הדוקטרינה על המשיח עשויה לכלול לימוד על אישיותו ועל פועלו. למרות זאת, הואיל ופועלו העיקרי היה הכפרה, תורת הישועה (soteriology) שנפרדת, בדרך כלל, מהכריסטולוגיה – עוסקת באישיותו ובמעשיו של המשיח. שאר מעשיו נמצאים תחת "תורת המשיח"
את הדוקטרינה ניתן לארגן, פחות או יותר, בסדר כרונולוגי. ראשית, הלימוד על המשיח טרם ביאתו בבשר. אחריו יבוא קטע על המשיח בתקופת שפלותו, דהיינו חייו עלי אדמות (תהיה זו טעות לקרוא לקטע הזה "המשיח בלבוש בשר", מפני שהביאה בבשר ממשיכה אל מעבר לחייו הארציים). לאחר מכן יבוא לימוד על פועלו בהווה ובעתיד. הבעיות התאולוגיות המרכזיות מופיעות בתקופת שפלותו של המשיח, כאשר היה בגוף ארצי, בעיות כגון, המשמעות של kenosis, היחס בין שתי ההוויות שלו וחוסר החטא.
הדוקטרינה על אישיות המשיח מכריעה לאמונה המשיחית. היא מהותית לתורת הכפרה, מכיוון שאם אדוננו לא היה מה שהוא טען שהוא, אזי הכפרה שלו היתה תשלום חסר על חטא ולא תשלום מלא.
I. הווייתו מקדם של המשיח טרם ביאתו בבשר
א. המשמעות של קדם-קיום
קדמוניותו של המשיח פירושה שהוא היה קיים לפני הולדתו. מחברים אחדים מחזיקים בדעה שהוא היה קיים לפני בריאת העולם ולפני היווצרות הזמן. אבל למען הדיוק, קדם-קיום אינו נרדף לנצחיות. למעשה, שניהם מייצגים רעיון דומה, כי שלילת קדם-קיום כמעט תמיד כוללת גם את שלילת הנצחיות ולהפך.
ב. חשיבותו של קדם-קיום
- בלידה. לו קיומו של המשיח התחיל בלידתו, אזי אחדות האלהים הקדושה אינה קיימת.
- לא אלהים. לו המשיח לא היה קדמוני, הוא לא היה יכול להיות אלהים, כי בין שאר התכונות אלהים הוא נצחי.
- שקרן. אם המשיח אינו קיים מקדם אז הוא שיקר, מפני שהוא בעצמו טען לכך.
ג. הראיות לקדם-קיום
- מוצאו השמימי. פסוקים שטוענים למוצאו השמימי של המשיח מעידים על קיומו לפני שנולד. שימו לב במיוחד ליוחנן ג 13, 31.
- עבודתו כבורא. אם המשיח היה מעורב בעבודת הבריאה, אז מובן שהוא היה חייב להתקיים לפני הבריאה. ראה יוחנן א 3; האיגרת אל הקולוסים א 16; האיגרת אל העברים א 2.
- מערכת יחסיו עם אלהים. הוא טען שאלהים והוא אחד הם (יוח' י 30). הוא טען שכבודו שווה לכבוד האב טרם היות העולם (שם יז 5). בנוסף, שאול השליח טען כי המשיח היה קיים בדמות האב (פיל' ב 6). קטעים אלה הם גם ראיות לנצחיות.
- תכונותיו. הוא טען לאלוהות מלאה ואחרים אישרו זאת. טענות אלו תיבחנה מאוחר יותר, אבל לעת עתה האיגרת אל הקולוסים ב 9 תספיק – במשיח שוכן אפוא כל מלוא האלוהות.
- יחסו ליוחנן המטביל. אף שיוחנן נולד לפני ישוע, הודה יוחנן שישוע היה קיים לפניו (יוח' א 15, 30, מילולית נאמר "קֹדֶם לִי הָיָה", אך הדבר מתייחס לקדמוניותו כיסוד לעליונות המשיח על יוחנן).
II. נצחיות המשיח טרם ביאתו בבשר
א. משמעותה של הנצחיות
נצחיות פירושה לא רק שהמשיח היה קיים לפני לידתו או אפילו לפני הבריאה, אלא שהיה קיים מאז ומתמיד, לנצח. על-פי רוב, נצחיות וקדם-קיום קשורים זה בזה, אף שאריוס לימד על קדמוניותו של הבן, הוא לא לימד על נצחיותו. הוא עמד על כך שאם המשיח היה הבן היחיד חייבת להיות לו התחלה. עדי יהוה, כיום, דוגלים בתורת משיח שקרית דומה לזו של אריוס, ושוללים את נצחיות הדבר.
ב. חשיבותה של הנצחיות
אם שוללים את הנצחיות אזי: (א) אחדות האלוהים נפגעת; (ב) המשיח אינו אלהים במלוא מובן המילה; ו(ג) הוא שיקר.
ג. הראיות לנצחיות
מערכת היחסים של המשיח עם אלהים, בנוגע לאותה מהות, מפגינה נצחיות מאחר שאלהים הוא נצחי. שימו לב למונח "צֶלֶם עַצְמוּתוֹ" באיגרת אל העברים א 3, שמציין כי המשיח הוא ייצוג מדויק של ההוויה או המהות של אלהים.
החזקה בתכונות האלוהיות כוללת את תכונת הנצחיות.
נביאי התנ"ך טענו לנצחיות המשיח. מיכה אמר שמוצאותיו מקדם מימי עולם (ה 1; ראה חבק' א 12). המילים "מימי עולם", כלומר מימים עברו, יכולות גם להתפרש "מן הנצח". בישעיהו ט 5, סביר להניח ש"אֲבִי-עַד" מתייחס למשיח כאבא לאנשיו מאז ומתמיד (כך זה מביט רק קדימה, לא אחורה אל הנצח בעבר).
המשיח טען לנצחיות כאשר הכריז: "בְּטֶרֶם הֱיוֹת אַבְרָהָם, אֲנִי הוּא" (יוח' ח 58). האמירה הזאת מציינת הרבה יותר מקיום מוגבל מכיוון שאמר: "אני הוא". לו היה אומר "הייתי" זה היה עשוי לציין שהוא היה קיים מספר מאות שנים לפני אברהם, אבל "אני הוא" (eimi) מציין נצחיות.
האמירה הברורה של יוחנן היתה שהמשיח הוא אלהים (יוח' א 1). "וֵאלהים הָיָה הַדָּבָר". לא הדבר היה אלוהי (כמו אצל מופאט וגודספיד [Moffat and Goodspeed]) מאחר שזה יחייב theios (כמו במה"ש יז 29; פטר"ב א 3). יוחנן גם אינו אומר שהדבר הוא אלהים (כמו שעדי יהוה מתרגמים זאת). שמות עצם מיודעים שקודמים לפועל, כמו במקרה הזה, בדרך כלל חסרים את ה"א היידוע.1
III. פעילותו של המשיח טרם ביאתו בבשר
א. פעילותו כבורא
- היקף הפעילות. הוא היה מעורב בבריאת כל הדברים (יוח' א 3; קול' א 16; עבר' א 2), דבר המצביע על כוחו (היותו מסוגל לברוא הכל).
- מטרת הבריאה. הכל נברא עבורו (קול' א 16). כלומר, להשגת מטרותיו בבריאה. דבר המעיד על זכותו (שהבריאה תשרת את מטרותיו).
- המשכיותה. הוא גם עכשיו תומך בבריאה שלו, כי הכל קיים בו (קול' א 17). דבר המצביע על נוכחותו (ממשיך לקיים את הבריאה).
ב. פעילותו כמלאך
- זהותו כמלאך יהוה. ברור שמלאך יהוה הוא התגלמות של יהוה, כי הוא מדבר כאלהים, מזהה עצמו כאלהים וטוען לממש את זכויותיו של אלהים (ברא' טז 14-7; כא 18-17; כב 18-11; לא 13-11; שמות ג 2; שופ' ב 4-1; ה 23; ו 22-11; יג 22-3; שמ"ב כד 16; זכר' א 12; ג 1; יב 8). אף-על-פי-כן, הוא נבדל מיהוה (ברא' כד 7; זכר' א 13-12). על היותו חלק מאחדות האלהים הקדושה מעידה העובדה שהופעתו של מלאך יהוה פסקה אחרי שהמשיח בא בבשר. התנ"ך מאשר זאת באמירה שמלאך אלהים שהתלווה לבני ישראל היה המשיח (קור"א י 4).
- שירותו כמלאך יהוה. (1) הוא פעל לעתים קרובות כשליח לאנשים שונים (ברא' טז 14-7; כב 18-11; לא 13-11). (2) הוא הדריך את ישראל והגן עליהם (שמות יד 19; כג 20; מל"ב יט 35). (3) הוא שימש מכשיר לשפוט את ישראל כאשר אלהים היכה אותם במגפה (דהי"א כא 27-1). (4) הוא נשלח להביא מזון ושתייה לאליהו הנביא (מל"א יט 7-5).
ג. פעולותיו האחרות
פעולות היסטוריות אחרות של המשיח, שנעשו טרם ביאתו בבשר, אינן נחשפות. פועלו כמשיח דרש את בואו בבשר, אף שזה נובא בתנ"ך. בדומה, פועלו כמושיע חייב את ביאתו בבשר. התנ"ך אינו מספק התגלות מיוחדת של האדם השני כמושיע, אלא רק את אלהים כמושיע. כדי לעשות זאת היתה נדרשת גם התגלות תנ"כית של אחדות האלהים. לאמיתו של דבר, תקופה זו מכונה "עִתּוֹת הַבַּעֲרְוּת" (מה"ש יז 30).
למרות העובדה שאדוננו היה פעיל לפני בואו בבשר, מעשיו הגדולים חייבו את הביאה בבשר. אף-על-פי-כן, הוא ניצב במלוא פארו באישיותו כאלהים הנצחי, אבל כביכול בצל, ממתין לאור הזרקורים של הביאה בבשר כדי לגלות את כבודו ואת חסדו (יוח' א 17; טיט' ב 11).
הערות
- See Leon Morris, Commentary on the Gospel of John (Grand Rapids: Eerdmans, 1971), 77n.