מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

אמונה ואמנות (יונתן גולדברג)

יונתן גולדברג

כל אדם זקוק לאהבה, לערך ולמשמעות ייחודית.

אני זוכר שאמי אמרה לי כבר מגיל צעיר את הדברים המנחמים האלה: "יונתן – אנחנו רוצים שתדע שאינך טעות – תִּכנַנּוּ את ההיריון הזה ורצינו אותך מאוד". היה חשוב לי לדעת שאינני סתם "מקרה" בלתי צפוי. זמן קצר לאחר שנולד אחי הבכור רצו הוריי שיהיה לו אח קרוב לגילו שיהיה לו לחבר. ובאמת כך היה, נולדתי וגדלנו מאוד קרובים זה לזה. אימא ידעה, בחכמה רבה, שדווקא אני הייתי זקוק לעידוד ולחיזוק לאור תחושת הערך העצמי הנמוך שהפגנתי.

כילד מופנם וחסר ביטחון הסתגרתי בחדרי שעות רבות בהאזנה לרדיו (בזמנו הקשבתי בעיקר ל"קול השלום" של אייבי נתן) וציירתי בלי הפסקה! מצאתי כך מידה של שקט נפשי לסערה שהתחוללה בתוכי בתור ילד ונער. אי אפשר לומר שבציור הצלחתי באמת להיפתח ולהביע את כל מה שהתרחש בתוכי, אבל לפחות מצאתי ביצירה מידה של ערך, ייחודיות והתרוממות נפש.

באיגרת אל האפסים ב 10 כתוב: "שֶׁהֲרֵי מַעֲשֵׂה יְדֵי אֱלֹהִים אֲנַחְנוּ, בְּרוּאִים בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ לְמַעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר אֱלֹהִים הֵכִינָם מִקֶּדֶם לְמַעַן נִחְיֶה בָּהֶם".

לפני כשנתיים, לאחר בדיקות דם שגרתיות גילו אצלי, ממש במקרה, מחלת דם מוזרה. למחלה אין שום תופעות ואין טיפול תרופתי כלשהו. זה סוג של מחלה קדם סרטנית שחובה לעקוב אחריה כי במקרים בודדים היא עלולה להתפתח לסרטן דם סופני. מיד לאחר הגילוי הראשוני נאלצנו להמתין שבוע עד הפגישה עם הרופא ההמטולוג. עברנו את השבוע בחוסר ודאות בנוגע לשאלה האם זה סרטן או לא. בתוך מערבולת הרגשות שאתה התמודדנו אשתי ואני הקדשנו ארבעה ימים לצום ותפילה ודרשנו את פני האדון.

למעשה, הדברים שאחלק אתכם כאן לא היו חדשים לי, ואני מניח שהם אינם חדשים גם לכם, אבל הם בהחלט התחדדו אצלי לאור אי הוודאות הקיומית שהייתי שרוי בה ותחושת הזמניות.עזוב

החיים שלנו עלי אדמות הם זמניים. אנו כאן לתקופה מוגבלת לשם הגשמת מטרה ספציפית שנועדה לדור שלנו – אבל המטרה היא ללא ספק  נצחית. כל אדם, איש ואישה, נוצרו על ידי הבורא באופן מדויק ומחושב כדי למלא בצורה המיטבית את הייעוד הנצחי שלהם. כל פרט, עד הקטן ביותר, נלקח בחשבון כדי שנמלא ביעילות את השליחות של יוצרנו. איזה ערך מדהים ונפלא אלוהים מייחס לנו – לכל איש ואישה – ללא יוצא מן הכלל. עלינו להפנים שאנחנו שייכים לבורא שלנו. אנו קיימים למענו כדי לשרת אותו ולעבוד אותו באמצעות כל מה שנתן לנו. מעל ומעבר לכל דבר, נבראנו כדי לאהוב אותו. ככל שאנו אוהבים אותו יותר – בכל לבנו, שכלנו, כוחנו, רכושנו וזמננו – אנו חווים עוד ועוד אהבה וחסד ממנו, יותר מכפי שיכולנו לדמיין. כל אדם נכסף לאהבת אבינו שבשמים; לחיוך שהוא מחייך כשהוא מתבונן בנו.

לצערנו, החטא והמרדנות שבחרנו בהם הפרידו בינינו לבין בוראנו, וגרמו לניתוק בינינו לבינו  ולחוסר יציבות בקשר שלנו אִתו.

את האהבה, החסד והערך שאלוהים מעניק עלינו בשפע דרך ישוע אדוננו, הוא גם מרעיף דרכנו לאחרים במעגלי ההשפעה שניתנו לנו בחיינו, בכל מקום שבו אנו נמצאים.

כדי להעביר את אהבתו של בוראנו הקדוש באופן נאמן ובעל השפעה:

* עלינו להיות כלים טהורים דרך דם ישוע אדוננו, שמטהר אותנו מכל עוולה.

* עלינו לציית לו ולהתייצב בנאמנות במקום שבו הוא רוצה שנהיה.

* עלינו לגלות אחריות ולהשתמש במתנות הייחודיות שהוא הפקיד בידינו ולפתח אותן באופן אחראי ומתמיד – והכול, לתפארתו.

במהלך ארבעת ימי הצום והתפילה שאלתי את עצמי: "מהן המתנות שלי ומה אלוהים קורא לי לעשות למענו?"

התשובה לשאלה הראשונה הייתה ברורה: מגיל צעיר מאוד ידעתי שהוא נתן לי כישרונות בציור ובאמנות. אמנם כאשר נולדתי מחדש היה עליי לוותר על הציור לתקופה מסוימת. אבל תוך זמן קצר הראה לי האדון שגם את המתנה הזו קיבלתי ממנו ושהיא נועדה לפאר אותו.

ידעתי גם מה אלוהים קורא לי לעשות למענו. לי אישית הוא קרא להפיץ את הבשורה לכל אדם – ולעם ישראל בראשונה. משימה זו שאלוהים הטיל עליי הנחתה אותי בכל ההחלטות שלי לאורך חיי כמאמין. זה גם הוביל אותי לתפקיד הנהגה – משרה ששירתי בה מעל 15 שנה. עסקתי בעיקר בהכשרת שליחים – חברי צוות שהגיעו לישראל לבשר, לשרת את הקהילות המקומיות וללמוד עברית. לאורך השנים הגיעו אלינו משפחות רבות, זוגות, רווקים ורווקות מכל העולם. נדרשנו להיות בקשר הדוק עם הקהילות והארגונים במדינות שמהן הם נשלחו. במקרים רבים תפקדנו כמו הורים לחברי הצוות וביתנו היה מוקד אירוח.

עם הזמן מצאתי את עצמי שקוע יותר ויותר בענייני מנהלה שנדרשו מכורח התפקיד. לא בישרתי מספיק לטעמי, אך מצאתי נחמה בכך שלפחות הצוות שהנהגתי היה מרוכז בעיקר בהפצת הבשורה. לגבי האמנות – לא נגעתי במכחול שנים. תמיד הסברתי שנדרשתי להשקיע את כל האנרגיה היצירתית שלי בהנהגה ובדאגה לרווחת האנשים שהיו באחריותי.

שימוש נאמן במתנות שהעניק לי אלוהים והציות למשימה שהוא קורא לי למלא היו שוב על הפרק בחיי. ידעתי שהגיע הזמן להעביר למישהו אחר את ההנהגה ושעליי להתמקד במה שהאדון קורא לי לעשות.

נדרשו כשנתיים עד שנמצא מחליף לתפקיד שלי כמנהיג, אך עם האמנות לא חיכיתי. מיד חזרתי לצייר כאשר לנגד עיניי עמד המניע העיקרי: ציות לאדון, תפארת האדון, עידוד וברכה לאחרים. כשאני מצייר, אני לא מונע על ידי השאיפה להתפרסם או הצורך למכור, וגם לא מחיפוש ערך עצמי. נוכחתי לדעת שהמניעים שלי השפיעו באופן ישיר על הנושאים שבחרתי לצייר, על הקומפוזיציה שגיבשתי ואפילו על חופש משיכות המכחול, וכמובן שכל זה בא לידי ביטוי בתוצאה הסופית. ובלי שזה יישמע כמו קלישאה – באמת, כל הכבוד לאדון!

העיקרון הוא פשוט: כל אחד ואחת מאתנו ייחודיים והבורא שלנו מרשת אותנו בתוך החברה, במקום שהוא בחר עבורנו כדי שנשפיע אהבה וערך שנובעים ממנו – אל האהבה, הבורא. האמנות היא כלי לפאר את האדון ולהיות לברכה לאחרים. כאשר אלה המניעים, אותו אמן ירא אלוהים מבורך מעל ומעבר לכל ציפייה.

 

קבלו עדכונים חמים