מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

אמונה שכלית Vs אמונה לבבית?

 

לעתים קרובות טוענים שאמונה שכלית היא אמונה מלאכותית, משום שהיא מתחילה בשכל ועוצרת שם, ואילו אמונה שמתרחשת בלב, היא האמונה האותנטית שמושיעה את המאמין. אך האם הכתובים עושים את ההפרדה הזו? במאמר זה נראה שבסך הכל מדובר בהפרדה מלאכותית.

 

ה"לב" וה"שכל" בכתובים הם שני דברים זהים. לא קיימת שום הבחנה אונטולוגית ביניהם. וזאת ניתן לראות בפסוקים הבאים:

כִּי יִתְחַמֵּץ לְבָבִי וְכִלְיוֹתַי1 אֶשְׁתּוֹנָן (תהלים עג 21; כאן מדובר בתקבולת); וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי-מְשִׁיחִי כָּל-הַיָּמִים (שמואל א ב 35); אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת  וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו (ירמיהו יז 10);

יִגְמָר נָא רַע רְשָׁעִים וּתְכוֹנֵן צַדִּיק וּבֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק (תהלים ז 10); הַחוֹטְאִים, רַחֲצוּ יְדֵיכֶם! טַהֲרוּ אֶת לְבַבְכֶם, הֲפַכְפַּכֵּי הַלֵּב! (כאן המילה לב היא נפש ביוונית; יעקב ד 8); אֶהֱרֹג בַּמָּוֶת אֶת בָּנֶיהָ וְיֵדְעוּ כָּל הַקְּהִלּוֹת שֶׁאֲנִי הוּא הַבּוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב (התגלות ב 23); כִּי כְּמוֹ שָׁעַר בְּנַפְשׁוֹ כֶּן-הוּא אֱכוֹל וּשְׁתֵה יֹאמַר לָךְ וְלִבּוֹ בַּל-עִמָּךְ (משלי כג 7). ה"לב" וה"שכל" הם ביטויים זהים שפשוט מתייחסים לאדם הפנימי שלנו.

מאחר ולא קיימת שום הבחנה בין ה"שכל" ל"לב" בכתובים, אין שום הצדקה לחלוקה מלאכותית בין "אמונה שכלית" (אמונה מזוייפת ולא מושיעה), לבין "אמונה לבבית" (אמונה אמיתית שמושיעה). אדרבא, השכל לא נחות מהלב בכתובים. באחד מהפסוקים המפורסמים על ההתקדשות, שאול מפציר במאמינים ברומא, הִשְׁתַּנּוּ עַל-יְדֵי הִתְחַדְּשׁוּת הַדַּעַת (רומים יב 2). באופן זהה, הוא הפציר במאמינים באפסוס, לְהִתְחַדֵּשׁ הִתְחַדְּשׁוּת רוּחָנִית בְּשִׂכְלְכֶם (אפסים ד 23). לוקס כתב שהאדון אָז פָּתַח אֶת לְבָבָם (שכלם ביוונית) לְהָבִין אֶת הַכְּתוּבִים, כדי שיבינו את הנבואות אודות תחייתו (לוקס כד 45).

הכתובים לא מדברים בשום מקום על אמונה "מלאכותית". למעשה, הכתובים כלל לא מתעסקים בפסיכולוגיה של האמונה, כלומר, הם לא מפרטים על המיקום בו על האמונה להתרחש כדי שהיא תהיה אמיתית ומושיעה. אלא, הכתובים מתמקדים על מושא האמונה, כלומר, על מי שבו אנו צריכים להאמין. זה לא הסוג של האמונה שמושיע, אלא זה מושא האמונה, ישוע, שמושיע דרך אמונה בלבד.

 

1. פרופסור ליכט שהיה פרופסור למקרא באוניברסיטת תל אביב הדגיש: "הכליות במקרא תמיד מסמלות את רגשותיו של אדם. והלב נחשב למקום מושבו של השכל" (פרופ' בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו –  ירושלים תשכ"ג – 1962 עמוד: 120). באנציקלופדית עולם התנ"ך נאמר: "הכליות כמוהן כלב, נחשבות למושב הרגש והשכל. ושתי המילים הן מילים נרדפות בלשון המקרא ('בוחן כליות ולב', ירמיהו יא כ; וכן יז, י;  תהלים כו, ב)" פרופ' בנימין מזר (עורך),
אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו – ירושלים מוסד ביאליק תשכ"ג – 1962 עמוד: 119.

קבלו עדכונים חמים