מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

 

הברית שכרת אלהים עם דוד, כמו זו שכרת עם אברהם, מהווה תמיכה נוספת לחזון אחרית הימים הפְּרֶה-מילניאלי.

I. ההבטחות הגלומות בברית (שמ"ב ז 16-12)

 

דוד השתוקק לבנות מקדש לאלהים שיחליף את המשכן. הואיל ודוד עצמו התגורר בבית ארזים, זה נראה יאה שיהיה בית קבע להשתחוות לאלהים. אולם, אלהים גילה לנתן הנביא שהוא מתכנן דבר הרבה יותר גדול עבור דוד, וההתגלות הזאת היא ברית דוד.

 

א. הבטחות הקשורות לדוד

  1. צאצאים. לדוד יהיה בן שיירש אותו ויכונן את מלכותו (פס' 12).
  2. ממלכה. בית דוד, הכס והממלכה ייכונו עד עולם (פס' 16). אולם, הברית לא הבטיחה שלטון רציף של משפחת דוד, אם-כי היא כן הבטיחה שזכות המשילות תישאר תמיד אצל שושלת דוד. גלות בבל קטעה כמובן את שלטון בית דוד.

 

ב. הבטחות הקשורות לשלמה

  1. בית מקדש. שלמה, ולא דוד, ייבנה את בית המקדש (פס' 13).
  2. הכס. כסאו של שלמה ייכון לעד (פסו' 15-14).
  3. עונש. הוא יוכח על חטאיו אך לא יודח (פסו' 15-14).

אלהים לא הבטיח כי יורשי דוד יהיו דווקא משושלת שלמה. על יכניה (כניהו), מצאצאי שלמה, גזר אלהים להיות "ערירי" (ירמ' כב 30). למעשה היו ליכניה שבעה בנים (אולי מאומצים, דהי"א ג 18-17), אם-כי איש מהם לא ירש את כס המלוכה.

אם-כן, בכל הנוגע להמשך השושלת, כניהו היה "ערירי". שושלתו שמרה על זכויות המלוכה, שנתבעו עבור ישוע, דרך אביו החוקי יוסף (מתי א 7, 12, 16).

שוב, חשוב לזכור שהבטחות אלה היו ללא תנאי. בכל זאת, יש שמנסים להתכחש לכך וטוענים שהברית ניתנת להפרה, בצטטם את המילה "בהעוותו" (במובן של אם ייסרח) בשמואל ב ז 14 ופסוקים כגון מלכים א ב 4; ח 25; ט 5-4; ישעיהו כד 5; יחזקאל טז 59. ההחלטה היא פשוט כדלקמן:

 

ה"הפרה" או התניה יכולה להתייחס אך ורק לביטול של טובות הנאה "אישיות" או "פרטיות" שבברית,

אך אינה יכולה להשפיע על קיום ההבטחה לצאצאים הישירים. מסיבה זאת  אלהים יקיים באופן נחרץ

את נאמנותו ואת נצחיות הברית שכרת עם דוד למרות הצאצאים הנבלים שיופיעו בשושלתו. כי במקרה

הזה, הוא מוצא בהם דופי, אבל לא בבריתו האברהמית-הדוידית החדשה.1

 

II. אישור הברית בתנ"ך

למעשה כל הקטעים בתנ"ך המתארים את המשיח כמלך ואת מלכותו המתקרבת מאשרים את ההבטחות בברית דוד. כל המזמורים המלכותיים, לדוגמה, נותנים מידע נוסף על מלכות בית דוד (תהל' ב; יח; כ-כא; מה; עב; פט; קא; קלב; קמד). תהלים פט  5-4;38-20 נותן תוקף לקביעותה של הברית. נדמה כאילו צפה אלהים מראש את הטיעון הא-מילניאליסטי, שההבטחה למלכות תתממש באופן רוחני בקהילה, כאשר אמר: "וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם: וְחַסְדִּי לֹא-אָפִיר מֵעִמּוֹ וְלֹא-אֲשַׁקֵּר בֶּאֱמוּנָתִי׃ לֹא-אֲחַלֵּל בְּרִיתִי וּמוֹצָא שְׂפָתַי לֹא אֲשַׁנֶּה" (שם פסו' 35-33).

קטעים אחדים בישעיהו גם הם מנבאים ומתארים את המלכות הגלויה והארצית שהובטחה בברית דוד. ישעיהו חזה את מלכות המשיח "עַל-כִּסֵּא דָוִד וְעַל-מַמְלַכְתּוֹ (ט 6). במקומות אחרים הוא מתאר חלק ממאפייני המלכות (פרקים יא; כד-כה; נד; ס-סא).

הבטחות משמעותיות נוספות שמופיעות בתנ"ך בנוגע למלכות בית דוד נמצאות במקומות הבאים: ירמיהו כג 6-5; ל 9-8; לג 17-14; 21-20; יחזקאל לז 25-24; דניאל ז 14-13; הושע ג 5-4; עמוס ט 11; זכריה יד 4, 9).

 

II. אישור הברית בברית החדשה

השאלה המכרעת שנוגעת לראיות בברית החדשה על המלכות היא: האם הוראתם של המשיח או של השליחים שינתה בדרך כלשהי את הרעיון התנ"כי על מלכות עלי אדמות? בזמן היותו של האדון בארץ פעמה בעם היהודי תקווה לאומית חזקה ביותר לכינון המלכות. המונחים "מלכות אלהים" ו"מלכות שמים" נישאו בפי כל. על-פי התפיסה היהודית המאפיינים העיקריים של המלכות הם: (א) היא תהיה ארצית (ב) לאומית (ג) משיחית (ד) מוסרית (ה) עתידית. כלומר, (א) היא תיכון עלי אדמות, (ב) תתייחס באופן מיוחד לעם ישראל, (ג) תישלט על-ידי נוכחותו האישית של המשיח, (ד) תהיה בעלת נורמות אלוהיות נשגבות, (ה) היא עדיין אינה קיימת. האם הוראתם של האדון או של אחרים שינתה את הרעיון הזה?

 

א. בהטפותיו של יוחנן המטביל

המסר שלו היה פשוט: "שׁוּבוּ בִּתְשׁוּבָה, כִּי קָרְבָה מַלְכוּת שָׁמַיִם" (מתי ג 2-1). הוא הדגיש את החזרה בתשובה ולא את תיאור המלכות, אף שהטפותיו אישרו את ההבטחות שגלומות בברית דוד.

 

ב. בהטפותיו של המשיח

המלאך גבריאל הודיע למרים שאלהים ייתן לבנה את כסא דוד אביו ואת המלוכה על בית יעקב לעולם אין קץ (לוקס א 33-31). החכמים מן המזרח חיפשו את "מלך היהודים" (מתי ב 2). אדוננו הכריז שמלכות השמים קרבה (שם ד 17, 23; ט 35). הוא עמד על כך שיש צורך בצדקה כדי להיכנס למלכות (שם ה 20). בנוסף, הוא הפקיד בידי  שבעים התלמידים את המסר הזה (לוקס י 9-1).

מכל מקום, בזמן שהמסר שלו נדחה על-ידי העם ובמיוחד על-ידי מנהיגיו, הציג אדוננו את סודות המלכות (מתי יג). הם מתארים היבטים של המלכות שלא נחשפו עד לאותו זמן, כי הם מתארים את צביונה של המלכות בין שתי ביאותיו של המשיח. האם הכוונה לכך שמלכות בית-דוד תישא צביון חדש כשהקהילה מקיימת את ההבטחות שניתנו לדוד? לא, מסיבה פשוטה שהאדון המשיך לדבר על מלכות בית-דוד עד סוף חייו הארציים (שימו לב במיוחד למתי כה 34). כמו-כן, כאשר שאלו התלמידים את האדון, ממש לפני עלייתו לשמים, על עת בוא המלכות שהובטחה לישראל (לא לקהילה), הוא  לא אמר להם שהמלכות שונתה והועברה לקהילה, אלא רק אמר שלא להם לדעת עתים וזמנים (מה"ש א 8-6). במילים אחרות, כל צביון שיהיה למלכות בעידן הנוכחי (למשל, סודות המלכות) לא ישנה או יפר את ההבטחות שבברית דוד על מלכות ארצית בעתיד.

לכן, הוראת הברית החדשה מאשרת את ברית דוד.

 

הערות

  1. Walter C. Kaiser, Jr., Toward an Old Testament Theology (Grand Rapids: Zondervan, 1978), 157.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים