מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

האם פטרוס באמת לימד שמוטב למאמינים מסוימים לא להאמין מלכתחילה?

 

הֲלֹא אִם אַחֲרֵי שֶׁנִּמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם בִּידִיעָתָם אֶת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שׁוּב נִסְתַּבְּכוּ בָּהֶן וְנֻצְּחוּ — כִּי אָז מַצָּבָם הָאַחֲרוֹן גָּרוּעַ מִן הָרִאשׁוֹן. מוּטָב הָיָה לָהֶם שֶׁלֹּא לָדַעַת אֶת דֶּרֶךְ הַצְּדָקָה מֵאֲשֶׁר לָדַעַת אוֹתָהּ וְלָסוּר מִן הַמִּצְוָה הַקְּדוֹשָׁה הַמְּסוּרָה לָהֶם. הִתְמַמֵּשׁ בָּהֶם הַמָּשָׁל הָאֲמִתִּי: "הַכֶּלֶב שָׁב עַל-קֵאוֹ", וְגַם "הַחֲזִיר עוֹלֶה מִן הָרַחֲצָה לְהִתְגּוֹלֵל בָּרֶפֶשׁ" (השנייה לפטרוס ב 20-22).

 

בהתבסס על פסוק זה, רבים חושבים שמאמינים שנופלים אל תוך אורח חיים של חטא, מראים שהם האמינו לשווא, משום שהם מאבדים את ישועתם, ולמעשה העונש שלהם באגם האש יהיה חמור יותר מהעונש שלהם אילולא היו מאמינים. האם הפרשנות הזו הכרחית? או שמדובר בחוסר הבנת הקטע?

 

זהות הנופלים

מי הם אלו ששֶׁנִּמְלְטוּ מִטֻּמְאוֹת הָעוֹלָם? שני פסוקים לפני כן, נאמר לנו שמורי השקר הבלתי נושעים1 לוֹכְדִים בְּתַאֲווֹת בְּשָׂרִים וּבְמַעֲשֵׂי זִמָּה אֶת אֵלֶּה אֲשֶׁר אַךְ נִמְלְטוּ מִידֵי הַהוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ הַתָּעוּת (פס' 18). כלומר אלו שנמלטו מטמאות העולם לא מייצגים את את מורי השקר הבלתי נושעים. אלא הם מייצגים קבוצה אחרת. האם הקבוצה הזו מייצגת אנשים נושעים? התשובה היא כן. בפרק הראשון פטרוס כותב אל המאמינים הֵן גְּבוּרָתוֹ הָאֱלֹהִית נָתְנָה לָנוּ אֶת כָּל צְרָכֵינוּ לְחַיִּים וְלַחֲסִידוּת, עַל-יְדֵי יְדִיעָתֵנוּ אֶת הַקּוֹרֵא אוֹתָנוּ אֶל כְּבוֹדוֹ וְהוֹדוֹ. בְּדֶרֶךְ זֹאת נָתַן לָנוּ הַבְטָחוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד וִיקָרוֹת, לְמַעַן תִּהְיוּ שֻׁתָּפִים עַל-יָדָן בַּטֶּבַע הָאֱלֹהִי בְּהִמָּלֶטְכֶם מֵהַכִּלָּיוֹן הַשּׂוֹרֵר בָּעוֹלָם בְּשֶׁל הַתַּאֲוָה (השנייה לפטרוס א 3). מדובר בשפה משותפת שמתארת את אלו שניצלו מהחטא, כלומר מאמינים. בנוסף לכך נאמר לנו על הקבוצה הזו שהם נמלטו דרך ידִיעָתָם אֶת אֲדוֹנֵנוּ וּמוֹשִׁיעֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ (השנייה לפטרוס ב  20). המילה "ידיעתם" כאן (epignōsei) היא אותה המילה כמו בפרק א פסוק 2: חֶסֶד וְשָׁלוֹם יִשְׁפְּעוּ עֲלֵיכֶם לְמַכְבִּיר בִּידִיעַתְכֶם (epignōsei) אֶת אֱלֹהִים וְיֵשׁוּעַ אֲדוֹנֵנוּ. מבחינת פטרוס, אותה קבוצה שהולכה שולל על ידי מורי השקר, התנסתה בדעת אלוהים שהושיעה אותה מהחטא.

אך שימו לב, לא מדובר על מאמינים חדשים שנופלים, סוג הידיעה שמתואר על ידי המילה epignōsei שמור למאמינים שעברו מסוג הידע הראשון (הידע שדרכו הם נושעו) לסוג הידע השני שמתאר התקדמות אל בגרות (אפסים א 17; ד 13; פיליפים א 9; קולוסים א 9-10; ב 2; ג 10). הניגוד הזה בין ידע חלקי לידע מלא בא לידי ביטוי בדבריו של שאול: עַכְשָׁו יְדִיעָתִי (ginosko) חֶלְקִית, אֲבָל אָז אַכִּיר (epiginosko) כְּדֶרֶךְ שֶׁגַּם אֲנִי מֻכָּר (epiginosko) (הראשונה לקורינתים יג 12). 

כתוצאה מכך, בהתבסס על כך שהמילה epiginosko מציינת בגרות בידיעה, מעבר לידע הראשוני שמושיע, במיוחד בהקשר של הקטע שלנו שהידיעה מקושרת ל"דרך הצדקה" (פס' 21), כלומר להתנסות מתקדמת עם תהליך ההתקדשות2, ניתן להסיק שהקטע הזה לא מתאר נפילה של מאמינים צעירים באמונה. אלא, שהוא מתאר נפילה של מאמינים בוגרים שהתקדמו בתהליך ההתקדשות.

 

השלכות הנפילה

אם המצב "הראשון" ו"האחרון" מובנים באופן מוחלט, אז מה שפטרוס אומר הוא שההרשעה הסופית שלהם באגם האש יותר גרועה מחיי החטא הקודמים שלהם. אבל הבעיה בפרשנות הזו היא שהיא יוצרת משפט בנאלי, אם זה מה שפטרוס היה אומר, אז זו תגובה מיותרת מצידו. משום שזה מובן מאליו. העובדה שפטרוס כלל לא מדבר על ההרשעה הנצחית באגם האש ברורה מהציטוט שלו את משלי כו 11:

 כְּכֶלֶב שָׁב עַל-קֵאוֹ כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹ. משלי כו 11 כלל לא מדבר על הרשעה נצחית, אלא על המצב המוסרי של מי שחוזר לחיי חטא. מי שחוזר לחיי חטא לאחר שכבר יצא ונגאל מהם, מתדרדר אל תוך מצב מוסרי גרוע יותר מהמצב המוסרי הראשוני שלו.

פטרוס לא מנגד בין המצב האחרון של המאמינים הללו מול המצב הראשון שלהם כלא מאמינים. אלא, שהוא מנגד את המצב ההתחלתי שלהם אחרי שהם נושעו, עם המצב הנוכחי שלהם, כלומר עם הנפילה שלהם מדרך ההתקדשות. לכן הוא מבדיל בין המצב האחרון שלהם כמאמינים בוגרים שהזדהמו בצורה חמורה יותר בנכלי החטא, לבין המצב ההתחלתי שלהם כמאמינים לא בוגרים ובלתי רוחניים. פטרוס לא אומר חלילה שעדיף להם היה לעולם לא לחוות את הלידה החדשה. אלא, שבפסוק 21 הוא אומר שעדיף היה למאמינים כאלה לעולם לא להתחיל ללכת בדרך הישר, כלומר להתחיל את תהליך ההתקדשות. הוא לא אומר שעדיף להם שהם היו נשארים בלתי נושעים, אלא הוא אומר שעדיף שהם היו נשארים מאמינים לא בוגרים. מאמינים לא בוגרים נמצאים בשלב שקודם את המסע בדרך הצדקה. מאמינים כאלה עדיין מתהלכים בבשר (הראשונה לקורינתים ג 1-3) ולא חווים בפועל את החיים החדשים שיש להם. מאמינים בוגרים, לעומת זאת, כן מטפסים בהר ההתקדשות אך מסכנים את עצמם אם הם מחליטים ליפול תוך כדי הטיפוס. מצבם חמור יותר מאשר המאמינים שעדיין נמצאים בתחתית ההר לפני הטיפוס. 

 

הכתובים מלמדים שעם התנסות גדולה יותר וידע רחב יותר, באה אחריות גדולה יותר (לוקס יב 47). האם הטענה הזו נותנת לגיטימציה לגישה שאומרת שאכן עדיף להישאר בתחתית ולא לנסות לטפס? יש שיחשבו כך ויצביעו על אלו שנפלו והתדרדרו בצורה חמורה יותר. אך החשיבה הזו היא גם כן שגויה. העבד שלא רצה לסכן את כיכר הכסף שלו, ושמר עליו, בסופו של דבר איבד את כל הפריבילגיות שלו (לוקס יט 24). אמנם יותר טוב לא להתחיל מאשר להתחיל וליפול, יותר טוב להתחיל ולסיים מאשר לא להתחיל לעולם. הדרך היחידה להבטיח את היתרונות אותם איבד העבד הבלתי נאמן במשל ככרי הכסף, הוא להמשיך לטפס בהר.

 

כמאמינים, יש לנו שתי אופציות, או לקבל את כתר הצדקה כגמול (השנייה לטמותיאוס ד 8), או לקבל מכות של צדקה כתוכחה ואיבוד השכר (לוקס יב 47-48).

 

הערות:

1. זה ברור מהפרק שמורי השקר כאן הם לא נושעים, הם כופרים באדון ישוע (פס' 1), ואפילת חושך שמורה להם (פס' 17).

2. תהליך ההתקדשות מתואר כך גם במשלי יב 28; טז 31; מתי כא 32; תהלים כג 3

קבלו עדכונים חמים