מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

ההורים – עץ מצל שמסוכך על הילדים

 מאת ג'ון מק'ארתור

 

פתגם סיני עתיק אומר: "דור אחד נוטע עצים ודור אחר נהנה מהצל שלהם".

אתה ואני עדיין נהנים מצִלם של העצים שנטעו אבותינו ואבות אבותינו. הערכים שלהם, רף המוסריות שלפיו חיו ומידת מחויבותם הרוחנית עדיין מסוככים עלינו במידה מסוימת.

את החפירה נמצא כעת בידינו והשאלה הנשאלת היא: "אילו עצים אנחנו נוטעים כדי להצל על הדור הבא מפני החום היוקד של עולם שקיים סיכוי גדול שהוא יהיה נתון לשליטתו של צורר המשיח?". האם אנו מותירים את ילדינו חשופים?

ברור לכול שהמוסר, הערכים והאתיקה בתרבותנו מתפוררים. השיטה שעליה אנו מבססים את חיינו היא פתלתלה, מעוותת וסותרת את הסדר האלוהי. ראו עד כמה החברה שלנו מעוותת. מצד אחד היא מאפשרת הרג של מיליוני עוברים ומאידך, דנה אדם לשישה חודשי מאסר על הרג ציפור. מאמר בעיתון Readers Digest על זכויות בעלי חיים, מצטט מקור שמשבח ומהלל את השוויון בין כל היצורים החיים באומרו שחולדה שווה לחזיר, שווה לכלב, שווה לילד. המאמר גם מציין שישנם אנשים שטוענים ששחיטה וצלייה של שישה מיליון עופות היא אסון מקביל בחומרתו לטבח שישה מיליון יהודים בשואה.

בימינו לומדים יותר סטודנטים במגמת משפטים באוניברסיטאות ובמכללות באמריקה מאשר בכל המגמות השונות גם יחד. נורא לחשוב איזה עתיד צפוי לחברה שגם המערכת המשפטית שלה מתעוותת יותר ויותר והיא חסרה אמות מוסר שמאפשרות הבחנה בין טוב ורע.

לאן מועדות פנינו? אילו ערכי מוסר ועקרונות אנחנו מנחילים ("נוטעים") על מנת להצל על הדור הבא? הכתובים ברורים בהחלט בכל הנוגע לאחריותנו כלפי ילדינו.

הלידה הראשונה בהיסטוריה האנושית מתוארת בבראשית ד': "והאדם ידע את חווה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה'". שימו לב שחווה הכירה בכך שבנה ניתן לה מאת האלוהים. כאשר ילדה חווה את שת היא אמרה (פס' 25): "…כי שת לי אלוהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין". היא ראתה בילדיה מתנות מאלוהים.

לאה הייתה אשתו הדחויה של יעקב. כאשר אלוהים ברך אותה בילדים, היא הכירה בכך שהם ניתנו לה בחסדו הרב. על ראובן היא אמרה: "… כי ראה ה' בעניי". ועל שמעון אמרה: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי וייתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון" (ברא' כ"ט 33-32). אלוהים ברך אותה בילדים כדי שהיא תוכל ליהנות מאהבתם, אולי כפיצוי על כך שלא זכתה לאהבה מבעלה.

במשלי כ"ג 24 נאמר: "גיל יגיל אבי צדיק, ויולד חכם ישמח בו". כיצד ייתכן שאלוהים תכנן שהילדים יביאו להורים שמחה, נחת, סיפוק ואהבה, אך דווקא ההפך קורה והם שוברים את לבם של הוריהם? חיי הנישואין והמשפחות, שאמורים להיות מלאים בשלום, שמחה ונחת מתאפיינים לרוב דווקא בוויכוחים, איומים וניכור. הבית הופך ל"שדה קרב" במקום להיות מקום מבטחים. אנחנו מגדלים דור של אנשים שחשופים לרוע ואינם מוגנים בצלה של דרך החיים הנכונה שאלוהים קבע.

עבריין מלידה

מה נוכל לעשות כדי לספק לילדינו את ה"צל" הטוב והמגונן? שאול השליח מסביר לנו מהי האחריות המוטלת עלינו אבל תחילה הוא מפרט מספר הוראות לילדים: "הבנים, שמעו בקול הוריכם לפי האדון, כי כך ראוי. 'כבד את אביך ואת אמך' היא המצווה הראשונה אשר הבטחה בצדה: 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה'" (אפס' ו' 3-1).

אלוהים קורא לילדים לציית להוריהם ולכבד אותם. ציות הוא מעשה. כבוד הוא גישה, יחס. אבל שני הדברים אינם טבעיים לנו. כל תינוק, מרגע לידתו, הוא אנוכי ומרוכז בעצמו. הוא דורש שימלאו את רצונו מיידית: יגישו לו את הבקבוק, יתנו לו את הצעצוע, יעניקו לו תשומת לב, ייקחו אותו לידיים וכך הלאה. אם לא נמלא את רצונו הוא ישתולל בחמת זעם שהייתה עלול להיות רצחנית אילו היה חזק יותר גופנית. התינוק מלוכלך, חסר מוסר ומצפון, חסר ידע ועדיין לא פיתח כל מיומנות. זה אומר שכל הילדים ללא יוצא מהכלל נולדים עבריינים. אם נניח להם להמשיך באנוכיות הילדותית שלהם, אם נאפשר להם לספק את כל תאוותיהם ללא גבול, הם יהיו כולם עבריינים, גנבים, רוצחים, אנסים. כך נאמר במפורש בדו"ח של הוועדה האמריקנית לחקר עבריינות נוער.

כתבי הקודש מלמדים שהילדים מתפתחים בארבעה תחומים. בבשורת לוקס ב' 52 נאמר שישוע גדל בחכמה (מבחינה שכלית-נפשית), בקומה (מבחינה גופנית), בחן לפני אלוהים (מבחינה רוחנית) ובחן לפני בני אדם (מבחינה חברתית). הילדים מגיעים לעולם הזה כשכל התחומים האלה בלתי מפותחים בהם. הם נולדים עירומים וחסרים חכמה, קומה וחן. עליהם ללמוד לציית משום שכך ראוי.

אלוהים הבטיח חיים ארוכים לילדים צייתנים שיתייחסו כראוי – בכבוד ובצייתנות – להוריהם. אבל כדי שהילדים שלכם יכבדו אתכם ויצייתו לכם, עליכם לחנך אותם. המפתח הוא כמובן שהם יאהבו את ישוע המשיח ושרוח הקודש יפעל בחייהם. לפיכך זוהי האחריות של ההורים ללמד אותם כיצד להכניע את חייהם לאלוהים. אם לא תלמדו את ילדיכם לאהוב את אלוהים, לכבד אתכם ולציית לכם – הם ישברו את לבכם.

ספר משלי הוא מדריך יקר ערך לנושא הזה. כתוב בו: "מוסר ה', בני, אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כי את אשר יֶאֱהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה" (ג' 12-11). הורים שבאמת אוהבים את ילדיהם יחנכו אותם ויטילו עליהם משמעת. איך? "שבט לגֵו חֲסַר לב" (י' 13. "חסר לב" במשמעות "חסר הבנה"). במקרה הזה לא מענישים את הילד משום שאין לו את הידע הנדרש אלא מפני שהוא מסרב לפעול על פיו. כשהילד שלכם צעיר, חנכו אותו בעדינות ובעקביות ובמידת הצורך הענישו אותו (תוך הפגנת אהבה וחום) כדי לטפל בניצני המרדנות. ענישה כזאת תיטיב ברבות הימים עם הילד ועם ההורים גם יחד.

שלמה המלך מזהיר: "יסר בנך כי יש תקווה ואֶל המיתו אל תשא נפשך" (משלי י"ט 18). יבוא יום שבו יהיה מאוחר מדי לעשות זאת ותחמיצו את ההזדמנות. בניכם ובנותיכם יהיו גדולים מדי ולא תוכלו עוד לחנכם ולהענישם. האם ברור לכם שלפי פסוק זה, אם אינכם מחנכים את ילדיכם, כל אחד מכם בעצם "נושא נפשו להמיתם"? מדוע? כשנותנים לילדים חירות בלי גבולות, הכול פרוץ ואי אפשר לצפות את התוצאות. בנכם עלול להשתמש בסמים ולמות ממנת יתר. בתכם עלולה לגדול ולהתמכר לאלכוהול, לנהוג כשהיא שיכורה ולהיפגע בתאונת דרכים. בנכם עלול לחיות בהפקרות מינית, להידבק באיידס ולמות. ילדים חסרי חינוך עשויים להידרדר לפשע ולהירדף על ידי המשטרה. חנכו את ילדיכם כל עוד יש תקווה ואפשר לעשות זאת. שאם לא כן, האלטרנטיבה היא מוות.

משלי כ"ג 14-13 מעודד אותנו למלא את חובתנו: "אל תמנע מנער מוסר. כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל". כשאתם מחנכים את ילדיכם, אתם לא רק מצילים את חייהם – אתם מצילים את נפשם. משלי כ"ט 17: "יסר בנך וִינִיחֶך ויתן מעדנים לנפשך". אם תחנכו את ילדיכם ותלמדו אותם לציית, הם יביאו לכם נחת. זה לא מסובך כל כך. הציבו את אמות המידה, חייו לפיהן, דרשו מילדיכם לחיות לפיהן ואז, בזקנתכם, הם יאהבו אתכם, יתמכו בכם ויברכו אתכם.

הזנחה נפשעת

איך תוכלו להיות בטוחים שילדכם הקטן, החמוד והמתוק, יביא לכם שמחה ונחת כשיגדל? איזה עץ מצל תשתלו כדי לסוכך על החיים היקרים והעדינים האלה מפני כל הדברים הרעים שינסו לנצל בכל הזדמנות את החולשות שלו? שאול השליח אומר: "ואתם האבות, אל תכעיסו את בניכם, אלא גדלו אותם במוסר ה' ובתוכחתו" (אפס' ו' 4). זהו זה! וזה לא מסובך. כדי להצליח לעשות זאת אתם לא נדרשים להיות פסיכולוג ילדים, להשתתף בסמינרים רבים, או לקנות את כל הספרים על גידול ילדים שיצאו לאור.

אולי אתם חושבים שהיה קל יותר לגדל ילדים בתקופתו של שאול השליח, שהחיים אז לא היו מסובכים או קשים כמו בימינו. אין זה נכון! כשילד נולד לחברה הרומית, הוא הונח לרגלי אביו. אם האב התכופף להרים את התינוק, היה זה סימן שהוא הכיר בו כילדו. אם האב הסתובב והלך, הילד היה מושלך. ילדים לא רצויים הושלכו בדרך כלל לערימת האשפה או לרחוב ונאספו על ידי אנשים שגידלו אותם לעבדות או לזנות. עולמם לא היה שונה בהרבה מעולמנו היום, מלבד העובדה שלנו יש פיתוחים רפואיים טכנולוגיים לביצוע הפלות וכך נפטרים מהילדים עוד לפני שהם נולדים.

תיארנו התעללויות שקשה להעלות על הדעת, אך ברצוני לומר שהתעללות חמורה לא פחות מתרחשת בתקופתנו כשההורים משאירים את הילדים לבדם. ההורים מזניחים את ילדיהם וכך הם לא מתפתחים מבחינה נפשית, גופנית, רוחנית וחברתית כפי שאלוהים היה רוצה שיקרה. אם אינכם מקדישים זמן ותשומת לב לילדיכם ואינכם מגדלים אותם על פי מצוות אלוהים, במה אתם שונים מהאב הרומי שזרק את ילדו הלא רצוי?

בימינו ילדים רבים "נזרקים" למטפלת, למעון יום או למסגרות חלופיות כדי שאימא ואבא יוכלו לעסוק באין מפריע בענייניהם ולפתח את עצמם ואת הקריירה שלהם. מאמר בעיתון Newsweek ציין: "חיי ההורים כל כך עמוסים שלעתים בתי הספר לא מצליחים להשיג אותם בטלפון כאשר מתעוררת בעיה עם הילד; אימא אחת משיקגו הודיעה לבית הספר שהיא אינה מוסרת את מספר הטלפון הפרטי שלה לאף גורם!  עם כל כך הרבה הורים עובדים, כשליש מכלל הילדים בארצות הברית חוזרים מבית הספר לבית ריק… מספר לא מבוטל של ילדים מגיעים לגן ללא יכולות תקשור מלבד הרמת ידיים על אחרים מכיוון שאף פעם לא הקריאו להם סיפור ולא דיברו איתם" (מתוך המאמר "היכן ההורים?" ספטמבר 1990, עמוד 55).

אותו מאמר ציטט את הממצאים הבאים:" 73% מאימהות לילדי גן ובית ספר יסודי עובדות מחוץ לבית. כמעט רבע מכלל הילדים מתחת לגיל 18 חיים במשפחה חד הורית, ורק 7% מהילדים בגיל בית ספר חיים במשפחה נורמטיבית עם שני הורים ומפרנס אחד" (עמוד 56). גידול ילדים הוא אחריות במשרה מלאה. האמהות שלנו נהגו בעבר "לטעת עצים" של חינוך והשקעה שברבות הימים מספקים לנו צל מפני השמש הקופחת.

 

אולי נראה לכם ששאול הפנה את הציווי רק לאבות. בפסוק זה מופיעה המילה היוונית patera – מושג שבדרך כלל התייחס לראש המשפחה, אך לפעמים הוא מתייחס בכתובים לשני ההורים (אל העברים י"א 23). הוא קושר יחדיו את עמדתו של האב כראש המשפחה עם שותפותה של האם בחינוך הילדים. גם האב וגם האם חייבים להיות מעורבים בגידול ילדיהם ופיתוחם מבחינה נפשית, גופנית, רוחנית וחברתית.

מחקר שנעשה על ידי זוג סוציולוגים מאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית זיהה ארבעה גורמים מכריעים המונעים פשיעה עתידית אצל ילדים קטנים:

  1. חינוך קפדני, הוגן ועקבי מצד האב.
  2. השגחה של האם ונוכחותה במשך היום.
  3. גילויי אהבה של ההורים זה כלפי זה וכלפי הילדים.
  4. גיבוש המשפחה על ידי פעילויות משפחתיות משותפות.

כתבי הקודש מאשרים דברים אלה.

אל תכעיסו את בניכם

כאשר שאול אומר "אל תכעיסו את בניכם" הוא מתכוון להתנהגות שמעוררת אצל הילדים רוגז ותסכול ומרפה את ידיהם.

כיצד מכעיסים ההורים את ילדיהם? להלן מספר דוגמאות:

  1. הגנת יתר – אם ברצונכם לעורר בילדכם תסכול וכעס, הגבילו אותו באינספור איסורים, אל תסמכו עליו ואל תיתנו לו הזדמנויות לפתח עצמאות. כשאתם מונעים מילדיכם לקחת סיכונים, הם יהיו כעוסים ומתוסכלים, במיוחד כשישוו את עצמם לאחרים שאותם ההורים לא מגבילים כל כך. אל תשכחו שהילדים צריכים לגדול וללמוד להתמודד עם החיים באופן עצמאי. תנו להם הזדמנות לנסות והם ילמדו כפי שכל ילד לומד, על ידי ניסוי וטעייה ו"עם הראש בקיר" לפעמים. אם תגוננו עליהם יתר על המידה, הם ירגישו חנוקים ויהיו ממורמרים.
  2. העדפה – אל תערכו השוואות בין ילדיכם ואל תעדיפו אחד מהם על פני אחיו. כל ילד הוא יחיד ומיוחד. כל אחד הוא מתנה מאלוהים. כשאתם מפלים בין ילדיכם, אתם גורמים נזק גדול. הילד המוכשר פחות בתחומים מסוימים ירגיש דחוי ויראה בעצמו פחות ערך, וכשיגדל תהיה לו נטייה להתייאש בנקל, לשמור טינה, להסתגר ולהיות ממורמר ומתוסכל. במקביל, הילד שאותו אתה מעדיף על פניו עלול להתמלא גאווה ולהיות אדם יהיר ואנוכי כשיגדל.
  3. דחיפה להישגיות – אם אתם כל הזמן דוחפים את ילדיכם להצטיינות, הם לא יחוו את התחושה הנלווית להצלחה ולהישגים נורמאליים. שום דבר לא יהיה מספיק טוב בעיניכם. אם הוא יקבל ציון 70, אתם תדחפו ל-80. אם יקבל 80, אתם תדחפו ל-90. הורים כאלה תמיד ימצאו על מה להתלונן.
  4. פינוק – אם תיתנו לו כל מה שהוא רוצה ופעם אחת לא תיענו לו, הוא יתפרץ נגדכם. אסור לילד לקבל כל הזמן את כל מה שהוא רוצה, אחרת הוא יגדל ויחשוב שהכול מגיע לו. כיצד הוא יגיב אם לא יתקבל למקום העבודה שבו הוא כל כך חשק, או לא יזכה לקידום שהוא חושב שמגיע לו, אם הוא לא רגיל לשמוע מדי פעם את המילה "לא!"?
  5. דיכוי – אם תרפו את ידיו ותאמרו לו שוב ושוב שהוא לא מוצלח, שהוא כישלון ושהוא כל הזמן מפריע לכם; אם לא תתגמלו אותו, לא תיתנו לו חיזוקים על התנהגות טובה ולא תשבחו אותו על מאמצים או הישגים, הוא יהפוך לאדם חסר יזמה או שיעשה הכול כדי לזכות בהכרה מצד אנשים אחרים.
  6. חוסר נכונות להקרבה עצמית מצד ההורים – ההורות כרוכה בהקרבה עצמית. אם תשאירו את ילדיכם לבד כל הזמן, תאלצו אותם להגן על עצמם לבד, תדרשו מהם להכין ארוחות לעצמם, לקנות לעצמם בגדים ולנסוע לכל מקום בכוחות עצמם; אם לא תקדישו להם זמן ולא תצאו אִתם לבילויים כי אתם עסוקים ולא רוצים שיפריעו לכם. אם תהפכו אותם ל"עבדים" שיעשו את כל עבודות הבית שאתם צריכים לעשות – אם לא תעשו עבורם דבר שגובה מכם מחיר כלשהו, הם יתמרמרו וישמרו לכם טינה.
  7. מניעת התנהגות ילדותית – האם הייתם עדים אי פעם למצב שבו ילד קטן שפך חלב בזמן הארוחה וההורים התנהגו כאילו התרחש אסון? לפעמים ילד מציע הצעה מגוחכת וההורה, כתגובה, משפיל את הילד. תנו לילדיכם לשתף אתכם ברעיונות שלהם, אפילו המגוחכים, ללא ביקורת מצדכם. אל תצפו לשלמות, צפו רק להתקדמות. תנו לילד להיות ילד.
  8. הזנחה – מדריך נוער מקהילה מסוימת שמע פעם שיחה בין בנו הקטן ובין הילד של השכנים: "אני חייב ללכת עכשיו", אמר החבר, "אבא שלי לוקח אותי לגן השעשועים".
    "לאבא שלי אין זמן ללכת אתי לגן השעשועים – הוא יותר מדי עסוק עם ילדים של אחרים", ענה בנו הקטן. ההערה הזאת שברה את לבו של האב, אך היא גם גרמה לו לשנות את סדרי עדיפויותיו. אל תזניחו את ילדיכם, היו מעורבים בחייהם.
  9. התעללות פיזית ומילולית – התעללות מילולית נראית אולי כבעיה פחותה מהתעללות פיזית, אך דעו זאת: לשונכם חדה הרבה יותר מלשון ילדיכם כפי שהאגרוף שלכם חזק משלהם. מכיוון שאתם מסוגלים להתבטא טוב מהילדים שלכם אתם מסוגלים להשתמש בציניות ובלעג על מנת להשפילם, בדיוק כפי שאתם יכולים להנחית עליהם אגרוף בכוחכם הפיזי העדיף. שני סוגי ההתעללויות האלה יגרמו לילד לכעוס ולשנוא אתכם.

הורות על פי "הספר"       

עד כאן התייחסנו לצד השלילי של דברי שאול באפסים ו' 4: "אבות, אל תכעיסו את בניכם…", וכעת נתייחס לצד החיובי: "…גדלו אותם במוסר ה' ובתוכחתו".

"מוסר" פירושו הדרכה המשלבת חוקים ונהלים שנאכפים בעזרת שכר ועונש. אתם מגדירים את אמות המידה, חיים לפיהן, ואז דורשים מילדיכם לשמור עליהן. אם הם עומדים בכך, תגמלו אותם על ידי מתן פרס. אם אינם חיים לפיהן, הענישו אותם. בדרך זו אנחנו עוזרים להם להבין שיש תוצאות למעשיהם.

משמעותה המילולית של המילה היוונית המתורגמת כאן כ"תוכחה" היא "להכניס לראש", לעודד ולתקן. היא מתייחסת לחינוך ולימוד הילד בדרך שספר משלי מציג. חינוך ולימוד מסוג זה אינם מתמקדים בהרחבת הידע אלא מתמקדים בעיקר בחינוך לגישה נכונה ובעקרונות ההתנהגות הנאותה.

נוכל להעניק חינוך ולימוד נכונים לילדים רק אם יהיו אלה "מוסר ה' ותוכחתו". כל מה שהורה עושה עבור ילדו צריך להיעשות בהתאם לרצון אלוהים ובהדרכת רוח הקודש, ובאופן שיביא לאלוהים כבוד ותפארת. על הבעל לאהוב את אשתו, על האישה לציית לבעלה, ועל שניהם להיות רגישים כשהם מחנכים את ילדיהם בדרכי האדון. אם תעשו זאת, ילדיכם יהיו למקור לברכה, שמחה ונחת כפי שאלוהים התכוון שיהיו.

 

אב חכם אחד אמר פעם: "משפחתי גדלה וכל ילדיי עזבו את הבית. אבל אילו ניתן היה לחזור לאחור ולהתחיל מחדש, הייתי מפגין יותר את אהבתי לאשתי מול ילדיי, הייתי צוחק יותר עם ילדיי הן על הטעויות שלנו והן ברגעי שמחה, הייתי מקשיב יותר, אפילו לצעיר שבילדיי, הייתי מתנצל על חולשותיי ולא הייתי מעמיד פנים שאני מושלם. הייתי מתפלל בצורה שונה עבור בני משפחתי: במקום להתמקד בהם הייתי מתמקד יותר בי. הייתי מבלה יותר עם ילדיי, הייתי מעודד אותם יותר ומשבח אותם יותר, הייתי שם לב לדברים הקטנים, כמו מעשים ומילים שמעידים על התחשבות מצדם. ולבסוף, אם היה עליי לעשות את כל זאת שוב, הייתי משתף אותם בצורה יותר מפורטת ואישית בקשר שלי עם אלוהים. בכל דבר, אפילו הרגיל והיום יומי ביותר, הייתי מצביע לפניהם על מעורבותו של אלוהים ומכוון אותם להתקרב אליו".

אלוהים רוצה שהמשפחות שלנו ימצו את מלוא הפוטנציאל שלהן ולא יתאימו את עצמן, בשל הלחץ החברתי, למודל של העולם הזה. אלוהים רוצה שהמשפחות המשיחיות יישארו שלמות ולא יתפרקו.

האם לא יהיה נפלא אם ילדינו יהיו ילדים שמחים, אם המשיח יוצב במרכז חיי משפחתנו, אם כל הדברים האלה יתקיימו במשפחותינו כפי שאלוהים ייעד מלכתחילה? זה אפשרי, כי כך הבטיח האלוהים! וכאשר זה באמת יקרה, העולם יבחין בנו ויראה את המשיח חי בנו. כך נוכל להיות עצים שמספקים צל ומגוננים על השתילים הרכים שאלוהים העניק לנו וכך יוכלו הם, בתורם, לגדל ילדים יראי אלוהים שיזכו גם הם להגנה.

 

המאמר יצא לאור בעברית על ידי "החותם" בעיתון המשיחי מעט לעת, גיליון 142.                    Cultivating a Godly Child מאת http://www.gty.org/