מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

בחירה מקדם: האם אלוהים יעד מקדם מי יוושע ומי ילך לאגם האש?

במאמר זה נראה שאלוהים בוחר באנשים בשביל תפקיד או מטרה. כלומר, לא מדובר על בחירה לישועה. אנו נבחן מספר פסוקים המשומשים לטובת בחירה למטרת ישועה ונראה אם מדובר בבחירה לשם ישועה או בבחירה למטרת תפקיד.

 

הקדמה: אין שום קשר בין בחירה להצדקה (הבחירה לא מבטיחה הצדקה).

 

האם העובדה שאלוהים בוחר במישהו לשם מטרה מסוימת, מבטיחה את זה שהוא יאמין ויוושע? למרות שמספר אנשים שנבחרו בתנ"ך כן היו מוצדקים (אברהם, יעקב, ירמיהו, תלמידיו של ישוע ושאול השליח), הכתובים לעולם לא מניחים את הקשר הלוגי הזה, או מראים שאדם (או עם) שנבחר בהכרח יאמין ויקבל חיי עולם. בחירה והצדקה אינם זהים בכתבי הקודש. לכן, הבחירה לא מביאה בהכרח להצדקה. וניתן להביא לכך דוגמאות. בתנ"ך, אלוהים בחר בבבל כדי להעניש את עם ישראל (ראו חבקוק). כמו כן, הוא בחר במלך הפרסי כורש כדי לעזור לישראל (כורש אף נקרא רֹעִי בישעיהו מד 28 ואף "משיח" בפרק מה 1). אך אף אחת מהבחירות הריבוניות הללו לא מוכיחות את הטענה שבחירה מובילה בהכרח להצדקה. הבחירה בעם ישראל איננה מבטיחה שכל אחד מהעם הוא מוצדק או מאמין. אלא שהבחירה בעם ישראל הייתה למטרת תפקיד. כעת נעבור על פסוקי מפתח שבהם משתמשים חסידי תאוריית ה"בחירה למטרת ישועה" ונראה כי לא מדובר על בחירה למטרת חיי עולם אלא לבחירה למטרת תפקיד או ברכה.

 

 

1. אני בחרתי בכם 

אָמַר לָהֶם יֵשׁוּעַ: "הֲרֵי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם, הַשְּׁנֵים-עָשָׂר, וְאֶחָד מִכֶּם שָׂטָן." (יוחנן ו 70).

ביוחנן ו, ישוע אומר שהוא בחר בשנים עשר השליחים. זה ברור שלא מדובר כאן בבחירה פרטית למטרת ישועה. משום שאחד מהשנים עשר היה שטן (יהודה איש קריות), וזו לא שפה שמשומשת כדי לתאר מישהו נושע (יוחנן יג:10-11, 18). אך בכל זאת, ישוע מכליל אותו בבחירה. ישוע בחר ביהודה איש קריות בשביל מטרה. במקרה הזה, למטרת הגשמת הכתובים. יהודה איש קריות בגד בישוע כמו שאחיתופל בגד בדוד (שמואל ב טז:20-יז:3, 23; תהלים מא:9).

 

2. בחירה למטרת הנבת פרי

ביוחנן טו, ישוע מצהיר בבירור שהתלמידים שלו נבחרו עבור משימה: לֹא אַתֶּם בְּחַרְתֶּם בִּי, כִּי אִם אֲנִי בָּחַרְתִּי בָּכֶם וְהִפְקַדְתִּי אֶתְכֶם לָלֶכֶת וְלַעֲשׂוֹת פְּרִי, שֶׁפֶּרְיְכֶם יִתְקַיֵּם וְכָל אֲשֶׁר תְּבַקְשׁוּ מֵהָאָב בִּשְׁמִי הוּא יִתֵּן לָכֶם (פס' 16).

שימו לב שישוע משווה ומנגד את הבחירה שלו בהם עם הבחירה שלהם בו. הדבר המיוחד כאן הוא שזה אומר שהבחירות הן באותן רמה, מדובר באותו סוג של בחירה. הרי זה ברור שהשליחים לא בחרו בישוע כדי שיוושע וינחל חיי עולם, ישוע עצמו הוא החיים, המקור לחיי עולם ( יוחנן א:4; יא:25; יד:6). אלא שהם לא בחרו להיות תלמידיו, הם לא בחרו להיות חבריו ושותפיו לשליחות שיש לו עבורם. ישוע הוא זה שבחר בהם להיות שותפיו להפצת הבשורה.

 

 

3. נבחרתם מן העולם

אִלּוּ הֱיִיתֶם מִן הָעוֹלָם, הָעוֹלָם הָיָה אוֹהֵב אֶת שֶׁלּוֹ. אֵינְכֶם מִן הָעוֹלָם, כִּי אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעוֹלָם. מִשּׁוּם כָּךְ הָעוֹלָם שׂוֹנֵא אֶתְכֶם. (יוחנן טו:19).

ההקשר כלל לא תומך בטענה שמדובר בבחירה למטרת ישועה בטרם היווסד תבל. אלא מדובר בבחירה למטרת שליחות. הם היו שליחים שנבחרו לשרת, להניב פרי ולהפיץ את הבשורה (השנייה לקורינתים ה:20). וישוע הזהירם שהעולם ישנא אותם. הוא הכין אותם לקראת סבל המחכה להם על השירות שהם יעשו.

 

 

4. ישוע מושך את כולם

ביוחנן ו יש מספר משפטים של ישוע שהתפרשו כאילו ישוע לימד אודות אמיתותה של הבחירה פרטית למטרת חיי עולם. אם אתם זוכרים את הסיפור אז אתם יודעים שקבוצה מאוד גדולה הלכה אחרי ישוע, והוא האכיל אותה באופן על טבעי. אחרי הנס, הם המשיכו ללכת אחריו, למרות שהם עשו זאת לא מן הסיבות הנכונות:

עָנָה לָהֶם יֵשׁוּעַ וְאָמַר: "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אַתֶּם מְחַפְּשִׂים אוֹתִי, לֹא מִשּׁוּם שֶׁרְאִיתֶם אוֹתוֹת, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֲכַלְתֶּם מִכִּכְּרוֹת הַלֶּחֶם וּשְׂבַעְתֶּם (יוחנן ו:26). בהינתן אלפי האנשים שחיפשו אותו, ישוע אומר:

אֵין אִישׁ יָכוֹל לָבוֹא אֵלַי אֶלָּא אִם כֵּן יִמְשֹׁךְ אוֹתוֹ הָאָב אֲשֶׁר שְׁלָחַנִי, וַאֲנִי אָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. (יוחנן ו:44). הבעיה בחשיבה שהפסוק הזה מלמד שאלוהים יעד רק כמה לחיי עולם, היא שבשורת יוחנן מבהירה שאלוהים מושך את כול בני האדם.

ישוע הוא "האור לבני אדם".. "המאיר לכל אדם" "כדי שעל פיו יאמינו הכל" כי אלוהים אהב את "העולם" (יוחנן א:4, 9, 7; ג:16). ישוע מאוד ברור לגבי העניין שכולם נמשכים אליו: אֲנִי בְּהִנָּשְׂאִי מִן הָאָרֶץ אֶמְשֹׁךְ אֶת הַכֹּל אֵלַי (יוחנן יב:32). למרות שזה נכון שאף אחד לא בא אל ישוע ללא משיכת האב, זה גם נכון שכל בני האדם נמשכים. ללא יוצא מן הכלל. מה שישוע מלמד הוא שאלוהים הוא תמיד יוזם את הישועה. אך המשיכה או היוזמה של האב היא לא בלתי ניתנת לערעור. רק בגלל שכולם נמשכים אל ישוע לא אומר שכולם למעשה יאמינו בו. ישוע ברור לגבי העניין שיש כאלו שלא מאמינים, אך הם לא מאמינים לא בגלל שאלוהים לא משך אותם אלא בגלל שהם לא רוצים לבוא:

וְאִלּוּ אַתֶּם אֵינְכֶם רוֹצִים לָבוֹא אֵלַי כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָכֶם חַיִּים (יוחנן ה:40).

לסיכום, יוחנן ו:44 לא מלמד שאלוהים בחר באנשים מסויימים למטרת ישועה. אלא, ישוע מלמד שלפני שהאמנו, אלוהים משך אותנו קודם. אך המשיכה ניתנת לערעור. אלו שלא באים לישוע אמורים להאשים את עצמם בלבד.

 

 

5) נועדו לחיי עולם

הַגּוֹיִים כְּשָׁמְעָם שָׂמְחוּ וְהִלְלוּ אֶת דְּבַר הָאָדוֹן, וְכָל אֲשֶׁר הָיוּ מְיֻעָדִים לְחַיֵּי עוֹלָם הֶאֱמִינוּ (מעשי השליחים יג:48)

האם הפסוק מלמד בחירה למטרת ישועה? מה משמעות המילה "נועדו"?

המילה "מיועדים" היא tetagmenoi, והיא מגיעה מהמילה tasso, ולה יש משמעויות רבות. באופן מפתיע, אף אחת מהמשמעויות לא קשורות לבחירה פרטית לחיי נצח. לידל וסקוט מצביעים על השימוש הצבאי שלה, "לארגן, לסדר..לערוך, ליצור, לטכס. למנות לשירות כלשהו, צבאי או אזרחי.. למנות מישהו לעשות משהו. להיות ממונה למשהו.. (J. H. Moulton and G. Milligan, Vocabulary of the Greek Testament (Peabody, MA: Hendrickson, 1930, 2004), 626.)

הנקודה היא כזו, מילה זו לעולם לא משומשת בכל הכתובים בתור מילה שמתייחסת לבחירה מקדם לישועה. בנוסף לכך, הקטע לא מציין על ידי מי הם היו מיועדים, על ידי אלוהים או עצמם. המילה "מיועדים" (τεταγμένοι) ביוונית יכולה להיות או סבילה או מידיאלית\בניין התפעל. כלומר אפשר להבין את הפסוק בצורה מידיאלית באופן כזה: "וכל אשר נועדו (על ידם) לחיי עולם האמינו"…

בהקשר של פרק יג 45-48 שאול ובר נבא דיברו אל היהודים שדחו את הבשורה. שאול אמר להם הֵשִׁיבוּ שָׁאוּל וּבַר-נַבָּא בְּאֹמֶץ לֵב וְאָמְרוּ: "מִן הַהֶכְרֵחַ הָיָה כִּי לָכֶם רִאשׁוֹנָה יַשְׁמִיעוּ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים, אַךְ מִכֵּוָן שֶׁאַתֶּם דּוֹחִים אוֹתוֹ וְדָנִים אֶת עַצְמְכֶם לְבִלְתִּי רְאוּיִים לְחַיֵּי עוֹלָם, הִנֵּה אָנוּ פּוֹנִים אֶל הַגּוֹיִים. (פס' 46).

ההקשר הזה עוזר לנו להבין את צורת הפועל "מיועדים". בניגוד ליהודים שדחו את הבשורה ודנו את עצמם להרשעה נצחית, הגויים האמינו ו"מינו" את עצמם לחיי עולם.

 

 

6) כל מי שהאב נותן

כָּל מִי שֶׁהָאָב נוֹתֵן אוֹתוֹ לִי יָבוֹא אֵלַי, וְאֶת הַבָּא אֵלַי לֹא אַשְׁלִיךְ הַחוּצָה…..וְזֶה רְצוֹן שׁוֹלְחִי: שֶׁלֹּא יֹאבַד לִי אִישׁ מִכָּל אֲשֶׁר נָתַן לִי, אֶלָּא שֶׁאָקִים אוֹתוֹ בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן. (יוחנן ו 37-39)

נהוג לחשוב שישוע אומר בפסוקים הללו שהאב נותן לו את אלו (לא מאמינים) שנבחרו מקדם לישועה. אך למעשה הקטע הזה כלל לא מדבר על בחירה מקדם. אלא שמדובר כאן על מצב שונה. בגלל הדחייה הסופית של עם ישראל את ישוע, ישוע מצפה לסיומה של תקופת ברית סיני ולמעבר לתקופת הברית החדשה. הוא דיבר על כך במתי טז 18 שם הוא דיבר לראשונה על הקהילה שהוא עתיד היה לייסד. יוחנן ו מתרחש מבחינה כרונולוגית לפני מתי טז. ישוע דיבר ביוחנן ו בזמן שהעם דחה אותו סופית. הוא ידע שהעם יישפט על כך וייכרת מעץ הזית באופן זמני (רומים יא). כתוצאה מכך שהעם דחה את משיחו, אלוהים כרת אותו מלהיות ערוץ הברכה שלו לעולם כולו. דבר זה יימשך עד הצרה הגדולה (בזמן הצרה אלוהים יממש את תוכניתו עבור עם ישראל). לפני שהמאמינים הועברו מהאב לבן, הם היו שייכים לאב דרך אמונה. ההעברה הזו (העברת המאמינים מהאב לבן) היא הכרה בכך שבקרוב הקהילה תיווסד. דבר זה מתאים להקשר גם כן. כשישוע החל להביט על ירושלים (מתי טז 21) זה היה ברור שיום חדש עומד בפתח. אלוהים האב שם הכל בידי הבן. המאמינים שחיו בתקופת התנ"ך כעת הועברו אל הבן. דבר נתמך על ידי הדרשה ביוחנן יד-טז. המאמינים היהודים שהשתייכו לאב, להם הייתה רק את ההבטחה לגבי המשיח, כעת הועברו אל ידיו של ישוע שישמור עליהם. כעת הם השתייכו לישוע. לכן, מי הם אלו ש"האב נותן אותו" לישוע? אלו הם מאמינים! האב מעביר את המאמינים לבעלות הבן.

 

 

7) רומים ט

11בְּטֶרֶם נוֹלְדוּ בָּנֶיהָ וּבְטֶרֶם עָשׂוּ .טוֹב אוֹ רַע נֶאֱמַר לָהּ "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר",(בראשית כה' כג')12כְּדֵי שֶׁתִּכּוֹן תָּכְנִית אֱלֹהִים הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל בְּחִירָה, לֹא מִתּוֹךְ מַעֲשִׂים אֶלָּא לְפִי קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא –13כַּכָּתוּב: "וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב, וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי.

האם ההקשר (הבחירה ביצחק על פני ישמעאל וביעקב על פני עשיו) מדבר על בחירה למטרת ישועה?

ניתוח זריז של ההקשר המידי של הקטע הזה מצביע על כך שאין שום הפנייה או התייחסות לחיי עולם או לישועה מגיהנום. ההקשר מדבר על בחירה לתפקיד או לשירות. אלוהים בחר באנשים מסוימים לשרת את מטרותיו ותכליתותיו בנסיבות ההיסטוריות שלהם. הוא בחר ביצחק ויעקב להיות השושלת ממנה יגיע המשיח. הקטע כלל לא מדבר על בחירה לשם חיי עולם. תָּכְנִית אֱלֹהִים הַמֻּשְׁתֶּתֶת עַל בְּחִירָה מתייחסת לתוכניתו של אלוהים לברך אנשים שהוא בוחר ללא תלות במעשים. הבחירה של אלוהים לא הייתה מבוססת על מעשים אלא על לְפִי קְרִיאָתוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא. שוב, הבחירה ביעקב לא הייתה לשם חיי עולם. יצחק יכל להאמין באלוהים (אם הוא עשה זאת או לא אין אנו יודעים). אלא שהבחירה הייתה למטרה ספציפית, להוות הכלי שממנו יגיע הזרע המובטח, וגם לקבל את הירושה מיצחק. אלוהים הבהיר זאת בכך שהוא הלך נגד הנורמה החברתית של אז כשהוא אמר: ורַב יַעֲבֹד צָעִיר (פס' 11\בראשית כה:23, האדומים עבדו את צאצאי יעקב, שמואל א יד 47; שמואל ב ח 14; מלכים א יא 15-16; כב 47), דרך הבחירה יעקב מקבל את הברכה. שאול עובר בפס' 13 מבחירת היחיד לתפקיד לבחירה לאומית לתפקיד בכך שהוא מצטט את מלאכי א 2-3: וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב, וְאֶת-עֵשָׂו שָׂנֵאתִי. עלינו להבין את המילה "שנאתי" בתור "אהבתי פחות" (בראשית כט 30-31; מתי ו 24; לוקס יד 26; יוחנן יב 25). המילים "אהבתי" ו"שנאתי" אמורות להיות מובנות בתור ההחלטה של אלוהים לברך את עם ישראל במקום את האדומים (צאצאי עשיו). לא מדובר על בחירה לאומית לשם חיי עולם, או לבחירת העם האדומי לשם ניתוק נצחי. שהרי היו כאלה מעם ישראל שלא האמינו ואולי היו אדומים שכן האמינו. לא מדובר על בחירה למטרת ישועה או ניתוק נצחי אלא בחירה בקבוצת אנשים שתקבל ברכה ואחריות.

14 אִם כֵּן מַה נֹּאמַר? הֲיֵשׁ אִי-צֶדֶק אֵצֶל אֱלֹהִים? חַס וְחָלִילָה! 15 הֲרֵי לְמֹשֶׁה הוּא אוֹמֵר: "וְחַנֹּתִי אֶת-אֲשֶׁר אָחֹן, וְרִחַמְתִּי אֶת-אֲשֶׁר אֲרַחֵם." 16 לְפִיכָךְ אֵין זֶה בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם הָרוֹצֶה אוֹ הַמִּתְאַמֵּץ, כִּי אִם בִּידֵי אֱלֹהִים הַמְרַחֵם. 17 וְאָכֵן אוֹמֵר הַכָּתוּב לְפַרְעֹה: "בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ, בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי, וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל-הָאָרֶץ." 18 וּבְכֵן הוּא מְרַחֵם עַל מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה, וּמַקְשֶׁה אֶת לֵב מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה.

כדי להבין את הפסוקים האלה עלינו לזכור על מה שאול עונה בכלל. שאול עונה על הטענה שאלוהים לא נאמן יותר לישראל כי הוא פנה לגויים. התשובה של שאול היא שזו זכותו של אלוהים לבחור איזה עם ישרת את תכליתותיו, בין אם זה עם ישראל או הגויים. הוא בחר ביצחק במקום ישמעאל (פס' 7-9) וביעקב במקום עשיו (פס' 10-13) לשם המטרה הזו. וכעת בפס' 14 עולה עוד טענה. האם זה אומר שאלוהים הוא לא צודק? התשובה של שאול היא חַס וְחָלִילָה! העניין הוא לא הצדק של אלוהים אלא הבחירה הריבונית שלו לרחם על מי שהוא רוצה. וזה מה שאלוהים הסביר למשה (שמות לג 19). לכן, הבחירה במי שיקבל את הברכה של אלוהים איננה תלויה בהתנהגותו של האדם (אֵין זֶה בְּיָדָיו שֶׁל הָאָדָם הָרוֹצֶה אוֹ הַמִּתְאַמֵּץ), כִּי אִם בִּידֵי אֱלֹהִים הַמְרַחֵם. אף אחד לא צריך לחשוב שהבחירה של אלוהים לא צודקת, אלא, עלינו להודות לאלוהים שבחר לברך את כל העולם דרך הבחירה שלו באנשים מסויימים או עמים מסוימים. שוב, שאול עונה על הטענה שההבטחות של אלוהים לעם ישראל נכשלו. הנקודה של שאול היא שדבר אלוהים לא הופר, אלא שהוא בחר לשים את עם ישראל בצד לזמן מוגבל מסיבות שונות. הסיבה העיקרית היא שעם ישראל דחה את המשיח ולא ציית לאלוהים(ט 1-5, 30-33; י 3-4; יא 1-7). אלוהים לא הפר את הבטחותיו, אלא, הבטחותיו עדיין לא התגשמו כי עם ישראל לא האמין במשיח (ט 31-32). דבר זה מודגם על ידי פרעה (שמות ט 16). רק אחרי שפרעה הקשה את ליבו (ז 13, 14, 22; ח 15, 19, 32; ט 7) אלוהים הקשה את ליבו (שמות ג 19-20; ד 21; ט 12). אלוהים שכבר ידע מה תהיה תגובתו של פרעה (שמות ד 21-23), משתמש בו כדי להראות את כוחו ולהכריז את שמו בְּכָל-הָאָרֶץ. לכן, אם אלוהים בוחר לא לרחם וכן להקשות את הלב של מישהו, יש לו את הזכות לעשות זאת.  הקשיית ליבו של פרעה לא הייתה הסיבה להרשעתו הנצחית של פרעה. הרשעתו הנצחית של פרעה היא לא הנושא כאן. אלוהים הקשה את ליבו כדי ששמו יסופר בכל העולם. מטרת התוכנית של אלוהים בלברך אחדים ולא אחרים, לרחם על אחדים ולא על אחרים, להקשות את ליבם של אחדים ולא של אחרים, היא שעדותו תמשיך להתפשט בכל העולם.

 

19 אֲזַי אַתָּה תֹּאמַר לִי: "מַדּוּעַ הוּא עוֹד מַאֲשִׁים, שֶׁהֲרֵי מִי יַעֲמֹד נֶגֶד רְצוֹנוֹ?" 20 אַךְ מִי אַתָּה, בֶּן-אָדָם, כִּי תִּתְוַכֵּחַ עִם אֱלֹהִים? הַאִם יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעוֹשֵׂהוּ "מַדּוּעַ כָּכָה עֲשִׂיתָנִי?" 21 הַאִם מֵאוֹתוֹ חֹמֶר אֵין יוֹצֵר רַשַּׁאי לִיצֹר כְּלִי אֶחָד לְכָבוֹד, וּכְלִי אַחֵר לְשִׁמּוּשׁ שֶׁאֵין בּוֹ כָּבוֹד? 22 וּמָה אִם אֱלֹהִים, אַף כִּי חָפֵץ לְהַרְאוֹת אֶת זַעְמוֹ וּלְגַלּוֹת אֶת כֹּחוֹ, סָבַל בְּאֹרֶךְ רוּחַ רַב כְּלֵי זַעַם מוּכָנִים לַהֶרֶס, 23 כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת עֹשֶׁר כְּבוֹדוֹ בִּכְלֵי חֲנִינָה שֶׁמֵּרֹאשׁ הֵכִין אוֹתָם לְכָבוֹד?

כעת שאול מצפה להתנגדות נוספת לדוגמה שלו. מדוע אלוהים מאשים, אם אפילו עם לא צייתן משרת את מטרותיו?

בתשובתו של שאול, הוא משווה בין השימוש בפרעה ליוצר שעובד על חומר (רומים ט 20-23), אנלוגיה שנלקחה ככל הנראה מירמיהו יח 1-13. למרות שרבים מבינים את ההשוואה הזו כראיה לבחירה מקדם לחיי נצח, הנקודה של ירמיהו מסבירה הכל. בקטע הזה, ירמיהו הזהיר את עם ישראל שאלוהים ראשי להרים עמים או להשמידם כפי רצונו. 1 הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְהוָה לֵאמֹר;2קוּם וְיָרַדְתָּ בֵּית הַיּוֹצֵר וְשָׁמָּה אַשְׁמִיעֲךָ אֶת-דְּבָרָי; 3 וָאֵרֵד בֵּית הַיּוֹצֵר והנהו (וְהִנֵּה-הוּא) עֹשֶׂה מְלָאכָה עַל-הָאָבְנָיִם;4וְנִשְׁחַת הַכְּלִי אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר וְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת;5וַיְהִי דְבַר-יְהוָה אֵלַי לֵאמוֹר;6 הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא-אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם-יְהוָה הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל;7רֶגַע אֲדַבֵּר עַל-גּוֹי וְעַל-מַמְלָכָה לִנְתוֹשׁ וְלִנְתוֹץ וּלְהַאֲבִיד; 8 וְשָׁב הַגּוֹי הַהוּא מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו וְנִחַמְתִּי עַל-הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי לַעֲשׂוֹת לוֹ; 9וְרֶגַע אֲדַבֵּר עַל-גּוֹי וְעַל-מַמְלָכָה לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ; 10 וְעָשָׂה הרעה (הָרַע) בְּעֵינַי לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ בְּקוֹלִי וְנִחַמְתִּי עַל-הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְהֵיטִיב אוֹתוֹ;11וְעַתָּה אֱמָר-נָא אֶל-אִישׁ-יְהוּדָה וְעַל-יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵר עֲלֵיכֶם רָעָה וְחֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבָה שׁוּבוּ נָא אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְהֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם;12וְאָמְרוּ נוֹאָשׁ  כִּי-אַחֲרֵי מַחְשְׁבוֹתֵינוּ נֵלֵךְ וְאִישׁ שְׁרִרוּת לִבּוֹ-הָרָע נַעֲשֶׂה; 13 לָכֵן כֹּה אָמַר יְהוָה שַׁאֲלוּ-נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה שַׁעֲרֻרִת עָשְׂתָה מְאֹד בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל.

"בית ישראל". "גוי". "איש יהודה". יושבי ירושלים". הקטע מדבר במושגים קיבוציים, הקטע לא מדבר על יחידים. הקטע גם מדבר על יעדים זמניים לא נצחיים. על פי ירמיהו, דוגמת היוצר והחומר מראה שאלוהים רשאי לבחור בעם לשם ברכה או לשם הרס. אם העם בוחר למרוד באלוהים, אלוהים ישמיד אותו. ואם העם שהיה מיועד להשמדה חוזר מרשעתו, אז אלוהים לא ישמידו, למרות התוכנית המקורית.

האם זו הייתה התשובה של שאול לטענה? הנקודה של ירמיהו, ושל שאול, היא שאלוהים אינו נוהג בחוסר צדק משום שהרצון שלו הוא שיצייתו לו. אך אם מורדים בו, הוא עדיין ישתמש באלו שמורדים בו כדי להגשים את תוכניתו, ועדיין יחייב מהם דין וחשבון. דמיינו שגונבים מכם את הרכב. האם לא תשתמשו בביטוח שלכם, בעוד שתחייבו את מי שגנב לכם את הרכב לתת דין וחשבון?

באותה צורה, זה נכון וצודק שאלוהים ישתמש במרד של מצרים כדי להגשים את תוכניתו ובמקביל ידרוש מהם דין וחשבון על חטאם.

ומה היא תוכניתו לפי פסוקים 22-24? תוכניתו היא שדרך שני הסוגים של כליו (כבוד וכיליון) שמו יוכרז. אלוהים חָפֵץ לְהַרְאוֹת אֶת זַעְמוֹ וּלְגַלּוֹת אֶת כֹּחוֹ. שני המושגים "לגלות" ו"כוחו" משומשים כהתייחסות לפרעה בפסוק 17 ומראים ששאול עדיין חושב עליו כעל דוגמה לזעמו של אלוהים. אלוהים השתמש בקושי לבבו של פרעה ככְּלֵי זַעַם המוכן לַהֶרֶס, כך שהוא יוכל לגלות את כוחו דרך 10 מכות מצרים. ה"זעם" מתייחס למשפט זמני ולא נצחי, משום שהכלי הנגדי, "כלי לחנינה" מתייחס למאמצים הנוכחיים שלו לגלות להם את עֹשֶׁר כְּבוֹדוֹ.

 

8. בחר אותנו בו

כְּשֵׁם שֶׁבָּחַר אוֹתָנוּ בּוֹ בְּטֶרֶם הִוָּסֵד תֵּבֵל, לִהְיוֹת קְדוֹשִׁים וּבְלִי דֹּפִי לְפָנָיו בְּאַהֲבָה. (אפסים א 4)

הפסוק הזה כלל לא מדבר על בחירה בלא מאמינים מקדם לשם חיי עולם. הפסוק מדבר על בחירה במאמינים לשם תפקיד- שיהיו קדושים לפניו. הפסוק לא אומר כך: "כשם שבחר אותנו בטרם הוסד תבל, להיות בו". אלא הפסוק אומר במילים אחרות "בטרם הוסד תבל, הוא בחר אותנו (אלה ש) במשיח להיות קדושים ובלי דופי לפניו"…. אלוהים לא בחר את אלו שבו (המאמינים) להיות מאמינים. אלא הוא בחר במאמינים להיות קדושים, להתהלך לפניו באהבה ולהידמות לו. אלוהים בחר באלו שיאמינו כאמצעי שדרכו הוא ישקם את ההתחברות בינו לבין האנושות החוטאת. שוב, הכתוב לא אומר שלא מאמינים נבחרו לשם חיי עולם, אלא שהמאמינים נבחרו להיות קדושים.הוא כתב זאת כדי לעודד את המאמינים להתהלך לפי הרוח (פרק ה 18). אלוהים רוצה ומצפה מכל מאמין להתקדש.

 

 

9. להיות לו לבנים

הוּא יָעַד אוֹתָנוּ לִהְיוֹת לוֹ לְבָנִים עַל-יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, כְּחֵפֶץ רְצוֹנוֹ (אפסים א 5)

חשוב לשים לב שאלוהים יעד להיות לו לבנים את אלו שבמשיח דרך האמונה בו (הפסוק לא מתכוון ללא מאמינים). באותה תקופה האימוץ לא התייחס על העברה ממשפחה אחת לאחרת, אלא להפוך להיות בתוך אותה המשפחה כאשר הילד הגיע לגיל הנכון. התואר "בן" היה בעל משמעות של ייצוג. הבן ייצג את האב עם כל היתרונות והאחריויות הנלווים לכך. במילים אחרות, שאול אומר שמאמינים נועדו למעמד של ייצוג חוקי ("להיות לו לבנים") של אביהם שבשמיים. דבר זה מקנה לנו את החופש והאחריות לפעול עבורו בנאמנות ולשרתו, ממש כמו במשל של עשרת המנים בלוקס יט 11-26. אלוהים יעד את המאמינים למעמד סמכותי של בנים. אך הכתוב לא אומר שהוא יעד את הלא מאמינים לחיי עולם. הכתוב מדבר על כך שאלוהים יעד את המאמינים להיות המייצגים שלו עלי אדמות.

 

 

10. בחר בכסילים

27 אֲבָל אֱלֹהִים בָּחַר בַּכְּסִילִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲכָמִים, וּבַחַלָּשִׁים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת הַחֲזָקִים; 28 בַּנְּחוּתִים אֲשֶׁר בָּעוֹלָם וּבַנֶּחְשָׁבִים לִפְחוּתֵי עֵרֶךְ בָּחַר אֱלֹהִים, בַּדְּבָרִים שֶׁהֵם כְּאֶפֶס, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיל עַד לְאֶפֶס אֶת הַדְּבָרִים הַקַּיָּמִים.

כל מה ששאול אומר כאן הוא שאלוהים בחר בשיטה (השימוש באלה שהעולם מחשיב ככסילים) שדרכה הוא יגלה את חוכמתו, גבורתו ואת הטיפשות של ה"חכמה" האנושית. שוב, הבחירה הזו לא קשורה כלל לחיי נצח. אלא, אלוהים בחר בשיטה שתשרת את מטרותיו ותכליתותיו.

 

 

11. הנבחרים

מֵאֵת פֶּטְרוֹס, שְׁלִיחַ יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ, אֶל תּוֹשָׁבֵי תְּפוּצוֹת פּוֹנְטוֹס, גָּלַטְיָה, קַפָּדוֹקְיָה, אַסְיָה וְבִּיתִינְיָה, הַנִּבְחָרִים (הראשונה לפטרוס א 1).

פטרוס פונה כאן למאמינים היהודים שבתפוצות כאנשי העם הנבחר של אלוהים.1 הוא לא מדבר כאן על בחירה לשם חיי עולם.

 

 

בחירי אלוהים

12. מִי יִטְעַן נֶגֶד בְּחִירֵי אֱלֹהִים? הֲרֵי אֱלֹהִים הוּא הַמַּצְדִּיק! (רומים ח 33)

זה ברור שבחירי אלוהים במקרה הזה הם המאמינים, אך שום דבר לא נאמר לגבי האופן שבו הם קיבלו את המעמד שלהם, או על כך שהם נבחרו מקדם לחיי עולם.

 

 

בחירה של חסד.

13. כֵּן גַּם בְּיָמֵינוּ נִשְׁאֲרָה שְׁאֵרִית עַל-פִּי בְּחִירָה שֶׁל חֶסֶד. (רומים יא 5)

בהקשר, הפסוק מתייחס לבחירת החסד של אלוהים להמשיך לקיים את תוכניתו עם השארית של עם ישראל. הקטע לא מדבר כלל על בחירת קדם לשם חיי עולם. השארית של עם ישראל ממשיכה להתקיים בזכות בחירתו של אלוהים לקיים את תוכניתו המקורית. תוכניתו הייתה לשמר את העם. קיום השארית הינו הוכחה לכך שבחירתו לעשות זאת מגיעה מתוך חסד.

 

סיכום

במאמר זה סקרנו את הנקודה השנייה מתוך חמשת עמודי התווך של התאולוגיה הקלוויניסטית וראינו כי אין היא משקפת את האמת של הכתובים בנושא הבחירה. עתה נתקדם לנקודה הבאה. "קורבן מוגבל".

 

הערות:

1. להרחבה על קהל היעד של האיגרת הראשונה של פטרוס ראו כאןhttps://www.oneforisrael.org/wp-content/uploads/2018/02/SWJT.You-Talkin-to-Me.pdf

קבלו עדכונים חמים