מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

האם "אש" באיגרת אל העברים מתייחסת לאגם האש?

בשלושה קטעי אזהרה באיגרת אל העברים, המחבר מזכיר את המילה אש (ו 8; י 27; יב 31). רבים מפרשים את השימוש במילה "אש" כתמיכה לכך שהאזהרות באיגרת מזהירות מפני ניתוק נצחי מאלוהים. אך האם השימוש במילה "אש" תומכת בעמדה הגורסת כי האזהרות באל העברים מתייחסות למשפט נצחי?

אש ותוכחת אלוהים על עמו

פעמים רבות כאשר כתבי הקודש מדברים על כך שאלוהים מוכיח את עמו, הם מתארים אש. עובדה זו מצביעה על כך שאש אינה בהכרח מתייחסת לעונש נצחי, אלא יכולה לתאר גם עונש זמני.

אש בתנ"ך

במאמרו, חוקר הברית המקרא והתיאולוג רנדל גליסון, מוכיח כי התנ"ך משמש כרקע לאזהרות באל העברים.1 בתנ"ך, מוטיב האש מתייחס לתוכחה של אלוהים כלפי עמו, עם ישראל. קשה וכמעט בלתי אפשרי למצוא פסוקים בתנ"'ך המשתמשים באש בתור התייחסות לניתוק נצחי. אדרבא, האש בתנ"ך מתייחסת לתוכחה זמנית, קנאתו של אלוהים ולטיהור.

אש ותוכחה:

ויקרא י 1-2: בקטע זה, אש אכלה את נדב ואביהוא משום שהקריבו אש זרה לאלוהים. אלוהים העניש אותם במוות פיזי.

במדבר טז 35: כאשר קורח, דתן, אבירם ו-250 הזקנים מעם ישראל מרדו בהנהגתו של משה, האדמה בלעה את שלושתם ושאר הזקנים נשרפו למוות.
במדבר יא 1-3: חלק מעם ישראל שהתלונן נאכל על ידי אש, אך חלק ניצל משום שמשה הפגיע בעדם. תהלים עח 21: תוכחת אלוהים כלפי עם ישראל מתוארת בתור אש.
תהלים פ 14-16: מחבר המזמור מתפלל עבור עם ישראל המתואר כגפן שרוף וכרות.
תהלים פט 47: מחבר המזמור שואל עד מתי הכעס של אלוהים כלפי עם ישראל יבער כמו אש.
ישעיהו מד 25: בגלל חוסר ציותו של עם ישראל, כעסו של אלוהים כלפיו בער.
ירמיהו ד 4: אלוהים קורא לאנשי יהודה וירושלים לחזור בתשובה אחרת הוא יחוו את זעמו כאש בוערת.
ירמיהו יא 16: אלוהים משווה את בית יהודה ובית ישראל לעץ זית יפה ורענן בעל פירות טובים. לאחר מכן, אומר אלוהים שהוא יצית את אותו העץ (בית יהודה ובית ישראל) כעונש על עבודת אלילים.
ירמיהו טו 14: התוכחה של אלוהים כלפי עם ישראל מתוארת כאש.
ירמיהו יז 4: עבודת האלילים של עם ישראל הדליקה את זעמו של אלוהים המתואר כאש.
איכה ב 3-4; ד 11: חורבן ירושלים מתואר כאש ששרפה את עם ישראל.
עמוס ב 5: אלוהים ישלח אש אל אנשי יהודה משום שהם הפנו לו עורף.

אש וטיהור:

תהלים סו 10-12: מחבר המזמור מתאר את האופן שבו אלוהים טיהר את עם ישראל, כמו שצורפים כסף.

זכריה יג 9: אלוהים מכריז שהוא יצרוף שליש מעם ישראל כמו שצורפים כסף.
מלאכי ג 2-3: כפי שצורף מטהר כסף, אלוהים יטהר את בני לוי.

הדוגמאות לעיל מתייחסות לזעמו הזמני של אלוהים, לא למשפט נצחי.

אש בברית החדשה

השימושים בברית החדשה ממשיכים את אותה התבנית שקיימת בתנ"ך, כאשר מדובר על תוכחה כלפי עמו של אלוהים: אש.

יוחנן טו 6: מאמינים שלא עומדים בישוע מושווים לשריגים לא יעילים שנשרפים.

הראשונה לקורינתים ג 13-15: במשפט כס המשיח, המעשים של המאמינים ייבחנו. מעשים שלא יימצאו יעילים יישרפו, אך המאמינים עצמם יוושעו.

הראשונה לפטרוס ד 12: פטרוס מעודד את הקוראים לשמוח בזמן צריפה (ניסיונות).

 

אש באיגרת אל העברים

כעת נבחן את השימושים של המילה "אש" באיגרת אל העברים. יש לשים לב כי כאשר המילה "אש" מופיעה באל העברים, היא אינה מתוארת כאש נצחית.

אל העברים ו 7-8

הֲרֵי אֲדָמָה הַשּׁוֹתָה אֶת הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד עָלֶיהָ פְּעָמִים רַבּוֹת וּמוֹצִיאָה עֵשֶׂב טוֹב לְאֵלֶּה שֶׁלְּמַעֲנָם נֶעֶבְדָה, נוֹשֵׂאת בְּרָכָה מֵאֵת אֱלֹהִים. אֲבָל אִם תַּצְמִיחַ קוֹצִים וְדַרְדָּרִים, פְּסוּלָה הִיא וּקְרוֹבָה לִקְלָלָה וְסוֹפָהּ לְהִשָּׂרֵף.

כפי שראינו לעיל, אש מתייחסת למשפט או לטיהור. למרות שאש יכולה להתייחס למשפט נצחי של הלא מאמינים, היא גם יכולה להתייחס למשפט הכסא של המשיח, כפי שנאמר בראשונה לקורינתים ג 12-15. במשפט זה המעשים של המאמינים ייבחנו ושכר יינתן בהתאם.

וְכָל אִישׁ, אִם יִבְנֶה עַל הַיְסוֹד הַזֶּה זָהָב אוֹ כֶּסֶף אוֹ אֲבָנִים יְקָרוֹת אוֹ עֵץ אוֹ חָצִיר אוֹ קַשׁ -מַעֲשֵׂהוּ יִתְבָּרֵר, שֶׁכֵּן הַיּוֹם יוֹצִיאוֹ לָאוֹר, מִפְּנֵי שֶׁבָּאֵשׁ יִתְגַּלֶּה; וְהָאֵשׁ תִּבְחַן אֶת מַעֲשֵׂהוּ שֶׁל כָּל אִישׁ וָאִישׁ.   אִם יַעֲמֺד הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבָּנָה, יְקַבֵּל הָאִישׁ אֶת שְׂכָרוֹ.   אִם יִשָּׂרֵף מַעֲשֵׂהוּ – יַפְסִיד; הוּא עַצְמוֹ יִוָּשַׁע, אַךְ זֺאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ.

במקרה של הקטע הזה, האש מגלה את איכות פועלו של המאמין. המטרה היא להעריך האם המעשים של המאמין ראויים לשכר. השאלה אינה לגבי היעד הנצחי של המאמין. במשפט כס המשיח, מעשים לא ראויים יישרפו על ידי אש.

לכן, השאלה עליה יש לענות היא האם במקרה של אל העברים ו 8, המחבר מדבר על משפט נצחי בגלל חוסר אמונה בישוע, או האם המחבר מתמקד במעשים של המאמין (משפט כס המשיח). קיימים שני רמזים בטקסט המצביעים על כך שהטקסט אינו מדבר על הרשעה נצחית של הלא מאמין: 1. הוא מזכיר מעשים בפסוק 10. 2. הוא מדבר על שכר בפסוק 12.

על בסיס שני הרמזים הללו, האש בפסוק 8 אינה מתייחסת להרשעה נצחית, אלא על תוכחה והמשפט של מאמין בלתי נאמן שחייו אינם יעילים עבור אלוהים (קוץ ודרדר). אדם כזה יחווה את התוכחה של אלוהים בחיים האלה (קְרוֹבָה לִקְלָלָה) והוא יראה בעתיד שמעשיו יישרפו במשפט כס המשיח (רומים יד 10-12; השנייה לקורינתים ה 9-10). לעומתו, מאמין שמתקדם אל הבגרות (אל העברים ו 1) ומתהלך מתוך ציות לאלוהים, יחווה את ברכתו של אלוהים (נוֹשֵׂאת בְּרָכָה מֵאֵת אֱלֹהִים).

אגב, אל לנו למהר לייחס למילה "קללה" קשר להרשעה נצחית. מוטיב הברכה והקללה איננו חדש, אלא מופיע כבר בספר דברים כח-ל. בדברים כח-ל, הברכה הובטחה להינתן לעמו של אלוהים על בסיס ציות, ואילו הקללה (תוכחה) הייתה תוצאה של אי ציות. למעשה, דברים כט 22 מתאר את התוצאה הסופית של תוכחתו של אלוהים כלפי עם ישראל, דהיינו, כל הארץ (אדמה) תישרף.2

אל העברים י 27

אֶלָּא צִפִּיַּת חֲרָדָה לְדִין, וְלַהַט אֵשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל אֶת הָאוֹיְבִים.

המחבר מבהיר את החומרה של התוכחה כלפי אלו שחוטאים בזדון3 בכך שהוא מרמז לישעיהו כו 11. בחינת ההקשר הרחב של ישעיהו כו תראה כי האש אינה מתייחסת למשפט נצחי אלא להשמדה פיזית.4 כפי שגליסון מראה, מחבר אל העברים משנה מעט את הטקסט של תרגום השבעים כדי להדגיש את הרלוונטיות של ישעיהו כו 11 לקוראיו.5 ראשית הוא מראה כי הוא מקצר את הטקסט של תרגום השבעים בכך שהוא לוקח את המילה "קנאה" (ζῆλος) ומחבר אותה למילה "אש" (πῦρ) כך שהוא אומר וְאֵשׁ קִנְאָה אֲשֶׁר תֹּאכַל אֶת־הַצֹּרֲרִים (תרגום דעליטש). מהי החשיבות של השינוי הזה? ובכן, חשוב קודם לשים לב שבתרגום השבעים, ישעיהו כו 11 שונה במעט מנוסח המסורה. בעוד שבנוסח המסורה כתוב, יהוה רָמָה יָדְךָ בַּל־יֶחֱזָיוּן יֶחֱזוּ וְיֵבֹשׁוּ קִנְאַת־עָם אַף־אֵשׁ צָרֶיךָ תֹאכְלֵם. תרגום השבעים מוסיף כי קנאתו של אלוהים תשמיד עם כסיל (כלומר את עם ישראל) ואש תאכל את האויבים.6 דרך חיבור המילים "קנאה" ו"אש", מחבר אל העברים (שמצטט את תרגום השבעים) מבין כי אלוהים הוא מקור הקנאה שתשמיד את עם ישראל ומקור האש שתשמיד את האויבים. שינוי זה של הטקסט על ידי מחבר האיגרת, מקשר בין עם ישראל לאויביהם כמושא העונש והזעם של אלוהים. הבנה זו תואמת את ההקשר של ישעיהו כו-כז אשר בו זעמו של אלוהים מכוון כלפי עם ישראל. באותו האופן, מחבר האיגרת מוסיף ומדגיש לאחר מכן ואומר, יָדִין יהוה עַמּוֹ (פס' 30). הנקודה היא, שכמו שאלוהים העניש את עמו תחת ברית סיני, אלו הנמצאים תחת הברית החדשה, גם כן יכולים להיענש.

שנית, גליסון מראה כי מחבר האיגרת משנה את הפועל "אכל" מזמן עתיד ("תאכל", ἔδεται) לשם פועל בזמן הווה ("לאכול", ἐσθίειν). באופן הזה, המחבר מבטא את תכלית האש (על ידי שם הפועל), דהיינו להשמיד, וגם, השינוי לזמן הווה עשוי להצביע על התרחשותו של אותו המשפט, דהיינו בעת כתיבת האיגרת (על ידי זמן ההווה של שם הפועל). לכן, מחבר האיגרת אינו חושב על אש עתידית, דהיינו אגם האש, אלא שקנאת האש מבחינת מחבר האיגרת, היא מציאות נוכחית.7 לאור ההקשר של הארמז, לאור השימושים האחרים של המילה "אש" בתנ"ך בתור תוכחה כלפי עם ישראל ולאור זמן ההווה של העונש, ניתן להסיק כי מחבר האיגרת אינו מתייחס לאגם האש בפסוק 27 של פרק י, אלא מדבר על תוכחה בזמן הווה בחיי הנושע שחוטא בזדון.

אל העברים יב 29

כִּי אֱלֹהֵינוּ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא.

אזהרה זו היא ציטוט ישיר מדברים ד 24. אזהרה זו ניתנה על ידי משה לעם ישראל, לעם בריתו של אלוהים. משה טוען במילים אחרות שקנאתו של אלוהים בוערת כמו אש.8 לכן, הוא לא יהסס להעניש את עמו במידה והם יפנו ממנו לעבודת אלילים (פס' 23). אך שימו לב כי משה מבאר את דבריו; לאור ההקשר, הוא אינו מדבר כלל על אגם האש, אלא על חורבן וגלות (פס' 27). אלוהים הוא אל קנא גם תחת הברית החדשה. אם אלוהים לא היסס להוכיח את עמו תחת ברית סיני, על אחת כמה וכמה, הוא לא ייתן למאמינים הנמצאים תחת הברית החדשה להימלט מהתוכחה שלו במידה ולא ימשיכו להחזיק באמונתם ובנאמנותם לאלוהים. אך המחבר אינו מאיים על הקוראים שהם עלולים להגיע לאגם האש. שימו לב שבפסוק 28 הוא מדבר בביטחון על קבלת המלכות: וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ מְקַבְּלִים מַלְכוּת אֲשֶׁר לֹא תִּמּוֹט, נִהְיֶה נָא מַכִּירֵי טוֹבָה וּבְהַכָּרָה זֺאת נַעֲבֺד אֶת אֱלֹהִים כִּרְצוֹנוֹ, בַּחֲסִידוּת וּבְיִרְאָה. בפסוק זה, המחבר מסביר מדוע עלינו לחיות חיי תודה לאלוהים- בגלל ביטחון הישועה! לאחר מכן, הוא מקשר את הפסוק הבא (עם מילת קישור) ומסביר מדוע צריך לעבוד אותו גם ביראה: משום שקנאתו בוערת כמו אש! אלוהים מקנא לילדיו. הוא הסביר כבר בפרק הנוכחי למה הוא מתכוון: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יהוה יוֹכִיחַ, יַכְאִיב אֶת־בֵּן יִרְצֶה. לְשֵׁם מוּסָר סוֹבְלִים אַתֶּם, וֶאֱלֹהִים נוֹהֵג עִמָּכֶם כְּעִם בָּנִים; כִּי אֵיזֶהוּ הַבֵּן אֲשֶׁר אָבִיו אֵינוֹ מְיַסֵּר אוֹתוֹ? (פס' 6-7). קנאתו הבוערת של אלוהים נובעת מאהבתו כלפינו. אין הכוונה לכך שאלוהים מאיים לשלוח את ילדיו לאגם אש, אלא לכך שאלוהים יוכיח את ילדיו, משום שהם ילדיו!

 

לסיכום

המילה "אש" באל העברים אינה מתייחסת לאגם האש. היא מתייחסת לתוכחת אלוהים כלפי ילדיו וגם למשפט כס המשיח. עניין זה לא אמור להקטין את חומרת האזהרה. הסיבה לכך שתחת הברית החדשה חטא זדוני מביא להשלכות חמורות יותר ממוות (אל העברים י 29), היא כי תחת הברית החדשה ניתן לאבד שכר נצחי (י 35). מאמינים אמנם מסוגלים לבחור בחטא, אך הם אינם מסוגלים לבחור בהשלכות של חטאם.

 

הערות:

[1]  Randall C. Gleason, “The Old Testament Background of the Warning in Hebrews 6:4-8,” Bibliotheca Sacra 155 (JanuaryMarch, 1998):64.

[2]  וזה ברור שאין הכוונה שם לאגם האש, אלא לגלות ולחורבן מדיני.

[3]  בהקשר, החטא הזדוני מתייחס לחוסר התמדה באמונה (פס' 23). זאת הסיבה שפסוק 26 מתחיל עם מילת הקישור "הן".

[4]  במשפט האלוהים שמתחיל בפרק כד הוא מכריז כי הוא ירוקן ויחריב את הארץ (פס' 1), תושביה ייענשו ויישרפו (פס' 6), וזאת כי הם הפרו את מצוותיו של אלוהים (פס' 5). הפרשן יאנג מסכים כי ישעיהו כו לא מדבר על אגם האש: E. J. Young, The Book of'Isaiah (Grand Rapids: Eerdmans, 1969), 2:217.

[5]   Randall C. Gleason, “The Eschatology Of The Warning In Hebrews 10:26–31,” Tyndale Bulletin 53:1 (2002), 114-115.

[6]  Brenton, L. C. L. (1870). The Septuagint Version of the Old Testament: English Translation (Is 26:11). London: Samuel Bagster and Sons.

[7]  מבחינת רנדל גליסון, התוכחה הנוכחית בעת כתיבת האיגרת התייחסת לחורבן בית המקדש ולהשמדה פיזית של מאמינים שעזבו את האמונה באותו החורבן.

[8]  שימו לב לתקבולת: כִּי יהוה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. הפרשן אבן עזרא כתב: "אל קנא לעבודת כוכבים וקנאתו תאכל כאש שלא תעזוב שורש וענף" (פירוש אבן עזרא).