מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

דרקוני ים – יש דבר כזה?

מאת מייס בקר

יורדי ים רבים בעת העתיקה ובימי הביניים סיפרו סיפורים מפחידים על מפלצות ים גדולות ומסוכנות שאותן ראו במהלך מסעותיהם. היצורים האלה תוארו כיוצאי דופן לא רק בגלל גודלם ופראותם, אלא גם כי הם נראו עולים מדי פעם אל פני המים, מה שהוביל למסקנה שהם למעשה יצורי מים שנושמים אוויר. עובדה זו, והמבנה האנטומי הייחודי שלהם, הצביעו על כך שיצורים מוזרים אלה אינם שייכים למשפחת הדגים. הם הוכרו כזן יוצא דופן של זוחלים ימיים וכונו בפי רבים "דרקוני ים".

עם חלוף הזמן, הספנים ראו פחות ופחות מהיצורים המוזרים והמפחידים האלה. בסופו של דבר, כל מה שנשאר היה רק הסיפורים אודותיהם מן העבר הרחוק. אט אט איבדו הסיפורים את אמינותם ושויכו לתחום האגדות או המיתולוגיה.

התגלית המדהימה

במאה ה-19 גילתה , מרי אנינג, חוקרת צעירה מאנגליה שרידים מאובנים של יצורי ים מוזרים ועתיקי יומין. היא מצאה מאובנים רבים מסוג זה שברבות הימים קיבלו את השמות המדעיים איכטיוזאורוס שמשמעו "לטאות דגים", ופלייזיוזאורוס שמשמעו "כמעט לטאות".

מאז נמצאו מאות שלדי איכטיוזאורוס המספקים מידע רב  על יצורי ים אלה. המדען הראשון אשר תאר את האיכטיוזאורוס היה דר' וויליאם בקלנד, פרופסור לגיאולוגיה מאוניברסיטת אוקספורד. דר' בקלנד כיבד את אלוהים בתור הבורא וטען שהמאפיינים המיוחדים של דרקוני הים מעידים על קיומו של בורא בעל תבונה.

הייחוד הפיזיולוגי של דרקוני ים

ל"דרקון הים" היו עצמות אוזניים גדולות, דבר המצביע על שמיעה טובה. עצמות אלו יכלו לקלוט תנודות גלי קול מן המים ומן האוויר ולהעביר אותן לתוך האוזן הפנימית. ארובות העיניים היו גדולות מאוד, דבר המצביע על כך שראייתם הייתה טובה ושהם יכלו לצוד בתנאי תאורה קלושה ובמים עמוקים. במין מסוים של "דרקוני ים", גלגל העין היה בקוטר של כשמונה סנטימטרים. העיניים היו מוקפות בטבעת של עצמות, אשר ככל הנראה נועדה להגן עליהן בשעת צלילה מהירה בעת מרדף אחר טרף. בקלנד אומר: "….שימור מבנה ייחודי זה של חישוק המורכב מעצמות בצורת לוחיות, מראה שהעין הענקית שעצמות אלה הרכיבו את צדה הקדמי הייתה מכשיר אופטי בעל עצמה כבירה ומשתנה אשר אפשר לאיכטיוזאורוס  להבחין בטרפו ממרחק גדול או קטן, בחשכת הלילה ובמעמקי הים…." (מתוך הספר Geology and Mineralogy, Considered with Reference to Natural Theology כרך 1, 1836).

משערים שטבעת עצמות זו גם הגנה על העיניים מגלים שעלולים היו להצליף בהן בכל פעם ש"הדרקונים" עלו אל פני המים. ייתכן שהיא אף העניקה לעיניים יכולות מיקרוסקופיות וטלסקופיות. בקלנד מוסיף: "ביצורים שחיים בימינו קבועה טבעת גרמית זו בצדה החיצוני של העין, ותפקודה משתנה בהתאם לצורך על ידי כיווץ והרפיה של הקרנית: על ידי כיווצה היא דוחפת קדימה את חזית העין והופכת אותה למיקרוסקופ, ועל ידי הרפיה וחזרה למצבה הרגיל, היא הופכות את העין לטלסקופ".

החוטם המוארך שיווה ל"דרקוני הים" מראה של דולפין. הלסתות הארוכות לא היו מורכבות מעצם אחת ארוכה שכן במקרה כזה הלסת התחתונה הייתה עלולה להישבר בקלות בעת הידוקה על טרף מתפתל. הלסתות היו מורכבות ממספר עצמות קטנות יותר. דר' בקלנד מסביר: "מנגנון זה בלסת התחתונה, המשלב גמישות וכוח מרביים ובנוי מחומרים קלי משקל, דומה לתכנון ההנדסי של קשת עץ רוחבית שלבנייתה מחברים יחדיו מספר פיסות עץ גמישות. כמו במבנה המורכב של הקשת, כך גם בלסת המורכבת של האיכטיוזאורוס, לוחיות העצם רבות וחזקות יותר בחלקים שבהם נדרש להפעיל כוח גדול, והן דקות ומעטות יותר בקצוות, שבהם נעשה פחות שימוש ואין צורך בהפעלת כוח רב" .

אחת הסיבות ש"דרקוני ים" נראו בתדירות נמוכה יחסית הייתה משום שהם היו מסוגלים להישאר מתחת למים זמן רב בגלל מבנה הצלעות שלהם. הצלעות משני צדי בית החזה היו מחוברות זו לזו על ידי עצמות ביניים קשתיות. מבנה זה נחוץ אם רוצים להחדיר כמות גדולה של אוויר לריאות. לכן החיה הייתה מסוגלת להישאר זמן ממושך מתחת למים מבלי לעלות אל פניהם כדי לנשום.

ל"דרקוני הים" היו סנפירים וגם מעין משוטים ששימשו לייצוב ועלייה אך לא להנעת גופם קדימה. את זאת ביצע הזנב החזק שנע מצד לצד ואפשר להם לפתח מהירות גבוהה מאוד – עד שישים קילומטר בשעה!

דר' בקלנד ציין כי במבנה הייחודי של יצורים מדהימים אלה ניתן לראות התאמה מלאה בין האברים לבין התפקוד הנדרש מהם, מה שמצביע על תכנון מוקדם של המבנה.

קבורה מהירה או איטית?

כאשר חוקרי מאובנים מוסמכים החלו להכין את המאובנים לתצוגה במוזיאונים, התברר יותר ויותר שיצורים אלה היו טורפים אימתניים שחיו במי הים החמימים והרדודים של העולם הקדום. למעשה, ככל ששוחזרו והוצגו יותר מאובנים במוזיאונים, רבים החלו לתהות אם אלו הן מפלצות הים הנוראות שעליהן סיפרו יורדי הים מימי קדם ומימי הביניים.

רבים בקהילה המדעית לעגו להצעה זו משום שהם התעקשו שמאובנים אלה נמצאו בסלעים שגילם מיליוני שנים. הם מאמינים שהאיכטיוזאורוסים, כמו יצורים נוספים ששרידיהם נמצאו בסלעי המשקע, נקברו לאט ובהדרגה. לדוגמה, עורכי הספר הפופולארי The Ultimate Dinosaur שפורסם ב-1992 מסבירים אודות האיכטיוזאורוס: "המאובנים השתמרו באופן יוצא דופן ככל הנראה בזכות התנאים ששררו במים העמוקים בהולצמאדן (עיירה בגרמניה שבה נמצאו המאובנים), שמכילים רק מעט חמצן ולכן אינם ידידותיים לקיומם של בעלי חיים. כל איכטיוזאורוס אשר מת ושקע לקרקעית הים שכב שם בלי הפרעה ונשמר משום שלא חיו שם בעלי חיים (כמו סרטנים, דגים קטנים וכדומה) שיאכלו את הגווייה. בוץ דק כיסה בהדרגה את גופם והעור העדין הטביע בו את רישומו כצללית שחורה".

ניתן לראות בימינו שבעלי חיים שמתים באוקיינוס  נאכלים על ידי טורפים ימיים או מתפרקים במים המלוחים בין שהם שוקעים לתחתית האוקיינוס ובין שהם צפים על פני המים. הרעיון שבעל חיים שוקע ומתכסה אט אט על ידי בוץ דק שמגן עליו פשוט אינו עומד במבחן המציאות. נמצאו "דרקוני ים" רבים שמורים היטב. ההסבר לכך הוא שבעלי החיים מתו ונקברו במהירות עקב אסון טבע פתאומי ונרחב, כמו המבול. ואכן, זה היה גורלם של רבים מהם. "מאות שלדים מאובנים, שמורים היטב, נמצאו כאשר עצמותיהם עדיין מחוברות כפי שהיו בעודם בחיים" (סטיב פרקר, The Encyclopedia of the Age of the Dinosaurs, שנת 2000).

תיעוד המאובנים מצביע לאו דווקא על אחידות הקבורה אלא על קבורה מהירה ופתאומית בעת אסון טבע שאפשרה את שימור שרידיהם. הדבר ניכר מהגילוי של לפחות שני איכטיוזאורוסים אשר כוסו במשקעים במהירות כה רבה, עד שצאצאיהם הפכו למאובנים בזמן שהגיחו לעולם. בנוסף לכך, נמצאו כמה מאובנים כשארוחתם האחרונה עדיין באזור בטנם, לרבות חלקים של פטרוזאוריה!

פטרוזאוריה היו זוחלים גדולים בעלי כנפיים קרומיות. מדוע נמצאו בבטנם של "דרקוני הים"? ישנה סברה שבשל התפרצויות געשיות רבות בשנת המבול, התפזרו באטמוספירה כמויות גדולות של גזים ואפר שגרמו למותם של עופות ושל פטרוזאוריה. הם נפלו למים ונטרפו על ידי דגים גדולים ועל ידי זוחלים ימיים כמו "דרקוני הים".

בכמה מקרים נמצאו לא רק עצמות שלדים שלמים של איכטיוזאורוסים אלא אף הטבעות מפוחמות של עורם בסלעים. ממצאים אלה הוכרו אפילו על ידי חוקרים שמתכחשים לקיום המבול וטוענים ששרידי הזוחלים הקדומים האלה נקברו לאט וכוסו בהדרגה בבוץ. גם הם הודו שנמצאו שרידי טביעות עור מפוחם סביב שלדי האיכטיוזאורוסים בסלעי צפחה (מחצב אבן שחורה) שנמצאו בהולצמאדן.

חסידי האבולוציה מלמדים כעת שיצורים אלה נכחדו לפני 65 מיליון שנים, בעוד שבעבר סברו שהגיל של שרידיהם צעיר בהרבה. לדוגמה, בשנת 1905, בכתבה על דינוזאורים, נאמר בכתב העת הנודע Nature ש"ממש בלתי מתקבל על הדעת לחשוב ששלדים של יצורים שחיו לפני לפחות מספר מיליוני שנים נשתמרו במצב טוב כל כך עד ימינו". אם כן, בשנת 1905 סברו המדענים שהדינוזאורים חיו רק לפני "מספר מיליוני שנים". היום חסידי האבולוציה "בטוחים" שהם נכחדו לפני 65 מיליון שנים וכי הם חיו על פני כדור הארץ במשך 220 מיליון שנים (חישובי זמן אלה המיוחסים לדינוזאורים כוללים גם את "דרקוני הים" והפטרוזאוריה).

אבל מפלצות ים או דרקוני ים מוזכרים במקורות חילוניים רבים לאורך ההיסטוריה האנושית. חוקרים מודרניים מעדיפים לחשוב שמדובר רק באגדות ובכל זאת מתייחסים לפעמים למאובנים של איכטיוזאורוס ופלייזיויזאורוס בשם "דרקוני ים", כפי שעשו החוקרים סטיב פארקר, קארל סגאן, כריסטופר מקגוואן ועוד.

דרקונים בכתבי הקודש?

על פי כתבי הקודש, יצורים גדולים שמכונים "תנינים" הם חלק מן הבריאה המקורית והם מוזכרים גם לאחר המבול (ראה לדוגמה בתהילים ע"ד 13, "אתה פוררת בעוזך ים, שיברת ראשי תנינים על המים").

אנחנו חיים בתקופה שבה תיאוריית האבולוציה מערערת על תורת הבריאה, לכן חשוב שנדע שאלוהים דאג לשמור בכתבי הקודש תיעוד של כל הקבוצות העיקריות של בעלי החיים שהוא יצר וכן תיאור מפורט של המבול בתקופתו של נוח, שגרם לבעלי החיים הקדומים להפוך למאובנים. ללא המבול, שהביא את האסון הגדול ביותר על כדור הארץ וכיסה את כולו במים, לא היינו מוצאים שרידי מאובנים שמורים טוב כל כך בכל אחת מהיבשות. בכתבי הקודש יש עדויות לעובדה שרבות מהחיות האלו חיו במשך תקופה מסוימת גם לאחר המבול. במהלך התקופה ההיא דיווחו על קיומן גם ספנים שראו אותן במהלך הפלגותיהם.

התיאורים אודות דרקונים ודינוזאורים שמופיעים בכתבי הקודש ובתעודות היסטוריות חילוניות מאפשרים לנו, החיים בתקופה של כפירה וחוסר אמונה, לבטוח במהימנותם של כתבי הקודש.

המאמר יצא לאור על ידי "החותם", בעיתון המשיחי "מעט לעת" גיליון 143. Sea Dragons מתוך http://www.icr.org/article/sea-dragons/