מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

האם אתה באמת רואה מה שאתה חושב שאתה רואה?

מאת הת'ר ברוס

 אנחנו בדרך כלל סומכים על חוש הראייה שלנו יותר מכל חוש אחר כשאנחנו מנסים לפענח מה מתרחש סביבנו. לכן כשמישהו מוליך שולל את העיניים שלנו, זה מערער את ביטחוננו: האם ניתן לסמוך על מה שאנחנו רואים? למה כל כך קל לשטות בעיניים שלנו?

 

המוח שלנו מושווה לא פעם למחשב על. הוא מסוגל לעבד כמות ענקית של מידע בתוך זמן קצר ביותר. אלוהים תכנן ויצר את המוח שלנו כך שהוא יוכל לפרש באופן מידי תמונות ו"להבין" אותן כתלת ממדיות, אפילו כשהן בעלות שני ממדים. יכולת זו, לצד תכונות נוספות של המוח, היא שנתנה השראה לרבות מהאשליות האופטיות שאנחנו כל כך אוהבים.

האשליות האופטיות מנצלות את היכולת של המוח שלנו להשלים מידע שחסר במה שאנו רואים באמצעות עינינו בעולם הנגלה לעין הסובב אותנו. למעשה, איננו צריכים "לראות" הכול כדי "להבין" את מה שאנו מביטים בו. המוח שלנו מעבד את המידע במהירות אפילו כשהמידע לא שלם. בדרך כלל היכולת הזו מועילה מאוד. כשאנחנו חווים מצבים מוכרים, המוח שלנו מצטיין בגיבוש הנחות מידיות. צורות וחוויות מהעבר עוזרים לעצב את הדרך שבה אנחנו חושבים על ההווה. אנחנו נוטים יותר לראות את מה שאנחנו מצפים לו. אשליות אופטיות שונות מושגות על ידי דפוסי חשיבה שכבר חקוקים במוחנו.

למשל, האשליה האופטית שמושגת באמצעות קווים עקומים, מעוותים או נטויים בזווית מצליחה משום שאנחנו מניחים שהחוקים שקשורים לתלת ממד פועלים גם על תמונות בעלות שני ממדים. התבונן למשל בתמונה של פסי הרכבת. הציור הזה מוכר כאשליית פונזו (על שם מגלה האשליה). איזה מהקווים האדומים ארוך יותר, העליון או התחתון? זכור, פסי הרכבת מעניקים תחושה של עומק.

אם נמדוד אותם בעזרת סרגל, נגלה שאורכם זהה. בגלל ההנחה שיש לתמונה עומק נראה לנו שהקו העליון רחוק יותר ואילו התחתון – קרוב יותר. לכן האשליה האופטית הזו כל כך משכנעת… אולם שני הקווים נמצאים על אותו מישור משום שהציור הוא בעל שני ממדים ולמעשה אורכם זהה.

אשליה אופטית נוספת  מבוססת על דו-משמעותיות. אשליות מסוג זה אינן עושות שימוש בכללי הגיאומטריה, כמו הקודמת, אלא משתמשות בדברים שהכי מוכרים לנו. הדוגמה המוכרת היא ציור קו של אישה שניתן לפרש אותו בשני אופנים. בת כמה האישה? האם היא צעירה ויפה או זקנה ומקומטת? כשאנחנו יודעים מה לחפש אנחנו יכולים לזהות את שתי הדמויות, אבל זה עדיין דורש מאיתנו מאמץ. ישנם אנשים שלעולם לא יצליחו לראות בציור הזה דבר מלבד אפה של האישה הזקנה!

המוח שלנו מתרגל לצורות נפוצות מסוימות בסביבה שלנו. בגלל שיש כל כך הרבה דברים שמשתנים בחיים, מועיל מאוד שאנחנו מסוגלים לזהות צורות, צבעים ודמויות. תוך כדי גדילת האדם, המוח שלנו מתוכנת להבחין ראשית בדברים המוכרים. הם הופכים להיות הדברים שאותם הכי קל לנו לראות. אילולא העניק לנו אלוהים את היכולת הזו, היינו מוצפים ביותר מדי מידע. הכול היה נראה לנו כל הזמן חדש ולא מוכר והיינו נאלצים לחשוב על כל צבע, צורה וצליל רק כדי לדעת מהם.

האשליות האלה לא מזיקות ואף עשויות להועיל כי הן מפעילות את המוח, אבל הן מזכירות לנו שעלינו להיות זהירים. מכיוון שהמוח שלנו משלים את החסר באופן אוטומטי, לפעמים הוא עלול לטעות. אל לנו לבטוח בניסיוננו ובזווית הראייה המוגבלים שלנו שימלאו באופן מדויק את החסר.

זו הסיבה שאלוהים העניק לנו משאבים יקרי ערך, באמצעות רוח הקודש ודברו – כדי שנוכל להתחיל לראות את העולם כפי שהוא רואה אותו, כלומר, כפי שהוא באמת. לכן ביכולתו לומר: "השתנו על ידי התחדשות הדעת כדי שתבחינו מהו רצון אלוהים, מהו הטוב והרצוי והמושלם בעיניו" (רומ' י"ב 2).

המאמר יצא לאור על ידי "החותם", בעיתון המשיחי "מעט לעת", גיליון 141             Experiment: What You See Isn’t Always What You Get מתוך http://www.answersingenesis.org/