. הריגת שני העדים

ראשית, צורר המשיח חייב לדכא את ההתנגדות של שני אנשים (התג' יא 13-3) שהציקו לו. הריגתם של "שני העדים" תהיה ההישג הגדול הראשון של החיה באמצע הצרה הגדולה.

לשני העדים יהיה שירות ראוותני במהלך החלק הראשון של הצרה הגדולה. תהיה להם הסמכות להרוג את אויביהם באש, להפוך מים לדם ולהכות את הארץ בכל מכה שיירצו. השימוש התכוף שלהם בסמכויות האלה יוסיף להרס הכללי. שערו בנפשכם, למשל, מה ייקרה כאשר יישתמשו בסמכותם לעצור את השמים כדי שלא ירד גשם. יחד עם שינויי האקלים והטופוגרפיה שייתרחשו בארץ ייתחולל אסון בלתי נתפס.

למרות העובדה ששני העדים יהיו בלתי מנוצחים במשך שלוש שנים וחצי, אלהים ירשה לחיה להורגם לאחר שיסיימו את עדותם (התג' יא 7). הפיכתם לקדושים טבוחים תקנה לצורר המשיח תמיכה רחבה בקרב עמי העולם. אולם, הוא לא ייסתפק רק בהריגתם, הוא יציג את גוויותיהם בחוצות ירושלים. יושבי הארץ, בראותם את גוויות העדים, יישמחו על-כך שלא יאלצו עוד לשמוע את אזהרותיהם.

התבוננות בלבד על גויותיהם הנרקבות של שני האנשים לא תספק את יושבי הארץ. הם יהפכו את האירוע ליום חג ויישלחו מנות איש לרעהו. מעניין שזה המקרה היחיד במשך כל תקופת הצרה הגדולה שבו מוזכרת שמחה. אנשים יהיו כה מאושרים על מותם של העדים שהיום הזה יהיה חג שמח עבורם. לו היו מאמינים לדברי העדים, מותם היה יכול להיות אירוע עצוב ולא יום חג.

אולם אלהים ייתערב. לאחר שלושה ימים וחצי יקומו העדים לתחייה ויעלו השמימה. דמיינו את הסצינה. תורים ארוכים יישתרכו כדי להביט בגוויות. יתכן שמצלמות הטלוויזיה ייתמקדו בהם בדיוק ברגע שבו יקומו לתחייה. אנשים באירופה ובאמריקה ייצפו באמצעות שידור לוויני. קולו הרגוע והפרוזאי של הכתב יהפוך פתאום לכמעט היסטרי כשייראה את תהליך התחייה ויבין שמליוני אנשים מצפים ממנו להסבר. כיצד יוכלו פרשני החדשות להסביר זאת? אפילו הקול מן השמים (פס' 12) יישמע במליוני בתים.

אבל, לפני שיוכלו העתונים לדווח על הסיפור או שהפרשנים ינתחו אותו, יתרחש עוד אירוע גדול עבורם לכסות – רעידת אדמה שתתחולל במרכז ירושלים, תחריב עשירית מהעיר ותביא למותם של שבעת אלפים איש.

בזמן הזה, מן הסתם יהרגו גם 144,000 העדים (התג' ז), והחיה תהרוס את הכנסייה האקומנית (התג' יז 16) כדי למגר את ההתנגדות לצעד הגדול הבא שלה.

 

ב. השתחוויה תובענית

לאחר שנפטרה מכל התנגדות דתית, תוציא החיה צו: "השתחוו לי". כדי לאכוף את הפקודה תהיה חייבת להפר את בריתה עם העם היהודי, שעל-פיה הורשה העם לחדש את עבודת אלהים במקדש שנבנה מחדש בירושלים. החיה תתבע מהם (דנ' ט 27) להשתחוות לה (מתי כד 15; תסל"ב ב 4).

כיצד יבצע זאת?

ראשית, יהיה לו סיוע על-אנושי. השטן, נאמר לנו, ייתן לו את כוחו ואת כסאו וסמכות רבה (התג' יג 2). מכאן ואילך, ייפעל השטן בחמת זעם לעשות ככל יכולתו לסכל את תוכניות אלהים. הוא יילחם עם מיכאל ומלאכיו, וינוצח. כתוצאה מכך יושלח מן השמים. אז יזהיר אלהים את תושבי הארץ: אוֹי… כִּי יָרַד אֲלֵיכֶם הַשָּׂטָן בְּחֵמָה גְּדוֹלָה, בְּיָדְעוֹ כִּי קְצָרָה עִתּוֹ" (התג' יב 12). סמכותו של השטן תעמוד מאחורי מעשי החיה, צורר המשיח, והוא ינצל זאת עד תום.

סיבה נוספת לגדולתה של החיה קשורה במכת המוות שקיבלה. מכת המוות שלה נרפאה (התג' יג 3), וכל העולם יישתומם. הכוונה ב"מכת מוות" היא: "אֶחָד מֵרָאשֶׁיהָ הָיָה כְּשָׁחוּט", אותה מילה שמתארת, בפרק ה 6, את מותו של המשיח.

הואיל והמשיח מת בפועל, ייתכן שגם החיה תמות בפועל ולאחר מכן תקום לתחייה. נאמר שהיא עולה מן התהום (התג' יא 7), שכנראה מאשש את הרעיון שהיא חוותה תחייה. אם לא, הטקסט לפחות מתכוון שהיא תזכה לשיקום מרהיב כלשהו שהעולם יישתומם. תחייתה או השתקמותה הפלאית תביא לידי-כך שכל בני-האדם יכירו בייחודה ("מִי כְּמוֹ הַחַיָּה?") ובעוצמתה ("וּמִי יָכוֹל לְהִלָּחֵם עִמָּהּ?") (יג 4).

התוכנית של החיה תכלול נאצות כלפי אלהים ומלחמה עם הקדושים (התג' יג 7-5). היא תדבר בהתנשאות נגד אלהים (דנ' ז 25), תנאץ את שם אלהים, את משכנו ואת השוכנים בשמים. יותר לה (שימו לב שאלהים עדיין שולט) לעשות מלחמה עם הקדושים (התג' יב 17) ולהרגם. אולם כוחה יוגבל על-ידי אלהים למשך ארבעים ושניים חודשים.

להלן דוגמה של הכוחות הרבים המעורבים מאחורי הקלעים של האירועים: אלהים יישלוט בכל, אבל השטן יסמיך את החיה שמצידה תפעל לחלל את שם אלהים. אנשים ייצטרפו מרצון לצבאה  ויילחמו בעדה, בהורגם את אנשי אלהים והפיכתם לקדושים. הקדושים, למרות העובדה שנהרגו עדיין יהיו תחת הגנתו של אלהים!

כדי לקדם את תוכניתו באופן יעיל יותר, יהיה לצורר המשיח סגן חשוב מאוד. הוא מכונה "החיה האחרת" (התג' יג 18-11) ותפקידה הבלעדי הוא להוציא אל הפועל את סמכות החיה הראשונה ולאלץ את יושבי הארץ להשתחוות לה – לאיש הרשע. באף שלב בקריירה שלה אין החיה האחרת מקדמת את עצמה, כל ענייניה מרוכזים תמיד בחיה הראשונה. כוחה יהיה עצום ככוחו של איש הרשע, אבל היא תשתמש בו עבור האינטרסים של הממונה עליה, לא של עצמה (פס' 12).

החיה האחרת תוכל להוריד אש מן השמים ארצה, ובכך תחקה את כוחם של שני העדים כדי להראות לעולם שהיא גדולה בדיוק כמותם (פס' 13). יהיה בכוחה לעשות מופתים נוספים (פסו' 14-13). היא תצווה על בני-אדם לעשות צלם לחיה הראשונה (פס' 14), ומן הסתם הם יעשו זאת ברצון ובמהרה. צעדה הבא יהיה להפיח רוח חיים בצלם החיה. המילה "רוח" (פס' 15) פירושו ביוונית pneuma , שיכול להצביע על נס על-טבעי (בכוחו של השטן) שייתן בעצם חיים לצלם. כמובן, ניתן לתרגם את המילה גם כ"משב רוח", שעשוי להצביע על פעולה ידנית של אחיזת עיניים מצידה של החיה האחרת, כדי לתת לצלם מראה של חיים. הדיבור והתנועות של צלם יכולות בנקל להיות מלאכותיות, אולם באותה קלות הן יכולות להיות מעשה שטן.

 

ג. שליטה במסחר

ברם, ההישג הגדול ביותר של החיה האחרת, אשר לעתים נקראת "נביא השקר", יהיה אמצעי סחיטה על בני-אדם כדי לאלצם להשתחוות לאיש הרשע. התוכנית פשוטה וחכמה: "וְהִיא גּוֹרֶמֶת לְכָךְ שֶׁהַכֹּל, הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים, הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים, הַחָפְשִׁיִּים וְהָעֲבָדִים, יָשִׂימוּ לָהֶם תָּו עַל יַד יְמִינָם אוֹ עַל מִצְחָם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכַל אִישׁ לִקְנוֹת אוֹ לִמְכֹּר — אֶלָּא מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַתָּו, שֵׁם הַחַיָּה אוֹ מִסְפַּר שְׁמָהּ" (יג 17-16). במילים אחרות, השתחוו, או מותו ברעב.

ה"תו" הוא טביעת חותם כמו שמטביעים על עבדים ועל חיות. בני-אדם יהפכו לעבדיו של איש הרשע ויאלצו לשאת את תו הזיהוי על יד ימינם. למניעת מבוכה, הם ינסו להימנע מלחיצת ידיים כדי להסתיר את התו. חסידיו הנועזים של צורר המשיח עשויים לטבוע את התו על מצחם.

איזו צורה תהיה לתו? פסוק 17 מציין שיהיה זה שם החיה או מספרה – 666, מספרו של איש הרשע, לא של החיה האחרת. המספר הזה נקשר בידוענים רבים כל-כך כדי להפוך את כולם לצירופי מקרים לא אמינים. אך, כאשר יעלה השליט הגדול הזה לשלטון לא יהיה שום ספק בנוגע לזהותו. בדרך כלשהי, שאינה ידועה לנו כעת, יהיה למספר 666 תפקיד מרכזי בזיהויו (טז 3-1; יט 20; כ 10).

יהיה זה זמן קודר בהיסטוריה העולמית. אני משער שצורר המשיח היה מצליח לחלוטין להכניע את העולם כולו, לולא נוכחותה של שארית ייראי אלהים, שיסרבו להשתחוות לו, ולולא הזמן הקצר שיעמוד לרשותו.

 

VII. משפטי השופרות וקערות הזעם

 

א. בינתיים ימשיך אלהים לשפוך את משפטי זעמו על הארץ. סדרת המשפטים הראשונה תשוחרר עם פתיחת הספר בעל שבעת החותמות. ראינו כבר מה ייקרה כאשר ייפתחו ששת החותמות הראשונים. בפתיחת החותם השביעי (התג' ח 1), ניתן לצפות שתפרוץ שואה. במקום זאת,  דממה – דממת ציפייה שמבשרת רעות. הדממה תימשך חצי שעה. פתיחת החותם השביעי מציגה סדרת משפטים נוספת, שמוכרזת בתקיעת שבעה שופרות (ח 7 – ט 21; יא 19-15). שלושת המשפטים האחרונים משבעת משפטי השופרות נבדלים מארבעת הראשונים על-ידי כך שמתלווה אליהם המילה "אוי", שמרמזת כנראה על אופיים הקשה יותר.

היכן נמצאת נקודת האמצע של הצרה הגדולה בייחס למשפטים הללו? המקרא אינו מציין זאת במיוחד, אך רבים חושבים שנקודת האמצע מופיעה במשפט השופר הראשון או במשפט ה"אוי" הראשון (שהוא משפט השופר החמישי). אם כך הוא, משפט השופר הראשון יבוא כאשר צורר המשיח יהרוג את שני העדים ויידרוש שיישתחוו לו. נדמה שמשפטי השופרות ממשיכים הלאה לתוך השנה האחרונה של התקופה. אליהם תתלווה, בחודשים האחרונים של השנה השביעית, סדרה אחרונה ומהירה של משפטים נוספים.

  1. משפט השופר הראשון (התג' ח 7). ברד ואש מעורבים בדם יושלכו ארצה כך שיישרפו שליש הארץ, שליש העצים וכל ירק עשב. האש והדם אינם סמל לדבר אחר. אנו צריכים להבינם פשוטו כמשמעו. הם יהרסו את הצמחייה בארץ ובכך יוסיפו לשיבושי האקלים.
  2. משפט השופר השני (התג' ח 9-8). הוא מתואר בביטוי ציורי – "וּכְמוֹ הַר גָּדוֹל בּוֹעֵר בָּאֵשׁ". מן הסתם, אין שום דבר בתחום החוויה הנוכחית שלנו שיכול להתאים לזה. סביר להניח שיהיה משהו שעדיין איננו יודעים עליו דבר, אבל השפעתו ברורה – שליש הים יהיה לדם ושליש האניות יישמדו. חשבו כיצד ישפיע המשפט הזה על כותרות העיתונים ועל לב האנשים.
  3. משפט השופר השלישי (התג' ח 11-10). המשפט הזה ישפיע על טיב המים; טעמם יהיה מר והם יזהמו את המערכת. כתוצאה מכך, ימותו רבים מזיהומים.
  4. משפט השופר הרביעי (התג' ח 13-12). המשפט ישפיע על השמש, על הירח ועל הכוכבים ועל האחידות של מחזור יום-לילה. הואיל ושליש גרמי השמים יילקו, ייתכן שהמחזור היום בן עשרים וארבע שעות של יום ולילה ייתקצר לשש עשרה שעות. האדון ישוע ניבא, בדבריו על הר הזיתים: "וְיִהְיוּ אוֹתוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַיָּרֵחַ וּבַכּוֹכָבִים" (לוקס כא 25).
  5. ה"אוי" הראשון – משפט השופר החמישי (התג' ט 12-1). כמו מטר חיצים שנורה מקשת, ישוחרר הארבה, של משפט ה"אוי" הראשון, על הארץ. הוא יעלה מתוך "בּוֹר הַתְּהוֹם" פשוטו כמשמעו. בור זה, שאליו יורד פיר, הוא תחת מנעול ובריח. דרך אגב, בפרק ט מופיעות המילים "כ" ו"כמו" פעמים רבות יותר מאשר בכל פרק בספר הבריתות. ייתכן שזה נובע מכך שיוחנן התקשה לתאר את אשר ראה בחזון. אף-על-פי-כן, אימת המשפט ברורה.

מן הבור יצא "ארבה" (התג' ט 11-3). הם אינם חגבי ארבה רגילים. הם באים היישר מתחום השטן. הם נראים כחיות דמויות ארבה, אך הם בעלי טבע שטני. אולי הם שדים שלבשו צורת ייחודית זו של ארבה ומנהיג אותם מלאך התהום (פס' 11).

חגבי הארבה האלו עוקצים כעקרבים. "כאב שנובע מעקיצת עקרב, אף שאינה קטלנית בדרך כלל, הוא אולי הכאב החזק ביותר שבעל חיים יכול לגרום לגוף האדם. הרמש עצמו הוא הרגזן והממאיר ביותר שקיים, והארס שלו כמוהו…  כמו-כן, קשה מאוד להישמר מפניהם (מחגבי הארבה), אם ניתן בכלל להודפם, כי הם עפים להיכן שמתחשק להם, מזנקים באוויר וחיים בחשיכה".1 שלא כמו הארבה המצוי, היצורים האלה לא פוגעים בצמחייה, אלא רק בבני-אדם. הם ישוחררו למשך חמישה חודשים שבמהלכם לא יוכלו בני-האדם להתאבד. הדבר נראה בלתי אפשרי, אבל איכשהו כך יהיה.

קשה לנו לדמיין יצורים כאלה, אבל זו לא סיבה לחשוב שהם סמלים בלבד. יש לזכור שכוחם של השטן ושל שדיו גדול – וחגבי הארבה האכזרים האלה הם שדים. אין פלא שזה נקרא ה"אוי" הראשון. הואיל ובני-האדם אינם מאמינים בשדים ואינם מקבלים את פעילותם, האנשים שייחיו אז ינסו מן הסתם לתת הסבר טבעי לקיומם של היצורים האלה, וינסו להשמידם בחומר הדברה שנרקח בחיפזון. אולם, הם לא יימצאו שום הסבר לתופעה והתרופות נוגדות-רעל לא תפעלנה.

  1. ה"אוי" השני – משפט השופר השישי (התג' ט 21-13). במשפט השופר הרביעי, תושמד רבע מאוכלוסיית העולם; במשפט השופר השישי יושמד שליש נוסף מבני-האדם. שני המשפטים הללו לבד יקטינו את אוכלוסיית העולם בחצי. נוסיף לזה את אלו שימותו במלחמה, ברעב ובמגיפות, ולא קשה לראות כמה נפוץ יהיה המוות בעת הנוראה ההיא.

המשפט הזה יעשה באמצעות צבא של 200 מליון פרשים. רבים מאמינים שצבאות הפרשים הללו יבואו מן המזרח לפלוש לארץ ישראל. אחרים רואים אותם כצבאות שדים, כי המקרא מביא דוגמאות אחרות על צבאות על-טבעיים (מל"ב ב 11; ו 17-13; התג' יט 14). נשק ההשמדה שלהם יהיה אש, עשן וגופרית (התג' ט 17). הואיל וזה נשק מהגיהנום, ייתכן והוא מצביע על כך שהצבא מורכב משדים, תושבי הגיהנום.

יש מי שיחשוב שטורי ההספד הארוכים בעיתונים יזעזעו את בני-האדם להתמודד עם אחריותם כלפי אלהים. במקום שיחזרו בתשובה ויבקשו את רחמיו, אלו שלא יהרגו על-ידי הצבא הזה יקשו את לבבם. מי שלא נושעו יישתחוו, במהלך הצרה הגדולה, לשדים ולאלילים; ורציחות, כישופים, זנות וגניבות יהיו חזון נפרץ (פסו' 21-20). כישופים עשויים לכלול שימוש לרעה בסמים, כי המילה pharmacy (רוקחות) נגזרת מהמונח היווני. מעניין להבחין ששלושה מתוך ארבעת ההרגלים האלה מהווים הפרה ישירה של עשרת הדברות. תורת המידות האנושית תשקף את הדת הזאת, ובמהלך הימים האלו תשלוט בכיפה מידת הפורענות ולא המידה הטובה.

  1. ה"אוי" השלישי – משפט השופר השביעי (התג' יא 19-15). בתקיעת השופר השביעי תבוא ההודעה על קץ העולם המתקרב, אם-כי שבעה משפטים נוספים חייבים לבוא על הארץ לפני בוא הקץ. משפטים אלו יהיו קערות זעם אלהים (טז 21-1). המכות האחרונות הללו יבואו בחודשים האחרונים, או אפילו בשבועות האחרונים של הצרה הגדולה, ללא הפרעה או הפסקה. שבעת המלאכים הקשורים במשפטים הללו ייצטוו לשפוך את משפטיהם בבת-אחת. כל זה ייקרה בו בזמן שצורר המשיח יידרוש מבני-האדם להתשתחוות לו. בני-האדם יילחצו מכל עבר. רבים יחליטו לקשור את גורלם בצורר המשיח.

 

ב. קערות הזעם

  1. קערת הזעם הראשונה (התג' טז 2). קערה זו תגרום ל"שְׁחִין רַע וּמַכְאִיב". כנראה הכוונה לסוג מסוים של סרטן. הייסורים הללו יבואו רק על מי שישתחווה לחיה, המאמינים יהיו פטורים מהם. אולם, מן הסתם לא תוכל החיה לעשות דבר לחסידיה, כי הם ימשיכו לגדף את אלהים על אף מכאובם, אפילו לאחר שתישפך קערת הזעם החמישית (פס' 11).
  2. קערת הזעם השנייה (התג' טז 3). הים יהפך לדם במהלך המשפט הזה וכל נפש חיה אשר בים תמות. המשפט הזה מתאר ספינות מתבוססות בדם. במשפט השופר השני ימותו שליש מיצורי הים (ח 9). השמדתם של היצורים הימיים תהיה מוחלטת. היכולים אתם לתאר את הסירחון ואת המגיפות שיבואו על בני-האדם החיים לאורך חופי הים בעולם?
  3. קערת הזעם השלישית (התג' טז 7-4). בזמן הזה, כמו במשפט השופר השלישי תיפגע איכות המים המתוקים. כעת, במקום לענה, המים יהפכו לדם. הקרבנות במכה הזאת יחוו עונש קשה ביותר. הם שפכו את דמם של הקדושים ושל הנביאים, וכעת יאלצו לשתות דם. הם יקבלו את המגיע להם. לא קל לנו להעלות על הדעת את אלהים נוהג באנשים האלו באופן כזה. במשך אלפי שנים הוא הראה אורך רוח וחסד, ולא שפט את העולם באופן שמגיע לו.
  4. קערת הזעם הרביעית (התג' טז 9-8). במהלך הזמן הזה תהיה השמש כה גבוהה כך שאנשים ייצרבו בחום הגדול. שוב, יגדפו בני-אדם את אלהים במקום לחזור בתשובה.
  5. קערת הזעם החמישית (התג' טז 11-10). תישפך על כסא החיה ומלכותה תוחשך. סביר להניח שזה יאט את ניסיונו לכפות על כל בני-האדם להשתחוות לו. התוצאה תהיה שבני-האדם יינשכו את לשונם מכאב ויגדפו את אלהים על מכאובם, כי כאב תמיד נראה גרוע יותר בחושך מאשר באור.
  6. קערת הזעם השישית (התג' טז 16-12). נהר הפרת ייבַש (מקודם הוא הפך לדם), כדי להכין את הדרך לצבאות מלכי המזרח (דנ' יא 44) בדרכם למלחמת הארמגידון.
  7. קערת הזעם השביעית (התג' טז 21-17). הרס וחורבן נרחב ייתרחשו כשיישמע קול גדול: "הָיֹה נִהְיְתָה!" שילווה באיתני הטבע. רעידת אדמה תחלק את ירושלים ותיפולנה ערי הגויים, איים והרים יעלמו. תתרחש סופה שלא היתה כמוה ותרדנה מן השמים אבני ברד שמשקלן כארבעים וחמישה קילוגרמים. אך, למרות חומרת המשפטים האחרונים האלה והאוניברסליות שלהם, ימשיכו בני-האדם שיישרדו אותם לגדף את אלהים במקום לבקש ממנו רחמים. כל דבר שבנה האדם בעולם הזה ייתמוטט פשוטו כמשמעו לנגד עיניו, ועדיין יחשוב שהוא אדון לגורלו ואינו זקוק לאלהים.

סיום המשפט הזה יסיים את עידן הצרה הגדולה ויביא לביאתו השנייה של המשיח שיתחיל את מלכותו על הארץ. נותר עוד חלק אחד בלבד על-מנת להשלים את התמונה.

 

VIII. ארמגידון

סקירה: לפני אמצע הצרה הגדולה, השליט המערבי – צורר המשיח (איש הרשע), יישמור על בריתו עם ישראל וייכבוש את מצרים. בנקודה זו, הצבא הרוסי ייפלוש לאזור ארץ ישראל, וכאשר יהיה נדמה שהכל אבוד עבור צורר המשיח ועבור ישראל, ייתערב אלהים באופן על-טבעי וישמיד את הצבא הרוסי. האירוע ייתן בידי איש הרשע יד חופשית להפר את בריתו עם ישראל, לדרוש שיישתחוו לו ולנסות לכבוש את העולם.

אולם, בהתקדמו עם תוכניתו ייתאחדו עמי המזרח וינסו לעוצרו. לצורך זה, הם יצעדו מערבה אל תוך ארץ ישראל. קערת הזעם השישית תייבש את נהר פרת, כך שתואץ כניסתם לארץ. בינתיים, תקע צורר המשיח יתד חזק בארץ ישראל כשליט דתי ומדיני.

שדה הקרב שבו ייפגשו הצבאות מהמזרח ומהמערב יהיה בעמק יזרעאל, שנמצא סביב הר מגידו. מסיבה זו נקרא הקרב ארמגידון (הר מגידו). מישור זה נמצא דרומית-מזרחית לעיר חיפה ושטחו של העמק כיום הוא כשלוש מאות ושמונים קמ"ר.

שדה קרב אחר ייתמקד בירושלים, שם הקרב יהיה מבית לבית. אויבי אלהים ייזכו בניצחון זמני, אבל האדון ייגוף אותם במגיפה ואז יעמוד על הר הזיתים וישמיד "אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל-יְרוּשָׁלִָם" (זכר' יב 9; יד 4, 12).

בביאתו השנייה של המשיח, אזור אחר של סכסוך יתמקד בבצרה ובאדום, כשלושים ושניים קילומטר דרומית לים המלח (ישע' סג 6-1). כשאנו מביטים על שלושת אזורי המלחמה האלה ביחד, אנו רואים תמונה מבעיתה של טבח בלתי-יאומן שמקיף את הארץ כולה ממגידו בצפון, ירושלים במרכז ואדום בדרום-מזרח (כ-225 קילומטר).

בעיצומו של הקרב, ישוב האדון ישוע המשיח וצבאות השמים יכניעו את צבאות הארץ (התג' יט 21-11). הטבח יהיה בלתי-יאומן (שם יד 20; יט 18-17).

אבל, התוצאה מובטחת – החיה תובס וצבאותיה ייפלו בשבי. היא ונביא השקר ייזרקו לאגם האש לעינויי נצח. תמה הצרה הגדולה.

מדוע חייב להיות זמן כזה? יש לכך לפחות שתי סיבות: ראשית, בני-האדם צריכים להיענש על רשעותם. נדמה כאילו אלהים אינו עושה דבר בקשר לרוע כיום, אולם באחד הימים הוא ייפעל. סיבה שנייה, האדם חייב בדרך זו או אחרת, להיכנע בפני מלך המלכים ואדון האדונים. הוא יכול לעשות זאת כעת באופן רצוני בכך שיבוא אל המשיח באמונה ויקבל ישועה. מאוחר יותר, הוא יאלץ לעשות זאת ואז יקבל רק הרשעה.

 

הערה

  1. J. A. Seiss, The Apocalypse (New York: Cook, 1865), 83.

   

 

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים