מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

בני האלוהים – מלאכים או בני אדם?

[♜]

עולם התיאולוגיה נשען ברובו על היכולת האנושית לפרש טקסטים בצורה הנכונה, זו שאליה התכוון המחבר מלכתחילה. אם לשם המחשה, נקח שרשרת כאנלוגיה לכתובים, אזי המילים הן – חוליות באותה שרשרת. פירוש מוטעה של משפט, ביטוי או אפילו מילה בודדה, עלול לשבור חוליה ובכך לנתק את קצות השרשרת זו מזו. הרי אם שגינו ב"אמת קטנה", אשר למראית עין אולי נדמית כמשנית או כחסרת ערך תיאולוגי, למעשה ניתקנו את הקשר שלנו לאמת הגדולה יותר, הרחבה והאבסולוטית.

בספר בראשית פרק ו' פסוק 2, הקורא נפגש לראשונה עם הכינוי "בני האלוהים", כך הם מכונים, אשר לקחו לעצמם נשים מקרב "בנות האדם"- מאורע אשר הוביל בדיעבד למשפט קולוסלי על הבריאה כולה: המבול של נוח.

זהותם של "בני האלוהים" ו"בנות האדם" שנויה במחלוקת עמוקה בין תיאולוגים ופרשנים שונים. מצד אחד, ניצבים אלו הטוענים כי "בני האלוהים ובנות האדם" הם השושלות של שת וקין; הצאצאים הקדושים של שת אל מול הבנות החוטאות של קין. מצד שני, עומדים אלו הגורסים כי "בנות האדם" הן חלק מנשות האנושות כולה באותם ימים, ו"בני האלוהים" אינם אלא מלאכים – יצורים שמימיים לא מהעולם הזה.

כל צד בדיון אוחז בטענות שלו, בין אם תיאולוגיות, טקסטואליות או כאלו הנובעות מהגיון אנושי בריא. לטענתי, אם נאסוף את חלקי הפאזל ונרכיב איתם את התמונה הכללית, אם נמצא את החוליה החסרה ונחבר חזרה את השרשרת, ניווכח לא רק כי הטיעון הראשון (בני שת אל מול בנות קין) אינו מחזיק מים, אלא גם כי כאשר מפרשים את הביטוי "בני האלוהים" כ"מלאכים", הדבר מאיר אור על כתובים שאחרת היו מהווים תעלומה לקורא כמו: דניאל 2:מ"ג, השניה לפטרוס 2:ד' ואגרת יהודה 1:ו'.

במאמר זה אציג את הטיעונים של שני הצדדים ואדון בהשלכות הנגרמות כתוצאה מפירוש מוטעה של הביטוי הנ"ל. כל זאת תוך כדי שאני פועלת במטרה להשאר נאמנה לאמת, לכתוב ולכוונת המחבר, באמונה כי הבנה נכונה של הכתוב כאן הינה אינטגרלית להבנת הן מאורעות שקרו בעבר, והן נבואות העתידות להתגשם באחרית הימים.

 

אמת טקסטואלית

"וַיְהִי כִּי־הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ" (בראשית ו 1-2)

הקטע ה"סתום" הזה לכאורה, יושב באחת מנקודות המפתח החשובות ביותר בהיסטוריה האנושית-מקראית, כאשר הוא מוצג לאחר פירוט השושלת האנושית בפרק ה' ולפני המבול של נח, בהקשר של סיבה-ותוצאה. החטא הבלתי נסלח שגרר אחריו את העונש- מחיקה טוטאלית של הבריאה כולה, ניקיון יסודי, שאחריו ישרדו רק שמונת הנבחרים ותכולת התיבה האחת.

מה היה הדבר שעורר את זעם אלוהים עד כדי כך שהוא מחק את האנושות כולה? נשים וגברים, פעוטות וזקנים כאחד, מהי אותה השחתה כללית שהתרחשה, זו שממנה לא הייתה דרך חזרה? והאם אותו מאורע יכול לחזור ולהתרחש גם בימינו? אלו רק חלק מהשאלות המקבלות מענה ראוי רק כאשר מפרשים נכונה את זהותם של "בני האלוהים".

 

שלוש הגישות

במהלך ההיסטוריה, פרשנים ותאולוגים רבים התחלקו לשלוש קבוצות עיקריות בפירושם את הסוגיה הנ"ל. בספר[1] The Pulpit Commentary, העורכים הציגו את שלוש הגישות, ומנו את שמות התומכים בכל אחת מהן:

מעמד נמוך לעומת מעמד גבוה– בראשונה נמצאים אלה המפרשים את "בני האלוהים" כגברים צעירים מהמעמד הגבוה, בנים של מלכים ושליטים, שנישאו ל"בנות האדם" שהן נשים מהמעמד הנמוך, פשוטות העם. (בין התומכים: אונקלוס, אבן עזרא)

גישה זו, לפי ספנס ואקסל עורכי הספר הנזכר[2]:

"May now be regarded as exploded" (Lange)

ולכן אתמקד בשתי הגישות הנפוצות יותר בעולם התיאולוגי היום לפירוש הקטע.

צאצאי שת וקין- גישה הטוענת כי נישואי תערובת של שתי השושלות השונות היא שהביאה את העולם לפשיטת רגל מוסרית קיצונית כל כך. גברים צאצאי שת, "אנשי אלוהים", התבוללו עם נשים מהשושלת של קין- שושלת מקוללת וחוטאת, מאורע שהרחיק אותם מאלוהים ובסופו של דבר השחית את האנושות. התומכים בגישה זו לפי ספנס ואקסל הם:

“Cyril of Alexandria, Theodoret, Augustine, Jerome, Calvin, Keil, Havernick, Lange, Murphy, Wordsworth, Quarry, ‘Speaker’s Commentary’.”

וכדברם[3]:

“The third interpretation, therefore, which regards the sons of God as the pious Sethites…Thought not without its difficulties, has the most to recommend it.”

 

בהמשך הם מפרטים מספר סיבות שלדעתם קובעות בצורה נחרצת שגישה זו היא הנכונה. להלן תמצית הדברים בתרגום חופשי:

1) זהו תהליך טבעי ולא מפלצתי. 2) מבוסס על הכתובים ולא על מיתוסים. 3) מתאים לביטויים מקבילים במקרא, למשל דברים י"ד:1, תהילים ע"ג:15 ועוד.

4) מתאים היסטורית לכך שאמא של שת כינתה אותו כ"בן מאלוהים". 5) זאת היפותזה מספקת; ולכן אפשר להתייחס לכך שהביטוי "כשראו את בנות האדם" כוונתו היא שהחלו לחשוק בנשים באופן כללי ולא רק בבנות קין, ע"פ המראה החיצוני בלבד. נתנו לליבידו שלהם לעשות את ההחלטות במקום לחפש חיבור רוחני לפי רצון אלוהים. וכן הלאה…

מלאכים אל מול בנות האדם- הגישה השלישית היא לפי האמונה בכתוב פשוטו כמשמעו. בני האלוהים הם מלאכי השמים ובנות האדם הן נשות העולם. עירוב מפלצתי זה הוא חיבורן של התזה והאנטי-תזה, התרסה חולנית אל מול פני אלוהים, המרד המושלם. זה שזיהם את לשד עצמותיה של הבריאה כולה וגרם להשמדתה.

הספר הנזכר שלל את הפרשנות של גישה זו עוד לפני שהוא בכלל מציג אותה לקורא, במילים: “Still less the angels…”  וזאת למרות הרשימה הארוכה והמכובדת של אבות הכנסייה, התאולוגים והמלומדים שכן תמכו בגישה זו:

“LXX., Philo, Josephus, Justin Martyr, Clement, Tertullian, Luther, Gesenius, Rosenmuller, Von Bohlen, Ewald, Baumgarten, Delitzsch, Kurtz, Hengstenberg, Alford.”

 

המונח "בני האלוהים"

קיץ'[4] מסביר בפירוט על כך שמטאפורת "בני אלוהים" מקבילה בשלמות למלאכי השמים, כי הם תוצר ישיר של אלוהים, הם אהובים עליו, מצייתים לו וכדומה.

כאשר התנ"ך משתמש בכינוי הישיר "בני האלוהים" הוא תמיד מתכוון למלאכים שמימיים:

-"וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל־ה'" (איוב א 6)

-"וַיְהִי הַיּוֹם, וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, לְהִתְיַצֵּב עַל־ה'" (איוב ב 1)

-"בְּרָן־יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ, כָּל־בְּנֵי אֱלֹהִים" (איוב לח 7)

 

רבים מהמתנגדים לגישה זו ינסו לטעון שגם עם ישראל ובני אדם אחרים נקראים "בני אלוהים". בדרך כלל טענה זו מוגשת בליווי הפסוקים הבאים:

"בָּנִים אַתֶּם, לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יד 1), "שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם"  (דברים לב 5), "הִנֵּה דוֹר בָּנֶיךָ בָגָדְתִּי" (תהילים עג 15), "בְּיִרְאַת ה' מִבְטַח־עֹז וּלְבָנָיו" (משלי יד 26).

ועדיין במקורות אלה אף אחד לא הציג את הביטוי המדוייק "בני האלוהים", רק ווריאציות המקבילות ברעיון אך בסגנון שונה. בברית החדשה לעומת זאת, ישנו שימוש בביטוי המדוייק:

"בֶּן־אָדָם בֶּן־אֱלֹהִים"  (לוקס ג 38), "בְּנֵי אֱלֹהִים הֵמָּה" (רומים ח 14), "כִּי־אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי אֱלֹהִים"  (גלטים ג 26).

לדעתי, ארנולד פרוכטנבאום[5] עונה על הטענה הטקסטואלית הזו בחינניות ובפשטות, באומרו:

“So everywhere else this phrase is used, it is always in reference to angels, a point on which all expositors concur. Nevertheless; some wish to make Genesis 6 the one exception. However, it is not wise to make exceptions unless there are very good exegetical reasons to do so, and there is no good reason to make this one passage the exception to the rule. As in all other passages, the term sons of God should be understood as being angels. They are sons in the sense of being directly created by God, and this includes angels, both fallen and unfallen.”

 

ולגבי ההתייחסות לבני האלוהים בברית החדשה, פרוכטנבאום ממשיך ומסביר:

“In the new testament, The Greek term sons of god is applied to other entities besides angels, but the common element is that of being directly created by God. For example, Adam, in Luke 3:38 is called the son of God, since he was directly created by God. Believers are called the children of God in john 1:12 because believers are viewed as a new creation, created by God.”

 

מי הן בנות האדם?

פרוכטנבאום בספרו טוען כי המונח "בנות האדם" הינו כינוי כללי לנשים, המכיל בתוכו את נשות קין, נשות שת וכל שאר הנשים שחיו באותם הימים; ושאין שום הצדקה פרשנית להפוך את הביטוי "בנות האדם" לייצג נשים חוטאות.

לפי חוקי הפרשנות, מילה מתפרשת בנאמנות המירבית ע"י הטקסט הקרוב לה. אם כן, בפירוש אובייקטיבי נגלה כי מכיוון  שהמילה "אדם" בפסוק הראשון כוונתה כלל האנושות, גם המילה "אדם" בפסוק הבא אחריו כוונתה אדם בכלל, ולא ראוי להבחין "קבוצה מסויימת" ללא הצדקה פרשנית.

קייל[6], סותר גישה הנ"ל וטוען כי:

“It by no means follows, that because in ver.1  האדם  denotes man as a genus, i.e. the whole human race, it must do the same in ver.2, where the expression “daughters of man” is determined by the antithesis “sons of God”.

ולא לבדי אדחה את דברי קייל בנוגע לחוקי בפרשנות בפסוק זה, כי גם אליקוט[7] כבר טען:

“But according to every right rule of interpretation, the “daughters of the adam” in verse 1 must be the same as the “daughters of the adam” in verse 2, whom the sons of Elohim married.”

פרוכטנבאום[8] טוען כי המקרא הצביע על היחס החד-כיווני של הנעשה, והטקסט מגביל את מערכות היחסים הללו לכיוון אחד בלבד- בני אלוהים ובנות אדם. בשום מקום במקרא לא מוזכרים בני אדם שהתחתנו עם בנות אלוהים. לפי ההגיון במקרה שבו מתרחשים נישואי תערובת, אין הבדל בין גבר לאשה משתי השושלות הנ"ל, אבל לא כך המקרה בבראשית ו'.

האנטי-תזה מודגשת; זכר אל מול נקבה, אלוהים אל מול אדם. ההקשרים המילוליים הם רק קצה הקרחון בסוגייה. אם נצלול לעומק העניין נגלה גם את ההגיון וההקשר התיאולוגי שיעזרו לנו להבין אחת ולתמיד מי הם אותם "בני אלוהים", ומה הייתה חומרת מעשיהם.

 

 

אמת תיאולוגית

הפרי האסור

לאחר שהשטן הפיל את האנושות, כאשר שיכנע בהצלחה את נציגיה לאכול את הפרי האסור מעץ הדעת ובכך למרוד באלוהים, הופיעה הנבואה המשיחית הראשונה – זרעה של האישה (בראשית ג':15). השטן ידע שמזרעה יצא המושל שינצח אותו סופית, ולכן האנטרס שלו היה להשחית את זרע הנשים בנסיון למנוע נבואה זו מלהתגשם[9]. בשל כך הוא פיקד על המלאכים שנפלו איתו להתחתן עם בנות האדם ולהוליד את הנפילים, הענקים האימתניים.

הקשר בין שני המקרים (נפילת האנושות וחטא המלאכים) ניכר בזיקה הטקסטואלית[10] אשר מקשרת בין בראשית ג 6, לבין בראשית ו 2:

בראשית ג':6 בראשית ו':2
"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה־הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל…" וַיִּרְאוּ בְנֵי־הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים…"

 

ההקבלה ברורה והזיקה מלמדת אותנו כי שני המקרים מאירים אור זה על זה. המקרה הראשון הוא תוצאה של מניפולציה מחושבת, שתילת מחשבה משחיתה, פיתוי לאכול את הפרי האסור. גם המלאכים הנופלים בפרק ו' מרדו, ולקחו דבר שהיה אסור להם לקחת. הטקסט מרמז שגם הם עברו את אותה המניפולציה, ופעלו בשל פיתוי השטן ולא על דעת עצמם. כעת, כאשר מובן המניע של מעשי המלאכים, עלינו לאשר את ההיפותזה גם מכתובים אחרים.

 

 פטרוס ויהודה

השניה לפטרוס פרק 2 ואגרת יהודה, מספרים על מלאכים שנענשו, ומאירים על זהותם של "בני האלוהים" בבראשית ו'. בין שני המקורות המרכזיים בנושא מהברית החדשה, יש דמיון רב ואנלוגיה חזקה גם באופן טקסטואלי וגם מבחינת תוכן עלילתי.

 

השנייה לפטרוס פרק ב אגרת יהודה
"כִּי לֹא־חָס אֱלֹהִים עַל־הַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר חָטְאוּ כִּי אִם־הוֹרִידָם לְקִצְבֵי הָרִים וַיַסְגִּירֵם בְּכַבְלֵי אֹפֶל לְשָׁמְרָם לַמִּשְׁפָּט"׃ (פס' 4) "וְהַמַּלְאָכִים אֲשֶׁר לֹא־שָׁמְרוּ אֶת־מִשְׂרָתָם כִּי אִם־עָזְבוּ אֶת־מְעוֹנָם שְׁמָרָם בְּמוֹסְרוֹת עוֹלָם בַּאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל׃" (פס' 6)
"וְאֶת־עָרֵי סְדוֹם וַעֲמֹרָה הָפַךְ לָאֵפֶר וְדָנָם בְּמַהְפֵּכָה וַיְשִׂימֵם לְמָשָׁל לַאֲשֶׁר עֲתִידִים לַעֲשׂוֹת זִמָּה׃" (פס' 6) "כַּאֲשֶׁר נִהְיוּ לְמָשָׁל סְדוֹם וַעֲמֹרָה וּבְנֹתֵיהֶן אֲשֶׁר הִזְנוּ כְּמוֹהֶם וַתֵּלַכְנָה אַחֲרֵי בָּשָׂר זָר כִּי־נִמְסְרוּ לְמוּסַר אֵשׁ עוֹלָם׃" (פס' 7)
"וּבְיוֹתֵר אֶת־הַהֹלְכִים אַחֲרֵי הַבָּשָׂר בְּתַאֲוֹת תֶּבֶל וּבֹזִים אֶת־הַמֶּמְשָׁלָה עַזֵּי פָנִים הֹלְכִים בִּשְׁרִירוּת לִבָּם וְלֹא יֶחֶרְדוּ מֵחָרֵף אֶת־הַשְּׂרָרוֹת׃" (פס' 10) "וְכֵן בַּעֲלֵי הַחֲלֹמוֹת הָאֵלֶּה מְטַמְּאִים אֶת־הַבָּשָׂר וְאֶת־הַמֶּמְשָׁלָה יְנָאֲצוּ וְאֶת־הַשְּׂרָרוֹת יְחָרֵפוּ׃"  (פס' 8)
"אֶת־הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר עָזְבוּ וַיִּתְעוּ וַיֵּלְכוּ בְּדֶרֶךְ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר אֲשֶׁר אָהֵב שְׂכַר הָעַוְלָה׃" (פס' 15) "אוֹי לָהֶם כִּי־בְדֶרֶךְ קַיִן הָלָכוּ וַיִּדַּחוּ בְּמַדּוּחֵי בִלְעָם עֵקֶב שָׂכָר וּבִמְרִי קֹרַח אָבָדוּ׃" (פס' 11)
"בְּאֵרוֹת בְּלִי־מַיִם הֵמָּה עָבִים נִדָּפִים בִּסְעָרָה…" (פס' 17) "עָבִים הֵם בְּלִי מַיִם נִדָּפִים מִפְּנֵי רוּחַ…" (פס' 12)
"…אֲשֶׁר שָׁמוּר לָהֶם חֹשֶׁך־אֲפֵלָה לְעוֹלָם׃" (פס' 17) "…כֹּכָבִים תֹּעִים אֲשֶׁר־חשֶׁךְ אֲפֵלָה צָפוּן לָהֶם עֲדֵי־עַד:" (פס' 13)

 

גם פטרוס וגם יהודה מדברים על אותם המלאכים, ושניהם מזכירים את הערים סדום ועמורה כמשל לחטא המלאכים. בשנייה לפטרוס ב':5, מוזכר המבול של נח: "…בַּהֲבִיאוֹ אֶת־הַמַּבּוּל עַל־דּוֹר הָרְשָׁעִים׃" ביחד עם חטא המלאכים (ב':4) וניכר הקשר ביניהם. לא רק שהאירועים קרובים בזמן ההתרחשות זה לזה, אף יותר מכך, האחד הוא הגורם של השני.

בכתביו של פטרוס מתואר מה עלה בגורלם של המלאכים אשר חטאו, ונוצרת הפרדה ביניהם לבין שאר המלאכים שנפלו. פרוכטנבאום[11] טוען:

“Interpreting Genesis 6:1-2 as being an intermarriage of human women with fallen angels provides the only adequate explanation for the statements found in II Peter and Jude…II Peter 2:4-5, talks about a confinement of a select group of angels. Verse 4 mentions the place of confinement as being Tartarus, and Tartarus must be distinguished from the Abyss.

לעומתו, קייל[12] מנסה לבטל כל קשר בין המסופר בבראשית ו' לבין המקורות פטרוס ויהודה וסבור כי:

“Nor do 2 Pet. ii. 4 and Jude 6 furnish any evidence of angel marriages. Peter is merely speaking of sinning angels in general…whom God did not spare, and not of any particular sin on the part of a small number of angels…There is nothing here about marriages with the daughters of man…the commission of fornication, would be altogether different from marriage…”

לאור המשל של סדום ועמורה, כל הראיות בדיון זה מצביעות נגד טענותיו של קייל. שני העדים פטרוס ויהודה העידו על הקשר לסדום ולעמורה, ולשני עדים יש ערך מוסף כפי שנאמר "עַל־פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׂלשָׁה יָקוּם כָּל־דָּבָר", מתי י"ח: 16, וחוזר שנית  בברית החדשה, למען הסר כל ספק, בשנייה לקורינתיים י"ג:1. קייל הרי חייב לבטל את הקשר בין הנאמר באגרות לבין המסופר בבראשית ו' בכדי להגן על עמדתו בנושא זהותם של "בני האלוהים". אומנם מתבאר מהמשל של סדום ועמורה שמדובר בנישואי מלאכים עם בנות אדם.

 

 

סדום, עמורה ובשר זר

פרוכטנבאום[13] כותב:

“The key phrase is in like manner. In like manner as Sodom and Gomorrah, they went after strange flesh. The phrase in like manner with Sodom and Gomorrah means the sin of these angels was also a sexual sin, and the term strange flesh refers to sexual relations that are unnatural. In the case of Sodom and Gomorrah, it was homosexuality, in the case of the angels, it was seeking female flesh”

ובעוד שניתן לקבל דבריו, שהביטוי 'בשר זר' במקרה של המלאכים מתאר את תשוקתם לנשים, ראוי להוסיף שבהקשר של סדום ועמורה הוא נאמר באותו הקשר בדיוק, היינו תשוקה אסורה בין מלאך לבין אדם ולא תשוקה הומוסקסואלית. הביטוי 'בשר זר' אינו מופיע אף לא פעם אחת בכתובים בהקשר להומוסקסואליות, ולכן אין להוציאו מעניינו הרגיל, או להסיק שמדובר בכך בלי גיבוי פרשני מתאים.

האם אכן הומוסקסואליות יכולה להחשב כ'בשר זר'? הביטוי 'זר' לא מתאים להומוסקסואליות לכשעצמה כי החטא מתקיים בגבולות אותו המין, משמע, אותו הבשר בדיוק. 'זר' הינו שונה ומנוגד לבשר שאליו הוא זר.

אולי היה בחטאם של סדום ועמורה פן אפל יותר מהומוסקסואליות לבדה?

"וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב, וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר־סְדֹם וַיַּרְא־לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם, וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה׃  וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא־אֲדֹנַי, סוּרוּ נָא אֶל־בֵּית עַבְדְּכֶם וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין׃  וַיִּפְצַר־בָּם מְאֹד, וַיָּסֻרוּ אֵלָיו, וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה, וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ׃  טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ, וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל־הַבַּיִת, מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן כָּל־הָעָם מִקָּצֶה׃  וַיִּקְרְאוּ אֶל־לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר־בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם׃" (בראשית י"ט:1-5)

החטא המרכזי שמופיע בסיפור סדום ועמורה, ושמבדיל את הערים האלו ברשעותן ושחיתותן, לא היה רק עבודת אלילים והומוסקסואליות, שהרי כל עיר חוטאת עוסקת באלו עד היום. החטא המרכזי בסיפור היה הרצון לדעת את המלאכים שהגיעו לעיר. אם בבראשית ו' המלאכים היו אלו שיזמו את המגע המיני האסור, והם היו אלה שייחלו לבשר זר, אזי כאן מתהפכות היוצרות והאדם הוא זה שמייחל לבשר זר, בשרו של המלאך.

בני הבליעל בסדום הם אלו שיזמו את המעשה ועל כן העיר הושמדה סופית. זו הסיבה שהעיר הזאת מוזכרת פעמיים בברית החדשה בהקשר למלאכים חוטאים, וזאת ראיה נוספת המחזקת את הגישה שטוענת, כי "בני האלוהים" הם המלאכים.

 

 

אמת רלוונטית

כמו בשמים – לא כן בארץ

 

עם הוכחות נוקבות וברורות לטיעון המלאכים כבני אלוהים בבראשית ו', מדוע רבים כל כך עושים מעל ומעבר על מנת לתת לגיטימציה לפירוש בני האלוהים כבני שת? מה עוצר בעדם מלפרש את הטקסט פשוטו כמשמעו?

מרתק לראות איך פרשנים החולקים על גישת "בני אלוהים- מלאכים" משתמשים כולם

באותו הפסוק על מנת לנסות ולהוכיח שישוע חולק עליה גם: "כִּי בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים לֹא־יִשְׂאוּ

נָשִׁים וְלֹא תִנָּשֶׂאנָה כִּי יִהְיוּ כְּמַלְאֲכֵי אֱלֹהִים בַּשָׁמָיִם׃" (מתי 22:30)

ישוע אמר את הדברים כתגובה לשאלה ששאלו אותו הצדוקים לגבי יחסי בעל ואשה לאחר

תחיית המתים. תיאולוגים ומלומדים רבים רואים במשפט זה הוכחה חורצת שאין המלאכים

מסוגלים לשאת נשים.

 

אליקוט[14] טוען כי:

“But even if this be their meaning, which is very uncertain, they use it only as illustration; and a higher authority says that the angels neither marry nor are given in marriage.”

כמוהו דברים דומים נושא גם גייבלין[15]:

“The first view has not been widely held since it appears to contradict the statement in Matthew 22:30…”

ולהפתעתי הרבה, גם אריקסון[16]:

“But the suggestion that angels (whether good or fallen) mated with human women and produced children runs contrary to what Jesus taught us about angels (Matt. 22:30). In light of this the interpretation that understands the “sons of God” in Genesis 6:2 to be sons of Seth…seem to present less difficulty…”

האמנם מהטענה כי "בני האדם לא ינשאו כאשר הם יהיו כמלאכי אלוהים בשמים" ניתן בהכרח להסיק שהמלאכים אינם מסוגלים לשאת נשים?

מילת המפתח שגם אליקוט וגם אריקסון פספסו כאשר הם דיברו על נישואי מלאכים היא המילה "שמים"- "כמלאכי אלוהים בשמים".

פרוכטנבאום[17] מציג זאת כך:

“When Jesus was speaking about marrying and giving in marriage, He was speaking of angels in heaven: Good or holy angels in heaven neither marry nor are given in marriage. However, Genesis is speaking of fallen angels on earth, not good angels in heaven.”

 

 פרוכטנבאום[18] ממשיך ומסביר כי מאחר ובאותו הקטע במתי ישוע אמר את דבריו  לגבי בני אדם "בשמים" שאינם נישאים, בני האדם בשמים לא ינשאו. אבל, כיצד נוהגים בני האדם על פני האדמה? הם כן נישאים. לפיכך, בני אדם בשמים אינם נישאים, ממש כמו המלאכים בשמים. לעומת זאת, בראשית ו' עוסק במצב שמתרחש "על פני האדמה" (בראשית ו':1) ולא בשמים. מה זה אומר לגבי המלאכים? דבר אחד ברור, הם לא מתרבים עם בני מינם ואינם מולידים מלאכים נוספים. ואולם, מסתבר כי על פני האדמה הם כן מסוגלים ליצר דבר מה על-אנושי.

ויהיה זה גם שגוי לומר שהם חסרי מין, מאחר והם תמיד מוצגים בלשון זכר. בשפה העברית אין הדבר מכריע, מאחר וכל מילה הינה בעלת טבע זכרי או נקבי. לעומת זאת השפה היוונית של הברית החדשה כן מכילה שם נייטרלי, והמלאכים עדיין מוצגים לקורא כזכרים.

 

על אותו נושא מוסיף גם לארקין[19] באומרו:

“While the passage implies that the angels “do not marry,” it does not say that they are “sexless,” for that would convey the idea that the righteousness at the resurrection would also be sexless, a doctrine abhorrent to the belief that husbands and wives and brothers and sisters shell know each other “as such” in the other world. What the passage does teach is that angels do not multiply by procreation.”

נראה כי הפסוק במתי 22 הפך לאבן נגף וצור מכשול לפרשנים רבים, כאשר הוא מנע מבעדם לפרש נכונה את בראשית ו':2. מבט אובייקטיבי ונקי מדעות קדומות על הפסוק, מסיר את אותה האבן, וכעת המשמעות כבר לא נפלאת מעינינו.

 

 

בני האלוהים ובנות האדם – הדור החדש

האם כל זה עוצר כאן? האם מצאנו פתרון לסוגייה פרשנית ותו לא?

לעיתים נדמה כי הכתובים דנים באירועים, דמויות ונבואות אניגמטיות אשר התרחשו בעבר רחוק כל כך, עד שהוא הפך לעולם אחר כמעט, לחלוטין שונה משלנו. כתוצאה מהלך רוח זה, ומפוסט המודרניזם שמטביע אותנו ומערפל את תפיסת קיומנו, אנו מוצאים שלא ניתן לחבר בין השניים- המציאות היום יומית בהווה, והמאורעות המיתולוגיים לכאורה, שהתרחשו בעבר.

ובכלל, מה זה משנה לנו היום, אם בני האלוהים הם מלאכים, צאצאי שת או סתם אלגוריה יצירתית להדרדרות מוסרית בעולם הקדום? למה עלינו להתרעם לנוכח שבירת השרשרת התיאולוגית דווקא בחוליה זו, כאשר ישנן סוגיות תיאולוגיות רבות ושונות כל כך, הממלאות מיליוני ספרים באלפי ספריות ברחבי העולם? למה להתעמק דווקא ב"בני האלוהים"?

 

"וְכִימֵי נֹחַ כֵּן יִהְיֶה גַּם־בּוֹאוֹ שֶׁל־בֶּן־הָאָדָם"

שימו לב לדברי ישוע, כאשר הוא מדבר על אחרית הימים:

"But as the days of Noe were, so shall also the coming of the Son of man be. For as in the days that were before the flood they were eating and drinking, marrying and giving in marriage, until the day that Noe entered into the ark, and knew not until the flood came, and took them all away; so shall also the coming of the Son of man be.” )Matt 24:37-39 A.V)

And as it was in the days of Noe, so shall it be also in the days of the Son of man. They did eat, they drank, they married wives, they were given in marriage, until the day that Noe entered into the ark, and the flood came, and destroyed them all. Likewise also as it was in the days of Lot; they did eat, they drank, they bought, they sold, they planted, they builded; but the same day that Lot went out of Sodom it rained fire and brimstone from heaven, and destroyed them all. Even thus shall it be in the day when the Son of man is revealed.”)Luke 17:26-30 A.V)

 

האם בביטוי "בימי נח" מסתתר רמז לגבי אחרית הימים? האם התרחש מאורע הייחודי רק לאותם הימים, כזה שיחזור על עצמו בעתיד, ואולי אפילו מתרחש בהווה מתחת לאף שלנו?

ישוע מתאר את ביאתו השנייה, ומדמה את אותם הימים לימיו של נח. בשני המקורות מתוארות פעולות של שתייה, אכילה, נישואים לנשים ונתינתן לנישואים. קל מאוד לקפוץ למסקנה שהצגת הפעולות הללו היא בכדי להעיד על מצב של שגרה שמופר על ידי אירוע הרסני ולא צפוי: מבול, אש מהשמים וחזרתו של ישוע. ריינקר[20] מציג זאת כך:

“A description of a mode of life without concern and without any foreboding of an impending catastrophe (Mayer).”

 

למרות דברי ריינקר, אני מציעה פרשנות נוספת לקטע זה וטוענת כי בחזרה על המילים הקשורות דווקא לנישואים באותו הזמן, ישנה רמיזה לנישואים שיצאו מגדר הרגיל והם נישואי "בני האלוהים" לבנות האדם. תרגום הברית החדשה לעברית של דעליטש חולק עליי, כאשר דעליטש, שכבודו במקומו מונח, מתרגם את המילה "ekgamizontes" ל-"נותנים נשים לאנשים", למרות שהיוונית דווקא אינה מביעה בבירור למי נשים אלו נישאות. הסיבה שדעליטש בחר לתרגם את המילה דווקא כך לא ברורה[21]. בתרגומים רבים מתורגמת המילה לאנגלית "given in marriage", ומבחינה טקסטואלית האפשרות שהנישואים המדוברים כאן הם עירוב של בנות אדם עם מלאכים נשארת פתוחה, למרות שאין זו הוכחה מוחצת בדיון הנ"ל.

 

כעת נשאלת השאלה, האם ישנן נבואות נוספות בתנ"ך המקשרות עירוב של בני אדם ו"בשר זר" באחרית הימים?

 

דניאל ב' לאור בראשית ו'

כאשר דניאל מפרש את חלום נבוכדנצר (דניאל ב':27-45), הוא משווה את חלקי הפסל השונים לממלכות השונות בעתיד. הממלכה הראשונה מוצגת כזהב, השנייה ככסף, השלישית כנחושת, והרביעית כברזל אשר מעורב בחרס. את הממלכות שמתוארות כחלקים של פסל, מנפצת אבן, אשר גודלת וממלאת לבסוף את כל העולם.

"וּמַלְכוּת רְבִיעִית תִּהְיֶה חֲזָקָה כַּבַּרְזֶל, מִפְּנֵי שֶׁהַבַּרְזֶל מֵדֵק וְטוֹחֵן אֶת הַכֹּל, וְכַבַּרְזֶל הַמְּרוֹצֵץ אֶת כָּל אֵלֶּה תָּדֵק וּתְרוֹצֵץ.וַאֲשֶׁר רָאִיתָ את הָרַגְלַיִם וְאת הָאֶצְבָּעוֹת, מֵהֶן חֶרֶשׂ הַיּוֹצֵר וּמֵהֶן בַּרְזֶל, מַלְכוּת חֲלוּקָה תִּהְיֶה, וּמֵעֹצֶם הַבַּרְזֶל יִהְיֶה בָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁרָאִיתָ הַבַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּיט. וְאֶצְבְּעוֹת הָרַגְלַיִם מֵהֶן בַּרְזֶל וּמֵהֶן חֶרֶשׁ, מִקְצָת הַמַּלְכוּת תִּהְיֶה חֲזָקָה, וּמִמֶּנָּה תִּהְיֶה שְׁבוּרָה. וַאֲשֶׁר רָאִיתָ בַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּיט, מִתְעָרְבִים יִהְיוּ בְּזֶרַע הָאָדָם, וְלֹא יִהְיוּ דְּבֵקִים זֶה בָזֶה, כְּמוֹ שֶׁהַבַּרְזֶל לֹא יִתְעָרֵב עִם הֶחָרֶשׂ." (דניאל ב':40-42)

דניאל תיאר את חולשתה של הממלכה הרביעית בכך ששני החומרים שמרכיבים אותה, הברזל והחרס (חימר), לא התערבבו ביחד. התנ"ך מציג את החימר כסמל לאדם:

איוב י':9- "זְכָר־נָא כִּי־כַחֹמֶר עֲשִׂיתָנִי וְאֶל־עָפָר תְּשִׁיבֵנִי׃"

איוב ל"ג:6- "הֵן־אֲנִי כְפִיךָ לָאֵל מֵחֹמֶר, קֹרַצְתִּי גַם־אָנִי׃"

ישעיה ס"ד:7- "וְעַתָּה יְהוָה אָבִינוּ אָתָּה אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר וְאַתָּה יֹצְרֵנוּ, וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ כֻּלָּנוּ׃"

גם הנביא דניאל עצמו תיאר את אחד הצדדים כבני אדם בפסוק 42 : "וַאֲשֶׁר רָאִיתָ בַּרְזֶל מְעֹרָב בְּחֶרֶשׂ הַטִּיט, מִתְעָרְבִים יִהְיוּ בְּזֶרַע הָאָדָם". העירוב מקבל לרוב פרשנות של נישואים בגלל השימוש במילה זרע.  בולדווין[22] מתאר זאת כך:

“This may be connected with the policy mentioned in verse 43, they will mix with one another in marriage; the last two words are literally ‘by the seed of man’ (bizra’ anasa), an unusual expression…”

השימוש של דניאל במילה "דבקין" גם הוא מחזק את הקשר לנישואים, כאשר השורש ד.ב.ק משמש כתיאור היחסים בין הבעל לאישה בפעם הראשונה בה הם מוצגים בתנ"ך:

"עַל־כֵּן יַעֲזָב־אִישׁ, אֶת־אָבִיו וְאֶת־אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד׃" (בראשית ב 24).

אם כן, ברור כי דבר מה ינסה לערב את עצמו בזרע האדם באחרית הימים. "הם", המסומלים כברזל שהוא האנטיתזה לחימר, יהיו גם אנטיתזה למין האנושי. חלש מול חזק, ארצי מול שמיימי, תמותה מול אלמוות.

 

 

סיכום

כִּי לֹא עִם-בָּשָׂר וָדָם מִלְחָמָה לָנוּ כִּי עִם-שָׂרִים וְשַׁלִּיטִים עִם-הַמּשְׁלִים בְּחֶשְׁכַּת הָעוֹלָם הַזֶּה עִם-הָרוּחוֹת הָרָעוֹת אֲשֶׁר בַּמְּרוֹמִים (אפסים ו 12)

המחשבה על כך שאנו ניצבים מול דבר שאיננו מבינים או רואים, היא לעיתים מלחיצה, לא נוחה, ויכולה לגרור אפילו אדם שפוי לפרנויה. הרבה פעמים אנשים מנסים להציג דבר שאינו גשמי, כזה שנמצא מחוץ להבנתם האנושית המוגבלת, כדבר "רוחני", משמע- דמיוני, מטאפורי, לא מציאותי. כאשר האמת היא, שאובייקטים רוחניים אמתיים אף יותר מאתנו.

בשביל לא להכנס לפינה הזאת, המציבה יותר שאלות מתשובות, רבים בוחרים לפרש את בני האלוהים בבראשית ו' כבני שושלת שת, חלק אבוד בהיסטוריה האנושית הנשכחת, ולעבור הלאה. הרי אם יתרגמו את הביטוי פשוטו כמשמעו, יאלצו להתמודד עם מציאות בה הרוחני מתערבב עם הגשמי, ויוצר את האפל והגרוטסקי מכל. בעולם הנטורליסטי של היום, אדם יכול להחשב למשוגע אם אפילו רק ירמוז לכך.

מכל הבחינות בהן העבודה הציגה את המונח "בני האלוהים"- טקסטואלית, תיאולוגית ולוגית, ניתן לראות כי אין הם יכולים להיות בני שת, אלא רק מלאכים שמיימיים שנפלו לחטא המרד. על הדרך הושגה גם ההבנה כמה חשוב להיות ערים לרעיון, ולהתבונן על מה שקורה סביבנו, בפוליטיקה, בתרבות, במדע ואפילו בדת. דבר אלוהים חי ופועם לנגד עינינו, אם רק נהיה ערניים לאמת שלו, ונפרש את הביטויים שלו בצורה הנכונה.

אין חדש תחת השמש. האנושות של היום תקבל בברכה את אותן היישויות, אם הללו יציעו להם בתמורה אינטליגנציה, קדמה טכנולוגית ואת הסוד לחיי נצח. אם מלאכים שנפלו או שדים המתחזים למבקרים מגלקסיה אחרת יחשפו את עצמם לאנושות בעולם הפוסט-מודרני, הם יוכתרו כשליטים ואולי אף יקבלו סגידה כאלים. כימי נוח יהיו ימי חזרתו של בן האדם. ימים של השחתה כוללת, שאינה רק מוסרית. אנשים יעמדו בתור על מנת לעשות את מה שממנו אין כל דרך חזרה. יערבבו את התזה עם האנטי תזה, את החימר עם הברזל, את בנות האדם עם בני האלוהים.

 

 

 

­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­­

[1] Spence H. D. M. & Exell J. S. The Pulpit Commentary, volume 1 Genesis-Exodus Page 102

[2] שם, עמוד 102. 

[3] ספנסר שם.

[4]   Keach, B. GTropología: a key to open Scripture metaphors [by B. Keach and T. Delaune Page 646

[5]  עמוד 145 Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

[6]  עמוד 130 Keil, C. F. and Delitzsch F. Biblical Commentary on the Old Testament

[7]  עמוד 35 Ellicott, C. J. Ellicott’s Commentary on the Whole Bible

[8]   עמוד 147 Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

 [9]  עמוד 148 Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

[10] שם. עמוד 149  

[11] פרוכטנבאום כותב על כך בהרחבה בעמודים 151-152   Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

[12] עמוד 132  Keil, C. F. and Delitzsch F. Biblical Commentary on the Old Testament

[13]  עמוד 152  Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

[14]  עמוד 35  Ellicott, C. J. Ellicott’s Commentary on the Whole Bible

[15]   עמוד 76 Gaebelein, F. E., The Expositor’s Bible Commentary

[16]   עמוד 467  Erickson, M. J., Christian Theology

[17]   עמוד 147-148  Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

[18]  עמוד 148  Fruchtenbaum, A. G. Ariel’s Bible Commentary, The Book of Genesis

[19]  עמוד 36  Larkin, C. Dispensational Truth, Or God's Plan and Purpose in the Ages

[20]  עמוד 72 Rienecker, F., A Linguistic Key to the Greek New Testament

[21]  למרות שישנה השערה לסיבה. דעליטש עבד על פרשנות לכתובים עם קייל, שהיה בין המתנגדים הגדולים לתאוריית המלאכים, והוגן להסיק שהייתה לקייל יד בתרגום הברית החדשה של דעליטש לעברית.

[22] עמוד 93   Baldwin, J. G., Daniel, an Introduction and Commentary

קבלו עדכונים חמים