מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

בחינה מחודשת של מנהג כיסוי הראש

פרשנות טובה של הכתובים מוכרחת לקחת בחשבון הן את ההקשר של הפסוק והן את מחקר הסמנטיקה. מאמר זה הוא ניסיון לפתור בעיה ספציפית שמופיעה בפסוק שנמצא בקטע הרלוונטי לעניין כיסוי הראש בקרב נשים, בראשונה לקורינתים יא 10 (מִשּׁוּם כָּךְ חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה מָרוּת עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה מִפְּנֵי הַמַּלְאָכִים). התרגום של המילה הזו קיבל תשומת לב רבה, משום שהתרגום קובע את ההבנה של הקטע כולו (יא 2-16). בהתבסס על האופן שבו שאול משתמש במילה זו ובמושגים קשורים (exesti, exousiazein) לאורך האיגרת (ו 12; ז 4; ז 37; ח 9; ט 4-6; ט 12; י 23) עלינו להבין את הביטוי בתור "חופש בחירה". לכן, הטיעון של המאמר הוא שמשפט זה אמור להיות מתורגם כך: "לכן לאישה צריך להיות חופש על ראשה", או כפי שזה בא לידי ביטוי בהקשר, "האישה צריכה להיות חופשיה לשים כיסוי או לא, כפי שהיא בוחרת".

הקורינתים ניסו להשיב מחדש או להביע מחדש את היסטורית הבריאה בלבוש שלהם. שאול אומר להם שאם הם באמת רוצים לעשות כך, הם עושים זאת בצורה הפוכה. אפשר להבין שהגברים שם היו מכסים את ראשם ואילו הנשים לא, משום שהגברים האמינו שהאישה היא המקור של הגבר ולכן שהיא קרובה יותר לאלוהים. שאול אומר שהגברים שם לא צריכים לכסות את ראשיהם ואילו שהנשים כן, משום שאלוהים ברא קודם את הגבר. אך הוא ממשיך ומסביר שאין שום צורך לעשות כך ובוודאי שלא לדרוש זאת. העיקרון שאומר שכָּל אֶחָד יִשָּׂא אֶת הַנֵּטֶל שֶׁלּוֹ (רומים יד 5) לגבי עניינים שונים אמור להיות תקף ועל הנשים להיות חופשיות להחליט אם הן רוצות לכסות את ראשיהן או שלא, משום שכעת, באדון, האישה היא לא בלתי תלויה בגבר, וגם הגבר איננו בלתי תלוי באישה.

הבעיה בטיעון של הקטע הזה, עד לנקודה הזו, היא שהוא אמור לגרום לנו לצפות ששאול יגיד בדיוק את ההפך. שאול כותב שכָל אִשָּׁה הַמִּתְפַּלֶּלֶת אוֹ מִתְנַבֵּאת בְּגִלּוּי רֹאשׁ, מְבַזָּה אֶת רֹאשָׁהּ; שֶׁכֵּן כָּמוֹהָ כְּמִי שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ (פסוק 5); אִם רֹאשׁ הָאִשָּׁה אֵינוֹ מְכֻסֶּה, אֲזַי גַּם רָאוּי שֶׁיִּגָּזֵז שְׂעַר רֹאשָׁהּ. אֲבָל אִם בּוּשָׁה הִיא לְאִשָּׁה לִגְזֹז אוֹ לְגַלֵּחַ אֶת שְׂעָרָהּ, שֶׁתִּתְכַּסֶּה (פסוק 6); הָאִישׁ אָמְנָם אֵינוֹ חַיָּב לְכַסּוֹת אֶת רֹאשׁוֹ, מִהְיוֹתוֹ צֶלֶם אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ,  אַךְ הָאִשָּׁה הִיא כְּבוֹד הָאִישׁ (פסוק 7). 

במילים אחרות, ההקשר המיידי (הטיעון מפסוק 2-16) מציע שעלינו לפרש את הקטע בדרך אחת (כלומר שלא מדובר על "חופש בחירה על ראשה" אלא על "סמכות על ראשה") ואילו ההקשר הרחב (האיגרת כולה) מוביל אותנו להבין את זה בצורה שונה. ניתן להוסיף גם שההקשר הרחב יותר-כלומר, כתבי שאול באופן כללי-מוביל אותנו לצפות לכך ששאול יתעקש שיש לאישה חופש בחירה בנושא הזה. אותו השליח שכתב שמַלְכוּת אֱלֹהִים אֵינָהּ אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אֶלָּא צֶדֶק וְשָׁלוֹם וְשִׂמְחָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ (רומים יד 17) וגם שהַמִּילָה חֲשׁוּבָה אַף לֹא הָעָרְלָה, אֶלָּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה (גלטים ו 15) לא יטען שאיכפת לו מסמל חיצוני כמו כיסוי ראש. העיקרון שלו במקרה הזה, כמו במקרים אחרים, אמור להיות באופן וודאי העיקרון הבא: כֵּן כָּל אֶחָד יִשָּׂא אֶת הַנֵּטֶל שֶׁלּוֹ (רומים יד 5).

לעומת זאת, מתרגמים ופרשנים כאחד חיפשו דרך על פיה המשפט יכול להיות תואם לציפיות שעולות מההקשר המיידי. ניסיון זה בא לידי ביטוי לעתים קרובות בתרגום המילה exousia  בתור "כיסוי ראש" או "אות משמעת" וכו'.
במאמר זה מוצעת חלופה לתרגום הזה. אנו נראה שהטיעון בהקשר המיידי תואם למשפט הזה ("לכן לאישה צריך להיות חופש על ראשה"). אחרי הכל, המשפט של שאול מתחיל עם "עַל-כֵּן". מכאן, המשפט הזה בהכרח משקף את המסקנה או התוצאה הלוגית של מה שנאמר קודם. המחקר שלנו יראה קודם כל שהניסיונות לפרש את המילה exousia  בתור "כיסוי ראש" או "אות משמעת" אינם מספקים. לאחר מכן, נציע קריאה חדשה לטיעון של שאול, בהתבסס על ההנחה ששאול מתכוון למה שהוא אומר בפסוק 10 (כלומר, שהוא מתכון לכך שלאישה צריכה להיות בחירה בעניין הזה). הקריאה החדשה הזו, תפתור את הבעיה בתרגום הפסוק בדרך שמסבירה הן את ההקשר המיידי והן את ההקשר הרחב של האיגרת ושל שאר איגרותיו של שאול.

הבעיה הראשונה שניצבת בפני אלו שמתרגמים את המילה  exousia בתור "כיסוי ראש" בראשונה לקורינתים יא 10 היא לספק סיבה עבור מה שנראה כסטייה פתאומית בטרמינולוגיה. כפי שרוברטסון ופלאמר כתבו ב1914,

"הקושי הוא לראות מדוע השליח ביטא את עצמו בצורה הבלתי רגילה הזו".1

בעיה זו נשארת עד היום. שאול משתמש במילה מאוד ספציפית כדי לדבר על כיסוי ראש בקטע הזה: עד עכשיו הוא השתמש במילה katakaluptein ארבע פעמים (פס' 5, 6, 7); הוא משתמש במושג הזה שוב לאחר מכן (פס' 13). אם כך, אם המסקנה של הטיעון שלו היא שנשים צריכות לכסות את ראשיהן, מדוע הוא לא משתמש באותה המילה: כלומר, למה הוא לא אומר, מִשּׁוּם כָּךְ חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה katakaluptesthai? ההחלפה של המילים עלולה רק לבלבל את אלו שעקבו אחר הטיעון שלו עד לנקודה הזו. אך גם אם השאלה הזו הייתה יכולה להיפתר, נותרה השאלה, איך המילה exousia יכולה להצביע על כיסוי ראש? בעניין הזה היו מספר הצעות אפשריות לפתרון הסוגיה.

פרשנים רבים טענו ששאול משתמש במילה exousia  בתור ניב ציורי, הנקרא "מטונומיה" (כלומר, שימוש בשם אחר במקום השם המקורי- אמצעי ספרותי הממחיש מושג או גורם באמצעות החלפתו בגורם אחר הקרוב אליו בזמן או במקום או כסמל). ההצעה היא שיכול להיות שנשים שמו כיסוי ראש כאות משמעתי, כלומר שהן היו תחת סמכות, ושלכן, המילה exousia מתייחסת לכיסוי ראש.

קיימות מספר בעיות בהצעה הזו. קודם כל, כפי שפרימן מסביר, הפרשנות על פיה כיסוי הראש היא אות של כניעה נשית לגברים, גורמת לקונפליקט עם ההקשר המיידי אותו פרשנות זו מנסה להסביר:

"היינו אמורים…להניח, אם אנחנו עקביים, שהציווי על הגבר לא לכסות את ראשו (פס' 7) מדגיש, בניגוד לכך, את החופש שלו מסמכות אלוהית".2

בנוסף לכך, אין ראיות משמעותיות לכך שהנשים הקורינתיות היו מכסות את ראשיהן כדי להדגיש את הכניעה הזו. יש המצביעים על כך שנשים יהודיות היו מכסות את ראשיהן לאחר הנישואין כאות כניעה לבעליהן, אך האם שאול שכתב לקהילה מעורבבת (גויים ויהודים) היה מצפה מהם לתפוס את ההתייחסות העקיפה הזו למנהג היהודי הזה? למעשה, האם שאול שהכריז חופש מהתורה ומקיום מסורות היה מנסה לכפות דבר שהוא מנהג בלבד על הגויים? 

 

אך גם אם נשים קורינתיות שמו כיסוי ראש כסמל לכניעה, וגם אם ניתן למצוא סיבה כלשהי למה שאול החליף את המילה הזו בזמן שהטיעון שלו מגיע לשיא שלו, אנו עדיין יכולים לטעון שהדבר שאליו הוא התכוון במילה exousia לא היה נתפס על ידי הקוראים שלו. המשמעות של "כניעה לסמכות" היא בדיוק המשמעות ההפוכה אליה שאול התכוון במילה הזו במקומות אחרים באיגרת שלו (המשמעות היא הפגנת סמכות ולא כניעה לסמכות). שאול לא היה יכול לצפות מהקוראים שלו לעקוב אחר הטיעון שלו במידה והוא מחליף באופן פתאומי את המילה katakaluptein במילה exousia.
מהסיבה הזו, יש אשר טענו ששאול מתכוון כאן שהאישה צריכה לשים כיסוי ראש כדי לסמל את הסמכות שהיא בעצמה מפגינה. איזו סמכות האישה מפגינה? יש שהציעו שה"כבוד הנשי" שלה, שנשמר בציבור על ידי כיסוי ראש, היווה סוג של הפגנת סמכות. ראמסי מסביר שבחברה מזרחית, אישה מכוסה "יכולה ללכת לכל מקום בבטחה ובכבוד רב", אך ה"סמכות והכבוד נעלמים כשהיא מסירה את כיסוי הראש". הוא מוסיף, "זו ההשקפה המזרחית ששאול למד בטרסוס".3

לעומת זאת, עלינו לשאול שוב, למה ששאול ירצה לכפות את ההשקפה המזרחית בקהילה הקורינתית? השאלה רלוונטית במיוחד לאור העובדה ששאול השתמש בעצמו כדוגמה כשהוא הסביר את הרצון שלו לנטוש את המנהגים התרבותיים כדי שהקורינתים לא יתעקשו על הזכויות שלהם ( ט 19-23). 

לסיכום, זה נראה שהמילה exousia  לא משומשת בתור ניב ציורי לכיסוי. אך יש שהציעו ששאול השתמש במילה זו כדי להתכוון לכיסוי מסיבה אחרת. החוקר קיטל ציין ב1920 שהמילה הארמית לכיסוי או קישוט ראש (שלטוניה) חולקת את השורש ש-ל-ט עם הפועל הארמי לכוח או סמכות.4 הבעיה בהצעה הזו, כפי שמסביר פיצמייר, "הוא שהיוונים הקורינתיים לעולם לא היו מבינים למה שאול התכוון".5 עלינו לשאול שוב, למה ששאול ישתמש במושג שיבטיח חוסר הבנה במקום להשתמש במילה katakaluptein, בה הוא משתמש באופן עקבי לפני כן ואחרי כן? כל המחשבות הללו מובילות לקונצנזוס הביקורתי על פיו עלינו לתרגם את הפסוק של הראשונה לקורינתים יא 10 כך: "האישה צריכה להיות חופשיה לשים כיסוי או לא, כפי שהיא בוחרת". אך מהי המשמעות של התרגום הזה?

כפי שהפרשן גורדון פי כותב, "הבעיה היא למצוא את המשמעות של זה בהקשר".6 הוא מציע שבמילים הללו שנאמרו לקורינתים, שאול אולי "מאשר את המעמד שלהן, שבעניינים הללו יש להן למעשה “exousia (כלומר, הנשים הן כן חופשיות מבחינה טכנית לוותר על כיסויי ראש), אבל "לאור ההקשר הקודם…עליהן לבטא את הסמכות הזו בדרך הנכונה-על ידי שימור מנהג הכיסוי".7 פרשנות זו דומה לקטע שבו שאול מכיר בכך שלקורינתים יש exousia לאכול במקדשי אלילים (ח 4-6) שם הוא במקביל מתעקש שהם בכל זאת ימנעו מזאת (ח 7-13).

קיים הבדל חשוב לעומת זאת. במקרה של מקדשי אלילים, ובכל מקרה אחר שבו שאול מפציר לא לנצל את ה-exousia  של המאמינים, הוא מסביר את הסיבה לכך, ופועל על פי העיקרון של "הכל מותר אך לא הכל מועיל". כלומר, אי ניצול הזכות תמיד מוצג בדרך כלשהי בתור בניית האחר. על הקורינתים להימנע ממקדשי אלילים כדי לא להכשיל אח או אחות באמונה. זוג נשוי יכול להימנע מקיום יחסי מין לאורך זמן מסוים כדי להקדיש את עצמם לתפילה. עדיף שזוג יתחתן מאשר שיבער בתאווה. והרצון של שאול לא לקבל שכר בעבור מלאכת השליחות (למרות שהוא היה יכול לקבל) אפשר את שירותו פורץ הדרך בקורינתוס. מה שחסר בראשונה לקורינתים יא 2-16, בניגוד לכך, הוא ההסבר לגבי האופן שבו חוסר מימוש הזכות של האישה להתפלל ולהתנבא בגילוי ראש יבנה את הקהילה או את האחים באמונה. שאול אפילו לא מציע רמז שהסיבה מאחורי כיסוי הראש נעוצה בבניית הגוף. השתיקה שלו בנושא מהווה קרקע מוצקה לדחות את הרעיון שבעוד שהוא מתעקש על החופש של האישה להחליט אם לכסות את ראשה, הוא בכל זאת מקווה שהיא תכסה את ראשה. וכאן אנו נסיים את בחינת הניסיונות השונים להסביר את פסוק 10 בראשונה לקורינתים יא כפי שהוא הובן באופן כללי. ניתן לסיים עם דבריו של קיסטמייקר הפרשן, שסיכם זאת היטב: "על החוקרים להסיק שהסבר מספק כלשהו אינו זמין".8 דבר זה מאפשר לנו לחפש הבנה חדשה להקשר של הקטע אותו אנו בוחנים, שיסביר היטב את התרגום שאימצנו לפסוק 10. 

אנו קבענו שכדי שהתרגום שאימצנו (בפסוק 10) יעבוד, הוא חייב להיות תואם להקשר המיידי (יא 2-16). אנו נתחיל כעת לפתח הבנה חדשה לגבי הטיעון של שאול עם ההנחה ההגיונית ששאול מצא לנכון להגיד לקורינתים שלאישה יש חופש להחליט בנוגע לראשה משום שהנשים בקורינתוס לא נהנו מהחופש הזה באסיפות. כלומר, זה נראה סביר (אחרי שראינו ששאר התרגומים לא עובדים) שהנשים הקורינתיות היו מסתובבות עם ראש חשוף, מתוך כבוד למנהג מוסכם, גם אם הן היו מעדיפות לשים כיסוי ראש. בנוסף לכך, אנו יכולים לראות שבפסוקים 4-7, לא רק ששאול אומר פעמיים שזה מבזה את האישה להתפלל או להתנבא בגילוי ראש, אלא שהוא גם אומר פעמיים שזה מבזה את הגבר לכסות את ראשו כאשר הוא מתפלל או מתנבא. הגיוני להסיק מכך, לפחות באופן ראשוני וזמני, שהמנהג הקורינתי לא הסתכם בכך שהנשים הלכו בגילוי ראש, אלא הוא כלל גם את העובדה שהגברים הסתובבו עם ראש מכוסה. רבים מניחים ששאול בעצם הפציר בקורינתים לחקות איזשהו מנהג יהודי או יווני או רומאי. אנחנו נטען שאלו הם היו הקורינתים שהתעקשו להתחקות אחר מנהג מקומי, ואילו שאול התעקש באופן שאופייני לו, על חופש בחירה. העובדה שהיה מדובר במנהג מקומי מומצא, מתחזקת מדבריו של שאול בסוף הקטע, לָנוּ אֵין מִנְהָג כָּזֶה, אַף לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים. (פס' 16)

אך למה שהקורינתים יגיעו למסקנה שעל הגברים להיות עם כיסוי ראש ואילו שעל הנשים להיות עם ראש לא מכוסה? זה ברור שהעיקרון מתייחס להתאספויות שלהם בקהילה כי שאול מדבר על תפילה, התנבאות ועל קיום המסורות (יא 23, קיום סעודת האדון).

 

המסקנות שלנו עד כה נתמכות על ידי כך שאנו יכולים להסביר היטב את פסוקים 2-9 דרך הפרשנות שלנו. בפסוקים הללו, שאול למעשה מקבל את ההנחה של הקורינתים שדיברנו עליה עכשיו, דהיינו, שעל ההשתחוויה שלהם בקהילה, להתחקות אחר הסדר של הבריאה. אך הוא מקבל את ההנחה שלהם כדי להראות את החסרונות שלה. זו הדרך האופיינית של שאול להוכיח את הנקודות שלו באיגרת. בראשונה לקורינתים טו 12-19, הוא מקבל את ההנחה שאין תקומה מן המתים, רק כדי להראות את ההשלכות של האמונה הזו: לַשָּׁוְא אֱמוּנַתְכֶם וַעֲדַיִן שְׁרוּיִים אַתֶּם בַּחֲטָאֵיכֶם (פס' 17). באותה הדרך, שאול מראה שההנחה של הקורינתים- שאסיפות ההשתחוויה שלהם אמורות לשקף את סדר הבריאה- מובילה למסקנות בלתי מתקבלות על הדעת, ולכן עליהם לזנוח אותה.

הטיעון הראשון של שאול הוא שאם הם באמת רוצים לשקף את סדר הבריאה, הם עושים זאת בצורה הפוכה. מאחר ואֵין הָאִישׁ מִן הָאִשָּׁה, אֶלָּא הָאִשָּׁה מִן הָאִישׁ; גַּם, הָאִישׁ לֹא נִבְרָא לְמַעַן הָאִשָּׁה, כִּי אִם הָאִשָּׁה לְמַעַן הָאִישׁ. (פסוקים 8-9), אם סדר הבריאה באמת אמור להשתקף באסיפות התפילה וההשתחוויה שלהם, אזי על הגברים להסתובב בגילוי ראש, ואילו על הנשים לכסות את ראשיהן. אנו יכולים לראות בהקשר הזה שהמילה "ראש" צריכה להיות מובנת בתור "מקור" או "מוצא" בכל אחת משלוש ההופעות של המילה הזו בפסוק 3. למעשה, הקריאה אותה אנו מפתחים מסבירה היטב את סדר הביטויים בפסוק הזה. שאול בעצם אומר "המשיח הוא המקור של כל גבר" כדי להחזיר את הכבוד למשיח שהיה מוכחש אילו העיקרון המנחה של הקורינתים באמת היה ש"הנשים הן המקור של כל גבר". זו הייתה העדיפות הראשונה של שאול במצב כזה. לאחר מכן הוא אומר שה"גבר הוא המקור של כל אישה" משום שהוא בדרך להראות לקורינתים שהם מיישמים בצורה הפוכה את סדר הבריאה. והוא יסכם ש"אלוהים הוא המקור של המשיח" משום שהטיעון שלו מגיע לשיאו עם ההצהרה שהַכֹּל מֵאֱלֹהִים. (פס' 12)

לכן אנו יכולים לתרגם את פסוקים 4-5 כך, "כל איש המתפלל או מתנבא עם משהו על הראש, מבזה את המקור שלו (המשיח, בכך שהוא מכחיש שהוא הבורא), וכל אישה המתפללת או מתנבאת בגילוי ראש מבזה את המקור שלה (האיש, בכך שהיא מכחישה שהיא יצאה ממנו ולמענו)".

אם כך, המילה "מקור" מתייחסת אל זה שלמענו מישהו נברא (גַּם, הָאִישׁ לֹא נִבְרָא לְמַעַן הָאִשָּׁה, כִּי אִם הָאִשָּׁה לְמַעַן הָאִישׁ). זה הרעיון כאשר שאול מדבר כאן על האיש כ"צֶלֶם אֱלֹהִים וּכְבוֹדוֹ" ועל האישה כ"כְּבוֹד הָאִישׁ" (פס' 7).  במילים אחרות, אם הם מתעקשים ליישם את סדר הבריאה, האדם נברא למען אלוהים, ואילו האישה נבראה למען האיש, ולכן היא מיוחסת לאלוהים בצורה עקיפה, היא נבראה עבור זה שנברא למען אלוהים. לכן, אם יש מישהו שצריך לכסות את ראשו בזמן השתחוויה כדי לבטא סוג של ריחוק מאלוהים ביחס אליו, זו בכלל האישה! (לפחות אם פועלים לפי השיטה או ההיגיון של הקורינתים). לעומת זאת, אנו נראה תכף, שזו לא המסקנה של שאול עצמו; אלא שמדובר במסקנה שלא מתקבלת על ידי הקורינתים, אליה ההיגיון שלהם מוביל.

הטיעון השני של שאול בפסוקים 2-9 הוא שהם לא עקביים. זה נראה שהוא מתייחס למנהג נוסף שלהם בזמן ההשתחוויה שהם כבר דחו, מנהג על פיו נשים מגלחות את ראשיהן. הוא אומר בפסוק 5 שאישה שמסתובבת בגילוי ראש היא כְּמִי שֶׁגֻּלַּח שְׂעַר רֹאשָׁהּ. במילים אחרות, שאול שואל את הקורינתים "למה אתם לא הולכים עם המנהג שלכם עד הסוף?" שאול מזמין אותם בעצם לשאול למה בעצם השיטה שלהם לא גורמת לנשים לגלח את ראשיהן כדי להתקרב אפילו יותר לאלוהים (יותר מאשר להסתובב עם ראש לא מכוסה גרידא). עד שאנו מגיעים לפסוק 10, שני הטיעונים השזורים הללו מגיעים לסיומם. שאול מקווה שהקורינתים הבינו עד לנקודה הזו שאם הם באמת רוצים ליישם את סדר הבריאה באסיפות שלהם, אם הם מבינים את סיפור הבריאה כהלכה, עליהם להרשות לנשים לגלח את ראשיהן, ואם הם לא הבינו כהלכה, עליהם לעשות בדיוק את ההפך ממה שהם עשו עד עכשיו. מאחר ושום אופציה לא מתקבלת על הדעת, המסקנה היא שעליהם לא לאסור על הנשים לכסות את ראשיהן: מִשּׁוּם כָּךְ חוֹבָה שֶׁתִּהְיֶה exousia עַל רֹאשׁ הָאִשָּׁה. הפרשנות הזו מסבירה בצורה מושלמת מדוע הוא לא משתמש במושג katakaluptesthai. השימוש במילה exousia  מאפשר לשאול למקם את הטיעון כאן בתוך ההתפתחות התיאולוגית של האיגרת כולה, שבה הוא כבר השתמש במושג מספר פעמים.

 

העובדה ששאול לא התעקש על יישום סדר הבריאה במלבושים שלהם באסיפות מתחזקת מההקשר המיידי שבפסוקים הבאים. פסוקים 11-12 יכולים להיות מתורגמים כך: "בכל מקרה, באדון, האישה היא איננה בלי תלות באיש, גם האיש הוא איננו ללא תלות באישה, כי כפי שהאישה היא מאת הגבר, כך גם הגבר נולד מן האישה, והכל מאלוהים". שאול בעצם מסביר שבאדון אין זכר ונקבה. הוא מדלג על שאלות ודאגות לגבי "מי הוא המקור של מי" עם הטענה שכולנו באים אחד מהשני (האישה מהאיש והאיש מהאישה) ושכל הדברים מוצאים את מקורם באלוהים. החזון הזה של שוויון והדדיות הוא החזון של שאול. בחזון הזה, אין מקום למנהגים שאוסרים על נשים לכסות את ראשיהן וכופים על גברים לכסות את ראשיהם על בסיס הטענה שהאחת קרובה יותר לאלוהים מאשר האחר. שאול מסכם את החלק הזה של האיגרת עם שני טיעונים. הוא חוזר לרטוריקה הראשונית שלו בתחילת הקטע, ושוב מניח את העמדה הקורינתית כדי להפריך אותה. שאול מתחיל עם הפנייה שלו ליכולת השיפוט שלהם (שִׁפְטוּ אַתֶּם בְּעַצְמְכֶם, פס' 13), כפי שהוא עושה זאת במקומות אחרים באיגרת כשהוא מסכם את טיעוניו (י 15; יד 37). באופן ספציפי, הוא שואל אותם האם העובדה שאישה רגילה מתגאה ומרגישה בטוחה לגבי שיער ארוך, לא מצביעה על כך שהראש של הנשים נועד להיות מכוסה. זה ברור ששאול חוזר לרטוריקה הראשונית שלו בתחילת הטיעון: הקורינתים נוקטים בעמדה שעל הנשים לא לכסות את ראשיהן, ושאול מנסה להראות עד כמה זה מביך. לאחר מכן, שאול מיידע אותם, שאף אחד לא נוהג כמוהם (וְאִם מִישֶׁהוּ מִתְכַּוֵּן לְהִתְוַכֵּחַ, לָנוּ אֵין מִנְהָג כָּזֶה, אַף לֹא לִקְהִלּוֹת אֱלֹהִים, פס' 16). הקורינתים ככל הנראה חשבו שהם אולי שונים משאר הקהילות (כלומר ששאר הקהילות כן מאמצות את המנהג שלהם ומשום מה לכאורה שאול מבקש רק מהם לא לקיים את המנהג). שאול לעומת זאת, מרגיע אותם ומבטיח להם תמיד שהוא לא נוהג עמם באופן שונה (ד 17; ז 17; יד 33; טז 1). וכאן הוא מוצא סיבה נוספת עבורם לנטוש את המנהג שמשקף בצורה שגויה את סיפור הבריאה; הסיבה היא, שאף אחד חוץ מהקורינתים איננו מקיים את המנהג הזה (כלומר אף אחד חוץ מהם לא כופה על הנשים להסתובב בלי כיסוי ראש), לכן, שאול שואל אותם, במילים אחרות, "אם אף אחד לא מקיים את זה, למה שאתם תקיימו?"

 

לסיכום, ראינו שלא קיימות סיבות תקפות לתרגם את המילה exousia  בתור "כיסוי" בראשונה לקורינתים יא 10. במקום זאת, הפסוק הזה אמור להיות מתורגם כך, "לכן לאישה צריך להיות חופש על ראשה". התרגום הזה לא מסתדר עם ההקשר המיידי משום שרבים מניחים שהטיעון של שאול מפסוקים 2-16 הוא שעל הנשים לשים כיסוי ראש. לעומת זאת, ראינו שהמצב היה הפוך. הקהילה הקורינתית ניסתה לאסור על הנשים לכסות את ראשיהן על בסיס הטענה שהאישה היא המקור של כל איש. התגובות של שאול יכולות להיות מובנות כתגובות שנאמרות במסגרת ההשקפה שלהם; הוא מניח את ההנחה של הקורינתים כדי להראות להם את חוסר העקביות שלהם עם סיפור הבריאה ועם כך שהם בעצמם דוחים את הטענה שעל הנשים לגלח את שיער ראשיהן. לאחר ששאול הראה להם את האבסורד שבהיגיון שלהם, שאול כעת חופשי להציג את הדעה שלו, דעה שעקבית עם תיאולוגית החסד שלו אשר שזורה לכל אורך אגרותיו: "האישה צריכה להיות חופשיה לשים כיסוי או לא, כפי שהיא בוחרת". 

 

מאמר זה מבוסס על מחקרה של לורי הארשמן.

 

הערות:

1.Archibald Robertson and Alfred Plummer, A Critical and Exegetical Commentary on the First Epistle of St. Paul to the Corinthians, 2nd ed., ICC (Edinburgh: T. & T. Clark, 1914), 232

2. A.C. Perriman, “The Head of a Woman: The Meaning of KEPHALE in 1 Cor. 11:3,” Journal of Theologial Studies 45 (1994), 620

3. William M. Ramsey, The Cities of St. Paul: Their InfluenceHis Life and Thought. The Cities of Eastern Asia Minor (London 1907; reprint Grand Rapids: Baker, 1949), 204-205.

4. Arbeiten für Religionsgeschichte des Urchistentums, Band 1, Heft 3 (Leipzig, 1920), 17-30, quoted in Hooker, 413.

5. Joseph A. Fitzmyer, “A Feature of Qumrân Angelology and the Angels of I Cor. XI.10,” New Testament Studies 4 (1957/58), 53.

6. Gordon D. Fee, The First Epistle to the Corinthians (Grand Rapids: Eerdmans, 1987), 520.

7. Fee, 521.

8. Simon J. Kistemaker, Exposition of the First Epistle to the Corinthians (Grand Rapids: Baker, 1995), 377.