ביאתו בבשר של המשיח

 

 I. משמעות הביאה בבשר

למרות העובדה שהמילה אינה מופיעה בספר הבריתות, משמעותה כן מופיעה: לבש בשר. יוחנן כתב שהדבר נהיה בשר (יוח' א 14). בנוסף, הוא כתב שישוע בא בלבוש בשר (יוח"א ד 2; יוח"ב 7). במילים אלו הוא התכוון שהאישיות הנצחית השנייה של אחדות האלהים לבשה אנושיות. הוא לא היה אנושי עד לידתו, אז לבש האדון בשר ( אף-על-פי-כן, אנושיותו היתה חסרת חטא, עובדה אשר שאול מדגיש בכותבו שהוא בא: "בִּדְמוּת בְּשַׂר הַחֵטְא" (רומ' ח 3).

 

II. נבואות על הביאה בבשר

 

א. נבואה על אדם-אלהים

בנבואה על המשיח, בישעיהו ט 5, חזה הנביא את האיחוד בין האלוהות לאנושיות במשיח.הוא ניבא שייוולד בן (אזכור לאנושיות) ודמותו תהיה דמות של אל גיבור (אזכור לאלוהות). ישעיהו השתמש במילה "אל" רק בהתייחסות לאלהים (ראה לא 3). כך שבפסוק הזה נובאה אנושיותו ואלוהותו של אדוננו.¹

השם עמנואל חושף את האמת על האדון (ישע' ז 14). פירוש השם הוא יותר מאשר נוכחות אלהים בקרב עמו בכל הקשור להשגחתו. בטקסט הזה, המשמעות היא שעצם נוכחותו של הילד שנולד מבתולה מביאה את אלהים אל עמו.²

 

ב. נבואה על לידת הבתולה (ישע' ז 14)

בנבואה זו חזה ישעיהו את אמצעי הביאה בבשר – לידת בתולין. הליברלים קראו תגר על התרגום "בתולה" מפני שבעברית המילה היא "עלמה". הם  טענו שלוּ ישעיהו היה מתכוון מפורשות לבתולה, הוא היה משתמש במילה הזאת. נכון שהמילה "עלמה" פירושה צעירה אשר הגיעה לבגרות מינית ולגיל הנישואין, ובתולה היא אישהרווקה , בדרך כלל בתולה אבל לא תמיד (אסתר ב 17; יחז' כג 3; יואל א 8). לכן, לא נכון לומר, כפי שהמבקרים אומרים, שלו ישעיהו היה מתכוון לבתולה אזי המילה "בתולה" היתה מדויקת יותר לשימוש.

כפי הנראה, עלמה אינה מונח טכני לבתולה והכוונה היא לאישה צעירה, שאחד ממאפייניה הוא בתולים (ברא' כד 43). אין שום דוגמה שמוכיחה שעלמה מציינת צעירה שאינה בתולה. תרגום השבעים מתרגם אותה למילה parthenos בשניים משבעת המקרים, כמו שעושה מתי א 23. כך שמשמעות המילה היא: צעירה בגיל נישואין, וגם בתולה, ובהכרח במקרה של התגשמות הנבואה על לידת המשיח.

מי הבתולה שנזכרת בנבואה? הפרשנות מתחלקת לשלוש קטגוריות בסיסיות. (1) הפרשנות הלא-משיחית שלפי הבנתה הנבואה התגשמה על-ידי אישה אלמונית שהיתה אולי בתולה. כיצד אם-כן ניתן להסביר את פסוק 23? (2) הפרשנות המשיחית המובהקת שלפיה הנבואה מתייחסת אך ורק למרים ולא לשום בתולה אחרת מתקופת ישעיהו. אין ספק שהנבואה מתייחסת למרים (פס' 23), אבל נשאלת השאלה האם היא מתייחסת אך ורק לה. אם אינה מתייחסת לאישה מזמנו של ישעיהו, איזה ערך היה לאות שהובטח לאחז? (3) הנבואה מתייחסת הן לאישה מזמנו של ישעיהו והן למרים בעתיד.

לפי הפרשנות השלישית, מי היתה הבתולה בימיו של ישעיהו? שוב, יש שלוש תשובות: (א) אשת אחז; (ב) בתולה אלמונית מישראל; או (ג) אשתו השנייה של ישעיהו, שעדיין לא נישא לה בזמן שניתנה הנבואה. אם א' נכונה, אז הבן היה חיזקיה. אם ב' נכונה, הבן לא ידוע. אם ג' נכונה הבן היה מהר-שלל-חש-בז (ישע' ח 3) או בן אחר של ישעיהו שלא הוזכר. לאור זאת, אשתו הראשונה של ישעיהו, אימו של שאר-ישוב (שם ז 3) כבר לא היתה בחיים.

מתי רואה באופן ברור את המשיח כמי שבו נתגשמה נבואת ישעיהו. אין שום ספק בכך. שתי הפרשנויות – הפרשנות המשיחית המובהקת והפרשנות של ההתייחסות הכפולה – מאשרות זאת.

 

III. אמצעים לביאה בבשר

 

א. הראיות

לידת הבתולין היתה אמצעי לביאה בבשר. הביאה בבשר, ברגע שהושלמה, הפכה למצב קבוע של אדוננו. היא התחילה בלידתו וממשיכה לעד (אם-כי כעת בגוף שקם לתחייה). בניגוד לביאה בבשר, לידת הבתולין היתה מאורע שנמשך שעות ספורות בלבד.

כשהודיע המלאך גבריאל למרים שתישא ברחמה את המשיח, היא מחתה על-כך בטענה שאינה נשואה. תשובת המלאך היתה, באופן תמציתי, שהיא לא תזדקק לבעל כי רוח הקודש יבוא עליה וגבורת עליון תצל עליה (לוקס א 35). ההכרזה הזו מדגישה עוד יותר את  מקורו האלוהי של הילד ולאו דווקא את הדרך בה הוא ייוולד.

מתי שמר במודעות את עובדת לידת הבתולין בספר היוחסין של המשיח (מתי א 16). הוא כותב שיוסף היה בעלה של מרים, אבל רק ממרים נולד ישוע. כינוי הגוף "אשר ממנה" מעיד בבירור שישוע נולד ממרים בלבד ולא ממרים ויוסף.

בין שהמילים "יְלוּד אִשָּׁה", באיגרת אל הגלטים ד 4, מציינות את לידת הבתולין ובין אם לאו, אינו ברור. ייתכן שהכוונה היא שישוע נטל על עצמו אנושיות ממש כמו שהוא הכפיף את עצמו לתורה, כפי שהמשפט הבא אומר. יתכן שהמילים מתייחסות ללידת בתולין, מאחר שהפועל אינו הפועל הרגיל "להיוולד", אלא אותו פועל שמופיע ביוחנן א 14, המתייחס לביאה בבשר, אם כי לא ללידת בתולין ככזו. מכל מקום, הקטעים בישעיהו, במתי ובלוקס הם ברורים.

מה היתה המטרה בלידת בתולין? לידת הבתולין היתה אות לייחודיותה של האישיות שנולדה. איננו יכולים לומר מתי ובאיזו מידה נודעה העובדה בקרב בני זמנו של המשיח. כמובן, כאשר נכתבה הבשורה על-ידי מתי ועל-ידי לוקס העובדה היתה ידועה ומאותו זמן ואילך הקהילה הקדומה החשיבה אותה לדוקטרינה מכרעת. בראשית המאה השנייה היא כבר נחשבה לדוקטרינה ממוסדת.³

 

ב. אילנות היוחסין

מתי ולוקס כאחד מתחקים אחר אילן היוחסין של הבן ילוד-הבתולה. במתי נכללים ארבעים ושנים שמות נבחרים ובלוקס שבעים ושבעה. מתי מתחקה אחר מלך המלכים עד לאברהם, ולוקס עד לאדם הראשון. רשימה היוחסין של מתי נחשבת, בדרך כלל, לשושלת יוסף וזו של לוקס לשושלת מרים.

קיים דיון רב במיוחד בשאלה האם אילן היוחסין של ישוע, כפי שמופיע בלוקס, הוא של אימו מרים. אלפרד פלמר (Alfred Plummer) התנגד להשקפה זאת: "צפוי שפיתרון כה ברור, כמו זה שאחד מהם היה אילן היוחסין של יוסף והשני אילן היוחסין של מרים, היה צריך להתקבל מיידית, אם היתה סיבה כלשהי (להוציא את הקושי) לאמצו. אולם פיתרון זה לא הוצע על-ידי איש עד שאמניוס מויטרבו (Amnius of Viterbo) הציע אותו, בסביבות 1490".⁴

מצד שני, פ' גודט (Godet) טען לאילן היוחסין של מרים בלוקס, על סמך היעדרותו של ה"א היידוע לפני יוסף (שם ג 23; במקור היווני), מה שמקשר את ישוע ישירות לעלי ולכאורה מוציא את יוסף לגמרי משושלת היוחסין.⁵

הסברים שונים ניתנים לכך ששני אילנות היוחסין הם מצידו של יוסף. הסבר אחד אומר שמתן ומתת אחד הם, מה שהופך את יעקב ואת עלי לאחים, והופך את יוסף לבנו של עלי ולאחיינו של יעקב. אם יעקב נפטר ללא יורשים, יוסף אחיינו היה הופך ליורשו, או ייתכן שיוסף היה ליורשו של עלי מפני שעלי (בהנחה שאשתו נפטרה) נשא לאישה את אלמנתו של יעקב כדי לקיים מצוות ייבום.⁶

טיעון חזק לכך שאילן היוחסין בלוקס שייך למרים קשור בקללה שהוטלה על יהויקים, בירמיהו כב 30. הוא הוכרז "ערירי", שמשמעותו, על-פי הפסוק, שאף ילד יוצא חלציו לא ישב על כס דוד (כפי הנראה היו לו שבעה בנים, אם כי ייתכן שהיו מאומצים, דברי הימים א ג 18-17). לפיכך, ישוע לא היה יכול לצפות למלוך (אף שהיתה לו הזכות החוקית) לו היה צאצא ביולוגי של יוסף, שהיה צאצא של יהויקים. לכן, לידת הבתולין היתה הכרחית כדי לשחררו מהשושלת המקוללת.⁷ ברם, ניתן היה לממש זאת גם אם ישוע קשור ליוסף (לא כאביו הביולוגי, כמובן) דרך נתן ולא דרך שלמה (כפי שלוקס אולי ציין).

בנוסף, הוצע שהקללה על יהויקים הסתיימה כאשר אלהים בחר בזרובבל ורומם אותו (חגי ב 23). הוא שם אותו "כַּחוֹתָם" והעלה אותו למעמד של סמכות, והעביר את ההבטחה המשיחית לזרובבל ולבני משפחתו, מבין צאצאי דוד. שמו של זרובבל מופיע בשני אילנות היוחסין, במתי ובלוקס.

בכל מקרה, לוקס נמנע בקפידה מהרושם שישוע עשוי להיות בנו הביולוגי של יוסף; עם זאת, הוא שומר על טיעוניו  למלוכה בכך שאינו קושר אותו רק לאימו (כי הטיעון עובר דרך הזכרים במשפחה). מעולם בימי חייו לא היה מי שחלק על טענתו של ישוע לכסא דוד.

 

IV. מטרות הביאה בבשר

מדוע שלח אלהים את בנו בלבוש בשר החטא? ספר הבריתות נותן תשובות אחדות לשאלה.

 

א. לגלות לנו את אלהים

אף שאלהים מגלה את עצמו בדרכים שונות, כולל דרך פאר הטבע שסביבנו, רק הביאה בבשר מגלה את מהותו של אלהים, אם כי היא מוסוות (יוח' א 18; יד 11-7). הדרך היחידה שאדם יכול לראות את האב היא לדעת על הבן, והדרך היחידה שנוכל לעשות זאת היום היא באמצעות למידה של קורות חייו כפי שהם מתועדים בספר הבריתות. מכיוון שנעשה לאדם, התגלות אלהים היתה אישית; מפני שהוא אלהים, ההתגלות הזאת היא אמתית לגמרי.

 

ב. לשמש לנו מופת

חייו הארציים של ישוע נישאים כדפוס לחיינו היום (פטר"א ב 21; יוח"א ב 6). ללא לבוש הבשר לא היתה לנו הדוגמה הזאת. כאדם, הוא חווה את תהפוכות החיים וסיפק לנו דוגמה מנוסה. כאלהים, הוא מציע לנו את הכוח ללכת בעקבות הדוגמה שלו.

 

ג. לספק קרבן יעיל לחטא

ללא הַבִּיאָה בבשר לא היה לנו מושיע. חטא דורש מוות לכפרה. לכן, המושיע חייב להיות אנושי על מנת שיוכל למות. אולם, מותו של אדם רגיל לא יכפר על החטא לעד; אם-כך, המושיע חייב להיות גם אלהים. אנו חייבים מושיע שהוא אדם-אלהים, ויש לנו אותו באדוננו ישוע (עבר'  10-1).

 

ד. להיות מסוגל לקיים את ברית דוד

המלאך גבריאל בישר למרים שלבנה יינתן כסא דוד (לוקס א 33-31). הדבר לא ניתן להגשמה על-ידי אלהים הבלתי נראה ששולט על ענייני בני-האדם (מה שהוא לבטח עושה). על כיסא דוד צריך לשבת אדם, לכן על המשיח להיות אדם. אולם, כדי להחזיק בכיסא לעד נדרש מהיושב עליו לא למות לעולם; ורק אלהים מתאים לכך. אם-כן, מי שבסופו של דבר מגשים את ההבטחה לדוד צריך להיות אדם-אלהים.

 

ה. להפר את פעולות השטן (יוח"א ג 8)

שימו לב שהדבר נעשה בהופעת המשיח. הדגש הוא על ביאתו, לא על תחייתו מן המתים כמצופה. מדוע היה לבוש הבשר הכרחי כדי להביס את השטן? מפני שהשטן חייב להיות מובס בזירה שבה הוא שולט – העולם הזה. לכן נשלח המשיח לעולם להפר את פעולות השטן.

 

ו. יכולתו להיות כהן גדול (עבר' ד 16-14)

הכהן הגדול שלנו מסוגל לחוש את חולשותינו מפני שהתנסה כמונו. אבל, אלהים לעולם לא מנוסה, כך שהיה הכרחי שאלהים יהיה לאדם אשר יוכל להתנסות ויהיה כהן רחמן.

 

ז. יכולתו להיות שופט מוסמך

למרות העובדה שרוב האנשים רואים את אלהים האב כשופט שלפניו ייתייצבו כולם, האמת היא שישוע יהיה השופט הזה (יוח' ה 22, 27). אדוננו יישפוט הכל כי הוא 'בן-האדם'. תואר זה קושר אותו לארץ ולשליחותו הארצית. מדוע הכרחי שהשופט יהיה אנושי ויחייה בארץ? כדי שלא יהיה לאיש תירוץ. מדוע חייב השופט להיות גם אלהים? כדי שמשפטו יהיה אמת וצדק.

לכן, לַבִּיאָה בבשר יש השלכות ביחס לידע שלנו על אלהים, ביחס לישועתנו, ביחס לחיינו מדי יום, ביחס לצרכינו הדחופים וביחס לעתיד. היא באמת האירוע המרכזי של ההיסטוריה.

 

הערות

1. _{See Edward J. Young, The Book of Isaiah (Grand Rapid: Eerdmans, 1964), 1:335-38.}
2. _{Ibid., 1:289-91}
3. _{Ignatius Smyrna I. 1, for example` see also Hans von Campenhausen, The Virgin Birth in the}

    _{Theology of the Ancient Church, Studies in Historical Theology (Naperville: Allenson, 1964),}

    _2:10-20.

4. _{Alfred Plummer, A Critical and Exegetical Commentary on the Gospel According to Luke}

     _{(ICC, Edinburgh: T. & T. Clark, 1910), 103.}

5. _{F. Godet, A. Commentary on the Gospel of St. Luke (Edinburgh: T. & T. Clark, 1910), 1:195-204.}
6. _{See J. G. Machen, The Virgin Birth of Christ (New York: Harper, 1930), 207-9.}
7. _{See Robert Gromacki, The Virgin Birth of Christ (Grand Rapids: Baker, 1981), 150-59.}

 

 

 

 

תפקידיו של האדם-אלהים

 

כותרת	סימוכין	אדם	אלהים
מושיע	רומים א 4-3	למות	לתת משמעות למוות
כהן גדול	עברים ד 16-14	ליצג את האדם כקרבן לחטא	ליצג את אנשיו לפני אלהים
שופט	יוחנן ה 22	לשפוט כאדם	לשפוט בצדק
מקור לחיים  משיחיים	הראשונה ליוחנן ב 6	לשמש לנו דוגמה	להעצים את חיינו