מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

האם האדם מסוגל לבחור להאמין באלוהים?

אחד הסעיפים שבגישת ה-Total Depravity הקלוויניסטית, הוא ה- Total Inability, שאומר שהאדם מושחת בצורה כה יסודית ועמוקה, כך שאין לו באמת עוד חופש בחירה עצמאי בכל הנוגע ליכולתו להאמין בעצמו באלוהים. זאת אומרת, שבני אדם לא מסוגלים להאמין באלוהים כבחירה חופשית עצמאית, אלא שעל אלוהים "להשתלט" על אדם מסויים ולבחור בשבילו להאמין. במילים אחרות, האדם לא מסוגל להאמין באלוהים אלא אם כן אלוהים כופה עליו להאמין בו.

על פי תיאופדיה (אנציקלודפיה לנצרות):

"[האדם] בתכליתו לא מסוגל לבחור ללכת אחרי אלוהים או לבחור לפנות אל המשיח באמונה מושיעה."[1]

 גם המטיף הקלווניסטי, ג'ון פייפר, מסביר:[2]

חוסר היכולת של האדם להיכנע לאלוהים ולעשות טוב הוא מוחלט...לאדם הטבעי יש הלך מחשבה שלא מעוניין וגם לא יכול להיכנע לאלוהים...הלבבות שלנו עוורו ולא מסוגלים לראות את ההדר של אלוהים במשיח.

ג'ון פייפר רועה קהילה בפטיסט

זאת אומרת, שעל פי הקלווניזם, בשל "השחיתות המוחלטת" אין לאדם חופש בחירה אמיתי במימד הרוחני. מאמר זה יבקש לאתגר את הגישה.

 

מבוא

כיום, קיימות (לפחות) חמש השקפות על השחיתות של האדם:

1. ההשקפה הרפורמית (קלווניזם)

כפי המוסבר בפתיח, הלימוד הרפורמי גורס שהאדם הוא כל כך מושחת שהוא אפילו לא מסוגל להאמין או להבין את הבשורה. רוח הקודש נדרשת קודם להוליד מחדש את האדם המושחת (ללא כל קשר לרצונו) כדי שיהיה מסוגל להאמין. בהשקפה הזו לא רק שהאדם מושחת לחלוטין, אלא שהוא גם לא מסוגל לבחור להאמין.

2. פלגיאניזם

על פי הפלגיאניזם אין דבר כזה "החטא הקדמון". האדם נולד במצב נייטרלי המאפשר לו לבחור בטוב. כלומר, לרוח הקודש אין שום תפקיד בשכנוע ובהארת האדם משום שהאדם לא זקוק לה כדי להאמין באלוהים.

3. פלגיאניזם למחצה

הם טענו שרוח הקודש עוזרת לבני אדם, אך האהבה נוצרת בבני אדם עצמם. בני האדם חפצים להכיר את אלוהים, הם רוצים לדעת את האמת, ובגלל זה, רוח הקודש מגיעה ועוזרת להם. בהשקפה הזו, פלגיוס הלך רחוק מדי. בני אדם לא יכולים לעשות זאת בעצמם, הם זקוקים לעזרה; אם הם מראים רצון, רוח הקודש תגיע לעזור.

4. ההשקפה הארמיניאניסטית

ארמיניוס לימד, כמו גם אחד התלמידים הכי גדולים שלו, ג'ון ווסלי, שבני האדם הם מושחתים לחלוטין, ולכן, הם לא מחפשים את אלוהים מתוך יוזמתם האישית. לכן, רוח הקודש נותנת מספיק חסד לכל אדם כדי שיוכל להאמין בבשורה. מה שבני האדם צריכים לעשות זה לשתף פעולה עם רוח הקודש.

5. ההשקפה הלותרנית

ההשקפה הלותרנית קרובה להשקפה הרפורמית. הלותרנים טוענים שבני האדם מושחתים, הם מתים בחטאיהם, ובפני עצמם הם לא יכולים לעשות שום דבר. רוח הקודש פועלת בכל בני האדם ולבני האדם יש את היכולת לדחות אותה. אם הם דוחים אותה הם נשארים לא נושעים, אם הם לא דוחים אותה, הם יגיעו לאמונה.

 

 

 

הבעיות שבתיאורית Total Inability

  • תאורית הTI מבטלת את יכולת הבחירה האנושית באלוהים, בזמן שכתבי הקודש חוזרים ומדגישים את היכולת והצורך האנושי לבחור באלוהים. לדוגמא:
    • "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל יט)
    • "בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן" (יהושוע כד טו)
    • "אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א יח כא)

 

  • תאורית הTI מסירה אחריות מהאדם, מאחר ואין לאדם חופש אמיתי לבחור בעצמו ולכן לא יהיה זה הוגן להאשים את האדם בחוסר יכולתו לבחור כאשר הוא בפועל הוא משול לרובוט שתוכנת מראש ללא היכולת לבחור.

 

  • תיאורית הTI מכילה סתירה לוגית פנימית, מאחר ומצד אחד היא שמה את כל המשקל על כתפיו של אלוהים בתור זה שבלעדית בוחר מי להושיע, בעוד מהצד השני כתוב כי "בְּעֵינֵי אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ, הֶחָפֵץ שֶׁכָּל בְּנֵי אָדָם יִוָּשְׁעוּ וְיַגִּיעוּ לְהַכָּרַת הָאֱמֶת." (טימ"א ב 3-4). במילים אחרות, אם כתוב שאלוהים כן רוצה שכולם יוושעו, ואלוהים הוא זה שבוחר מי יוושע – מדוע לא כולם נושעים? מדובר בסתירה לוגית.

 

  • אם אכן אלוהים בוחר באופן בלעדי אנשים להושיע, הצד השני של אותו המטבע זה שאלוהים גם בוחר את האנשים שילכו לגיהינום (כגון בני המשפחה של כולנו). מה שמעלה סתירה נוספת (בנוסף לטימ"א ב 3-4) כנגד אופיו של אלוהים וכנגד הכתובים, שהרי: "אֵין הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאבַד אִישׁ, אֶלָּא שֶׁהַכֹּל יָבוֹאוּ לִידֵי תְּשׁוּבָה" (ב' פטרוס ג 9).

 

  • אתגר נוסף עבור TI הוא שאם צלם אלוהים באדם הושחת לחלוטין באופן מלא וכבר לא קיים עוד, עד כדי כך שהאדם אפילו לא מסוגל להבחין בטוב ולבחור בטוב ללא שאלוהים ישתלט עליו ויעשה זאת עבורו, הכיצד ייתכן שדמויות בתנ"ך כגון איוב, נוח ואברהם (לאחר הנפילה בבראשית ג') מתוארות כן כמאמינות באלוהים ואף צדיקות בשל כך?

 

 

הפרכת פסוקים שלכאורה תומכים בגישת הTI

כולנו מסכימים שהאדם כל כך מושחת שהוא לעולם לא יהיה מסוגל להושיע את עצמו ושהאדם זקוק לרחמים ולסליחה של אלוהים. אך האם זה אומר (כפי שגורסת הדוקטרינה הקלווניסטית) שהאדם לא מסוגל להאמין אלא שרוח הקודש צריכה קודם להולידו מחדש? הבה נבחן את הפסוקים המשומשים לטובת "חוסר המסוגלות המוחלטת" ונראה אם הם תומכים בדוקטרינה זו.

 

  • אפסים ב 8 – "בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה; וְזֹאת לֹא מִיֶּדְכֶם, כִּי אִם מַתְּנַת אֱלֹהִים הִיא"
    קלווניסטים מפרשים פסוק זה וטוענים כי אלוהים מעניק אמונה במתנה, ולכן, לאחר שהוענקה האמונה במתנה, דרכה ניתן לבחור להאמין במשיח.בפירושו על הפסוק, מסביר ר. ס. ספראול:
    "שאול מצהיר מה שכל מאמין רפורמי טוען, שאמונה היא מתנה מאלוהים."[4]אלברט ברנס, בפירושו לפסוק, גם הוא מסביר: "זה בהחלט נכון שאמונה היא המתנה מאלוהים."[5] הבעיה היא, שבעידן המודרני חוקרי מקרא ותיאולוגים רבים הפריכו זאת והסבירו[6][7], כי היוונית לא נותנת אופציה לפרש את המתנה = אמונה, אלא שהמתנה = הישועה. בנוסף לעניין התחבירי, ניתן להוכיח גם מההקשר. שלושה פסוקים קודם לכן (פסוק 5), שאול כותב: "בַּחֶסֶד נוֹשַׁעְתֶּם". ז"א שהמתנה (החסד) זה הישועה. גם בהקשר לאגרות אחרות ניתן לראות זאת. לדוגמא, ברומים ו 23 שאול כותב: "מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים הִיא חַיֵּי עוֹלָם". גם לרומים שאול מסביר שהמתנה היא חיי עולם (ולא, 'אמונה').

 

  • יוחנן יב 39-40 – "לָכֵן לֹא יָכִלוּ לְהַאֲמִין , כִּי עוֹד אָמַר יְשַׁעְיָהוּ: "הֵשַׁע עֵינֵיהֶם וְהִשְׁמִין לְבָבָם, פֶּן יִרְאוּ בְּעֵינֵיהֶם וּלְבָבָם יָבִין וְשָׁבוּ וְרָפָא לָהֶם." הבעיה היא שהקטע מדבר על קבוצת אנשים ספציפית שכבר קיבלה החלטה לדחות אותו, ולכן אלוהים עוד יותר הקשה את ליבם כך שכבר אין להם יותר בחירה. שאול השליח מדבר על אנשים שכאלה באגרתו אל הרומים א 28: " וְכֵיוָן שֶׁלֹּא חָשְׁבוּ לְנָכוֹן לְהַכִּיר בֵּאלֹהִים, הִסְגִּירָם אֱלֹהִים לַהֲלָךְ-רוּחַ מְגֻנֶּה, לַעֲשׂוֹת אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵינָם הֲגוּנִים."

 

  • הראשונה לקורינתים יב 3 – וּבְכֵן אֲנִי מוֹדִיעַ לָכֶם: אֵין אִישׁ מְדַבֵּר בְּהַשְׁרָאַת רוּחַ אֱלֹהִים וְאוֹמֵר "יֵשׁוּעַ חֵרֶם הוּא!"; וְאֵין אִישׁ יָכוֹל לוֹמַר "יֵשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן" אֶלָּא בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ.אך להגיד שישוע הוא האדון הוא לא העניין. העניין הוא אמונה. זה נכון שאי אפשר להצהיר בכנות שישוע הוא האדון ללא ההשפעה של רוח הקודש, אך אם זה היה המקרה, האדם שמצהיר חייב כבר להיות מאמין. חוסר המסוגלות להאמין במשיח הוא לא הנושא בקטע הזה.

 

  • רומים ח 7-8 – שֶׁהֲרֵי מַחְשְׁבוֹת הַבָּשָׂר עוֹיְנוֹת אֶת אֱלֹהִים מִפְּנֵי שֶׁאֵינָן נִכְנָעוֹת לְתוֹרַת אֱלֹהִים, אַף אֵינָן יְכוֹלוֹת לְהִכָּנַע וְהַכְּפוּפִים לַבָּשָׂר אֵינָם יְכוֹלִים לִהְיוֹת רְצוּיִים לֵאלֹהִים.
    הפסוק לא אומר שלא מאמינים לא מסוגלים להאמין בבשורה. כל מה שהפסוק אומר הוא שהבלתי מאמינים לעולם לא יוכלו לקיים את הדרישות המוסריות של אלוהים משום שאין להם את רוח הקודש.

 

  • יוחנן ח 43 – מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְבִינִים אֶת דִּבּוּרִי? מִפְּנֵי שֶׁאֵינְכֶם יְכוֹלִים לִשְׁמֹעַ אֶת דְּבָרִי. מדוע הם לא יכלו לשמוע את דברו? הם לא יכלו כי הם היקשו את ללבם. הם בחרו לדחות אותו. יוחנן ז 17 מהווה כעדות נגדם: הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ יֵדַע אִם תּוֹרָתִי מֵאֱלֹהִים הִיא אוֹ אִם מֵעַצְמִי אֲנִי מְדַבֵּר. וגם יוחנן ה 40: וְאִלּוּ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים. למה שישוע יאשים את הפרושים על חוסר אמונתם אם הם לא היו אחראים על כך?

 

  • הראשונה לקורינתים ב 14 – אַךְ הָאָדָם הַנַּפְשִׁי אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֹפֶן רוּחָנִי. שאול לא מדבר על הבנת הבשורה וקבלתה (משום שהם תינוקות במשיח), אלא על כך שההתגלויות העמוקות יותר של הרוח יכולות להתקבל על ידי המאמין הבוגר (פס' 6,7; ג 2). שאול פונה לקורינתים כמאמינים בלתי רוחניים, לא בוגרים אשר לא יכולים לקבל את עמוקות האלוהים עקב חוסר בגרותם. זה לא שאין להם את רוח הקודש, אלא שהם לא נכנעים לה. הם לא מתקדמים אל הבגרות משום שהם נכנעים לתשוקותיהם הבשריות ולא לרוח הקודש. הוא משווה את חוסר ההבנה של העולם עם חוסר ההבחנה והבגרות הלקויה שלהם (פס' 14) משום שהם מתנהגים כ"אנשים" (ג 3). מה שהם לא יכולים לקבל זה את החָכְמָה בֵּין הַמְבֻגָּרִים עקב חוסר בגרותם הרוחנית. שאול לא אומר שהבלתי נושעים אינם מסוגלים להבין את הבשורה. אם שאול היה מדבר על הבשורה אז מה שהוא היה אומר כאן בעצם זה שרק המאמינים הבוגרים מסוגלים לקבל אותה (פס' 6), שזה אבסורדי. ההקשר מדבר על מאמינים רוחניים כנגד המאמינים הבלתי רוחניים (ב 14, 15). המאמין הרוחני הוא מאמין שמודרך על ידי הרוח. ואילו המאמין הבלתי רוחני (הנפשי) הוא המאמין שנולד מחדש וקיבל את הרוח, אך כזה שלא נותן לרוח להדריכו, אלא שהוא נותן לתשוקותיו הבשריות לשלוט בו.

 

  • אפסים ב 1 – גַּם אַתֶּם שֶׁהֱיִיתֶם מֵתִים בְּפִשְׁעֵיכֶם וַחֲטָאֵיכֶם. התאולוגיה הרפורמית הסיקה מכאן שמוות רוחני שווה ערך למוות ביולוגי. כלומר, כמו שגופה לא יכולה להגיב לשום דבר, כך גם הבלתי מאמינים לא יכולים להאמין בבשורה או להגיב לאלוהים. העניין הוא שמשמעות המילה "מוות" היא פירוד, לא חוסר מסוגלות (פס' 12). בנוסף לכך, מוות פיזי ומוות רוחני אינם שווי ערך. מי שמוות פיזית לא מסוגל לחטוא, האם זה אומר שהבלתי מאמינים שנמצאים במוות רוחני אינם מסוגלים לחטוא? זה ברור שמדובר בכשל השוואתי. הנקודה של שאול היא שלפני שהאפסים האמינו, הם היו מופרדים מאלוהים, לא היו להם את החיים של אלוהים.

 

  • רומים ג 11 – אֵין מַשְׂכִּיל, אֵין דֹּרֵשׁ אֶת-אֱלֹהִים. שאול לא אומר כאן שהבלתי נושעים לא מסוגלים להבין או להאמין בבשורה, אלא שאף אחד לא מחפש את אלוהים מתוך יוזמתו. אלוהים הוא זה שלוקח את היוזמה הראשונית (יוחנן יב 32; טז 7-11l מעשי השליחים יז 27), הוא נותן התגלות כללית הזמינה לכולם (רומים א 19-20), ומוכיח את העולם על חטא דרך רוח הקודש (יוחנן טז 7-11).

 

 

פסוקים הסותרים את תיאורית הTI (בעד חופש בחירה)

  • דברים ל: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת-הַחַיִּים וְאֶת-הַטּוֹב וְאֶת-הַמָּוֶת וְאֶת-הָרָע;…הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"
  • ישעיהו נה ו: "דִּרְשׁוּ יְהוָה בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב"
  • ירמיהו כט יב: "וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל-לְבַבְכֶם"
  • יהושע כד 15: "וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן"
  • מרקוס ח 34: "קָרָא אֵלָיו אֶת הֶהָמוֹן עִם תַּלְמִידָיו וְאָמַר לָהֶם: "מִי שֶׁרוֹצֶה לָבוֹא אַחֲרַי, שֶׁיִּתְכַּחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְיִקַּח אֶת צְלָבוֹ וְיֵלֵךְ אַחֲרַי"
  • יוחנן ה 40: "אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים.".
    מי בקטע איננו רוצה – אלוהים? לא, 'אַתֶּם' (רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים).
  • מע"ש ז 51: "קְשֵׁי עֹרֶף וְעַרְלֵי לֵב וְאָזְנַיִם, תָּמִיד מִתְנַגְּדִים אַתֶּם לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כַּאֲבוֹתֵיכֶם כֵּן גַּם אַתֶּם." יש בחירה, וגם ניתן לבחור להתנגד לרוח הקודש.
  • מע"ש יז 26-27: "מֵאָדָם אֶחָד הוּא יָצַר אֶת כָּל עַמְמֵי בְּנֵי אָדָם לְהוֹשִׁיבָם עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ, וְיָעַד זְמַנִּים קְבוּעִים וְקָבַע אֶת גְּבוּלוֹת מוֹשָׁבָם – לְמַעַן יְחַפְּשׂוּ אֶת הָאֱלֹהִים; אוּלַי יְגַשְּׁשׁוּ אַחֲרָיו וְיִמְצְאוּ אוֹתוֹ, אַף שֶׁאֵינוֹ רָחוֹק מִכָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ"
  • מע"ש כו 18-20: "לִפְקֹחַ אֶת עֵינֵיהֶם, לְהָשִׁיב אוֹתָם מֵחֹשֶׁךְ לְאוֹר וּמִשִּׁלְטוֹן הַשָּׂטָן לֵאלֹהִים כְּדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ עַל-יְדֵי אֱמוּנָה בִּי סְלִיחַת חֲטָאִים וְנַחֲלָה בְּקֶרֶב הַמְקֻדָּשִׁים.'(ישעיהו מט' ו')19עַל כֵּן, הַמֶּלֶךְ אַגְרִיפַּס, לֹא הִתְנַגַּדְתִּי לְצַיֵּת לַמַּרְאֶה מִן הַשָּׁמַיִם,20כִּי אִם הִגַּדְתִּי תְּחִלָּה לְאַנְשֵׁי דַמֶּשֶׂק, וְכֵן גַּם בִּירוּשָׁלַיִם וּבְכָל אֶרֶץ יְהוּדָה וְגַם לַגּוֹיִים — לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה וְלִפְנוֹת אֶל אֱלֹהִים בַּעֲשׂוֹתָם מַעֲשִׂים רְאוּיִים לִתְשׁוּבָה."
  • רומים י 9: "אִם אַתָּה מוֹדֶה בְּפִיךָ שֶׁיֵּשׁוּעַ הוּא הָאָדוֹן וּמַאֲמִין בִּלְבָבְךָ שֶׁאֱלֹהִים הֵקִים אוֹתוֹ מִן הַמֵּתִים – תִּוָּשַׁע."
  • התגלות ג 20: " הִנְנִי עוֹמֵד לְיַד הַדֶּלֶת וְדוֹפֵק. אִישׁ כִּי יִשְׁמַע אֶת קוֹלִי וְיִפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת, אֶכָּנֵס אֵלָיו וְאֶסְעַד אִתּוֹ וְהוּא אִתִּי."

במעשי השליחים י' יש דוגמה יוצאת דופן שמפריכה את מיתוס "חוסר המסוגלות המוחלטת". מתואר שם אדם לא נושע (מעשי השליחים יא 13-14), שחיפש את אלוהים. הוא מתואר בתור חָסִיד הָיָה וִירֵא אֱלֹהִים הוּא וְכָל בֵּיתוֹ, וְגוֹמֵל חֲסָדִים רַבִּים לָעָם וּמִתְפַּלֵּל בְּכָל עֵת (י 2). כשהמלאך דיבר אליו הוא אמר לו: תְּפִלּוֹתֶיךָ וצִדְקוֹתֶיךָ עָלוּ לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי הָאֱלֹהִים (פס' 4). איך בהשקפה הקלוויניסטית זה מסתדר? איך אדם לא נושע יכול להיות חסיד, ירא אלוהים, המתפלל בכל עת ועושה מעשי צדקה?
קורנליוס הגיב לאור שאלוהים נתן לו, וכתוצאה מכך אלוהים שלח לו מישהו שיבשר לו על בשורת הישועה. כל זה מניח את היכולת של קורנליוס לציית, להבין ולהאמין בבשורה. הוא האמין לפני שרוח הקודש נשפכה עליו, לא לפני (פס' 43).

 

לסיכום

האדם הלא-מאמין כן מסוגל להגיב ולבחור להאמין באלוהים, והעניין נדרש ממנו. אין פסוק אחד בתנ"ך או בברית החדשה שמלמד שהאדם לא מסוגל להבין את הבשורה או להאמין בה.
אם דוקטרינת ה"בחירה מקדם לשם ישועה" היא שגויה (ראו המאמר "האם אלוהים יעד מקדם מי יוושע?") אז אין שום צורך לקבל את הטענה שהאדם לא מסוגל להאמין בבשורה.

 

[1] “[man] utterly unable to choose to follow God or choose to turn to Christ in faith for salvation.” https://www.theopedia.com/total-depravity

[2]"Man's inability to submit to God and do good is total….natural man has a mindset that does not and cannot submit to God…Our hearts were blind and incapable of seeing the glory of God in Christ." https://www.monergism.com/thethreshold/articles/piper/depravity.html

[3] “Christ also confirmed this most clearly in his own words when he said: "No one can come to me unless it be granted by my Father" [John 6:44 p.]” Calvin: Institutes of the Christian Religion, page 279

[4] "Paul is declaring what every reformed person affirms, that faith is a gift from God." (R. S. Sproul. "What is reformed theology?". Page 156)

[5] "it is certainly true that faith is the gift of God." (Barnes' Notes on the Bible, Ephesians 2:8)

[6] There is no specifically-stated antecedent for “gift” in this context. However, it is to be inferred. The gift is the salvation that is implied by the verb “saved.”

“For by grace are you saved through faith; and this not of yourselves, it [the salvation] is gift of God….”

Grammatically speaking, there is no agreement between “faith” and “gift.” Faith (pisteos) in the Greek Testament is a feminine form, while “gift” (doron) is neuter gender. The “gift” is not “faith.”

Some have objected to this argument, contending that the Greek noun for “salvation” is also feminine, thus it cannot be the antecedent of “gift.” While it is true that the Greek noun, “salvation,” is a feminine form, the verbal construction found here used in connection with a neuter pronoun (“this”) requires that the antecedent must also be neuter, thus, “salvation” [understood], not “faith” (see: Lockhart, 86; Cottrell, 200).

[7] “There are three genders – masculine, feminine, and neuter. It is the same in Greek. Now, what is the gender of the word pistis or faith? Feminine. So it is feminine gender for pistis or faith. What is the gender of the pronoun in verse 8 “this.” Neuter! Touto is the word. It is neuter. So the antecedent of “this” is not the word “faith.” You would have to have a feminine pronoun in order to refer to “faith.” Rather, what the word “this” refers to is the whole preceding clause, namely, salvation by grace through faith. That is not your own doing. This is the gift of God. This is the way God has elected to set it up; he is going to save by his grace everyone who has faith in Christ. That is not your own doing. But it does not teach that saving faith is the gift of God. That is grammatically prohibited.” (Dr. William Lane Craig, August 2015) http://beyondcalvinism.blogspot.com/2015/08/video-dr-william-lane-craig-if-we-are.html

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים