מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

האם המשיח נברא? (בְכוֹר כָּל־נִבְרָא)

[♚]

וְהוּא צֶלֶם שֶׁל הָאֱלֹהִים הַבִּלְתִּי נִרְאֶה, בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה

קולוסים א 15

 

יש הטוענים שפרושו של הביטוי "בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה" (קול' א' 15) הוא שבן האלוהים (ישוע) היה היצור (הבריאה) הראשון שנוצר (שנברא) בסדר בריאת האלוהים, ומתיימרים לגבות את הפירוש הזה על ידי המילה "ראשית" המופיעה בקול' א' 18: "הוא ראשית ובכור מעם המתים". בספר התגלות, יוחנן גם כן מזהה את בן האלוהים כ"רֵאשִׁית בְּרִיאַת הָאֱלֹהִים" (התג' ג' 14). לעתים קרובות גם מצטטים את מזמור ב' 7 ("אני היום ילדתיך") כחיזוק הדעה שבן האלוהים נברא מתישהו בעבר הרחוק בציר הזמן האלוהי. הטענה הולכת ככה:

"מי שמכיר את המילה 'בכור' בעברית, 'בכור' זה ראשון. ולא סתם הראשון, זה הראשון שנולד. זה הביטוי בעברית…הוא הראשון שמי ברא? האב. הוא ראשית הבריאה." (לדרשה המלאה)

האם תפיסה זו היא נכונה? ממש לא!

 

מבחינה פילוסופית

כתבי הברית החדשה ברורים באשר לניצחיותו של המשיח. זאת אומרת, שהמשיח מעולם לא נברא, אלא שהוא אלוהים בעצמו. מה שנברא, לא יכול להיות אלוהים מאחר ואלוהים, מעצם הגדרתו, נצחי בעברו, שהרי אחרת, לא היה אלוהים.

אפשר לנסח את העניין בטיעונים דדוקטיבים פשוטים:

1. מעצם הגדרתו, אלוהים נצחי בעברו.
2. מה שאיננו נצחי בעברו לא יכול להיות אלוהים.
3. לכן, אם המשיח איננו נצחי בעברו (נברא) הוא איננו אלוהים.

דוגמא נוספת:
1. אלוהים הוא נצחי בעברו.
2. המשיח הוא אלוהים.
3. לכן, המשיח מעצם אלוהותו, נצחי.

לסיכום, אם המשיח נברא, אזי נוצרת סתירה לוגית עם המסר התיאולוגי של כתבי הקודש.

 

מבחינה תיאולוגית

ספר הברית החדשה מוצף בציטוטים והרמזים (אלוזיות) לתנ"ך. מחברי הברית החדשה ידעו היטב את כתבי הקודש והביעו את עצמם בשפה ובמחשבה תנ"כית לאורך כל כתביהם. מה שדי ברור באל הקולוסים א' 18-15 הוא ששאול מתאר את מעמדו של המשיח ואת בריאת העולם דרכו, במושגים תנ"כיים שנלקחו ממספר קטעים חשובים, כגון תהל' פ"ט 28, ברא' א' 1, משלי ח' 31-22 ומשלי ל' 4.

ידוע מסיפורי התנ"ך ש"בכור" לאו דווקא מתייחס לסדר הלידה, וזה נכון במיוחד בספר בראשית, ספר שמנתב נתיב גנאלוגי (שושלת יוחסין) מזרע האישה (ברא' ג' 15) למלך המשיח (ברא' מ"ט 12-8).

על אפרים נאמר "אֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא". אבל אפרים לא היה זה שנולד ראשון, אלא שהמילה "בכורי" מייצגת פה בסך הכל את הסמכות. זאת אומרת ש'בְּכוֹר כָּל בְּרִיאָה' הוא הסמכות של כל הבריאה. למרות שליעקב היו שניים עשר בנים, דווקא הנכד שלו, אפרים, זכה במעמד "הבן הבכור" (ברא' מ"ח 19-17, דבי"א ה' 1). בתוכניתו של אלוהים לברך את כל העולם דרך זרע ספציפי בספר התורה, יורש הברכה (מעמד הבכור) שוב ושוב הולך לבן הצעיר. אז ברור שבעברית מקראית, "בכור" לאו דווקא מציין את סדר הלידה!

יצחק לא נולד ראשון, אך הוא היה הבן הבכור.
גם יעקב לא נולד ראשון, אך הוא היה הבן הבכור.
"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי…וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב" (בראשית כה לא-לג)
בהקשר הזה, הבכורה היא זכויות. יעקב קנה וזכה במעמד היורש של ברכת אביו (ברא' כ"ה 33, כ"ז 29-28, 36).

אז מיהו הבכור? הוא היורש. מיהו ישוע? הוא בכור הבריאה, פרושו, היורש של כל הבריאה והסמכות שלה! אלוהים ברא את הכל דרכו, למענו ובשבילו. ואם ככה זה, גם אנו נבראנו דרכו, למענו ובשבילו!

 

אז למה שאול מכנה את בן האלוהים "בכור כל-נברא"? התשובה נמצאת בספר תהלים!

דווקא בפסוקים שלעתים קרובות משומשים מחוץ להקשרם כדי לטעון שבן האלוהים נוצר. בספר תהלים, יש מספר תהלים שמוקדשים להבטחתו של אלוהים לבית דויד שממנו ייצא המשיח (כדאי להסתכל בציטוט עצמו).

וְהָיָ֗ה כִּֽי־מָלְא֤וּ יָמֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת עִם־אֲבֹתֶ֔יךָ וַהֲקִֽימוֹתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ אַחֲרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה מִבָּנֶ֑יךָ וַהֲכִינוֹתִ֖י אֶת־מַלְכוּתֽוֹ׃ ה֥וּא יִבְנֶה־לִּ֖י בָּ֑יִת וְכֹנַנְתִּ֥י אֶת־כִּסְא֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃ אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן וְחַסְדִּי֙ לֹא־אָסִ֣יר מֵֽעִמּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר הֲסִיר֔וֹתִי מֵאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה לְפָנֶֽיךָ׃ וְהַֽעֲמַדְתִּ֛יהוּ בְּבֵיתִ֥י וּבְמַלְכוּתִ֖י עַד־הָעוֹלָ֑ם וְכִסְא֕וֹ יִהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃ (דבי"א י"ז 14-1).

המזמורים המוקדשים להבטחה זו הם דווקא נמצאים במקומות מפתח בספר תהלים: מזמור ב' העומד במבוא הספר, מזמור ע"ב הנמצא בדיוק בסוף ספר שני של תהלים, ומזמור פ"ט הממוקם במזמור האחרון של ספר השלישי של ספר תהלים. ברור כי המזמורים מתקדים בהבטחה הנ״ל:

אֲנִי֙ אֶֽהְיֶה־לּ֣וֹ לְאָ֔ב וְה֖וּא יִֽהְיֶה־לִּ֣י לְבֵ֑ן (דבי"א י"ז 13)

אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ (מזמור ב' 8-7)

ה֣וּא יִ֭קְרָאֵנִי אָ֣בִי אָ֑תָּה אֵ֝לִ֗י וְצ֣וּר יְשׁוּעָתִֽי׃ אַף־אָ֭נִי בְּכ֣וֹר אֶתְּנֵ֑הוּ עֶ֝לְי֗וֹן לְמַלְכֵי־אָֽרֶץ׃ (מזמור פ"ט 28-27)

מה שמעניין במזמור ב' הוא שמיד אחרי שהמשורר אומר לנו "אני היום ילדתיך" הוא מתייחס לנחלתו של המשיח (שאל ממני ואתנה גוים נחלתך…). בדיוק אותה המחשבה אנו מוצאים גם במזמור פ"ט 28: "אף אני כבור אתנהו, עליון למלכי-ארץ"! בשני המקרים "ילדתיך" ו"בכור אתנהו" קשורים ישירות לירושתו של המשיח כיורש! הכינוי "בכור" במזמור פ"ט מתייחס למעמדו של המשיח מעל כל המלכים, וכלל וכלל לא לסדר לידתו! ולכן בדרשה של שאול במע"ש הוא מצטט את מזמור ב' 7, ומקשר אותו לא לציר זמן בו המשיח כביכול נוצר, אלא דווקא לזמן שהמשיח ניצח את המוות על מנת לקחת את מקומו לימינו של האב עד העת שיושת הכל תחת רגליו:

כַּכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר הַשֵּׁנִי בְּנִי אַתָּה אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃ וְעַל־הֲקִימוֹ אֹתוֹ מִן־הַמֵּתִים לְבִלְתִּי שׁוּב עוֹד לַשָּׁחַת כֹּה אָמַר אֶתֵּן לָכֶם חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים׃ (מע"ש י"ג 34-33).

כששאול כותב שבן האלוהים הוא "בכור כל-נברא" הוא דווקא נשען על ההבטחות למשיח במזמורים ב' ופ"ט ואפילו מסביר את כוונתו בהמשך הקטע: "הַכֹּל נִבְרָא עַל־יָדוֹ וּלְמַעֲנֵהוּ׃" (קול' א' 16). כיורש כל הבריאה, בכור כל-נברא, כל הבריאה נעשתה על ידו וגם למענהו! האב ברא את העולם דרך ישוע על מנת לתת לו את כל העולם כירושה! "שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃" (מזמור ב' 8).

לפרש את הפסוק הזה במובן של "הנוצר הראשון" הוא לא רק הוצאת הכתוב מהקשרו בברית החדשה, אלא גם הרחקת הכתוב מהקשרו התנ"כי! ישוע הוא בכור כל-נברא, היורש הבלעדי!

 

"הוא ראשית ובכור מעם המתים"

יש גם שטוענים שפרושו של הכינוי "ראשית" גם מתייחס לזמן בציר ההיסטוריה האלוהית שבו בן האלוהים נוצר.

התגלות ג 14

וְאֶל־מַלְאַךְ קְהַל לוּדְקְיָא כְּתֹב כֹּה אָמַר הָאָמֵן הָעֵד הַנֶּאֱמָן וְהָאֲמִתִּי רֵאשִׁית בְּרִיאַת הָאֱלֹהִים׃ (התגלות ג' 14)

'ראשית' ביוונית, αρχή = "האחראי\המקור\המחולל". ישוע הוא האחראי\המקור\המחולל של בריאת אלוהים (הולך מצויין עם יוחנן, "בּוֹ הָיוּ חַיִּים").
ראו לדוגמא את תרגום NIV לאנגלית: the ruler of God's creation

כפי שראינו במקרה של הביטוי "בכור כל-נברא" כך גם המצב עם הביטוי "ראשית": עלינו לפרש את הכתוב על פי הרקע התנ"כי שלו. מעניין כי המילה "ראשית" בלשון המקרא היא מילה נרדפת ל"בכור". רואים את זה במספר פסוקים בתורה: "רְאוּבֵן֙ בְּכֹ֣רִי אַ֔תָּה כֹּחִ֖י וְרֵאשִׁ֣ית אוֹנִ֑י" (ברא' מ"ט 3). לפי התקבולת של צלעי הפסוק הזה, "ראשית אוני [כוחי]" עומד כמקביל ל"בכורי … כוחי". יש עוד כמה פסוקים שמראים את הקשר בין "בכור" ל"ראשית":

• כִּי֩ אֶת־הַבְּכֹ֨ר בֶּן־הַשְּׂנוּאָ֜ה יַכִּ֗יר לָ֤תֶת לוֹ֙ פִּ֣י שְׁנַ֔יִם בְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־יִמָּצֵ֖א ל֑וֹ כִּי־הוּא֙ רֵאשִׁ֣ית אֹנ֔וֹ ל֖וֹ מִשְׁפַּ֥ט הַבְּכֹרָֽה׃" (דבר' כ"א 17). בן הבכור מפורש כאן כ"ראשית אונו. (דבר' כ"א 17)
• וַיַּ֣ךְ כָּל־בְּכ֣וֹר בְּמִצְרָ֑יִם רֵאשִׁ֥ית א֝וֹנִ֗ים בְּאָהֳלֵי־חָֽם׃ (מזמור ע"ח 51)

 

משלי ח 22-31

הקשר בין ה"ראשית" ל"בן הבכור" בספר התורה ומחוץ לו דווקא גרם לשיחת פנים-מקראית מאוד מעניינת על הפסוק הראשון בתנ"ך וגם בפרשנות היהודית ככל הנראה לפני תקופתו של ישוע. "בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃" (ברא' א' 1). ברור כי שלמה הבחין בקשר בין "ראשית" ו"בכור" בסיפור הבריאה ו"האניש" את ה"ראשית" כאמצעי האלוהי לבריאת העולם. אלוהים ברא את העולם דרך הראשית שלו!

"יְֽהוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃ מֵ֭עוֹלָם נִסַּ֥כְתִּי מֵרֹ֗אשׁ מִקַּדְמֵי־אָֽרֶץ׃ בְּאֵין־תְּהֹמ֥וֹת חוֹלָ֑לְתִּי בְּאֵ֥ין מַ֝עְיָנ֗וֹת נִכְבַּדֵּי־מָֽיִם׃ בְּטֶ֣רֶם הָרִ֣ים הָטְבָּ֑עוּ לִפְנֵ֖י גְבָע֣וֹת חוֹלָֽלְתִּי׃ עַד־לֹ֣א עָ֭שָׂה אֶ֣רֶץ וְחוּצ֑וֹת וְ֝רֹ֗אשׁ עָפְר֥וֹת תֵּבֵֽל׃ בַּהֲכִינ֣וֹ שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑נִי בְּח֥וּקוֹ ח֝֗וּג עַל־פְּנֵ֥י תְהֽוֹם׃ בְּאַמְּצ֣וֹ שְׁחָקִ֣ים מִמָּ֑עַל בַּ֝עֲז֗וֹז עִינ֥וֹת תְּהוֹם׃ בְּשׂ֘וּמ֤וֹ לַיָּ֨ם  חֻקּ֗וֹ וּ֭מַיִם לֹ֣א יַֽעַבְרוּ־פִ֑יו בְּ֝חוּק֗וֹ מ֣וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ וָֽאֶהְיֶ֥ה אֶצְל֗וֹ אָ֫מ֥וֹן וָֽאֶהְיֶ֣ה שַׁ֭עֲשֻׁעִים י֤וֹם  י֑וֹם מְשַׂחֶ֖קֶת לְפָנָ֣יו בְּכָל־עֵֽת׃ מְ֭שַׂחֶקֶת בְּתֵבֵ֣ל אַרְצ֑וֹ וְ֝שַׁעֲשֻׁעַ֗י אֶת־בְּנֵ֥י אָדָֽם" (משלי ח' 31-22)

בהקשר המיידי, "ראשית דרכו" הינה מזוהה כ"אשת חוכמה" (משלי ח' 1, 12) דרכה אלוהים ברא את העולם. "יְֽהוָ֗ה בְּחָכְמָ֥ה יָֽסַד־אָ֑רֶץ כּוֹנֵ֥ן שָׁ֝מַ֗יִם בִּתְבוּנָֽה׃" (משלי ג' 19).

"יְֽהוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃" (משלי ח' 22). שלמה מלמד אותנו שאלוהים ברא את העולם כולו דרך חוכמה, וברור כי ישוע הוא התגלמותה של חוכמת אלוהים (קור"א א' 24). היו בהיסטוריה שהסיקו מי הפסוק הזה שבן האלוהים נברא, מפני שהוא ראשית דרכו של אלוהים. אבל ניתן להפריך את הטענה הזאת בשאלה פשוטה: האם אי פעם בנצח, אלוהים היה ללא חוכמה? ברור שלא! אל ללא חוכמה אינו האלוהים האמתי (רומ' ט"ז 27, איוב ט' 4, תהל' ק"ד 24)! ולכן ניתן לומר, אב ללא בן (וללא רוח), אינו האלוהים האמתי!

יש שיגידו שפסוק זה דווקא מראה ש"חוכמה" נוצרה "ראשונה", אך פרשנות זאת מאוד בעיתית מפני שלא ניתן לומר שאלוהים פעם היה קיים ללא חוכמה ולכן פרנס דיליצ' אותו אחד שתרגם את הברית החדשה לעברית צדק באומרו לפני מאה שנה: "לומר שאשת חוכמה הייתה קיימת לפני בריאת העולם זה להכריז את נצחיותה, מפני שלהיות לפני העולם פרושו להיות לפני הזמן (להיות נצחי)".

עוד יותר מעניין שלסיום ספר משלי, המחבר מוסיף הערה מאוד קריטית לדיוננו. במשלי ח', אשת חוכמה עומדת לצדו של אלוהים, ודרכה אלוהים בורא את העולם, אך במשלי ל' 4, בנו של אלוהים עומד לצדו של אלוהים בהקימו כל אפסי ארץ! "מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם ׀ וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ ׀ בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם ׀ בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע׃" לפי ספר משלי, כיצד אלוהים ברא את העולם? דרך החוכמה, שבהמשך הספר הוא מזהה כבנו של אלוהים! וכבר בתנ״ך רואים קשר ישיר בין החוכמה ובן האלוהים!

בראשית, כלומר "בחוכמה" או "בבנו" אלוהים ברא את העולם. מפליא לדעת שהפרשנות הזאת גם מופיעה במחשבה היהודית, בעיקר בתרגומים הארמיים של המקרא. תרגום אחד שמו ניופיטי עומד בד בבד בהבנה המשיחית נמצאת באל הקולוסים: "מלקדמין בחכמה ברא דייי שׁכלל ית שׁמיא וית ארעא", תרגומו לעברית, "בראשית, בחוכמה, הבן של ה' עשה את השמים ואת הארץ"! מעניין כי המתרגם תרגם את המילה "ראשית" בבראשית א' 1 שלוש פעמים: ראשית (זמן), ראשית (חוכמה) וראשית (בן). כיצד הוא הגיע למסקנה הזאת? דרך ספר משלי! וכאן אנו רואים שהבנתו של שאול של בריאת העולם עלי ידי בנו של ה' מושרשת עמוק בתנ"ך וגם במחשבה היהודית מאותה התקופה.

אז מה זה אומר שישוע "הוא ראשית ובכור מעם המתים" (קול' א' 18) או "ראשית בריאת האלוהים" (התג' ג' 14)? הוא האמצעי, הבן הבכור, דרכו אלוהים ברא את העולם בפעם הראשונה, והאמצעי דרכו אלוהים עושה בריאה חדשה דרך תקומתו!

 

יוחנן ה 26

"כִּי כַּאֲשֶׁר לָאָב יֵשׁ חַיִּים בְּעַצְמוֹ כֵּן נָתַן גַּם־לַבֵּן לִהְיוֹת־לוֹ חַיִּים בְּעַצְמוֹ" (יוחנן ה:26)

נאמר פה שהאב נותן לבן חיים. זה כמו שנאמר שהחשמל מעניק למנורה את היכולת להאיר (עניין של תפקיד), זה לא אומר שהחשמל ברא את המנורה. אין שום קשר לקדימות, אלא לתפקוד.

 

לסיכום

למה זה בכלל משנה להתעקש ולומר שבן האלוהים לא נוצר? למה לומר שתפיסה זו היא כפירה? מפני שלומר שבן האלוהים הוא גם אלוהים וגם נוצר הנה מחשבה המרחיקה אותנו רחוק מאוד התאולוגיה התנ"כית והמחשבה היהודית הקדומה. והיא מקרבת אותנו לתפיסה פגאנית של המזרח הקדום ושל המיתולוגיה היוונית. הפגאנים הקדומים האמינו בהולדת אלים" שדרכם עוד אלים בראו את העולם (אנימה אליש). לומר שבן האלוהים נוצר הוא להפוך את ספר הברית החדשה לדת פגאנית חדשה במקום לראות אותו כספר העומד על יסוד התנ"ך והתאולוגיה שלו.
אנו מאמינים שהאלוהים שאמר "נעשה אדם" הוא האלוהים הניצחי והאחד: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד!"

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים