מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

בונים קהילה – התפקיד שאלוהים הועיד לקהילה

 מאת גיל רף

 עם מותו, תחייתו ועלייתו לשמים, הניח ישוע המשיח את היסודות לקהילה שאותה הוא ממשיך לבנות מאז.

ישוע אמר: "על הצור הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה" (מתי ט"ז 18). אבל בין המאמינים המשיחיים שורר בלבול רב בנוגע להבנת טיבה ומהותה של הקהילה ותפקידה בעולם כיום. אנחנו, המאמינים, יודעים על פלאי הישועה ועל חסדו האינסופי של האלוהים שהציל אותנו מנצח בשאול, ובכל זאת איננו יודעים להסביר בבירור כיצד מממש אלוהים בעולמנו את תכנית הגאולה שלו. כפי שנראה, הכלי שאלוהים משתמש בו כיום כדי להביא את הבשורה לעולם הוא הקהילה המשיחית, גוף המשיח. משום כך חשוב שנבין כראוי מהי הקהילה ולשם מה היא קיימת.

מתי נולדה הקהילה?

על מנת להבין מהי הקהילה, טוב לדעת מתי היא קמה. האם היא הייתה קיימת  בימי התנ"ך, או שנוסדה זמן קצר לאחר שהמשיח חי עלי אדמות? ישנם תיאולוגים שסבורים שהקהילה הייתה קיימת עוד בימי התנ"ך. יש האומרים שתחילתה באדם וחווה, ואחרים טוענים שהיא התחילה מאברהם. כשקוראים בכתובים מגלים שהמושג מופיע רק בברית החדשה ולא היה קיים קודם לכן.

אנחנו מבינים שהקהילה המשיחית החלה את קיומה לראשונה אחרי שהמשיח בא לעולם כאדם, וזאת משתי סיבות. ראשית, כשישוע אמר: "…אבנה את קהילתי…" (מתי ט"ז 18) הוא דיבר בלשון עתיד. מכאן שקהילתו לא הייתה קיימת עדיין.

שנית, הטבילה ברוח הקודש (קור"א י"ב 13), שהיא חיונית לקיום הקהילה, לא התרחשה עד לאירוע שמתואר במעשי השליחים ב'. במעשי השליחים א' 5 ישוע הבטיח: "יוחנן הטביל במים, אבל אתם תיטבלו ברוח הקודש בעוד ימים לא רבים". השליחים שרתו עם ישוע במשך יותר משלוש שנים והיו עדים לשינויים רבים שהתחוללו בעקבות הדרשות שלהם והנסים שהם חוללו, אך הם עדיין לא נטבלו ברוח הקודש. ישוע הבטיח לתלמידים, "בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח" (מה"ש א' 8). הבטחה זו התגשמה בחג השבועות (מעשי השליחים ב') כאשר רוח הקודש מילא את השליחים. ביום זה, נולדה הקהילה!

מהו הרכב הקהילה?

מהי בדיוק "הקהילה" שעליה מדובר בברית החדשה? הקהילה אינה בניין שעשוי מלבנים ומעץ. הקהילה מורכבת מאנשים שמאמינים בישוע המשיח. חברי הקהילה עורכים אספות בבית הקהילה, אך הבניין עצמו אינו הקהילה. המאמינים בישוע המשיח הם הקהילה.

כתבי הקודש מלמדים שבחג השבועות (מה"ש ב') נוצרה ישות חדשה. יהודים מאמינים וגויים מאמינים התאחדו בגוף המשיח – הקהילה. איחוד זה של יהודים וגויים גם יחד בגוף אחד לא היה קיים בתקופת התנ"ך. בתנ"ך, אלוהים התמקד בעיקר בעם ישראל. אלוהים נתן את התורה לבני ישראל. הוא כרת בריתות עִם עם ישראל. הוא התגלה לפני עם ישראל (רומים ג' 2). לעומת זאת הגויים היו "בלי משיח, זרים לעדת ישראל ונכרים לבריתות ההבטחה, מחוסרי תקווה וללא אלוהים בעולם" (אפסים ב' 12). עתה, עם מותו ותקומתו של המשיח וייסודה של הקהילה, מאמינים גויים ומאמינים יהודים גם יחד הם אבני הבניין של גוף המשיח. במותו ובתחייתו, ישוע המשיח "עשה את השניים לאחד" (פס' 14).

רבים מאתנו לוקחים אמת זו כמובנת מאליה, אך העובדה שגויים ויהודים מאוחדים בגוף אחד, לא הייתה מובנת לקהילה הצעירה. למעשה, יהודים רבים בקהילה הראשונה התנגדו לרעיון הזה. ניתן לראות זאת במעשי  השליחים י'-י"א בסיפור על כיפא וקורנליוס. כיפא נשלח על ידי רוח הקודש לגוי ושמו קורנליוס.  כאשר כיפא סיפר לו אודות המשיח, רוח הקודש צלח על הגויים והם נטבלו ברוח הקודש. ההוכחה לכך הייתה שהם החלו "מדברים בלשונות ונותנים גדולה לאלוהים" (י' 46-45). זו הייתה הראיה לכך שהגויים אכן נושעו וקיבלו את רוח הקודש.

מאוחר יותר, כאשר כיפא היה בירושלים, המאמינים היהודים נזפו בו על שהלך לגויים: "אבל כאשר עלה כיפא לירושלים, התווכחו אתו בני המילה באמרם: 'נכנסת אל אנשים ערלים ואכלת אִתם!'" (מה"ש י"א 3-2). התגובה הזו של תלמידי ישוע היהודים באותו שלב היא משמעותית משום שהיא מראה שאפילו במועד מאוחר כמו זה שבו התרחש המסופר במעשי השליחים י"א, הם לא הבינו שתכניתו של האלוהים כללה גם את הגויים. מה ענה כיפא לנזיפתם?

"כאשר התחלתי לדבר צלח עליהם רוח הקודש כמו שצלח עלינו בתחילה, ונזכרתי בדבר שאמר האדון, 'יוחנן הטביל אתכם במים, אך אתם תיטבלו ברוח הקודש'. ובכן, אם אלוהים נתן להם את אותה המתנה כמו שנתן לנו, המאמינים באדון ישוע המשיח, מי אני שאוכל לעצור בעד אלוהים?'

כשמעם זאת לא השיבו דבר, אלא נתנו כבוד לאלוהים באמרם: 'אכן גם לגויים נתן אלוהים לחזור בתשובה אלי חיים'" (פס' 18-15).

כיפא אימת את העובדה שהגויים קיבלו את אותו הרוח שקיבלו היהודים. אם כיפא, שהיה שליח, לא היה עד לצליחת הרוח על הגויים, היהודים לא היו מאמינים שכך קרה, אך משום שהיה עד לכך, עובדה זו לא ניתנת להכחשה.

כעת, לאחר שהמשיח מת עבור חטאינו והוקם לתחייה, החל השלב שניתן לכנותו "עידן הקהילה" ובו יהודים וגויים מרכיבים ביחד את הקהילה המשיחית – גוף המשיח. כפי שנאמר באפסים ב' 14, "הן הוא שלומנו. הוא עשה את השניים לאחד והרס בבשרו את מחיצת האיבה". עם טבילת רוח הקודש התגשמה תפילתו של ישוע: "יהיו נא כולם אחד" (יוח' י"ז 21). כל המאמין בישוע המשיח, לא משנה מהו מוצאו, הוא חלק מהקהילה.

הקהילה: העולמית והמקומית

כפי שראינו, הקהילה נוסדה בחג השבועות והיא כוללת בתוכה את כל מי שמאמין בישוע כמושיעו. עם זאת, בברית החדשה מדובר על הקהילה בשני מובנים. ראשית, יש את מה שנקרא הקהילה ה"כלל עולמית" או "הבלתי נראית". מדובר בכל המאמינים שחיו מאז צליחת רוח הקודש בחג השבועות (מה"ש ב'), ועד היום. לקהילה הזו שייכים כל מי שרוח הקודש העניק להם חיים רוחניים. היא מורכבת מכל האנשים שמאמינים בישוע, מכל רחבי העולם. קיים ביניהם קשר סמוי ואוניברסלי של אחדות. הקהילה הכלל עולמית היא ישות רוחנית ואינה מתגלמת בצורה פיזית מוחשית. כאשר הברית החדשה מדברת על הקהילה הכלל עולמית, היא מדגישה בדרך כלל את הקשר בין המאמינים למשיח, אשר הוא ראש הקהילה (ראה קול' א' 18).

שנית, הברית החדשה מתייחסת גם למה שנקרא "קהילות מקומיות" המורכבות מאנשים שמאמינים בישוע המשיח ומתאספים יחד במקום מסוים בסביבת מגוריהם. בנוסף לקשר הרוחני שלהן למשיח, לקהילות המקומיות יש גם זהות פיסית ומיקום גיאוגרפי. שבע הקהילות שעליהן כתב יוחנן בספר ההתגלות בפרקים ב' וג', היו קהילות מקומיות. הוא כתב לקהילות שהיו קיימות באפסוס, בזמירנה, בפרגמוס וכך הלאה. קהילות אלה, שמה שקישר ביניהן היה אחדות האמונה במשיח, בכל זאת היו בעלות מאפיינים שהבדילו ביניהן ויוחנן פנה אל כל אחת מהן בנפרד. באותו האופן, גם היום קיימת קהילה כלל עולמית שכוללת את כל המאמינים והיא מורכבת מקהילות מקומיות, שכל אחת מהן מורכבת ממאמינים שנושעו בחסד אלוהים.

מי שרוצה להתרשם ולדעת מהי קהילתו של ישוע המשיח, יכול לבוא לביקור באחת מהקהילות המקומיות. כאשר אנחנו משתייכים לקהילה מקומית ומשתתפים באספות שלה אנחנו רואים לנגד עינינו את "גוף המשיח". היא הייצוג המוחשי היחיד של הקהילה האוניברסלית.

הקהילה המקומית – קהילת אלוהים

האם הקהילות המקומיות אמורות להסתייג מלהיקרא "קהילת אלוהים" רק משום שכל אחת מהן היא רק חלק קטן מכלל המאמינים במשיח? במעשי השליחים כ' 38-17 מתועדים דבריו של שאול השליח לזקני הקהילה המקומית באפסוס. בפסוק 28 כתוב ששאול אמר: "השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח הקודש שם אתכם למנהיגים בתוכו, לרעות את קהילת אלוהים אשר קנה בדמו שלו". שאול פונה כאן אל זקני הקהילה המקומית באפסוס. אולם, שימו לב שקהילה זו מכונה "קהילת אלוהים". הוא אינו אומר שהם "חלק מקהילת האלוהים" אלא שהם "קהילת אלוהים".

לפיכך קהילת האלוהים מתגלמת באופן מוחשי בקהילה המקומית. שאול כמובן ידע על קיומן של קהילות נוספות, אך בכל זאת הוא כינה את הקהילה המקומית של אפסוס בשם "קהילת אלוהים". באותו האופן, גם הקהילה שאליה אתה משתייך היא "קהילת אלוהים", למרות העובדה שכל קהילה מקומית מהווה רק חלק קטן מכלל המאמינים.

לקהילת המשיח, כפי שראינו, יש שני ממדים – כלל עולמי ומקומי. הממד המקומי הוא זה שזוכה לרוב ההתייחסויות בברית החדשה. המונח ekklesia ("קהילה") מופיע 114 פעמים בברית החדשה, מתוכן יותר מ-90 פעמים ההתייחסות היא לקהילה המקומית. פחות מ-25 פעמים משמעות המילה היא הקהילה הכלל עולמית. לא תמיד יכולה הסטטיסטיקה לשמש כראיה, אך במקרה זה בהחלט ניתן לראות שהדגש העיקרי בברית החדשה הוא על הקהילה המקומית.

מדוע זה חשוב? כי בימינו מאמינים רבים מעדיפים לא להיות חלק מקהילה משיחית (מקומית) בתואנה שהם חלק מהקהילה הכלל עולמית ושדי להם בכך. טענה זו אינה תואמת את רוח כתבי הקודש.

כיצד אמורים המשיחיים לתפקד במסגרת הקהילה המקומית?

ראינו שאלוהים תכנן את הדברים כך שהקהילות המקומיות יהיו האפיק המרכזי שדרכו הוא יפעל ויתגלה בעולם בתקופה המכונה "אחרית הימים" (שהחלה, כאמור, עם עליית ישוע לשמים ומתן רוח הקודש לתלמידיו). הקהילות המקומיות ברחבי העולם מרכיבות את גוף המשיח המוחשי, שהעולם שסובב אותנו רואה. כעת נתבונן על הפרט בקהילה המקומית. איך כל אחד מאתנו נקרא לתפקד ולשרת במסגרת זו? באיגרת ששלח שאול לקורינתיים הוא הבהיר שעל כל מאמין לשרת באמצעות המתנות הרוחניות שקיבל מאלוהים.

שאול הסביר: "בעניין המתנות הרוחניות, אחיי, אינני רוצה שיעלם מכם דבר… אמנם יש מתנות שונות, אבל הרוח הוא אותו רוח. יש תפקידים שונים, אך אותו אדון. ויש פעולות שונות, אך אותו אלוהים והוא הפועל הכול בכול" (קור"א י"ב 1, 6-4).

שאול מדגיש שבקהילת המשיח קיימים גיוון ואחדות גם יחד. הוא אומר שיש מתנות שונות, תפקידים שונים ופעולות שונות. לאנשים שונים בקהילה יש מתנות שונות שבאות לידי ביטוי בדרכים ותחומים שונים: עזרה ותמיכה, עידוד ותוכחה, הוראה וכך הלאה. בגוף המשיח קיים מגוון רחב אך יחד עם זאת הקהילה היא אחת. אחדותה מבוססת על אותו הרוח ועל אותו האדון ואותו האלוהים שפועל הכול בכול (פס' 6-4).

בהמשך הפרק (פס' 18-14), שאול משתמש בדוגמה של גוף פיזי על מנת להמחיש את הגיוון והאחדות שקיימים בקהילה המקומית. אנו יודעים שלאדם יש גוף אחד, ובגוף זה איברים רבים – רגליים, ידיים, אוזניים, עיניים, אף ועוד. אך איברים אלה אינם מתפקדים באופן עצמאי. הם תחת שליטה של מוח אחד. כך גם בגוף המשיח – בקהילה. בגוף המשיח אין רק מתנות שונות, אלא גם תפקידים שונים. ישנן דרכים רבות לשרת את האדון במסגרת הקהילה, אך עדיין – יש לנו רק אדון אחד. על כל אדם להשתמש במתנות הרוחניות שקיבל כדי לשרת את האדון. כך אלוהים פועל בעולם כיום. הוא עושה זאת דרך משרתיו, שאותם הוא קיבץ בקהילה שלו. הם מוציאים לפועל את התכנית שלו על ידי שימוש במתנות שהוא נתן להם. זוהי תכנית פשוטה.

איש איש והמתנות הרוחניות שקיבל

שאול מציין, "ולכל איש ניתנת התגלות הרוח כדי להועיל" (פס' 7). הדגש בפסוק זה הוא "לכל איש" – לכל מאמין ניתנת מתנה מאת האלוהים. איש לא נותר ללא מתנה. הכרתי מאמינים שטענו, "אין לי מתנה רוחנית ולכן אני לא משרת באופן פעיל בקהילה". אך לא כך נאמר בפסוק 7. כאשר מאמין טוען שאלוהים לא העניק לו מתנה שבאמצעותה יוכל לשרת בגוף המשיח, הוא בעצם מתכחש לנאמר בכתבי הקודש.

תירוץ נפוץ אחר הוא שהקהילה גדולה מדי או שאין צורך שכל אחד מחבריה ישרת בה באופן פעיל. אין הדבר נכון! אלוהים מייעד לכל איבר בגופו משימה מסוימת והוא זה שמקבץ אותנו יחדיו כך שנהיה אבני הבניין – האיברים בגופו. אם אלוהים הביא אדם לקהילה מקומית זו או אחרת, הוא ייעד למאמין הזה תפקיד שיתרום לתפקוד טוב יותר של הגוף.

המתנות – הוכחה לנוכחותו של האלוהים  

שימו לב ששאול מדבר על "התגלות הרוח" (בפסוק 7). כאשר מאמין משתמש במתנות שקיבל מהרוח, נוכחות רוח הקודש בחייו נגלית ברבים. סביר שלא נראה באופן מוחשי את רוח הקודש, אך בהחלט נחוש בנוכחותו.

למרבה הצער, אנשים רבים משתייכים לקהילה לאורך זמן מבלי להיות מעורבים ומבלי להשתמש במתנות שקיבלו. יש שעוזבים קהילות בטענה שהן אינן מתאימות להם או שלא מצאו את מקומם בתוכן. ייתכן שחלק מהאנשים שזוהי גישתם כלל לא נולדו מחדש. אולי זה יישמע לכם כדברים קשים ומחמירים, אך היכולת לתפקד כאיבר חי בגוף המשיח היא תוצאה של פעולת רוח הקודש בחייו של אדם. כאשר אדם אינו משרת בשום דרך ואין לו כל תרומה לקהילה, אי אפשר לראות את פעולת רוח הקודש בחייו. אך כאשר אדם נכנע לרוח, אנחנו עדים לגבורת אלוהים בחייו.

מתנות רוחניות או כישרונות טבעיים?

מתנות רוחניות ניתנות על ידי אלוהים כדי שהמקבל אותן ישתמש בהן כדי לשרת את אלוהים ואת קהילתו. אדם שמאמין בישוע המשיח מקבל מרוח הקודש את המתנה או המתנות שלו כאשר הוא נושע ורוח הקודש הופך אותו לחלק מהקהילה. האם ישנו קשר בין הכישרונות הטבעיים שהיו לאדם לפני שנושע ובין המתנות הרוחניות שיש לו בתור מאמין? התשובה לא תמיד חד משמעית. אלוהים, בריבונותו, יכול להעניק לאדם שלא מאמין בישוע כישרונות טבעיים שישמשו באופן יעיל בקהילה לאחר שיחזור בתשובה.

אך איננו יכולים לומר שכישרונות טבעיים ומתנות רוחניות הם היינו הך. אדם יכול להיות מורה בבית ספר אך אין זה אומר שיש לו את מתנת ההוראה. מוסיקאי לא מאמין, בעל כישרון גדול במוסיקה, עשוי להופיע במקצועיות בפני המאמינים בקהילה אך אין זה אומר שביכולתו לבנות את הקהילה ולעורר אותה להלל את אלוהים באופן שבו מוסיקאי משיחי מסוגל לעשות זאת. לכולנו יש כישרונות טבעיים שגם אותם קיבלנו מאלוהים, אך כשאדם חוזר בתשובה ונטבל לתוך הקהילה (קור"א י"ב 13), הוא מקבל מאלוהים מתנה או מתנות רוחניות על מנת שיהיה מסוגל לשרת את הקהילה. אם כך, הכישרונות הטבעיים שונים במהותם ממתנות הרוח.

מתנות הרוח נועדו לטובת הכלל ("כדי להועיל")

עבור מי נועדו מתנות הרוח? שימו לב ש"התגלות הרוח", כלומר מתנות הרוח, ניתנו "כדי להועיל" (פס' 7). מאוד חשוב שנבין שמטרתן של מתנות הרוח היא להועיל לגוף המשיח. מתנות הרוח לא נועדו למטרות אישיות אלא לטובת הכלל. אם המשיחיים היו מבינים שהמתנות נועדו לכך, הרבה מהבלבול השורר בימינו בנוגע לנושא מתנות הרוח, ובייחוד הדיבור בלשונות, היה נמנע. רבים סבורים שמתנה זו ניתנה כדי לבנות את בעל המתנה כשהוא מתפלל. אבל כתבי הקודש מבהירים שהמתנות הרוחניות ניתנו "כדי להועיל" ונועדו לבנות את הקהילה, או כאות ללא-מאמינים. כל המתנות הניתנות על ידי האלוהים הן לטובת הכלל ולכן השימוש הנאות בהן הוא כשאנחנו משרתים באמצעותן את הכלל. הן לא ניתנו לנו בשביל עצמנו אלא כדי לשרת את האחים והאחיות שלנו בגוף המשיח.

כיצד מקבלים את מתנות הרוח?

כיצד מקבלים המשיחיים את מתנות הרוח? באיגרת הראשונה לקורינתיים י"ב 11 נאמר: "ואת כל הדברים הללו פועל אותו רוח אחד החולק כרצונו לכל איש ואיש". האלוהים הוא בעל הסמכות שקובע באשר לחלוקת מתנות הרוח. אנשים לא מקבלים מתנות אלו מכיוון שהתפללו יותר או היו נאמנים לאלוהים יותר מאנשים אחרים. הם קיבלו אותן מפני שאלוהים, ריבונו של העולם, בחר להעניק אותן להם. לכן זוהי "מתנת חסד". אלוהים מחליט איזו מתנה לתת לכל מאמין, והיכן הוא ימלא את חלקו בשירות ובאיזו קהילה הוא יעשה זאת. חלק מהאנשים אינם מרוצים משיוכם לקהילתם והם נוטים להתלונן. אך מה היה קורה אילו בהונות רגלינו היו אומרות לנו שאינן מרוצות מתפקידן בגוף? האם היינו קוטעים אותן ומדביקים אותן לצד ראשנו ומעמידים פנים שאלו הן אוזניים? ברור שלא! בהונות נועדו להיות בהונות. שוחחו עם אדם שאיבד בוהן והוא יגיד לכם עד כמה קשה לו ללכת. הבהונות אמנם לא זוכות לשבחים רבים, אך ככל איבר אחר בגופנו, הן ממלאות תפקיד חשוב מאוד. בלעדיהן, הגוף אינו מתפקד כשורה. זאת הייתה כוונתו של שאול כשאמר:

"ואכן, אין הגוף איבר אחד אלא רבים. אם תאמר הרגל: 'אינני יד, לכן אינני שייכת לגוף', האם משום כך אינה שייכת לגוף? ואם תאמר האוזן: 'אינני עין, לכן אינני שייכת לגוף', האם משום כך אינה שייכת לגוף? אם הגוף כולו יהיה עין, כיצד תהיה שמיעה? ואם כולו יהיה איבר שמיעה, כיצד יוכל להריח? אבל אלוהים שם את האיברים בגוף, כל אחד ואחד מהם על פי רצון אלוהים" (פס' 18-14).

הגוף אינו מורכב מאיבר אחד בלבד. עין, כשלעצמה, אינה גוף. אוזן, כשלעצמה, אינה גוף. הגוף מתפקד כראוי כאשר כל איבריו פועלים יחד. הדבר נכון גם לגבי גוף המשיח. הקהילה – גוף המשיח – מתפקדת באופן המיטבי כאשר כל חבריה משתמשים במתנות שניתנו להם על ידי אלוהים. רק אז הקהילה ממלאת את התפקידים שנועדו לה. אחת הבעיות בקהילה בקורינתוס הייתה שאנשים לא היו מרוצים מהמתנות שקיבלו. הם רצו מתנות בולטות יותר, שהם חשבו (בשוגג) שהן חשובות יותר. גם בימינו יש מאמינים שאינם מרוצים ממתנותיהם. עלינו להבין שאלוהים הוא הקובע הכול והוא השולט בריבונותו על ישועתנו מתחילתה ועד מימושה המלא כשנהיה במלכותו בשמים. הוא זה שקבע מה יהיה מקומו של כל מאמין בגוף המשיח. כל איבר הוא חיוני.

מהי המתנה הרוחנית שלך?

על המאמינים להיות איברים פעילים בגוף המשיח ולשם כך עליהם להשתמש במתנותיהם. אך מה קורה אם אינך יודע איזו מתנה קיבלת? כיצד תגלה מהי?

התשובה היא להתחיל לחפש הזדמנויות לשרת. חפש תחומים בקהילה שיש בהם צורך בעזרה והתחל לפעול. אם יש צורך באחזקה, היה מעורב בזה. אולי יש צורך בעוד מורים לילדים – הצע את עזרתך. אולי יש צורך לבקר אצל אנשים, לתמוך, לבשר. אולי אלוהים מכוון אותך שתשרת בצורה כזו?

שאל את עצמך מהם תחומי העניין שלך. אולי ישנו תחום שיתאים לכישוריך, שבו תוכל להגיש עזרה. הנקודה היא להתחיל לעשות משהו מועיל. תמיד תמצא משהו שביכולתך לעשות. בתחילה אתה יכול להיות מעורב בכמה תחומים, ועם הזמן יתבהרו העניינים ותדע בדיוק היכן תוכל להיות יעיל במיוחד. ייתכן שלא תדע מיד מהי מתנתך, אך עם הזמן אתה תגלה במה אתה מוכשר לשרת. אתה יכול לבשר מבלי שתהיה לך מתנת בישור. אתה יכול להפגין חסד ורחמנות אפילו אם אין לך מתנה זו. תן בנדיבות, אפילו אם נתינה אינה מתנתך הספציפית. כאשר תתחיל לשרת תהיה יותר ממוקד בפיתוח השירות ופחות בטענות כלפי הקהילה. בכוחך לתרום לשיפור תפקודה בתחומי השירות השונים. אתה תמצא תחומים מסוימים שמתאימים לך ושבהם תיווכח שאתה מתפקד "כמו דג במים". דברים אלה יתבררו לך תוך כדי תפקוד פעיל בשירות הקהילה. אחרים יהיו עדים לתרומה שלך בתחומים מסוימים ויאשרו שאלו הן המתנות שקיבלת מרוח הקודש.

לכל מאמין יש מקום בגוף המשיח. כרועה קהילה, התפקיד שלי מאוד בולט וגלוי לעין, אבל ברור לי שאני רק חלק מהגוף. לפעמים אנשים שואלים אותי מה יקרה לקהילתנו כשאני אעזוב. התשובה היא שהעבודה תימשך ושאלוהים יקים אנשים נוספים שיבצעו אותה. בקהילה שלנו ישנם רבים המשרתים בנאמנות בתפקידים שלא תמיד מבחינים בהם. נכונותם לשרת בנאמנות מאחורי הקלעים, מתוך הקרבה עצמית, מאפשרת לגוף לתפקד ולמלא את ייעודו. זה מה שמסביר שאול השליח: "על ידיו כל הגוף מורכב ומתחבר באמצעות כל קשר מסייע, בהתאם לפעולה המיועדת לכל איבר ואיבר כדי שיגדל הגוף וייבנה באהבה" (אפס' ד' 16). הגוף כולו נבנה כשאיבריו מתפקדים ופועלים יחד. זוהי תכניתו של אלוהים.

 

לסיכום

תכניתו של אלוהים היא פשוטה. כאשר אנשים חוזרים בתשובה, הם הופכים לחלק מגוף המשיח – הקהילה. הקהילה המקומית היא גוף בעל ארגון, מבנה ומנהיגים. היא מוציאה לפועל את התפקידים אשר האלוהים ייעד לה. על מנהיגי הקהילות מוטלת אחריות לדבוק בלקח הבריא, ללמד אותו ולהקפיד להתהלך כיאות בדרכי אלוהים. עלינו לשרת את אלוהים וכך להיות כלי בידיו למימוש תכניתו, וזאת על ידי לקיחת חלק פעיל בחיי הקהילה שלנו – הקהילה שלו. עלינו להקדיש למטרה זו את כל המתנות, היכולות, הכוחות והאמצעים שלנו. נכון, ישנם עוד דברים טובים שנוכל לעשות בחיים וראוי שנעשה, אבל המחויבות הראשונה שלנו היא לשרת בתחומים שאלוהים קורא לנו לשרת אותו בהם, וזאת במסגרת הקהילה המקומית שבה הוא הציב אותנו. אל לנו להמתין עד שאחרים יבואו ויתוו חזון ויתכננו תכניות חדשות כיצד לשרת את אלוהים. אלוהים כבר התווה את הדרך והתכנית. היא כבר מתבצעת. והוא העניק לנו את הזכות הגדולה להיות חלק ממימוש תכניתו זו – שהקהילה תהיה גופו עלי אדמות ועדות שמצביעה עליו ועל ישועתו.

 

המאמר יצא לאור על ידי "החותם" בעיתון המשיחי "מעט לעת" גיליון 143                                            The Chruch: God's Program for Ministry מתוך http://www.biblebb.com/