מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

"בשורת השגשוג" תחת מבחן הכתובים

בשורת השגשוג גורסת כי זהו רצונו של אלוהים שכל מאמין ישגשג1. המשמעות היא שמאמין חולה או מאמין עני, נמצא מחוץ לרצונו של אלוהים עבור חייו. לא רק שמדובר בתורה שמעוותת את רצונו של אלוהים עבור המאמינים בחיים האלה, אלא היא גם מעמיסה אשמה עצומה על אלו שמושפעים מתורה זו אשר נמצאים במחסור כלכלי או במחלה סופנית. במאמר זה נבחן את הפסוקים המשומשים על ידי חסידי תורת השגשוג בהקשרם, ואז נראה מדוע מדובר בתורה שקרית שמפספסת את תכלית הקיום האנושי ואת תכלית הבשורה. המאמר ייענה ספציפית על ההיבט הכלכלי של הטיעונים ולא על ההיבט הרפואי, למאמר העונה על הנושא הרפואי של הלימוד, ראו המאמר: "האם אלוהים תמיד רוצה שניהיה בריאים?"

 

כאשר בוחנים את הטיעונים של חסידי תורת השגשוג, ניתן לראות ששיטת הפרשנות שלהם היא סובייקטיבית ושרירותית. הם נוהגים לצטט פסוקים רבים ללא שום רגישות להקשר הספרותי, ההקשר ההיסטורי, דקדוק, סמנטיקה וכדומה. התוצאה המתקבלת היא רעיונות ועקרונות המבוססים על פרשנות לקויה ומעוותת של הכתובים. כעת נבחן את הפסוקים בהם הם משתמשים ונראה את הקשרם המקורי.

 

    1. יהושע א 8:

 

לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב בּוֹ  כִּי-אָז תַּצְלִיחַ אֶת-דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל.

 

אם מתעלמים מההקשר הספרותי וההיסטורי של הפסוק, כמובן שניתן לצטט אותו באמצע דרשה ולהגיד: "הנה ההוכחה חברים, אם תצייתו לדבר אלוהים, אין כל סיבה שלא תהיו עשירים ומוצלחים בכל תחום בחייכם, זה הרי כתוב שחור על גבי לבן, מי מאיתנו מוכן להתווכח עם דבר אלוהים?"

 

הבעיה היא לא עם הכתוב, אלא עם ההוצאה של הכתוב מהקשרו המקורי. ההקשר מדבר על ההבטחה של אלוהים ליהושע. מהי ההבטחה? ההבטחה היא שאם יהושע יציית לאלוהים, הוא יצליח מבחינה צבאית, לא כלכלית. הפסוק מתייחס באופן ספציפי לכיבוש הארץ המובטחת, כלומר, להגשמת ברית אברהם. כשקוראים את ספר יהושע כולו, זה ברור שמדובר על הצלחתו של יהושע בכיבוש, לא בעשיית כסף. יהושע היה מפקד, לא בנקאי; שגשוג כלכלי הוא כלל לא הנושא בפסוק הזה.

 

 

   2. השנייה לקורינתים ח 9:

 

הֵן יוֹדְעִים אַתֶּם אֶת מַעֲשֵׂה הַחֶסֶד שֶׁל אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁבִּהְיוֹתוֹ עָשִׁיר נַעֲשָׂה עָנִי לְמַעַנְכֶם, כְּדֵי שֶׁתַּעֲשִׁירוּ אַתֶּם עַל-יְדֵי עֲנִיּוּתוֹ.

 

מדובר באחד מפסוקי המפתח המשומש לטובת הטענה שהמשיח סיפק דרך קורבנו שפע כלכלי לכל המאמין בו. 

 

הבעיה בטענה הזו היא שאם שאול התייחס בפסוק הזה לעושר כלכלי, אז הוא הבטיח לקורינתים משהו שלו בעצמו לא היה. בראשונה לקורינתים ד 11 הוא מדווח על כך שהוא ושאר השליחים היו רעבים, צמאים, ערומים, מוכים וחסרי בית. לאחר מכן הוא מפציר בקורינתים להתחקות אחריו (הראשונה לקורינתים ד 16). כאשר בוחנים את ההקשר המיידי של השנייה לקורינתים ח, זה ברור מאוד ששאול דיבר על שפע רוחני במקום על שפע כלכלי. שאול הזכיר את השפע של המאמינים המקדונים, אך הוא הגדיר את השפע הזה כך: פְּעָמִים רַבּוֹת עָמְדוּ בְּמִבְחַן הַצָּרוֹת, וּמִתּוֹךְ שִׁפְעַת שִׂמְחָתָם וְעֹמֶק עֲנִיּוּתָם גָּאָה עֹשֶׁר נְדִיבוּתָם. כלומר, מדובר על החופש שלהם שנבע דווקא מעניותם! הוא גם דיבר על השפע של המאמינים בקורינתוס, אך הוא הגדיר את השפע הזה בתור שפע  באֱמוּנָה, בְּהַטָּפָה, בְּדַעַת, בְּכָל שְׁקִידָה, וּבָאַהֲבָה (השנייה לקורינתים ח 7).

למעשה, זה ברור מההקשר שמה ששאול לימד הוא בדיוק ההפך משפע כלכלי. הוא אמר לקורינתים שבגלל שהמשיח השיג עבורם כל כך הרבה על הצלב, אז על אחת כמה וכמה עליהם לרוקן מהעושר שלהם עבור האדון. זו הסיבה שחמישה פסוקים מאוחר יותר שאול מפציר בקורינתים לתת מהעושר שלהם עבור האחים הנזקקים: כָּעֵת הַשֶּׁפַע שֶׁלָּכֶם יְמַלֵּא אֶת מַחְסוֹרָם, כְּדֵי שֶׁבְּעֵת הַצֹּרֶךְ יְמַלֵּא הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶם אֶת מַחְסוֹרְכֶם אַתֶּם, וְכָךְ יְקֻיַּם הַשִּׁוְיוֹן (פס' 14). כלומר, מה ששאול מלמד אותם זה לא שהמשיח השיג עבורם עושר כספי, אלא עושר רוחני, שאמור להניע אותם על אחת כמה וכמה לתת מכספיהם עבור אחים נזקקים. המסר של הפסוק הוא לא התעשרות כספית, אלא בדיוק ההפך, התרוקנות כספית עבור אחים נזקקים באמונה!

בראשונה לקורינתים שאול ענה באופן מכוון על הגישה הבעייתית בקהילה שלהם בנוגע לעושר החומרי:

הקורינתים התאפיינו בחשיבה של נהנתנות. הם חשבו שהם כבר היו יכולים ליהנות מהברכות של המלכות העתידית. הוא כתב,

אַתֶּם כְּבָר שְׂבֵעִים! אַתֶּם כְּבָר עֲשִׁירִים! בִּלְעָדֵינוּ אַתֶּם מוֹלְכִים! (הראשונה לקורינתים ד 8). הקורינתים טענו שהם כבר היו יכולים ליהנות משלוש הברכות הללו שתאפיינה את המלכות העתידית. הם טענו שהברכות האלה כבר היו בידיהם ובכך, שאול אומר שהם טענו שהם השיגו דברים שאפילו הוא לא התיימר להשיג, הַלְוַאי שֶׁמְּלַכְתֶּם בֶּאֱמֶת כְּדֵי שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ נִמְלֹךְ אִתְּכֶם (שם). הנקודה של שאול הייתה שעידן השגשוג, המלאות והמלוכה עדיין לא הגיע.2

אם הצלחה כלכלית הובטחה על בסיס קורבנו של המשיח על הצלב, עולה השאלה מדוע אם כך שאול אמר לפיליפים שהוא למד לעמוד בעוני (פיליפים ד 11-12)?

אם תורת השגשוג הייתה נכונה, היינו מצפים משאול להכריז באמונה שהוא לא יחסר משאבים כלכליים יותר לעולם. הטענה שהקורבן של המשיח מבטיח עושר כלכלי, מפספסת את התכלית של הבשורה.

 

 

     3. גלטים ג 14

 

כְּדֵי שֶׁבְּיֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ תַּגִּיעַ בִּרְכַּת אַבְרָהָם אֶל הַגּוֹיִים…. (גלטים ג 14)

 

מאחר ולאברהם הובטחו הבטחות חומריות, הטענה היא שהן מועברות אלינו אוטומטית דרך האמונה בישוע. אך מדובר באותה השגיאה שעושה תורת ההחלפה3. זה ברור מההקשר שמדובר על הבטחת רוח הקודש, לא על ההבטחות החומריות שהיו מיועדות לאברהם ולצאצאיו (שתתגשמנה במלכות אלף השנים). וזה כתוב במפורש ממש בחלק השני של פסוק 14 של גלטים ג', למַעַן נִנְחַל עַל-יְדֵי הָאֱמוּנָה אֶת הָרוּחַ הַמֻּבְטַחַת. וזה מצביע על כך שדרך המשיח מועברות ברכות רוחניות, לא ברכות גשמיות. גלטים ג מדבר על יתרונות רוחניים נצחיים (הדברים החשובים באמת), ולא על יתרונות חומריים וזמניים.

 

 

    4. האיגרת השלישית ליוחנן 2

 

חֲבִיבִי, אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁיִּהְיֶה לְךָ טוֹב בַּכֹּל וְתִהְיֶה בָּרִיא, כְּשֵׁם שֶׁטּוֹב לְנַפְשְׁךָ.

 

חסידי תורת השגשוג משתמשים בפסוק הזה כדי לבסס את הטיעון שגשוג כלכלי מובטח לכל המאמינים.

 

נניח שאכן יוחנן מדבר על שגשוג כלכלי בפסוק הזה. איך ניתן להסיק מכאן ששגשוג כלכלי מובטח לכל המאמינים? הרי יוחנן כותב באופן ספציפי אל גָּיוֹס (פס' 1). חסידי תורת השגשוג התעלמו מקהל היעד של הפסוק. שנית, לא מדובר כלל בהבטחה, אלא במשאלה, או איחול. 

 

אך האם יוחנן מדבר בכלל על שגשוג כלכלי? התשובה היא לא. המילה היוונית ל"טוב" בפסוק איננה מתייחסת באופן ספציפי לשגשוג כלכלי, אלא  שיוחנן רק מתפלל שגיוס "יהיה בסדר". כפי שהחוקר פי מסביר, 

השילוב של האיחול שיהיה לו טוב ושיהיה בריא, הוא סוג של דרישת שלום במכתב אישי בעת העתיקה. מכאן להגיד שיוחנן מאחל שגשוג כלכלי לכל המאמינים זה זר לחלוטין לטקסט. יוחנן לא התכוון לכך, וגם גיוס לא היה מבין זאת באופן הזה… הטענה שאלוהים חפץ שנשגשג כלכלית על בסיס הטקסט הזה, מעוותת את הכתוב."4

 

במילים אחרות, אלו שמשתמשים בשלישית ליוחנן 2 כדי לתמוך בתורת השגשוג אשמים בשתי שגיאות.

 

ראשית, מבחינת ההקשר, חשוב לשים לב שהמטרה של הפסוק היא לא ללמד דוקטרינה; אלא לדרוש בשלומו של גיוס. זה לא אומר שלא ניתן להסיק אמת דוקטרינלית מפסוק לא דוקטרינלי, משום שכל הכתובים יעילים לגיבוש דוקטרינות, אלא הכוונה היא שעלינו להיות רגישים מאוד לכוונתו המקורית של המחבר. 

שנית, מבחינה דקדוקית, עלינו לשים לב למשמעות של המילה "טוב" בפסוק. למעשה, מילה זו משומשת רק ארבע פעמים בברית החדשה, והיא לא מתייחסת לשפע כלכלי לעולם, אלא לכך שהכל מתרחש כשורה.5

ולכן, אלו שמשתמשים בפסוק הזה כדי לתמוך בתורת השגשוג לא מייצגים את הכוונה של יוחנן כהלכה.

 

 

    5. יוחנן י 10

 

אֲנִי בָּאתִי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם חַיִּים וּבְשֶׁפַע שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם.

 

מדובר בפסוק קלאסי. הנה, האם ישוע לא אומר כאן שהוא הגיע כדי לתת לנו חיי שפע כלכליים בעולם הזה? לא. משום שהפסוק פשוט לא מדבר על זה. מדובר בהוצאה בוטה של פסוק מהקשרו. החיים בפסוק הזה הם חיי עולם, כלומר חיים רוחניים, וזאת ניתן לקבוע מהפסוק הקודם (ראו פסוק 9).

מאחר וה"שפע" מתאר את החיים שישוע בא לתת לנו, ובהינתן העובדה שה"חיים" מתייחסים לחיים רוחניים, ה"שפע" שישוע בא לתת לנו הוא איכות גבוהה יותר של חיים רוחניים, לא חומריים. מהו אותו שפע רוחני? ישוע מגדיר זאת במקום אחר כמערכת יחסים עמוקה עם האב (יוחנן יז 3). ישוע מדבר בפרק י על כך שהוא הרועה הטוב שנותן את חייו למעננו, ישוע מת עבורנו כדי שנקבל חיי עולם ונכיר את האב (בשפע). הכתובים לא מדברים בשום מקום אחר על כך שישוע מת עבורנו כדי שנהיה עשירים ושמחים. מדובר בעיוות רציני של הבשורה.

 

 

   6. מרקוס י 29-30:

 

אָמַר יֵשׁוּעַ: "אָמֵן. אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, אֵין אִישׁ אֲשֶׁר עָזַב בַּיִת אוֹ אַחִים אוֹ אֲחָיוֹת אוֹ אֵם אוֹ אָב אוֹ בָּנִים אוֹ שָׂדוֹת לְמַעֲנִי וּלְמַעַן הַבְּשׂוֹרָה, שֶׁלֹּא יְקַבֵּל כָּעֵת, בַּזְּמַן הַזֶּה, פִּי מֵאָה: בָּתִּים וְאַחִים וַאֲחָיוֹת וְאִמָּהוֹת וּבָנִים וְשָׂדוֹת, עִם רְדִיפוֹת, וּבָעוֹלָם הַבָּא — חַיֵּי עוֹלָם.

 

פסוקים אלו משמשים את חסידי תורת השגשוג כדי לטעון שעל כל תרומה שלנו, אלוהים מרעיף את ברכתו עלינו חזרה באופן עצום יותר.6 

 

אך חשוב להבין שההבטחה בפסוקים הללו לא דיברה על כסף. ישוע הכין את תלמידיו לשירות השליחותי שלהם בתוך הרדיפות שהם יחוו. כאשר התלמידים איבדו את בתיהם למען הבשורה, ניתנה להם גישה לבתים רבים של מאמינים אחרים שהתנדבו לתת להם מקום בזמן מסעות הבישור שלהם. באופן דומה, כאשר התלמידים עזבו את משפחותיהם למען הבשורה, הם נכנסו לקשרים חדשים בקרב המשפחה הרוחנית במשיח שהיו פי מאה גדולים יותר. הטענה שאם ניתן 100 ש"ח אז אלוהים יחזיר לנו 10,000 ש"ח מפספסת לגמרי את ההקשר של הפסוקים במרקוס.

 

 

   7. מלאכי ג 10:

 

הָבִיאוּ אֶת-כָּל-הַמַּעֲשֵׂר אֶל-בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת  אִם-לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד-בְּלִי-דָי.

 

שוב, מדובר בכלי עוצמתי עבור מורי תורת השגשוג, שמנצלים אותו כדי לגרום למאמינים לתרום כספים בעזרת הטענה שאלוהים בהכרח יחזיר הרבה יותר. 

 

אך הפסוק הזה כלל לא מדבר על עושר כספי של יחידים; אלא שמדובר במקרה היסטורי ספציפי של עם ישראל. בני ישראל הפסיקו לתרום מזון ששומש להאכלת הכהנים, וכתוצאה מכך, הכהנים היו צריכים לעזוב את שירותם ולעבור לחקלאות כדי לשרוד (נחמיה יג 10-13). לכן, אלוהים מפציר בעם ישראל לבחון אותו דרך נתינה. אם הם היו נותנים, הוא היה גומל להם כפי שהוא גמל בעבר. ההקשר ההיסטורי הוא קריטי, מדובר במקרה ספציפי ולקהל יעד ספציפי. הניסיון ליישם את הפסוק הזה על הקהילה ועל כל הזמנים, הוא כשל פרשני.

 

 

   8. ירמיהו כט 11:

 

כִּי אָנֹכִי יָדַעְתִּי אֶת-הַמַּחֲשָׁבֹת אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב עֲלֵיכֶם נְאֻם-יְהוָה מַחְשְׁבוֹת שָׁלוֹם וְלֹא לְרָעָה לָתֵת לָכֶם אַחֲרִית וְתִקְוָה.

 

ושוב, לפסוק אין שום קשר להצלחה כלכלית. מהו ההקשר? 

 

בשנת 597 לפנה"ס, המלך נבוכדנצר פלש ליהודה. הוא לקח בשבי כ-10,000 מתושבי ירושלים לגלות. הם איבדו הכל, והם לא ידעו את אשר עתיד לבוא. ירמיהו כתב מירושלים אל הגולים והפציר בהם להמשיך בחייהם כרגיל: בְּנוּ בָתִּים וְשֵׁבוּ וְנִטְעוּ גַנּוֹת וְאִכְלוּ אֶת-פִּרְיָן; קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת (ירמיהו כט 5-6). במילים אחרות, הוא אמר להם שהם לא הולכים להיות בגלות להרבה זמן. אלוהים הבטיח שזה לא הסוף שלהם שם. תוך 70 שנים, הגלות תסתיים והם יחזרו הביתה. זו הייתה ה"תִקְוָה" ו"האַחֲרִית" המוזכרות בפסוק 11. למעשה קהל היעד אליו ירמיהו כתב במקור, לא זכה לראות את סוף הגלות, ילדיהם ונכדיהם כן זכו לאחר 70 שנים. כלומר, לא מדובר על הבטחה אודות הצלחה ושפע כלכליים למאמינים במשיח, אלא מדובר בהבטחה שהייתה מיועדת לעם ישראל, לגבי סיום הגלות.

 

הנחה שגויה לגבי תכלית הקיום האנושי

 

תורת השגשוג מניחה הנחת יסוד שגויה לחלוטין. היא מניחה שהמשמעות של חיינו, או המטרה של אלוהים עבור האנושות היא שנהיה מאושרים כאן ועכשיו. אך באמונה המשיחית, המשמעות של החיים עלי אדמות היא לא שמחה. אלא המשמעות היא שנכיר את אלוהים. אנחנו לא חיות המחמד של אלוהים אותן הוא מטפח. התכלית של הקיום שלנו היא לא שנהיה מאושרים, אלא שנדע אותו, שנמצא את חיינו בו, היכרות עם אלוהים היא המשמעות של הקיום האנושי. הרוע שמתרחש בעולם יכול להיות חסר כל תועלת מבחינת ייצור השמחה האנושית, אך זה מאוד הגיוני שאלוהים יכול להשתמש בסבל וברוע (בין אם זה מחלה או עוני) כדי להגשים את התכלית שלנו, כלומר שנכיר אותו.

זה מאוד הגיוני שרק בעולם שבו יש רוע, הכמות המקסימלית של בני אדם תכיר אותו ואת אהבתו ותמצא את דרכה למלכותו. זה סביר מאוד שבעולם שבו לא היו כלל כאב וסבל, היינו הופכים למפונקים, מקולקלים, מרוכזים בעצמנו, וכתוצאה מכך, היינו שוכחים מאלוהים- שהוא הטוב המושלם. לכן, אין עלינו להתפלא שקיים חולי ועוני בעולם שלנו. ועלינו להתנגד לכל לימוד שטוען שמאמין שחולה או לא מצליח כלכלית, הוא מאמין שלא משרת את רצונו של אלוהים, שמדובר באדם חסר אמונה או שאלוהים לא מרוצה ממנו. לא רק שמדובר בטענה שקרית, אלא היא גם פוגעת בבריאות המנטלית של השומעים.

ראוי לציין את התפילה המפורסמת במשלי ל 7-9:

שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ אַל-תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת; שָׁוְא וּדְבַר-כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי  רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל-תִּתֶּן-לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי; פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי יְהוָה.

כלומר, התפילה היא שאלוהים ימנע עושר ועוני ויספק את הצרכים בלבד. הסיבה לכך היא שהעושר יכול להביא למצב שבו שוכחים את אלוהים.

 

קחו לדוגמה את סיפור איוב, הספר קורא תיגר נגד המחשבה הישנה והלא נכונה של תורת השגשוג. כי הנה אדם, שלא קיבל את אשר היה מגיע לו, אלא הוא קיבל את אשר לא היה מגיע לו, למרות שעשה את כל הדברים הנכונים. חבריו (אליפז, בלדד וצופר), שבוודאי היו נמנים עם תורת השגשוג, לא השכילו להבין שיש משהו מעבר לזה. ובסופו של דבר, באיוב מב 5, בסצינת השיא של הספר, איוב מצהיר שהוא ראה את אלוהים בזכות הניסיון שהוא עבר. המשמעות היא שהוא הכיר אותו יותר טוב ובצורה יותר אינטימית.

בסופו של דבר, במלכות העתידית, כן נחווה שפע ושמחה מושלמים בנוכחותו של אלוהים לנצח,

וְיִמְחֶה כָּל דִּמְעָה מֵעֵינֵיהֶם וְהַמָּוֶת לֹא יִהְיֶה עוֹד. (התגלות כא 4).

 

 

הערות:

1. The laws of prosperity will work in the life of any person who is obedient to His Word” (Gloria Copeland, God’s Will Is Prosperity (Fort Worth: KC Publications, 1978], p. 20).”Continually applying God’s laws of success…will bring you into a position of success” (Robert Tilton, God’s Laws of Success [Dallas: Word of Faith Publications, 1983], p. 2). “Did God put…silver, and gold here on earth for the devil and his bunch?… No! He put these things here for His people to enjoy. He wants us to have the best!” (Kenneth E. Hagin, How to Turn Your Faith Loose [Tulsa: Faith Library Publications, 1983], p. 15

2. Jim Kinnebrew, “The Gospel of Affluence,” Mid-America Theological Journal 9 (Fall 1985): 60.

3. ראו המאמר "הפרכת תורת ההחלפה"

4. Fee, “The ‘Gospel’ of Prosperity,” p. 40

5. Joseph Henry Thayer, The New Thayer’s Greek-English Lexicon of the New Testament (Peabody, MA: Hendrickson, 1981), s.v., “eiio86w.”

6. Copeland, God’s Will Is Prosperity, p. 48

קבלו עדכונים חמים