מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

אשת חיל – משלי ל"א

מאת איילת רונן

 האישה שהתנ"ך מספר עליה (משלי ל"א 31-10) מציבה בפנינו, הנשים, אתגר חשוב. היא מהווה דוגמה כיצד עלינו לנהוג בחיינו היומיומיים – בבית, במערכות היחסים השונות וגם במקום העבודה. בניגוד לפסוקים רבים בתנ"ך שמפרטים אודות חיינו הרוחניים, הקטע שלפנינו מתאר את מהלך יומה של אישה חרוצה המשכימה קום, דואגת למשפחתה, מנהלת עסקים מגוונים ומשגשגים, אוהבת ומכבדת את בעלה ובסוף יומה העמוס אפילו מצליחה לעזור לעניים ולהתנהג בנועם הליכות עם כל אדם.

היא נראית לנו כדמות מושלמת, ללא חסרונות או קשיים, לכן אנחנו עלולים "לעבור הלאה" מפני שאנחנו חושבים שהאישה הזו אינה מציאותית ולעולם לא נוכל להידמות לה. אבל אם נבחן היטב את מהלך יומה נגלה שאין מדובר בדמות שמצטיינת באופן חריג בתכונותיה הטובות אלא באישה שיודעת לבחור באופן טוב ונכון.

תכונה היא עניין מולד. לעומת זאת, התנהגות היא דבר נרכש ונשלט. האופן שבו אנחנו בוחרות להחליט בעניינים שונים הופך להרגל, בין אם מדובר בהחלטות נכונות ובין אם מדובר בהחלטות שגויות. האישה המתוארת בפרק זה היא עדות ועידוד עבורנו לבחור לעשות את הטוב והנכון על מנת לספק את צורכי משפחתנו, להיות לעזר לבן זוגנו ובראש ובראשונה – לשרת כראוי את אדוננו. כל זה תלוי בצורה שבה אנחנו מנהלות את חיינו מהרגע שבו אנחנו פוקחות את העיניים בבוקר ועד סופו של היום. הבה נבחן את לבנו לאור מה שנאמר על אשת חיל זו. נבחן את חסרונותינו ואת מעלותינו ונבקש מאלוהים לעצב אותנו כרצונו, לתקן במקום שבו אנחנו חסרות ולחזק אותנו במקום שבו אנחנו חלשות.

המילה "חיל" מציינת מסוגלות, יכולת. היא משמשת מספר פעמים בתנ"ך כדי להצביע על אנשים פעילים, בעלי תושייה, ועל אנשי אמת ואמונה שחוכמתם ניתנה להם כמתת אל.

בפרק שבו אנחנו עוסקים מצוינים שישה תחומים עיקריים שבהם פועלת האישה החרוצה והמצליחה הזו: תפקוד במשפחה, היחס לבעל, עבודת כפיים, ניהול עסקים, הופעה חיצונית והתנהגות רוחנית.

בסופו של יום תלויה תהילתנו, עם כל המעלות והחסרונות שלנו, ביראת ה': "אישה יראת ה' היא תתהלל" (משלי ל"א 30).

א. תפקוד במשפחה – פסוקים 15, 21, 27

ארבעה דברים נאמרים בפסוקים אלו על דאגת האישה למשפחתה: ראשית, היא קמה מוקדם על מנת להביא "טרף לביתה" (מזון). שנית, ילדיה לבושים היטב. כל צורכיהם הפיזיים מתמלאים כך שגם ביום שלג אין סיבה לדאגה. שלישית, היא "צופייה הליכות ביתה". היא שמה לב, בוחנת, משקיפה על התנהלות כל המתרחש בביתה ובמשפחתה. ודבר אחרון – "קמו בניה ויאשרוה", כלומר, הם מדברים בשבחה.

אם כן, לפני הכול היא משכימה קום: "ותקם בעוד לילה". איזה סוג של טיפוסים הם האנשים המשכימים קום? הבוקר מספק לנו זמן להגות בשקט בדבר ה' לפני תחילת ה"מסע" היומי. כך נוכל לתכנן ולשלוט במתרחש ולא רק לעסוק ב"כיבוי שריפות", כמו שהרבה פעמים קורה לנו. האישה החרוצה מתחילה בהכנות לקראת היום שלפניה ומאכילה את אנשי ביתה. בתקופת התנ"ך הכנת המזון הייתה מלאכה לא קלה שארכה זמן רב, אך גם היום כל אישה שהיא אם לילדים יודעת עד כמה מעסיקה אותנו הכנת המזון. כאשר נתחיל לטפל בעניינים השוטפים של הבית לפני שבני ביתנו מתעוררים, נשיג את היכולת "לנהל" ולא רק להיות "מנוהלות" על ידי רצף האירועים. אך שימו לב, היא מטפלת לא רק בילדיה אלא גם דואגת לכל מחסורן של "נערותיה" (המשרתות שלה). אנחנו אחראיות לתנאים של האנשים שאנו מופקדות עליהם. אם את חיילת או קצינה שכפופים לה פקודים, מזכירה עם עוזרות, מנהלת במשרד או שאת משרתת בכל תפקיד אחר, אלוהים רואה בך אחראית לאלה שאמורים לספק לך שירות. היא קמה לפני נערותיה כדי שהן יוכלו לעסוק במלאכתן בלי דאגות מיותרות.

היא אינה דואגת למחסור ביום קושי כי ביתה מוכן לבאות. הילדים לבושים טוב, ואפילו טוב מאוד. יום שלג אינו רק יום של קושי פיזי. אשת חיל חושבת על צורכי ילדיה ומתכוננת לעתות מצוקה או מחסור. היא מחשבת ומתכננת לטווח הארוך.

מה משמעות המילים "צופייה הליכות ביתה"? ענייני הבית לא מתקיימים מעצמם. ישנה אימא צופה שבודקת ומכוונת את הליכות הבית. בעצם מדובר כאן על חינוך והכוונה של בני הבית ולכן ילדיה יאשרוה ובעלה יהללה. בני המשפחה מעריכים את השקעתה הניכרת של האם בכל פרט.

ב. היחס לבעל – פס' 11, 12, 23, 28

ארבעה דברים נאמרים ביחס לבעל: לבו בוטח באשתו ולא חסר לו דבר, היא גומלת לו טוב ולא רע כל ימיה, הוא נודע בעיר בשבתו עם האנשים החשובים וכתוצאה מכל אלה הוא מהלל אותה.

בהמשך נראה שכל מה שיש לזוג הזה כתא משפחתי, כל רכושם, מופקד בידי האישה. מכאן ברור עד כמה בוטח בה לב בעלה. אין דבר חשוב יותר במערכת יחסים מאשר ביטחון ואמון מלא בכל תחום. כולנו לא בוגדות ולא מרמות (אני מקווה). אבל ביטחון בהחלטות פיננסיות, ביטחון בהחלטות שלנו באשר לחינוך הילדים ובהחלטות משמעותיות יותר… זה כבר יותר קשה. בגלל מעשיה לא חסר שלל. יש לה חלק פעיל בהבאת הכנסות לבית.

היא גומלת טוב. נושא הגמול מופיע בתנ"ך כ-560 פעמים ובברית החדשה כ-250 פעמים! היום "גמול" פירושו שכר. אבל בתנ"ך "גמול" פירושו נתינה. כמה קל לגמול רע במקום טוב. הבעל הוא הרבה פעמים האדם הקרוב ביותר והזמין ביותר שעליו אנו פורקות את הכעסים והתסכולים שלנו. הבעלים גם נוטים לפגוע בנו לעתים מתוך חוסר הבנה או מסיבות אחרות ובקלות אפשר לבחור לגמול להם רע. אבל אישה זו בוחרת לגמול טוב ולא רע כל ימי חייה.

העובדה שבעלה יושב בשערים מעידה שהוא מנהיג ועוסק בדברים חשובים. בימינו הייתי אומרת שהוא עוסק בשירות הזולת במסגרת קהילה או ארגון משיחי, או בתפקיד שמחייב תשומת לב ואחריות רבה. בעלה נודע הן בזכות עצמו והן בזכותה. מאחר שהיא נוטלת אחריות על עצמה, היא מאפשרת לו להיות מסור למילוי תפקידו. היכולת שלנו כנשים לשחרר את הבעלים לעשות את המוטל עליהם חיונית ביותר לתפקוד שלהם! הדרישה שלנו שהם יהיו כל הזמן מעורבים רגשית ופיזית בתחומי האחריות שלנו מעיקה עליהם ומגבילה את איכות עבודתם ואת הנתינה שלהם.

והוא מהלל אותה – בעלה יודע שהיא ראויה לשבח גם על חלקה בחייו האישיים, ולא רק בחיי המשפחה.

ג. עבודת כפיים – פס' 13, 15, 17, 19, 22, 24

האישה המתוארת במשלי עמלה פיזית, ולעבודתה יש ארבעה מאפיינים: היא מייצרת ומוכרת את מוצריה, עושה בחפץ לב את עבודתה, ידיה מתחזקות מעבודה, והיא נראית (לבושה) טוב!

העיקרון חשוב: האישה שלנו יצרנית ועוסקת בשלל פעילויות ברצון ובשמחה. זוהי גישה שונה לחלוטין מאותה גישה של אנחות ותלונות בשעה שעובדים, ולא משנה מה העיסוק: ניקיונות, סידור הבית, מיון וכביסה, בישול… הרבה לא השתנה בתחום העשייה הנשית במשק הבית. אנחנו עדיין עושות המון עם הידיים. אילו ידענו לעשות יותר, זה היה מצוין: לקדוח, לבנות, לעבוד בגינה, לתקן מכונית. כל דבר, אבל בחפץ לב! ראוי לעבוד בשתי ידינו, ולעשות זאת ברצון. זאת גם העדות שלנו לפני ילדינו ולפני מאמינים חדשים או כל אדם אחר שרואה אותנו. אם אני לא אעשה את המוטל עליי בבית, או אעשה זאת מתוך כעס וזלזול, בתי תנהג כמוני.

אני מאמינה גדולה ב"לדחוף את הידיים עמוק לבוץ" בכל פעולה שאנחנו נדרשים לעשות. ואכן ידיה של אשת חיל מתחזקות, והיא מאמצת אותן אף יותר. ושימו לב, היא ישנה מעט! נושא השינה הוא חשוב ומורכב, והתנ"ך עוסק בו לא מעט. היכולת שלנו להגביל את שעות השינה לכמות נדרשת (לא יותר מדי ולא פחות מדי) היא אמצעי חשוב שמאפשר לנו להשיג תוצאות טובות ולהספיק לעשות את מה שנדרש מאיתנו.

ד. התנהלות עסקית – פסוקים 14, 18, 24, 27

זהו הנושא האהוב עליי ביותר, והייתי יכולה לדבר בחפץ לב מספר שעות רק על הנושא הכלכלי. ליכולותיה העסקיות יש כמה מאפיינים: כמו אוניות סוחר, היא מביאה את מוצריה מרחוק. היא בוחנת נכס וקונה אותו ומבצעת השקעה לטווח ארוך. היא מייצרת ומוכרת את תוצרתה, היא בוחנת את התנהלות עסקיה ומשקיעה בכך זמן אפילו בלילה. הכנסות המשפחה והניהול הכלכלי הם מהנושאים המעיקים ביותר על בני הבית היום ובעבר. כניסה לחובות או חריגה מהתקציב עלולים להוביל בני זוג למצוקה מתמשכת שמשפיעה על כל תחומי החיים. אני מאמינה גדולה בתפקידה הקריטי של האישה בניהול התקציב המשפחתי. גם אם הבעל עובד ומפרנס את משפחתו, הסכום שבסופו של דבר נשאר במשפחה הוא תוצאה של התנהלות האישה. חלק הארי של ההוצאות המשפחתיות נקבע בידי הנשים: מזון, חינוך, בגדים, תקשורת וכדומה. חובתנו לבחון את ההוצאות, להכיר אותן, לשלוט בהן ולקצץ בהן על פי הצורך. אבל זה לא מספיק.

ניהול ההוצאות הוא רק צד אחד של המטבע. ומה לגבי הצד השני? מה עם ניהול ההכנסה? זה מצריך מאיתנו יותר מידע ויותר מאמץ, אבל אני רוצה לאתגר את כולכן לפקוח עיניים ולב ולבקש מאלוהים חוכמה מיוחדת להתמודד עם תחום זה ולחפש דרכים כיצד להשקיע את הכנסותינו וכיצד לייצר יותר. כך ביכולתנו להקל על המשפחה ועל הבעל בצורה משמעותית.

שימו לב שהאישה בוחנת נכס. במקרה זה מדובר בשטח אדמה – שדה. היא "זוממת" אותו (מתלבטת, בודקת) ומחליטה לקנות. היא קונה את הנכס אך הוא עדיין לא מניב פרי. מה היא עושה עכשיו? "מפרי כפיה נטעה כרם". היא שותלת כרם שבבוא היום ייתן פרי. זוהי השקעה ארוכת טווח שתוצאותיה יביאו תועלת בעוד כמה שנים. ניתן ללמוד כאן על תכנון ומחשבה מאוד מעשית, ולא רק על "כיבוי שריפות" שבדרך כלל מאפיין את אופן ההתנהלות שלנו עם כספינו. מומלץ להשקיע ולרכוש ידע בנושא. התפללו להבנה והדרכה. אני מאמינה שאלוהים רוצה שכולנו נהיה משרתים נאמנים שמטפלים היטב בכסף וברכוש שהוא הפקיד בידינו, ושרצונו שהנשים יעזרו בהחלטות חשובות שכאלו לבעלים ולסביבה היקרה לנו.

ה. הופעה חיצונית (תאמינו או לא…) – פסוקים 22, 25, 30

אשת חיל מתלבשת יפה! לבושה נאה ומכובד. בימינו לביגוד יש פחות משמעות מבעבר, וכולנו רוצות להסתובב בנוחות. אבל בכל זאת, הכתובים מייחסים משמעות ללבוש. יותר מכך, הכתוב משווה תכונות רוחניות לבגדים גשמיים: מעיל צדקה, בגדים לבנים במשתה חתונת השה, ובמקרה הזה – "עוז והדר לבושה". זה הרבה יותר מבגדים יפים! לבושה מצביע על כבוד ועוצמה. הבחירה שלנו בלבוש מצביעה על הרבה דברים: צניעות, מיניות, גנדרנות, פשטות. חשוב לשמור על איזון, הן על כבוד והן על צניעות. הבחירה שלנו בלבוש מצביעה על הרבה דברים. חשוב להתלבש! נשמע פשוט אך אלה מאיתנו שמגדלות משפחה ונמצאות הרבה בבית מכירות את תופעת ההזנחה שמכרסמת אט אט. אני מאמינה שהתייחסות ליום העבודה שלנו כאל יום עבודה אמיתי גם אם אנחנו עובדות בבית (כולל פשיטת הפיג'מה ומעבר להופעה מכובדת) תשפיע על ההתייחסות שלנו לשעות שבהן אנחנו עובדות בבית ותתרום לניצול הזמן ביעילות וברצינות.

ו. מוסר ורוחניות – פסוקים 20, 22, 25, 26, 29, 30

ואחרי כל מה שמספיקה האישה הזאת לעשות, היא לא שוכחת את החשוב ביותר: היא מחלקת מרכושה לעניים ולאביונים, היא מדברת בחוכמה "ותורת חסד על לשונה". לא חן ויופי הם החשובים אלא יראת ה'.

האישה שלנו מוקירה את אלוהים, שעליו מבוסס "סוד ההצלחה" שלה. לכן היא לא שוכחת לתת מכספה, לדאוג לנזקקים ולדבר בחוכמה אך גם בחסד. בעולם שאפתן ותחרותי כמו שלנו בקלות הייתה יכולה אותה אישה להיות קשה ומנוכרת ולזקוף את הצלחתה לעצמה. אך "חסד על לשונה" והדבר היחיד שמגיע לה עליו הלל ושבח הוא יראת האלוהים שבה.

"רבות בנות עשו חיל", אבל האישה שלנו עלתה על כולן. היא בפירוש מיוחדת. משהו במסירותה האינסופית זכה כאן בסוף הפרק המקסים הזה להערכה מיוחדת. אך הכבוד מוחזר וניתן לזה שברא אותה ואותנו. עלינו לזכור, יראת האלוהים שבנו וההליכה העקבית שלנו אחריו היא הכבוד האמיתי שלנו ולא ההצלחה שלנו כנשות עסקים וקריירה או בבית ובמשפחה. שילוב נכון בחיינו בין מה שאנחנו יכולות לשפר ולהתחזק בו לבין כוחו העצום של אלוהים הוא שיאפשר לנו לעשות פרי לכבודו.

כולנו "אשת חיל"…

בואו נזכור את אשת חיל במהלך חיינו. הבה נזכור ונוקיר נשים שמציבות דוגמה טובה עבורנו לנושאים הרבים שהוזכרו כאן. הבה נשאף להתחזק ולשרת את האדון ישוע בנאמנות. הוא הרי הפקיד בידינו אוצרות רבים!

 

המאמר פורסם בעיתון המשיחי "מעט לעת", גיליון 141, לרגל יום האישה הבינלאומי. אילת רונן לימדה שיעור זה  בכנס הנשים "ברוך שעשני אישה".