מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

ישוע המשיח ניצח את המוות – איך יכול להיות שהמשיח הוא בן תמותה? ואיך אנחנו גם יכולים להיות בני תמותה?

ישוע, חייו המעוגנים בקשר שלו עם אלוהים ואהבתו לזולת. דאגתו לבני האדם, כשקרא להם "צאן אשר אין להם רועה". האם הוא מת מוקדם מדיי? מדוע בכלל היה צריך למות? את מי צריך להאשים?

כל אדם נפטר בשלב מסויים. אין מנוס. יש בני אדם שמתים ממחלות ואחרים בתאונות. חלקם מזדקנים ומתים ואחרים מתים בגיל צעיר. במצבים מסוימים ניתן לצפות את המוות מראש, באחרים הוא מפתיע, כאילו שאויב גדול וחזק מתגנב מאחור, תוקף ומכריע.

המפגש עם המוות תמיד מעורר תגובה עזה, אבל אנחנו רגילים לרעיון שכל אדם ימות, עד כדי כך שלפעמים אנחנו אומרים שמוות הוא חלק מהחיים. האם אנחנו צריכים לקבל את הסבל ואת המוות בשלוות נפש? האם עלינו להסתפק בעובדה שבמקרה הטוב יהיו לנו בחיים כמה רגעים של אושר והגשמה, אבל שהמוות יאמר בסופו של דבר את המילה האחרונה? אפילו ישוע מת. האם הוא היה אדם רגיל למרות הכול…?

 

מחוץ למסלול

לא זו בלבד שדבריו של ישוע היו יוצאי דופן ביותר, אלא גם מעשיו סיפקו ראיות לכך שהוא אינו אדם רגיל. איש לא עשה את המעשים שהוא עשה.

ישוע דיבר על השקפתו של אלוהים לגבי החיים באופן שמעלה את השאלה אם אלוהים באמת התכוון לכך שכל בני האדם ימותו בבוא היום. האם כך תמיד היו פני הדברים? הבה נחזור לבראשית, לבריאת העולם, בדפים הראשונים של כתבי הקודש. בני האדם הראשונים ניהלו מערכת יחסים עם אלוהים. הם חיו בהרמוניה עם עצמם, זה עם זה, עם הטבע ועם אלוהים. כל עוד הם היו נאמנים לאלוהים היה מותר להם לאכול מעץ החיים. משמעות הדבר היא שהם נהנו מחיים נצחיים. המוות לא היה קיים.

כיום אנחנו רואים במוות מצב נורמלי, אבל אלוהים לא רצה שכך יהיה. כשאלוהים ברא את העולם, הוא אמר עליו "כי טוב". אי אפשר לומר את המילים האלה היום. להפך! מכאן שהמצב שלנו רחוק מלהיות מצב רגיל.

 

סטייה

כתבי הקודש מלמדים שיש משהו משובש מאוד בנו ובעולם שאנחנו חיים בו. משהו גרם לעולם לסטות מהמסלול הנכון. גם אתה יכול לקרוא על כך בכתבי הקודש: קרא את בראשית ג' וחשוב על משמעות הפרק.

בני האדם הראשונים חיו בהרמוניה מושלמת עם אלוהים. היה אמון הדדי. פתאום התחילו אדם וחווה להטיל ספק בכנות כוונותיו של אלוהים. הם התחילו לחשוב שאלוהים מונע מהם דבר מה, ומחשבה זו גרמה להם להפר הסכם חשוב: הם טעמו מהפרי (היחיד) האסור. חוסר האמון שלהם גרם להם להפסיק לראות בקשר שלהם עם אלוהים את המרכיב החשוב ביותר בחייהם. הם התרכזו בעצמם. האמירה "אני חושב ש…" נעשתה חשובה יותר מהשאלה "מה אלוהים חושב?”

סביר להניח שגם אתה יודע שכאשר חוסר אמון מחלחל אל תוך מערכת יחסים, אי אפשר להמשיך כרגיל. משהו תמיד משתבש. זה מה שקרה בקשר בין בני האדם הראשונים ואלוהים. הם החמיצו את הדבר היקר ביותר שנתן להם אלוהים: הרמוניה אתו, זה עם זה ועם הבריאה.

השינוי ניכר בהם מיד. פתאום הם לא הרגישו בטוחים עוד זה עם זה כפי שהיו קודם. ריחוק ובושה נכנסו אל תוך מערכת היחסים.

 

כישלון

אם נסכם את הפרקים הראשונים בספר בראשית נקבל את התמונה הבאה:

  • העולם היה בראשיתו מקום ששכנו בו יופי, טוב ושלום.
  • אלוהים רצה שהאדם יחיה אתו בהרמוניה ויגלה אחריות כלפי בריאתו.
  • אלוהים רצה לנהל עם האדם מערכת יחסים המבוססת על אהבה, ולכן הוא לא ברא רובוטים, אלא בני אדם המסוגלים לשאת באחריות ולקבל החלטות, חופש בחירה.
  • חווה התפתתה להמרות את פי אלוהים ואיתה אדם. השניים התחילו להטיל ספק בכוונותיו הטובות של אלוהים והעמידו בסיכון את מערכת היחסים שלהם עם אלוהים. הם לא היו נאמנים.
  • מערכת היחסים שלהם עם אלוהים נקטעה ואי אפשר היה לנהל את הקשר אתו עוד כמובן מאליו.
  • מאז ועד היום אנחנו חיים בעולם שבו הקשר בין אלוהים לאדם נקטע. זהו "עולם שבור"; החטא חדר אל עולמנו וכולנו מושפעים ממנו.

 

חטא

את המילה "חטא" אנחנו בדרך כלל מקשרים עם ביטויים של התנהגות פסולה, כגון "שבע תועבות ה'" שייתכן ששמעת עליהן או כמובן עשרת הדברות. חטאים אלה פוגעים בזולת ובאלוהים לא פחות מאשר בחוטא עצמו.

משהו יפה ניזוק, אולי אפילו באופן בלתי הפיך. כתבי הקודש מגדירים את החטא כהחטאת המטרה. “חטא" משמעותו החטאת המטרה שלשמה נבראנו, והיא שנחיה לנצח בהרמוניה עם אלוהים וזה עם זה. ההשלכות הן עצומות!

 

שבר ומוות

השלכות החטא לא פגעו באדם וחווה בלבד אלא גם בכל צאצאיהם. מערכת היחסים עם אלוהים, שהוא מקור החיים, נקטעה. דבר לא תפקד עוד כפי שנועד לתפקד. אנחנו חיים בבריאה "שבורה", שיש בה אסונות ומחלות. קשה למצוא הרמוניה בין אנשים. יש גם אי צדק בעולם: יש בעולמנו בני אדם שמרוכזים בעצמם עד כדי כך שהם אינם מותירים מקום לבני אדם אחרים.

גם המוות הוא השלכה של החטא. המוות בכתבי הקודש מאפיין כל אדם וכל דבר שמנותק מאלוהים. לגבינו משמעותו שכל בני האדם ימותו בבוא יומם. איש איננו יכול להימלט מהמוות.

אנשים רבים פוחדים ממוות. המוות מכה כמעט תמיד מוקדם מדיי, גם אם האדם שמת זקן מאוד. הסיבה לכך היא שלמוות יש השלכה עצומה. הוא מאלץ אותנו להיפרד: להיפרד מהחיים, להיפרד זה מזה. כל בן אנוש רוצה לחיות. אפילו אנשים שחייהם איבדו כל משמעות, בין שבעיני הסובבים אותם ובין שבעיני עצמם – הם עדיין רוצים לשרוד. מוות הוא אויב. הוא מתנגד לחיים.

 

בין שמים לארץ

בני אדם עושים דברים רבים כדי להימלט מחוסר ההיגיון שבחיים המסתיימים במוות. יש המנסים ליצור קשר עם אלוהים או עם כוח עליון כלשהו, לפעמים מתוך צורך לפצות על מעשים פסולים. אחרים משוועים לעזרה בפתרון בעיות ושאלות קשות, ויש שרוצים להתקרב למוות ככל האפשר, אולי כדי ליצור קשר עם יקיריהם שמתו.

בני אדם שונים הולכים בדרכים שונות. יש אנשים שמתמסרים לטכניקות שונות של מדיטציה ותפילה. אחרים מנסים לתקשר עם רוחות. יש בני אדם שמתנסים בסמים פסיכדליים, וכאלה שמשקיעים זמן וכוחות בעזרה לבני אדם אחרים או תורמים סכומים גדולים לצדקה. הדוגמאות רבות. האם חלקן מוכרות לך?

חלק מהדברים האלה זוכים להכרה כלל עולמית; כמעט הכול מסכימים שטוב לאהוב את הזולת ולדאוג לבני אדם אחרים. לעומת זאת, האם מעשים שכאלה יכולים לשקם את מערכת היחסים שלנו עם אלוהים? הקשר נקטע בגלל בחירה מכוונת של בני אדם: הם בחרו את עצמם והתנגדו לאלוהים. זוהי הסיבה לכך שרק אלוהים יכול לשקם את מערכת היחסים.

 

הפתרון של אלוהים

אין לנו שום אפשרות להושיע את עצמנו מחטא. הפער בינינו לבין אלוהים עמוק מדיי. הדבר היחיד הדרוש לנו הוא מתווך, מישהו שיכול לחבר שוב בין אלוהים לאדם.

אלוהים עשה את הדרוש כדי לשלם את מלוא המחיר כדי לשקם את הקשר איתנו. הוא עשה את המאמץ לבוא אלינו בדמותו של המשיח. לא זו בלבד שישוע הראה לנו כיצד אלוהים רצה שבני האדם יחיו, אלא שהוא רצה לשקם את הקשר בין אלוהים לבני האדם, כדי שבני האדם יוכלו להגשים את המטרה שלשמה נועדו ולהשיג את יעדם המלא.

כתבי הקודש מנסחים זאת כך: כִּי שְׂכַר הַחֵטְא הוּא מָוֶת, אֲבָל מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי עוֹלָם בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ.

 

תשלום מלא

על מנת להבין טוב יותר את העיקרון של מחיר החטא, נתבונן שוב בחטא הקדמון של אדם וחווה, שמתאפיין בשני מאפיינים בולטים:

  1. מערכת יחסים, שהייתה מבוססת על אהבה, נקטעה:
    אדם וחווה הפסיקו לבטוח באלוהים ובחרו ללכת בדרכם במקום בדרכו, מבלי אפילו לערב את אלוהים בהחלטתם.
  2. הפרת מצווה:
    אלוהים, בעל הבריאה, ציווה עליהם שלא לאכול מעץ הדעת טוב ורע. הוא גם צירף למצווה זו אזהרה לגבי ההשלכות שיתלוו להפרתה.אי אפשר להתעלם ממצב כזה, וגם אלוהים איננו יכול להתעלם ממנו. מכל מקום, אלוהים לא זנח את המין האנושי.מערכת היחסים שהושתתה על אהבה אמנם נקטעה, אבל אלוהים נקט יזמה כדי לשקם אותה. גם אחרי החטא הקדמון הוא כמה מאוד לקשר עם בני אדם. כפי שבהתחלה הוא הלך לחפש את אדם וחווה, אחר כך גם שלח את המשיח כמתווך כדי למצוא את בני האדם ולרצות אותם אל עצמו – לא רק את בני האדם שישוע פגש בחייו עלי אדמות אלא את כל בני האדם.

    האדם הפר את מצוות אלוהים והעונש על החטא היה מוות. כשישוע אמר שהוא בא כדי להקריב את חייו, הוא התכוון לכך שהוא היה מוכן לשאת על עצמו את העונש של המין האנושי. כשהרומים צלבו את ישוע במסמרים לאור בקשתם של הרבנים, הוא הגשים את השליחות שלשמה נשלח: לתת את חייו כופר בעד רבים.

 

בעד הכול

ישוע מת על הצלב, ובכך הוא אמר: "אני משלם בעד הכול, כדי שכל אדם יוכל לשוב לאלוהים."

הוא מת בעד הכול. בעד הזונות והנוכלים שהוא התחבר עמם. בעד בני משפחתו. בעד המנהיגים הדתיים בימיו ובעד פשוטי העם. בעד אנשים רעים ואנשים טובים. בעד ידידיו ואויביו.

אפילו כשהוא גסס לאטו כשהיה תלוי על הצלב, הוא עדיין אהב את האנשים שהתעללו בו ודנו אותו, והתפלל עבורם: "אָבִי, סְלַח לָהֶם …". זהו ביטוי אמתי של אהבה מעשית. זה מה שמייחד את ישוע!

הוא התמסר לשיקום הקשר בין אלוהים לבני האדם – כל בני האדם.

 

תקווה

המוות הופך את החיים לחסרי תקווה והוא אחת הסיבות לכך שבני אדם רבים נאבקים עם השאלות שהזכרנו בשיעור מס' 1: האם יש חיים אחרי המוות? היכן אני יכול למצוא אהבת אמת? לעומת זאת, אם ישוע באמת ניצח את המוות ושיקם את הקשר בין בני אדם לאלוהים, יש תקווה ששאלות אלה ימצאו מענה ושהערגות העמוקות ביותר שלנו יתגשמו.

ישוע השתמש בדוגמאות שונות כדי להראות לבני האדם שאלוהים מתעניין בשאלות הבסיסיות שלהם על החיים:

כשהוא פגש אישה שבאה לשאוב מים מן הבאר, הוא אמר: עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהּ: "כָּל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה יִצְמָא שׁוּב, אֲבָל הַשּׁוֹתֶה מִן הַמַּיִם אֲשֶׁר אֲנִי אֶתֵּן לוֹ לֹא יִצְמָא לְעוֹלָם; הַמַּיִם שֶׁאֶתֵּן לוֹ יִהְיוּ בּוֹ לִמְקוֹר מַיִם נוֹבְעִים לְחַיֵּי עוֹלָם". כשהוא האכיל אלפי בני אדם בלחם ודגים, הוא אמר: "אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד".

 

גיבור טרגי?

אלה שלושת עקרונות היסוד של האמונה המשיחית: המשיח, שאמר שהוא הדרך היחידה לאלוהים, בא לעולם כילד, לימד אותנו מיהו אלוהים, סלח על חטאים, ריפא את החולים והקים את המתים. הוא הבטיח שהוא ישקם את מערכת היחסים עם אלוהים וישיב לחיים את משמעותם, את מטרתם המקורית. דווקא כשתלמידיו חשבו שהוא עומד להיות למלך ולממש את תכניותיו, הוא נצלב; הוא מת ונקבר… הדבר דומה לשיר שבו הגיבור מכריז על אידיאלים גבוהים, אבל חייו מסתיימים לפני שהוא מצליח לממש אותם. עצוב? כן, אם זהו סוף הסיפור, אבל זה לא. בשיעור מס' 4 נראה את ההמשך.

 

מסקנות

על בסיס כל האמור לעיל ניתן להסיק את המסקנות הבאות:

  • החיים כפי שאנחנו מכירים אותם אינם כפי שהם נועדו להיות. מוות וסבל מתנגדים לחיים: הם האויב שלנו.
  • מערכת היחסים שלנו עם אלוהים נקטעה, ולכן איננו יודעים כיצד אנחנו אמורים לנהל את חיינו. בני אדם רבים מתייחסים זה לזה בחוסר צדק ואנשים רבים מרגישים בודדים.
  • הבחירה שעשו בני האדם הראשונים לנהל את חייהם ללא אלוהים הייתה בעלת השלכות מרחיקות לכת: איננו יכולים לשקם בעצמנו את הקשר עם אלוהים.
  • החטא כרוך במחיר גבוה: מוות! איננו יכולים לתקן את המעוות, אבל אלוהים מציע לנו דבר שאיש מאתנו איננו ראוי לו: חיי נצח, באמצעות נכונותו של ישוע לשאת את העונש ולשקם את הקשר שלנו עם אלוהים.

 

תחייתו של ישוע

המשיחיים מאמינים שהסיפור לא הסתיים כשישוע מת. האמונה שלנו איננה מסתיימת במשיח מת, סוג של קדוש שמת למטרה טובה ולכן ראוי שיזכרו אותו. המשיחיים מאמינים שלאחר שלושה ימים ישוע קם מן המתים. המשיחיים הולכים בעקבות משיח חי. כתבי הקודש כוללים ארבעה דיווחים מפורטים על מאורעות אותם ימים: בשורות מתי, מרקוס, לוקס ויוחנן. מחברי הבשורות היו שם, פרט ללוקס, שזמן קצר לאחר מותו ותחייתו של ישוע חקר את האירועים מפי עדי ראייה, בצורה דומה לעבודתו של בלש, כדי לברר מה באמת התרחש. ארבעה דיווחים אלה עולים בקנה אחד זה עם זה ומשלימים זה את זה.

אם אתה רוצה לקרוא דיווח מפורט על התחייה ועל האירועים הקשורים בה, מוטב שתקרא על כך בבשורת מתי.

 

הדבר האמתי

כשישוע קם לתחייה, הוא סיפק ראיות עצומות לכך שהוא באמת היה שליח אלוהים והיה רשאי לומר את הדברים שאמר. תחייתו מוכיחה שיש לו את הכוח על חיים ומוות. אי אפשר לומר את הדברים על אף פילוסוף, מנהיג דתי או גורו. ישוע מת על חטאינו. אילו נשאר מת, אפשר היה לשאול אם המחיר על החטא שולם במלואו. אלמלא התחייה, המסר המשיחי ריק מכל תוכן או משמעות.

פרט לכך, נבואותיו של ישוע על תחייתו מן המתים היו מתבררות כשקרים או בדיות. האם היית מייחס משמעות כלשהי לדבריו של שקרן או חולם חלומות שאומר שהוא אלוהים ומבטיח להרעיף טוב על המין האנושי?

האם הסיפור של כתבי הקודש על התחייה אמין? מחקר היסטורי וחוקי ולא משוחד מוביל למסקנה שיש די ראיות לכך שהתחייה אכן התרחשה.

 

עולם חדש

משמעות תחייתו של ישוע היא שלמוות אין את המילה האחרונה. תחייתו מציגה חיים חדשים, חופשיים מכל אותם דברים שאלוהים בצדקתו גינה. ישוע פתח במותו ובתחייתו את הדרך לעולם חדש שאין בו חטא, אין מוות, אין חולי ואין צער.

העולם החדש הזה לא התחיל מיד לאחר התחייה. ישוע חזר לשמים ארבעים יום לאחר התחייה, בחג השבועות. הוא חזר כדי להכין מקום לכל מי שמאמין בו. כשהוא יעשה את הכול, הוא ישוב לארץ ויתחיל עידן של עולם חדש. להלן התיאור: "הִנֵּה מִשְׁכַּן הָאֱלֹהִים עִם בְּנֵי אָדָם וְיִשְׁכֹּן עִמָּהֶם; הֵמָּה יִהְיוּ לוֹ לְעַם וְהוּא הָאֱלֹהִים יִהְיֶה עִמָּהֶם, וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד; גַּם אֵבֶל וּזְעָקָה וּכְאֵב לֹא יִהְיוּ עוֹד, כִּי הָרִאשׁוֹנוֹת עָבְרוּ" .

אולי אתה אומר: סיפור נחמד, אבל מה המשמעות של כל זה לגביי ולחיי בהווה? הבטחה לגבי העתיד – יופי, אבל איך זה משפיע עליי כאן ועכשיו? ומה לגבי חטא וסבל? אם ישוע מדבר על חיים חדשים, מדוע אנשים ממשיכים למות? מדוע עדיין קורים דברים נוראיים בעולם שבו אנחנו חיים?

 

חיים חדשים

אנחנו חיים במין "עידן ביניים". מערכת היחסים שלנו עם אלוהים שוקמה באמצעות מותו ותחייתו של ישוע המשיח. עכשיו אנחנו מחכים לעולם חדש, ובינתיים אנחנו לומדים כיצד לחיות את החיים שאלוהים רצה שנחיה, כשישוע הוא הדוגמה שעומדת לנגד עינינו.

יחד עם זה, הבטיח ישוע דבר מה נוסף, מכיוון שידע שתלמידיו יתקשו לחקות את המופת שהציב להם. כשהוא עדיין היה עלי אדמות, הוא תמך בתלמידיו בכל מצב. לאחר שעלה למרום מילאה את התפקיד הזה רוח הקודש. רוח הקודש היא מקור של כוח, מקור של השראה, אבל בעיקר אישיות שתמיד קרובה אליך. למעשה, ישוע אמר שרוח הקודש תשכון בתוכנו. כך משתקמת מערכת היחסים בינינו לבין אלוהים, מערכת יחסים שנקטעה בגלל החטא. רוח הקודש רוצה להדריך, לחזק, לנחם ולעודד אותך.

על עלייתו של ישוע למרום ועל רוח הקודש אפשר לקרוא עוד במעשי השליחים וביוחנן א'.

מהם המאפיינים העיקריים של החיים החדשים שאפשר לחיות באמצעות רוח הקודש? ומתי החיים החדשים מתחילים?

 

חופש

ישוע אמר שהוא בא כדי לשחרר בני אדם. כאמור, הוא שילם בעדנו את הכופר שנדרש כדי לשחרר אותנו. לכן, אין עוד שום הרשעה על מי שמאמין בישוע. זוהי ראשית עבודתו בנו.

יחד עם זה, חופש הוא יותר מזה! בהתאם לאמונה המשיחית, חופש משמעותו שיש לך את הכוח לחיות את החיים שאלוהים רוצה שתחיה: לשרת את אלוהים ולהתייחס לשאר בני האדם בכבוד ואפילו באהבה.

גם משיחיים לא עושים את זה באופן אוטומטי או מושלם. גם הם יכולים להיות משועבדים להרגלים רעים. זוהי הסיבה שרוח הקודש ממשיכה את פעולתו של ישוע והופכת את החופש שלו למציאות יומיומית בחיינו ועוזרת לנו לאהוב את אלוהים ובני אדם – לא משום שאנחנו חייבים, אלא מפני שמערכת היחסים שלנו עם אלוהים שינתה אותנו מבפנים.

 

צמיחה

כשתבטח בישוע יתחיל בך תהליך של שינוי מתמיד. אלוהים יעזור לך לגדול צעד אחר צעד ולהפוך לאדם שהוא רוצה שתהיה. חלק מהמושגים והמאוויים שלך ישתנו; יהיו דברים שלא תרצה לעשות יותר, לעומת דברים חדשים שכן תרצה לעשות.

בעזרת רוח אלוהים תוכל להשתנות. תוכל לחיות חיים חדשים וללמוד בעזרתו כיצד להתנהל גם עם בני אדם בדרך חדשה. שאול השליח מתייחס לתהליך הזה כאל פרי הרוח הצומח בחיינו. הוא תיאר את הפרי בתשעה היבטים: אהֲבָה, שִׂמְחָה, שָׁלוֹם, אֹרֶךְ רוּחַ, נְדִיבוּת, טוּב לֵב, נֶאֱמָנוּת, עֲנָוָה, רִסּוּן עַצְמִי.

 

מסקנות

על בסיס הדברים שלמדנו בשיעור זה אפשר להסיק את המסקנות הבאות:

  • מותו של ישוע על הצלב ותחייתו מן המתים הפכו את הקשר בין אלוהים לאדם לאפשרי ולכן הם לב לבה של האמונה המשיחית.
  • תחייתו של ישוע מציגה את ערכה ואת כוחה של הבשורה: אילולא קם מן המתים, מותו היה ללא הועיל וחייו לא היו אלא דוגמה משובחת.
  • ישוע מושיע אותנו מהחטא ומאימת המוות וישועה זו משפיעה מאוד על חיינו.
  • אנחנו יכולים להיאחז בהבטחה שביום מן הימים ניוושע לחלוטין מחטא, מחולי וממוות.
  • יהיה עולם חדש, שבו ישכנו צדק ואהבה.

 

 

אוקי, הבנתי את הבשורה, מה עכשיו?

אתה לא צריך לדעת המון דברים כדי לשנות את העולם, או על מנת לזכות בחיי עולם. אבל כן עליך להבין, מספר דברים בעלי משמעות רוחנית עמוקה, ולהיות מוכן לחיות במסירות עבורם. ואולי, אפילו למות בגללם.

אם אתה רוצה שהחיים שלך יהיו בעלי משמעות נצחית, אם אתה רוצה לזכות בחיי עולם אצל אלוהים; אתה לא חייב שתהיה לך את האינטליגנציה הכי גבוהה, אתה לא חייב להיות בעל מראה חיצוני מרשים בְּמיוחד, אתה לא חייב להיות מאוד עשיר, אתה לא חייב ללכת לשיעורי קבלה מסובכים, לקרוא אין סוף ספרים, או להיוולד למשפחה מיוחסת. אתה יכול להיות סתם ממוצע ורגיל, כמונו.

 

אתה רק צריך לזכות, בידע רוחני. ידע שהוא ממש בסיסי, אבל גם שמימי, עמוק ונצחי. אתה צריך להיות מוכן לוותר על הכבוד שלך. ובמקום לחיות את החיים הקצרצרים שלך למען עצמך, להיות מוכן לחיות לְמען אלוהים. לכן, כל אחד, לא משנה מי, יכול לזכות בחיי נצח. זה לא תלוי במי שאתה, מהיכן אתה או בכמה הלכות משונות אתה שומר.

בואו נודה בזה, רוב האנשים מעוניינים לחיות למען עצמם, רוצים שיעריצו אותם, ילכו אחריהם, שיאהבו אותם ושיראו בהם מרכז העניינים. אבל לא באמת מעוניינים להשתנות למען אחרים.

 

איך אתה תורם לעולם בו אתה חי? איך אתה משפיע על האנושות שסביבך? או שאתה בקטע של; "עזוב שטויות, תן לי ליהנות מהכאן והעכשיו. חיים אחרי המוות? חיי נצח? אלוהים הוא זה שחייב לי, אני הרי מדלג על שתי ארוחות, יום אחד בשנה. וחוץ מזה גם לא רצחתי אף אחד."

 

מה שמניע רבים מאיתנו בחיים, זה ללמוד מקצוע טוב, לבלות בְּמסיבות, לְהרוויח הרבה כסף, למצוא בעל או אישה, לקנות בית, להביא ילדים לעולם, לָצאת לפנסייה מוקדמת ומפנקת, לטוס לְהמון חופשות, ואז…יום אחד…למות. למות בנחת במיטה.

 

אבל רגע, האם זוהי כל משמעות החיים? והאם אלו הן המטרות שאמורות להניע את חיינו?

שימו לב לכותרת המודעה הבאה שפורסמה בּארה"ב ב2011:

מותו הטרגי של המטיף הנוצרי דוד וילקרסון

טרגדיה, דוד וילקרסון, מהמטיפים המשפיעים ביותר בזמננו, נהרג בתאונת דרכים קטלנית.
שמו של וילקרסון ושרותו הציבורי, מעולם לא נקשרו לשום סקנדל, פרשת מין, מעילה בכספים או שערורייה מכל סוג אחר. וילקרסון הרבה להטיף אודות אהבת אלוהים, וקדושתו. אך שמו התפרסם בשל ליבו, שיצא אל דחויי החברה, חברי כנופיות, מכורים לסמים, זונות וצעירים שמצאו את עצמם בשולי החברה, נטושים על ידי העולם. אף אחד לא יכול להכחיש את ההשפעה שהיתה לו על רבבות של אנשים ועל החברה בניו יורק, במיוחד בשנות הששים והשבעים.

מודעת פטירה בעיתון בארה''ב 27.4.2011

 

מותו של אדם בן אדם בן שמונים שהקדיש את חייו למען אחרים בשם ישוע; הוא בכלל לא טרגי. להיפך, מדובר בגיבור!

 

ועכשיו, שימו לב למודעה נוספת בה נתקלנו, מסוג אחר, עבור בניין דירות יוקרתי בנתניה:

''אני אוהבת לפתוח את הבוקר בבריכה. הבריכה ממש מתחת לבניין. היא פרטית, היא מרעננת ואני לעולם לא מפספסת הזדמנות להשתמש בה. החוף, כלכך קרוב, כלכך מרגיע. אנחנו תמיד אוהבים את תחושת החול מתחת לרגליים, בין האצבעות, מקשיבים לרחש הגלים. אני אוהבת שופינג, לבד או עם חברות, למדוד נעליים מטריפות, להתעדכן בטרנדים האחרונים. אני לא צריכה ללכת רחוק! קומפלקס המגורים כולל מתחם קניון אינטימי, חנויות בוטיק משגעות וכל המותגים שאני אוהבת. אני לא יכולה בלי הקפוצ'ינו שלי. אז מיד אחרי השופינג אני נכנסת לבית הקפה, והבריסטה יודע להכין לי קפה יותר טוב מבעלי. הספא, ממש קרוב, אז כשאני צריכה לפנק את עצמי, אני פשוט הולכת למלון. לפעמים פעמיים בשבוע, בשביל מניקור או פדיקור, זה כלכך קרוב.''

מודעת פרסום לבנייני מגורים בנתניה מתוך אתר הקבלן

 

אלו, הם חיים טרגיים.

 

לא שיש משהו רע במגורים על הים, בשופינג, או בללכת לספא. אבל האם אלו הן המטרות שמניעות את חייך? העולם מוכר לנו לוקשים. עולם הפרסום משקיע מיליונים בפרסומות, כדי לנסות ולשכנע אותנו שעלינו לחיות למען עצמנו, שמגיע לנו, שאנחנו מרכז העולם, שכולם; חייבים לנו ושהכל נוצר למעננו.

וזאת חברים, טרגדיה!

אל תיפלו בפח הזה, אל תקנו את החלום הזה. יום אחד תעמדו מול האלוהים, ותצטרכו לתת דין וחשבון על כל מעשה, החלטה, מחשבה ומילה שיצאה לכם מהפה.

תצטרכו לתת דין וחשבון על היחס שלכם לזולת. ועל איך, ואיפה, השקעתם את הזמן והמשאבים שלכם.

ומה תציגו לאלוהים? 'תראה אלוהים, הנה אוסף הנעליים המטריפות שלי' ?

רכבי יוקרה? הפדיקור ברגליים? התואר השני? כל אלה, ממש לא הולכים להרשים את אלוהים.

אם בדברים כאלה השקעתם את כל המשאבים שלכם, את כל הזמן וכל האנרגיה שלכם; בזמן שסביבכם אחרים גוססים, חולים וגוועים ברעב. אז צפויה לכם אכזבה נצחית.

הדברים האלה פשוט לא מחזיקים בעולם הרוחני.   

 

חיי עולם

אוקי, אז אנחנו מסכימים שיש משהו מעבר? שהחיים הקצרצרים, הזמניים והשבריריים שלנו פה, עלי אדמות, הם אך ורק תחנת עצירה לִקראת הנצח.

אז איך משיגים חיי עולם? איפה מוצאים גישה לחיי הנצח?

מסביבנו, ההלכה הרבנית מלמדת, שכל עוד אתה חלק מהמועדון האקסקלוסיבי שלה, אז אלוהים חייב לך חיי עולם. או כדבריהם:

"כל מי שיצביע ש"ס – מקומו בגן עדן" (הרב עובדיה יוסף)

​​"כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא"  (סנהדרין צ' ע"א)

רוצה גן עדן? רוצה חיי עולם? כדאי שתוודא במשרד הפנים שאתה רשום כיהודי. ואל תשכח לִבחור בש"ס, כי אלוהים, ככה מסתבר, הולך להחליט לגבי הנצח שלך, בהתבסס הדעות הפוליטיות שלך.

 

חיי עולם על פי ישוע

כבר לפני אלפיים שנה, ישוע, דחה את הגרסא הגזענית והמתנשאת הזאת של הרבנים; לדמותו של אלוהים. ישוע לימד שזה ממש לא משנה לאיזה הורים, באיזו מדינה, לאיזה לאום או דת נולדת. גם לא משנה אם אתה גבר או אישה, צבע העור שלך. או אם אתה יהודי או גוי.

גם כמה כסף יש בחשבון הבנק שלך, ממש לא מעניין את אלוהים. ישוע לימד שעל מנת לזכות בחיי עולם, עלינו להיוולד מחדש, ברוח. ברוח, זאת אומרת באמונה שבלב. להאמין, שזה לא תלוי בנו, במי אנחנו, או בכל מיני טקסים, מנהגים או הלכות מוזרות שאנחנו שומרים בפאנטיות. המסורות שאנחנו ממציאים לְעצמנו, ממש לא מרשימות את אלוהים. לא באמת אכפת לו אם אנחנו שמים חתיכות בד על הראש, אם אנחנו קורעים נייר טואלט בשבת, או אם יש לנו שני כיורים בבית.

הלימוד הזה של ישוע, היה כמו מים באמצע המדבר עבור יהודים רבים, שהכפייה הדתית הכבידה ונמאסה עליהם. וללא צבא, ומבלי שהיה פוליטיקאי או סלב מפורסם, סחף אחריו רבבות. לא באיומים, לא בכפייה ולא ע"י הפצת שנאה. אלא בָּחסד, בחמלה ובאהבה שהפגין. אהבה שמקריבה, אפילו עד מותה. מה שישוע לימד את הבריאה, שבה לבבות של מיליוני בני אדם, מכל הגזעים, המינים, ובכל רחבי העולם, גם היום.

"נִכְבָּד אֶחָד פָּנָה אֵלָיו וְשָׁאַל: "רַבִּי הַטּוֹב, מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לָרֶשֶׁת חַיֵּי עוֹלָם?"…"מְכֹר אֶת כָּל אֲשֶׁר לְךָ וְחַלֵּק לָעֲנִיִּים, וְיִהְיֶה לְךָ אוֹצָר בַּשָּׁמַיִם; אַחַר כָּךְ בּוֹא וְלֵךְ אַחֲרַי." אַךְ כְּשָׁמְעוֹ זֹאת הִתְעַצֵּב עֶצֶב רַב, כִּי עָשִׁיר הָיָה עַד מְאֹד"…."שָׁאֲלוּ הַשּׁוֹמְעִים: "וּמִי יָכוֹל לְהִוָּשַׁע?" עָנָה יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "מַה שֶּׁנִבְצָר מִבְּנֵי אָדָם הוּא בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל אֱלֹהִים." (הבשורה ע"פ לוקס י"ח:18,22,26)

במילים אחרות, ישוע ענה שזה לא ביכולת שלנו; בני אדם אנוכיים ובלתי מושלמים, להרוויח חיי עולם. כדי להרשים את אלוהים, עלינו להיות מוכנים לוותר על הכל; הכבוד שלנו, הנכסים שלנו, הרצונות שלנו והתשוקות שלנו. ולהקריב את כל כולינו למען אחרים. תארו לכם איזה מדהים היה העולם, אם כולנו היינו שואפים לשרת קודם כל את האחר. אבל זה, כפי שישוע אמר, נבצר מבני אדם, כי אין אפילו אחד, שמסוגל לבטל את עצמו למען אחרים, באופן מושלם. הרי בדוגרי, אף אחד מאיתנו לא מושלם. כולנו מקבלים החלטות אנוכיות, וחוטאים לאלוהים. ולכן, מה שנבצר מאיתנו, הוא כן ביכולתו של אלוהים. אלוהים הוא זה שמפלס עבורנו את הדרך אליו. ולא אנחנו אלה שמרוויחים או קונים אותו.  

 

ישוע עשה זאת עבורנו

בכך, ישוע פורר ושבר לרסיסים את כוחה וסמכותה של מסורת ההלכה הרבנית.

הוא ביטל את כפייתה של הדת, ובעקבות זאת, הכהונה והרבנים המושחתים בזמנו, דחו את עצם משיחיותו והובילו אותו אל מותו.  

אבל אלוהים השתמש בקושי הלב שלהם. ובמותו של המשיח הצדיק, הוא ראה קורבן; כפרה, עבור חטאים.

המשיח שנלחם למען החלש, המסכן והדחוי, סבל איתנו וסבל למעננו, הקריב מעצמו והקריב את עצמו; כשה תמים על המזבח, על מנת שבמותו, יהווה את הקורבן, הכפרה; עבור החטאים של כולנו, ממש כפי שנביאי התנ"ך הבטיחו. כך, לא רק שנזכה בסליחת חטאים וחיי עולם, אלא גם להתחקות אחרי המשיח, וגם אנחנו; נצטרך להעניק, לשרת ולהקריב באהבה, למען זולתנו. ואפילו, למען אלו שחוטאים לנו.

 

במקרה אחר, נשאל ישוע שאלה דומה:

שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: "מֶה עָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת כְּדֵי שֶׁנִּפְעַל אֶת פָּעֳלֵי אֱלֹהִים? "הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "זֶהוּ פֹּעַל הָאֱלֹהִים – שֶׁתַּאֲמִינוּ בָּזֶה אֲשֶׁר הוּא שָׁלַח." אָמְרוּ לוֹ: "אִם כֵּן, מָה הָאוֹת שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה לְמַעַן נִרְאֶה וְנַאֲמִין בְּךָ? מָה אַתָּה פּוֹעֵל? אֲבוֹתֵינוּ אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: 'לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם נָתַן לָמוֹ לֶאֱכֹל'." הֵשִׁיב לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, לֹא מֹשֶׁה נָתַן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם מִן הַשָּׁמַיִם אֶלָּא אָבִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַלֶּחֶם הָאֲמִתִּי מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי לֶחֶם הָאֱלֹהִים הוּא הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וְנוֹתֵן חַיִּים לָעוֹלָם." אָמְרוּ אֵלָיו: "אָדוֹן, תֵּן נָא לָנוּ תָּמִיד אֶת הַלֶּחֶם הַזֶּה."אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. כָּל הַבָּא אֵלַי לֹא יִרְעַב, וְהַמַּאֲמִין בִּי לֹא יִצְמָא עוֹד. אֲבָל אָמַרְתִּי לָכֶם כִּי רְאִיתֶם אוֹתִי וּבְכָל זֹאת אֵינְכֶם מַאֲמִינִים. כָּל מִי שֶׁהָאָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לִי יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה, כִּי יָרַדְתִּי מִן הַשָּׁמַיִם לֹא לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנִי שֶׁלִּי אֶלָּא אֶת רְצוֹן שׁוֹלְחִי. וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. הֵן זֶהוּ רְצוֹן אָבִי: שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אֶת הַבֵּן וּמַאֲמִין בּוֹ יִהְיוּ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן." הָיוּ שֶׁרָטְנוּ עָלָיו מִשּׁוּם שֶׁאָמַר "אֲנִי הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם", וְאָמְרוּ: "הֲלֹא זֶהוּ יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹסֵף אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ מַכִּירִים אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ!" אֵיךְ כָּעֵת הוּא אוֹמֵר 'מִן הַשָּׁמַיִם יָרַדְתִּי'? הֵשִׁיב יֵשׁוּעַ וְאָמַר לָהֶם: "אַל תִּרְטְנוּ בֵּינֵיכֶם. אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. הֵן כָּתוּב בַּנְּבִיאִים, 'וְכָל-בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יהוה'. כָּל הַשּׁוֹמֵעַ מִן הָאָב וְלוֹמֵד יָבוֹא אֵלַי. לֹא שֶׁאֵיזֶה אִישׁ רָאָה אֶת הָאָב, כִּי אִם זֶה שֶׁהוּא מֵאֵת הָאֱלֹהִים- הוּא רָאָה אֶת הָאָב. אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּאֲמִין יֵשׁ לוֹ חַיֵּי עוֹלָם. אֲנִי הוּא לֶחֶם הַחַיִּים. אֲבוֹתֵיכֶם אָכְלוּ אֶת הַמָּן בַּמִּדְבָּר וָמֵתוּ. זֶה הוּא הַלֶּחֶם הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ וְלֹא יָמוּתוּ. אֲנִי הַלֶּחֶם הַחַי הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. אִם יֹאכַל אִישׁ מִן הַלֶּחֶם הַזֶּה יִחְיֶה לְעוֹלָם. וְהַלֶּחֶם אֲשֶׁר אֶתֵּן הֲרֵיהוּ בְּשָׂרִי בְּעַד חַיָּיו שֶׁל הָעוֹלָם." (בשורת יוחנן ו:28-48)

השואלים שאלו בלשון רבים, מה הם 'פועלי אלוהים'. כנראה, שהם ציפו לרשימה של חוקים והלכות, טקסים ומנהגים. אבל ישוע המשיח הפתיע עם תשובתו. רוצים חיי נצח? תאמינו בי. אני זה שמכניס אתכם למלכות האלוהים ומעניק לכם חיי עולם.

 

משיחיים

המסר של ישוע, החיים שהדגים, ומה שעשה עבור אנשים, לא היווה הפתעה רק עבור הדתיים, אלא גם עבור הגויים. במאה הראשונה לספירה, המשיחיות נפוצה בִּמהירות לכל העמים. ובשנת מאה ושלושים לספירה, יווני אחד בשם מתתס, ניסה להסביר לידידו, יווני אחר בשם דיאגנוטס, מיהם אותם המשיחיים, שפתאום מופיעים בכל מקום:

''אומר לך מדוע המשיחיות מתפשטת כלכך מהר, המשיחיים עסוקים על הארץ, אך האזרחות שלהם היא בָּשמים, הם חיים בארצותיהם, אך כמו זרים. כל ארץ זרה להם היא כמו ארץ מוצא, וכל ארץ מוצא להם היא כארץ זרה. הם מתחתנים ומביאים ילדים, אבל לא הורגים תינוקות בלתי רצויים. הם חולקים שולחן עם כל אחד, אבל הם לא חולקים מיטה עם כל אחד. הם אוהבים את כולם, אך נרדפים על ידי כולם. הם עניים, אך הופכים רבים לעשירים. יש להם מעט, אבל יש להם המון. צוחקים עליהם, אך בתמורה הם מברכים. הם מחזירים טובה תחת רעה. הם שמחים גם כשהם מותקפים.''

The Epistle of Mathetes to Diognetus שנת 130

 

לסיכום, חיי הנצח הם במשיח, והמטרה שמניעה את חייו של מי שהולך אחרי המשיח, היא לא להרבות בנכסים, לקבל אהדה וכבוד עצמי או להרוויח המון כסף. מי שבונה את חייו בישוע המשיח, גם אם פה, בעולם, יפסיד הכל, עדיין יהיה לו את הכל; חיי נצח.

קבלו עדכונים חמים