מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

ההשלכות של מותו של המשיח

[♟]

מות המשיח הוא אחד הביטויים הגדולים ביותר של חסד אלוהים אשר נבעו ממנו עשר תוצאות שאותן נסקור להלן.

I. תכלית1 (סוף, התגשמות) תורת משה

מות המשיח סימן את תכלית ("סוף", לפי תרגום דליטש) התורה. ניתן ללמוד זאת מקטעים כמו מעשי השליחים טו 11-10: "וְעַתָּה מַדּוּעַ תְּנַסּוּ אֶת אֱלֹהִים לָשִׂים עֹל עַל צַוְּארֵי הַתַּלְמִידִים, עֹל אֲשֶׁר גַּם אֲבוֹתֵינוּ וְגַם אֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לָשֵׂאת? אַדְּרַבָּא, אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁבְּחֶסֶד הָאָדוֹן יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ נוֹשַׁעְנוּ, כָּמוֹנוּ כְּמוֹהֶם".

הקשרו של הקטע הזה עוסק באופן שבו נושעים הגויים. האם הם נושעים רק דרך חסד, באמצעות אמונה, או שהם חייבים גם לשמור את תורת משה? ועידת השליחים שהתכנסה בירושלים הגיעה למסקנה שהגויים אינם חייבים לשמור את התורה; הם נושעים אך ורק בחסד דרך אמונה, ואין להוסיף לזה דבר. העובדה שהגויים אינם צריכים לשמור את התורה מלמדת שמות המשיח הביא את התורה לסופה, שכן אם היא הייתה עדיין בתוקף אזי הגויים היו מחויבים לשמור אותה.

עניין זה מוצג מספר פעמים באיגרת אל הרומים. בפרק ג פסוקים 22-21 כתב שאול: "אַךְ כָּעֵת נִגְלְתָה צִדְקַת הָאֱלֹהִים בְּלִי תּוֹרָה, צְדָקָה שֶׁהַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים מְעִידִים עָלֶיהָ. וְהִיא צְדָקָה שֶׁל הָאֱלֹהִים, בְּאֶמְצָעוּת אֱמוּנַת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶל כָּל וְעַל כָּל הַמַּאֲמִינִים; שֶׁהֲרֵי אֵין הֶבְדֵּל".

ובפסוק 31 הוא אמר: "הַאִם אָנוּ מְבַטְּלִים אֵפוֹא אֶת הַתּוֹרָה עַל יְדֵי הָאֱמוּנָה? חַס וְחָלִילָה! אַדְּרַבָּא, אָנוּ נוֹתְנִים תֹּקֶף לַתּוֹרָה".

בהמשך כתב שאול: "הֲרֵי הַהַבְטָחָה כִּי יִירַשׁ אֶת הָעוֹלָם לֹא נִתְּנָה לְאַבְרָהָם אוֹ לְזַרְעוֹ עַל סְמַךְ תּוֹרָה, אֶלָּא עַל סְמַךְ צְדָקָה שֶׁהִשִֹיג בֶּאֱמוּנָה, שֶׁכֵּן אִם מַחֲזִיקֵי הַתּוֹרָה הֵם הַיּוֹרְשִׁים, אֲזַי הָאֱמוּנָה הִיא לַשָּׁוְא וְהַהַבְטָחָה חַסְרַת תֹּקֶף. הַתּוֹרָה מְבִיאָה זַעַם, וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין תּוֹרָה אֵין עֲבֵרָה עַל הַתּוֹרָה. לָכֵן עַל יְדֵי אֱמוּנָה, כְּדֵי שֶׁכָּל זֶה יִהְיֶה בְּחֶסֶד וְהַהַבְטָחָה תָּחוּל עַל כָּל הַצֶּאֱצָאִים, לֹא רַק עַל בְּנֵי הַתּוֹרָה, אֶלָּא גַּם עַל בְּנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם, שֶׁהוּא אָב לְכֻלָּנוּ…" (ד 16-13).

פסוקים אלה מלמדים שמות המשיח הביא לסופה של תורת משה. ההבטחות אינן מתמלאות כיום על סמך התורה, אלא הן מתקבלות בחסד ועל ידי אמונה (ראה לעיל במובאה מפרק ד). המשיח הוא תכלית התורה; הוא הביא לסיומה בכך שהגשים אותה. "הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ הוּא תַּכְלִית הַתּוֹרָה, כְּדֵי שֶׁיֻּצְדַּק כָּל מִי שֶׁמַּאֲמִין" (י 4).

 

II. משפט על הטבע החוטא

מות ישוע נטרל את כוח שליטתו של הטבע החוטא. מותו ביטל את סמכותו של הטבע החוטא ואת כוח שליטתו במאמין; לפיכך המאמין מת לגבי החטא, כלומר הוא חופשי משליטתו של הטבע החוטא. הטבע החוטא אינו מת, אבל המאמין מת ביחס אליו בכך שאינו חייב לציית עוד לדרישותיו, כפי שנאלץ לעשות לפני שנושע.

שאול דן בכך בהרחבה באיגרת אל הרומים ו 1 – ח 13. ניתן לסכם דיון ארוך זה בארבע נקודות. ראשית, המשיח מת לגבי החטא. שנית, מות התמורה של המשיח (מותו במקום החוטאים) כלל מוות עבור הטבע החוטא כמו גם עבור חטאים אישיים; זהו הנושא המרכזי המודגש בפרק ו. שלישית, השיטה המבוססת על מעשי האדם ומאמציו האמורים לזָכות אותו על פי התורה, חלפה מבחינת המאמין. מי שמשתמש בשיטה זו של עשייה הנסמכת על כוחו של האדם עצמו יובס בשל חוסר יכולתו לרסן את טבעו החוטא. בכך מתמקד פרק ז. שאול מספר שהוא התנסה בזאת אישית כאשר, כמאמין צעיר, ניסה להשתמש בתורה כבסיס לריסון הטבע החוטא וכבסיס לחיים רוחניים. הוא למד אז שיש לחיות את החיים הרוחניים באמונה, כשם שמגיעים לישועה באמצעות אמונה. רביעית, מימוש מלוא רצונו של אלוהים במאמין אמנם אפשרי, וזהו ניצחון גדול, אך בשום אופן אין הוא מושג על ידי המאמין – שכן אין למאמין כוח כזה, פשוטו כמשמעו; זו הנקודה המוסברת בפרק ח.

 

III. הבסיס לסליחה ולטיהור

מות ישוע איננו רק הבסיס לסליחת חטאים במובן הקשור לישועה אלא זהו גם הבסיס לסליחה על חטאים שבוצעו אחרי שהאדם האמין, המאפשר התחברות עם אלוהים וזה עם זה (איגרת יוחנן הראשונה א 1 – ב 2). חטאי המאמין מיטהרים שוב ושוב בזכות מותו של המשיח, המספק סליחה וטיהור למאמין.

 

IV. הבסיס לדחיית משפט הצדק האלוהי

מות ישוע הוא הסיבה לכך שמשפט הצדק של אלוהים עוכב. "אוֹ שֶׁמָּא אַתָּה מְזַלְזֵל בְּשֶׁפַע טוּבוֹ וְאֹרֶךְ רוּחוֹ וְסַבְלָנוּתוֹ, וְאֵינְךָ מֵבִין כִּי טוּבוֹ זֶה שֶׁל אֱלֹהִים מַדְרִיךְ אוֹתְךָ לִתְשׁוּבָה? בְּעַקְשָׁנוּתְךָ וּבְסֵרוּב לְבָבְךָ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה אַתָּה צוֹבֵר לְךָ זַעַם לְיוֹם זַעַם, בַּיּוֹם שֶׁיִּתְגַּלֶּה מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק שֶׁל אֱלֹהִים" (רומים ב 5-4).

חטא האדם חמור ביותר ויש לאלוהים זכות מלאה לשפוט ולהעניש את האדם מידית. אבל המשפט נדחה בשל מות המשיח וכך יש עדיין לאדם הזדמנות לקבל חנינה בחינם מאלוהים.

שאול הבהיר זאת באיגרת אל הרומים ט 22: "וּמָה אִם אֱלֹהִים, אַף כִּי חָפֵץ לְהַרְאוֹת אֶת זַעְמוֹ וּלְגַלּוֹת אֶת כֹּחוֹ, סָבַל בְּאֹרֶךְ רוּחַ רַב כְּלֵי זַעַם מוּכָנִים לְהֶרֶס…"

לאלוהים יש זכות מלאה להכות אדם למוות ברגע שהוא מבצע את חטאו הראשון. אבל המשפט מתעכב על יסוד מותו של המשיח.

שמעון פטרוס לימד גם הוא את אותם הדברים. למשל, באיגרתו הראשונה ג 20 נאמר: "לְאֵלֶּה שֶׁלֹּא צִיְּתוּ כַּאֲשֶׁר חִכָּה אֱלֹהִים בְּאֹרֶךְ אַפּוֹ בִּימֵי נֹחַ. בְּאוֹתָם יָמִים נִבְנְתָה הַתֵּבָה אֲשֶׁר מְעַטִּים בְּתוֹכָהּ – שְׁמוֹנֶה נְפָשׁוֹת – נוֹשְׁעוּ בַּמַּיִם".

פטרוס מזכיר כאן תקופה אחרת שבה עיכב אלוהים את המשפט שלו: בימי נוח "חִכָּה אֱלֹהִים בְּאֹרֶךְ אַפּוֹ" והשהה את בוא המבול ב-120 שנים. והוא עדיין מעכב את המשפט שלו כעת, על יסוד מותו של המשיח.

פטרוס לימד זאת שוב באיגרתו השנייה ג 9: "אֵין ה' מְאַחֵר בַּדָּבָר אֲשֶׁר הִבְטִיחַ, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַחוֹשְׁבִים זֹאת לְאִחוּר, אֶלָּא שֶׁהוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ לָנוּ; אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה". ובהמשך, בפסוק 15, הוא כתב: "וְאֶת אֹרֶךְ רוּחַ אֲדוֹנֵנוּ חִשְׁבוּ לִתְשׁוּעָה; כְּמוֹ שֶׁגַּם אָחִינוּ הָאָהוּב שָׁאוּל כָּתַב לָכֶם לְפִי הַחָכְמָה הַנְּתוּנָה לוֹ".

פטרוס מתייחס לדברי שאול, שהדגיש את אותה הנקודה: המשפט נדחה על יסוד מותו של המשיח.

 

V. הסרת חטאים שבוצעו לפני צליבת המשיח

ישוע מת לא רק עבור החטאים שנעשו לאחר מותו, אלא גם עבור החטאים שבוצעו לפני מותו. הוא מת לא רק עבור חטאיהם של קדושי הברית החדשה אלא גם עבור חטאיהם של הקדושים מימי התנ"ך. היה ביכולתו של אלוהים לשפוט אותם מידית, אבל הוא דחה את משפטם עד הצלב. ואז חל משפט זה על המשיח, שמת במקומם כקרבן תמורה. הוא לקח על עצמו את עונשם ובאותו יום הוסרו חטאיהם.

מעשי השליחים יז 30 מלמד זאת: "אֱלֹהִים אָמְנָם הִתְעַלֵּם מֵעִתּוֹת הַבַּעֲרוּת, אַךְ כָּעֵת הוּא מְצַוֶּה עַל כָּל בְּנֵי אָדָם בְּכָל מָקוֹם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה".

גם שאול אומר זאת ברומים ג 25: "…אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים שָׂם אוֹתוֹ לְכַפָּרָה בְּדָמוֹ, כַּפָּרָה עַל יְסוֹד אֱמוּנָה. כָּל זֶה כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בְּכָךְ שֶׁבְּאֹרֶךְ רוּחוֹ פָּסַח עַל חֲטָאֵי הֶעָבָר".

חטאי העבר שנעשו לפני מות המשיח יכלו להישפט מידית אבל המשפט עוכב; אלוהים התעלם או "פסח" עליהם זמנית עד מותו המכפר של המשיח, שמת במקומם.

באיגרת אל העברים י 4 נאמר: "שֶׁכֵּן דַּם פָּרִים וּשְׂעִירִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהָסִיר חֲטָאִים".

קרבנות בעלי חיים לא הסירו וגם לא היו מסוגלים להסיר את חטאיהם של קדושי התנ"ך. הם סיפקו להם כיסוי זמני בלבד. רק כאשר מת המשיח הוסרו גם חטאיהם.

 

VI. הפשטת שררות ורשויות מכוחן

התוצאות של מות המשיח אינן מסתכמות בתחום האנושי בלבד. יש למותו השפעה גם בעולם המלאכים ובייחוד בעולם המלאכים שסרחו ומשרתים את השטן. מות המשיח מוטט רשויות ושררות.

ישוע אמר ביוחנן יב 31: "כָּעֵת הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה; כָּעֵת יֻשְׁלַךְ הַחוּצָה שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה". לפי פסוק זה, מות ישוע השיג שני דברים: המשפט של העולם הזה, והשלכת שר העולם הזה החוצה.

בהמשך אמר ישוע: כאשר יבוא המנחם הוא "יוֹכִיחַ אֶת הָעוֹלָם עַל חֵטְא וְעַל צֶדֶק וְעַל מִשְׁפָּט; …עַל מִשְׁפָּט, כִּי נִשְׁפַּט שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה" (יוחנן טז 11-8).

מות המשיח הביא עמו משפט אישי לשטן עצמו וגם לכל לגיונותיו הדמוניים, כנאמר בקולוסים ב 15-14: "בִּטֵּל אֶת שְׁטַר הַחוֹב אֲשֶׁר הָיָה נֶגְדֵּנוּ עַד תֻּמּוֹ וֶהֱסִירוֹ בְּתָקְעוֹ אוֹתוֹ בַּצְּלָב. וּבְהַפְשִׁיטוֹ אֶת עָצְמַת הָרָשֻׁיּוֹת וְהַשְֹרָרוֹת, הִצִּיגָן לְרַאֲוָה בְּתַהֲלוּכַת נִצְחוֹנוֹ, נִצָּחוֹן שֶׁהִשִֹיג בּוֹ".

 

VII. טיהור הדברים השמימיים  

מות המשיח טיהר את הקדושים וגם טיהר דברים בשמים. ברומים ח 23-20 נאמר: "…הֵן הַבְּרִיאָה… הֻכְנְעָה לַהֶבֶל בְּתִקְוָה שֶׁגַּם הַבְּרִיאָה עַצְמָהּ תְּשֻׁחְרַר מִשִּׁעְבּוּד הַכִּלָּיוֹן אֶל הַחֵרוּת וְהַכָּבוֹד שֶׁל הַבָּנִים־לֵאלֹהִים. אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁכָּל הַבְּרִיאָה נֶאֱנַחַת וְסוֹבֶלֶת כִּבְצִירֵי לֵדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְלֹא זֹאת בִּלְבַד, אֶלָּא גַּם אֲנַחְנוּ, שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בִּכּוּרֵי הָרוּחַ, נֶאֱנָחִים בְּנַפְשֵׁנוּ וּמְצַפִּים לְמִמּוּשׁ אִמּוּצֵנוּ לְבָנִים – לִפְדוּת גּוּפֵנוּ".

הבריאה כולה, שכוללת את כדור הארץ ואת כל העולם השמימי, הגופים השמימיים או הרקיע הראשון והשני, טוהרה על ידי מותו של המשיח.

דברים דומים נאמרים באיגרת אל העברים ט 24-21: "וְכֵן גַּם עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת הִזָּה אֶת הַדָּם. אָכֵן עַל פִּי הַתּוֹרָה כִּמְעַט הַכֹּל מְטֹהָר בְּדָם, וּבְלֹא שְׁפִיכַת דָּם אֵין מְחִילָה. לָכֵן הָיָה צָרִיךְ לְטַהֵר עַל יְדֵי אֵלֶּה אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם תַּבְנִית הַדְּבָרִים הַנִּמְצָאִים בַּשָּׁמַיִם, אֲבָל הַדְּבָרִים הַשְׁמֵימִיִּים עַצְמָם דּוֹרְשִׁים זְבָחִים טוֹבִים מֵאֵלֶּה. הֲרֵי הַמָּשִׁיחַ לֹא נִכְנַס אֶל מִקְדָּשׁ אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בִּידֵי אָדָם וַאֲשֶׁר הוּא בָּבוּאָה שֶׁל הָאֲמִתִּי, כִּי אִם בָּא אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם לְהֵרָאוֹת עַתָּה בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים".

נאמר כאן שישוע טיהר את הדברים הנמצאים בשמים עצמם. אבל, מדוע היה צורך לטהר את הדברים שבשמים? יש לזכור שהתמרדות השטן ונפילתו ממרום התרחשו בשמים. כתוצאה מכך חדר חטא "אֶל עֶצֶם הַשָּׁמַיִם" והמקדש השמימי שבו שירת השטן קודם לכן ככוהן, נטמא. לכן נזקק המקדש השמימי לטיהור בדם בדיוק כפי שהיה נחוץ לטהר בדם את המקדש הארצי. דמם של בעלי חיים הספיק לטיהור המקדש הארצי, אך לא היה בו די לטיהור המקדש השמימי. לשם כך נדרש דם נעלה יותר: דמו של המשיח. כך שדמו של ישוע שימש לטיהור המקדש השמימי.

 

VIII. הבסיס לשלום

מותו של ישוע מספק את התשתית לשלום בשלושה תחומים. ראשית, הוא הבסיס לשלום בין אלוהים והאדם: "עַל כֵּן לְאַחַר שֵׁהֻצְדַּקְנוּ עַל סְמַךְ אֱמוּנָה יֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם עִם אֱלֹהִים הוֹדוֹת לַאֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ" (רומים ה 1).

שנית, מות ישוע הוא גם הבסיס לשלום בין יהודים וגויים: "בַּמַּצָּב הַזֶּה אֵין יְוָנִי וִיהוּדִי, אֵין מִילָה וְעָרְלָה, אֵין לוֹעֵז וּסְקִיתִי וְאֵין עֶבֶד וּבֶן חוֹרִין, אֶלָּא הַמָּשִׁיחַ הוּא הַכֹּל וּבַכֹּל" (קולוסים ג 11. ראה גם אפסים ב 16-11).

שלישית, מות ישוע הוא הבסיס לשלום ביקום, לפי קולוסים א 20: "וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לְרַצּוֹת אֶל עַצְמוֹ אֶת הַכֹּל. הֵן מַה שֶּׁבַּשָּׁמַיִם וְהֵן מַה שֶּׁבָּאָרֶץ, בְּאֶמְצָעוּתוֹ, בַּעֲשִׂיַּת שָׁלוֹם בְּדָמוֹ עַל הַצְּלָב".

 

IX. הבסיס לישועת עם ישראל

עם ישראל ייוושע יום אחד הודות למותו של המשיח. יום יבוא וכל עם ישראל יאמין בו. התנ"ך מלמד זאת בדברים ל 3 ובירמיהו לא 34-31. הברית החדשה טוענת זאת ברומים יא 29-25. תוצאה זו הנובעת ממותו של המשיח – ישועתו העתידית של עם ישראל – היא גם תנאי מוקדם לביאתו השנייה של המשיח.

 

X. הבסיס לכינון מלכות המשיח

ספר ההתגלות ה 14-8 מלמד שמלכות אלף השנים לא תוכל לקום מבלי שהמשיח ימות. מותו הוא היסוד לכינון מלכות המשיח.

 

 

[1] בעברית המקראית "תכלית" (משורש כלה) פירושה קץ, סוף, קצה. מילון התנ"ך מאת י' שטיינברג.

 

 

תודה מיוחדת לד"ר ארנולד פרוכטנבאום (אריאל)

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים