מְשִׁיחִי
בית וירטואלי לקהילה המשיחית

העולם עובר בימינו שינויים קיצוניים ומהירים. ליבותיהם של בני אדם מתמלאים אימה וחרדה, תסכול ויאוש. המין האנושי הוכיח שאיננו מסוגל להתמודד עם הקשיים של הזמן הזה: גידול האוכלוסין, זיהום הסביבה, הגל הגואה של פשע ואלימות, הפקרות מינית, התמכרות לאלכוהול וסמים, הפלות, פורנוגרפיה, והריקבון המתפשט בתחום הפוליטי, החברתי והמוסרי.

זוהי השעה שמשיחיים יעסקו בקציר הרוחני הגדול ביותר מאז ימי הקהילה הראשונה! תקופה חשוכה זו בתולדות המין האנושי היא שעת היעד, הזדמנות שאין לה תקדים. זוהי העת שלקראתה נולדנו – כדי להתחיל במהפיכה רוחנית עצומה וגורפת, שתגלה למין האנושי שבשורתו הנפלאה של ישוע מציעה את הפתרונות לכל בעיה הניצבת בפני האדם.

אחד האירועים הגדולים ביותר בכל הזמנים, היה פגישה שהתקיימה על הר בגליל, כשקבוצה קטנה של גברים נצטוותה להכריז את אהבתו וסליחתו של אלוהים לעולם אובד וגוסס.


אתר המוקדש לבישור, הסברה והגנה על האמונה המשיחית: www.iGod.co.il


האתגר הגדול ביותר

גברים אלה קיבלו על ההר את האתגר הגדול ביותר שניתן למין האנושי מעודו, באמצעות האדם הדגול ביותר שחי אי פעם, בנוגע לכוח הגדול ביותר שהתגלה אי פעם ולהבטחה הגדולה ביותר שתועדה אי פעם. אני מתייחס, כמובן, לשליחות הגדולה שהטיל ישוע על תלמידיו ובאמצעותם גם עלינו. הוא אמר:

נִגַּשׁ יֵשׁוּעַ לְדַבֵּר אִתָּם וְאָמַר: "נִתְּנָה לִי כָּל סַמְכוּת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. עַל כֵּן לְכוּ וַעֲשׂוּ אֶת כָּל הַגּוֹיִים לְתַלְמִידִים, הַטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם הָאָב וְהַבֵּן וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ וְלַמְּדוּ אוֹתָם לִשְׁמֹר אֶת כָּל מַה שֶּׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם. הִנֵּה אִתְּכֶם אֲנִי כָּל הַיָּמִים עַד קֵץ הָעוֹלָם."

מאוחר יותר דיבר ישוע עם תלמידיו על הר הזיתים, לפני שעלה אל האב. הוא אמר:
בְּבוֹא עֲלֵיכֶם רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תְּקַבְּלוּ כֹּחַ וְתִהְיוּ עֵדַי הֵן בִּירוּשָׁלַיִם וְהֵן בְּכָל יְהוּדָה וְשׁוֹמְרוֹן, עַד קְצֵה הָאָרֶץ. (מעשי השליחים א' 8).

אילולא התקיימו פגישות אלה, ואילולא נתן לנו ישוע את המצוות וההבטחות האלה, לא היית מכיר את האהבה, הסליחה, השמחה והמטרה של חסד אלוהים, שאין שני לו, ושזמין לכל מי שמאמין במשיח. למעשה, לא הייתי כותב דברים אלה.

 

מוקד פעילותו של ישוע

השליחות הגדולה היתה הדבר העיקרי שעשה ישוע עלי אדמות. פרק ה' בלוקס מתעד מקרה שהתרחש בחייו של דייג מנוסה – שמעון פטרוס (כיפא). הוא וחבריו לעבודה שהו לילה שלם בים, כשהם משליכים ואוספים את רשתותיהם, אבל לא דגו אף דג אחד.
ישוע התבונן בהם בזמן שניקו את רשתותיהם, וביקש מכיפא להשיט אותו בסירתו ולהתרחק מעט מהחוף, כדי שיוכל לדבר אל ההמונים שהתגודדו סביבו.
כאשר סיים לדבר נתן ישוע לדייג הזה הבטחה מסוימת. ייתכן שכיפא, שהיה יגע מלילה ארוך של דיג ללא תוצאות, חשב בהתחלה שזוהי הבטחה מטופשת. ישוע אמר לו להתרחק עוד קצת מן החוף ולהשליך את רשתו. אם יעשה כן, יתפוס דג. לוקס מתעד את תגובתו של כיפא ואת מה שקרה כתוצאה מכך:

“הֵשִׁיב שִׁמְעוֹן: "אֲדוֹנִי, כָּל הַלַּיְלָה יָגַעְנוּ וְלֹא לָכַדְנוּ כְּלוּם, אַךְ עַל-פִּי דְּבָרְךָ אָטִיל אֶת הָרְשָׁתוֹת." הֵם עָשׂוּ כֵּן וְלָכְדוּ דָּגִים רַבִּים מְאֹד, עַד שֶׁכִּמְעַט נִקְרְעוּ הָרְשָׁתוֹת. אוֹתְתוּ אֶל חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר בַּסִּירָה הַשְּׁנִיָּה לָבוֹא לַעֲזֹר לָהֶם, וְהַלָּלוּ בָּאוּ. אָז מִלְּאוּ אֶת שְׁתֵּי הַסִּירוֹת עַד שֶׁהֵחֵלּוּ שׁוֹקְעוֹת. (לוקס ה' 7-5).

ישוע אמר לדייגים, שהיו מוכי תדהמה ויראה מהתגלות זו של כוחו: “מֵעַתָּה תָּדוּג בְּנֵי אָדָם”.
הם היו המומים מנוכחותו ומכוחו של ישוע, ועזבו את מה שעשו כדי ללכת אחריו.
החוויה הרוחנית המרגשת והמשתלמת ביותר היא לדוג בני אדם. אם תלך בעקבות ישוע, גם הרשת שלך תוכל להתמלא – אפילו אם עד כה לא הדרכת איש אחד אל המשיח, אפילו אם אתה ספקן כמו כיפא. אך אם אתה גם צייתן כמו כיפא, ישוע יכבד אותך ויגרום לאנשים רבים להיענות בחיוב לבשורה שתכריז באוזניהם.

 

התנגדויות

"אני חושב שדתו של כל אדם היא כל כך אישית, שאסור לנו לדבר עליה”.

“אני לא אוהב אנשים אדוקים בדתם וקנאים. הם מנסים לכפות את דיעותיהם על כל מי שהם פוגשים”.

“יש לי דת משלי, ואני מרוצה ממנה”.

יתכן ששמעת אמירות כאלה מאנשים שאתה מכיר. יתכן שאפילו נהגת לומר אותן בעצמך לפני שנושעת. אבל, הצורך שבני אדם ישמעו את הבשורה הטובה על אהבתו וסליחתו של אלוהים הוא עניין של חיים ומוות.
הטבע של כל אדם בא לידי ביטוי במרדנות או באדישות פאסיבית. בעקבות החטא, האופי שלנו הוא מושחת וחסר את אהבתו של אלוהים. איש מאיתנו אינו ראוי לסליחתו של אלוהים ונידון למוות – פירוד נצחי מאלוהים. אבל המשיח אינו רוצה במותו של איש, אלא שכולם יבואו לידי חזרה בתשובה (השנייה לפטרוס ג' 9).

ישוע מעריך את הנפש האנושית עד כדי כך שבשמחה הוא המיר את החיים המושלמים שהיו לו בשמים בחיי עוני, סבל, בושה ומוות, רק כדי לבקש ולהושיע את האובד (לוקס י"ט 10).

משחר נעוריו ובמשך כל חייו הבין ישוע היטב את שליחותו ואת מטרתו. דאגתו לאובדים היתה כה עמוקה, עד שלפעמים הציפו את עיניו דמעות חמלה. ישוע, גבר שבגברים, התייפח. גם שאול השליח הפציר יומם ולילה בפני כל מי שרק היה מוכן להקשיב לו, להתפייס עם אלוהים.
מאז עלו על בימת ההיסטוריה אנשים רבים שליבם התמלא חמלה כלפי בני דורם שהיו מנותקים מאלוהים.

התפקיד הגדול ביותר שלנו הוא לספר על האהבה והסליחה שאלוהים מציע לאלה שמעולם לא קיבלו את ישוע כמושיע וכאדון.
מניסיוני האישי ומהדברים שלמדתי בדבר אלוהים מצאתי שיש חמישה עקרונות יסוד – עקרונות המשפיעים על חייו של כל משיחי.

 

השליחות הגדולה

המצווה האחרונה שציווה ישוע על המאמינים בו היא לעשות תלמידים. מצווה זו, המכונה בפי הקהילה “השליחות הגדולה”, לא נועדה אך ורק ל-11 התלמידים שהיו אז לישוע, וגם לא רק לשליחיו או למאמינים שנקראו לשמש כשליחים מטעמו. מצווה זו ניתנה לכל מי שמאמין שישוע הוא המשיח והאדון.

 

בני האדם אבודים בלי המשיח

ישוע אמר: “אֲנִי הַדֶּרֶךְ וְהָאֱמֶת וְהַחַיִּים. אֵין אִישׁ בָּא אֶל הָאָב אֶלָּא דַּרְכִּי.” (יוחנן י"ד 6). דבר אלוהים גם מזכיר לנו ש”אֵין יְשׁוּעָה בְּאַחֵר, כִּי אֵין שֵׁם אַחֵר נָתוּן לִבְנֵי אָדָם תַּחַת הַשָּׁמַיִם, וּבוֹ עָלֵינוּ לְהִוָּשַׁע.” (מעשי השליחים ד' 12).
בני האדם אכן אובדים ללא המשיח. הוא הגשר היחיד על הפער שקיים בין אלוהים לאדם. בני האדם אינם יכולים להכיר את אלוהים בלעדיו, ואין להם כל תקווה לחיי נצח.


סרטון: האם כל הדתות מובילות לאלוהים?


 

בני האדם אינם אדישים, הם רעבים וצמאים לבשורה

אחת התפיסות המוטעות ביותר שרווחת בימינו בקרב המשיחיים גורסת שאנשים אינם רוצים להכיר את אלוהים, אך ההיפך הוא הנכון. רוח הקודש עוררה רעב לאלוהים בליבותיהם של מיליוני בני אדם.

לפעמים הבעיה היא לא הבשורה, אלא מה אנחנו מוסיפים לבשורה. כמו כן, הדרך והצורה בה אנו מבשרים יכולה גם היא לעיתים רק לגרום להיפך הגמור בכך שהיא גורמת לאנשים רק להתרחק מאיתנו ומהמסר שלנו (לדוגמא).

ישוע אמר שהשדות בשלים ומוכנים לקצר. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות אנוכיים ביחס לבשורה, לאור ההוכחות לכך שבני אדם רבים רעבים לאלוהים? אם נספר להם על אמונתנו במשיח, נוכל לשנות את העולם.

לנו, המשיחיים, ניתנה המתנה הגדולה ביותר שניתנה למין האנושי: מתנת חיי הנצח, שאותה אנחנו מקבלים עם המשיח ברגע לידתנו הרוחנית (יוחנן ג' 16).
המשיח קם לתחייה! אנחנו משרתים מושיע חי! הוא חי בקרבנו במלוא כוח תחייתו, וגם מבטיח לנו חיי נצח. הוא מת על הצלב במקומנו, בגלל החטאים שלנו, וקם מן המתים. באמצעותו יש לנו קשר ישיר עם אלוהים, וקשר זה, שלום זה, מתנת חיי הנצח, עומדים לרשות כל מי שמקבל אותו.

 

אי אפשר לשתוק

למה עלינו לציית? בכל מה שקשור להכרזת הבשורה, אנחנו מצווים ללכת אל כל העולם ולהכריז את הבשורה הטובה.
עזרה במילוי השליחות הגדולה היא גם חובה וגם זכות. אנחנו מכריזים את הבשורה כי אנחנו אוהבים את המשיח. אנחנו מבשרים כי הוא אוהב אותנו. אנחנו מבשרים כי אנחנו רוצים לכבד אותו ולציית לו. אנחנו מבשרים כי הוא ממלא אותנו באהבה מיוחדת לזולת. אנחנו מבשרים כי אנחנו אוהבים את האנושות.

אלוהים רוצה שתבשר בגלל ההנאות שהוא מציע לאנשים שפותחים את ליבם למשיח:
– הם הופכים בנים לאלוהים
– הגוף שלהם הופך להיכל אלוהים
– הם מקבלים סליחה על כל חטאיהם
– הם מתחילים לחוות את שלומו ואת אהבתו של אלוהים
– הם מקבלים את הדרכתו של אלוהים ואת מטרתו לגבי חייהם
– חייהם משתנים באמצעות כוחו של אלוהים
– מובטחים להם חיי נצח

אלוהים רוצה שתכריז את הבשורה גם בגלל ההנאות שאתה תזכה להן. הכרזת הבשורה תגביר את מידת הבגרות שלך כמאמין, תגרום לך להתפלל וללמוד את דבר אלוהים, ותעודד אותך להיות תלוי במשיח. תיהנה מהזכות ומהכבוד העצומים של כל נציג של ישוע בעולם (השנייה לקורינתים ה' 20).

רוח הקודש באה כדי לתת לך את הכוח לעשות זאת (מעשי השליחים א' 8).

 

מהירות הקול

לפעמים דומה הכרזת הבשורה למעבר על מהירות הקול. כשמטוס עובר את מהירות הקול נשמע פיצוץ על קולי. וכשמזכירים את שמו של ישוע ואת האמונה בו עלולה להיווצר אווירה של מתח ועצבנות.
הפיצוץ הראשון נשמע אחרי שאנחנו מזכירים לראשונה את שמו של ישוע ומציינים כמה חשוב להכיר אותו, כשאנחנו מסבים את נושא השיחה מענייני חברים, אופנה, פוליטיקה, עבודה, ספורט או כל נושא אחר לעניינים רוחניים, ולכן לא תמיד קל לעשות זאת.

הפיצוץ השני נשמע כאשר אנחנו מכריזים את הבשורה. בנקודה זו שוב מסתמנת אותה תחושה של עצבנות. אבל עלינו להתגבר עליה מכיוון שאנשים רבים, לאחר שהבינו מי הוא ישוע ומה עשה למענם, רוצים לפתוח בפניו את ליבם.

הפיצוץ השלישי נשמע כשאנחנו שואלים את האדם שאנחנו מבשרים לו אם ברצונו לפתוח את ליבו לישוע. שלב זה הוא הקשה ביותר, אך גם החשוב ביותר. לעיתים קרובות אנחנו מספרים למישהו כיצד ניתן להיוושע ואחר כך עוזבים אותו לנפשו. אבל אם לא נציע לו לקבל את ישוע כמושיע ואדון לא נשלים את מלאכת הבישור.

שאול השליח הכריז שעל מנת שאנשים יוושעו – עליהם לשמוע: הָאֱמוּנָה בָּאָה בִּשְׁמִיעָה וְהַשְּׁמִיעָה — בְּהַכְרָזַת דְּבַר הַמָּשִׁיחַ. (רומים י 17)

 

הכנה אישית

הכנה אישית היא המפתח להכרזה מוצלחת של הבשורה.
כצעד הראשון עליך לוודא שאתה עצמך משיחי. התמסר כליל – במחשבותיך, ברגשותיך, ברצונך – לאלוהים, וקבל את מתנת האהבה והסליחה שהוא מעניק לך באמצעות ישוע המשיח.

כצעד שני ודא שאין בחייך חטא סמוי כלשהו שלא התוודית עליו. אם גישה או מעשה של חטא מעיבים על מערכת היחסים שלך עם אלוהים, הוא לא יוכל לפעול באמצעותך, ותחסר לך השמחה הנחוצה למי שרוצה לשמש כעד פורה של המשיח.

הצעד השלישי הוא להתמלא ברוח הקודש. אם אתה רוצה להיות עד פורה של המשיח, עליך להתמלא ברוחו של אלוהים. בקש מרוח הקודש לשלוט בך ולמלא אותך בכוח – לאפשר לך לחיות חיי קדושה באמונה ולהפוך אותך לעד פורה לתפארת אלוהים.

הצעד הרביעי הוא להתכונן לספר על אמונתך במשיח. לשם כך ודא שהמשיח יושב תמיד על כס המלכות בחייך כאדון בליבך.
למד בעיון את פרק ח' במעשי השליחים. ציין את הכישורים הדרושים להכרזת הבשורה. בקש מרוח הקודש שתעניק לך את הכישורים האלה.

 

מכשולים

ישנם מכשולים שונים להפצת הבשורה.

1. תרדמה רוחנית
אם אינך מתלהב ממשהו, סביר להניח שלא תדבר על כך. התלהבותם של משיחיים רבים  ואמונתם דעכה בשל בעיות היומיום, רדיפה אחרי חומרנות וחטאים שלא התוודו עליהם. בדומה למאמינים באפסוס, אנשים אלה נוטשים את אהבתם הראשונה.

2. חוסר הכנה
אין ספק שמי שמכריז את הבשורה חייב להאמין בישוע ולדעת מה הוא מכריז. התפלל על עניין הבישור, ובקש מאלוהים שיכין את ליבך וייתן לך את הגישה הנכונה ואת כוחה של רוח הקודש.

3. יראת אדם
סביר להניח שלא מאמינים וגם מאמינים ירדפו אותנו, אבל יראת אדם מהווה מכשול (משלי כ"ט 25). ישוע אמר שאלה שפוחדים להודות בו מבכרים את שבחם של בני אדם על פני שבחיו של אלוהים.

4. פחד מפני כישלון
הם לא יאמינו. הם לא יקבלו אמת כל כך פשוטה”. אין ספק שיהיו אנשים שידחו את הבשורה, אבל אל תאמין לשקר של השטן כאילו איש אינו מעוניין. ישוע אמר: “שְׂאוּ עֵינֵיכֶם וּרְאוּ אֶת הַשָּׂדוֹת, כִּי לְבָנִים הֵם וּבְשֵׁלִים לַקָּצִיר.” (יוחנן ד' 35).
וגם: “הַקָּצִיר רַב, אֲבָל הַפּוֹעֲלִים מְעַטִּים. לָכֵן הִתְפַּלְּלוּ אֶל אֲדוֹן הַקָּצִיר שֶׁיִּשְׁלַח פּוֹעֲלִים לִקְצִירוֹ.” (מתי ט' 37-38).

5. החשש שמאמין חדש שזה עתה נושע לא יתמיד באמונתו
קרא את משל הזורע (מתי י"ג 1-23). הזרע של דבר אלוהים נופל על האדמה שבצידי הדרך   או על אדמה סלעית או קוצנית או פורייה. יש משיחיים שכן יהפכו לתלמידים. הַמשך לחפש תלמידים אלה בנאמנות!

6. חוסר מיומנות
מאות סקרים מלמדים שרוב המשיחיים בימינו מאמינים שעליהם להכריז את הבשורה ואף רוצים לעשות זאת. יחד עם זאת הם אינם מקבלים הכשרה מעשית שתעזור להם להתמודד עם חששותיהם ולהכריז את הבשורה ביעילות. התוצאה היא רגשי אשם: הם יודעים שעליהם לבשר אך מהססים, מכיוון שאינם יודעים כיצד לעשות זאת.

הידיעה על כך שהמשיחיים הראשונים קיבלו את רוח הקודש בחג השבועות נפוצה במהירות ברחבי ירושלים. קהל גדול התאסף כדי להבין את פשר התופעה. כיפא, שהיה מלא בכוח רוח הקודש ונתון לשליטתה, פנה אל הקהל הסקרן.

מי היו האנשים בקהל? חלקם נכחו בצליבתו של ישוע וצעקו לפילטוס: “צלוב אותו” ו”דמו עלינו ועל בנינו” (מתי כ"ז 22,25). יתכן שחלקם היו אלה שכיפא גידף כשהתכחש למשיח (מתי כ"ו 74-73).
בנסיבות מאיימות אלה היה כיפא חייב לסמוך על דבר אלוהים, על תפילה ועל רוח הקודש. מטרת שיעור זה היא ללמד על השימוש שיש לעשות בדבר אלוהים במהלך הכרזת הבשורה, ועל תוצאותיו של שימוש זה.

האם אתה רוצה שיקיריך, ידידיך ושכניך יאמינו בישוע? אם כן, התחל להכריז בתפילה שהם שייכים לאלוהים. לך בעקבות הדוגמה שהציב לנו ישוע, הכוהן הגדול שלנו, שתפילתו מתועדת ביוחנן י"ז 20: “לֹא רַק בַּעֲדָם אֲנִי מְבַקֵּשׁ, אֶלָּא גַּם בְּעַד הַמַּאֲמִינִים בִּי עַל-יְסוֹד דְּבָרָם.”.

בדיוק כפי שישוע התפלל שרוח הקודש תפעל בחיי תלמידיו, כך גם אנחנו יכולים להתפלל שרוח הקודש תשכנע את הלא-מאמינים ותעורר בהם רצון עז להכיר את אלוהים. שאול השליח ומחברים אחרים בברית החדשה התפללו תכופות עבור אחרים ולא רק עבור עצמם.

מכיוון שאלוהים אינו רוצה שיאבד איש, ומכיוון שהוא מבטיח לענות על כל תפילה התואמת את רצונו (הראשונה ליוחנן ה' 15-14), אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא יענה על תפילותינו ויושיע את האנשים שעבורם הוא הדריך אותנו להתפלל (פיליפים ב' 13).
התפילה היא המקום האמיתי שבו מדריכים בני אדם למשיח. הכרזת הבשורה הטובה אינה אלא איסוף הפרי.

כשאתה מדבר על ישוע, צפה לכך שאלוהים ישתמש בך. ישוע הבטיח את משאביו העל-טבעיים לכל מי שיצטרף אליו במילוי השליחות הגדולה.
כוח התחייה מובטח לך באמצעות כוחה של רוח הקודש. אלוהים מכבד את עדותו הנאמנה של כל מי שבוטח בו.
מבוכה וחשש ממה שיאמרו אחרים מעיבים על העדות שלנו. סטפנוס היה שַמש (מעשי השליחים ו' 5-2), לא שליח. הוא הובא בפני המתנגדים המרושעים ביותר למשיחיות. הוא יכול היה לסגת מחשש שלא יוכל לעמוד בפניהם, אך הפקיד את עצמו בידיה של רוח הקודש. נאמנותו למשיח, שבה הוא עמד אפילו עד מוות בסקילה, נגעה לליבם של אנשים רבים, והניחה את היסודות לישועתו של שאול השליח.

 

איך לבשר?

כשהשתתפתי בקורס רטוריקה ואומנות השכנוע, לפני תחילת אחד השיעורים, ישבנו כמה מהסטודנטים בקורס ושוחחנו, בהקשר טבעי של השיחה העליתי את העובדה כי אני יהודי משיחי, הדלת נפתחה והשיחה התגלגלה לכיוון חיובי. במהלך השיחה הצטרף אחד הסטודנטים האחרים, אדם מבוגר שהגדיר עצמו כ"טארו-נמורולוג", בסיום השיחה הוא ניגש אלי כי רצה לספר לי משהו, הוא סיפר: "במצבים קשים, אני עושה מדיטציה עמוקה ומקבל מסרים ישירות מישוע".

אנחנו חיים בעולם שבו כולם עושים סלט מאמונתם, לרוב מדובר בסלט שטחי מאוד המבוסס על הנחות יסוד שגויות ומידע מוטעה. כמו בדוגמא של אותו טארו-נומורולוג, הסלט הרוחני שהוא יצר מהווה סתירה בפני עצמה, אבל בעידן של היום, אין כבר נכון ולא נכון, הקונספט של אמת שהיא אבסולוטית הפך אצל רבים לנחלת העבר, לצערנו.

עלינו לדעת כיצד להוות עדות בצורה רלוונטית לתרבות בה אנו חיים. עלינו להיות חכמים ומלאים ברוח על מנת לאפשר לאדם להכין סלט שיש בו מלפפון, עגבניה, בצל ושוקולד. אם נאמר לאדם באופן ישיר "אסור לך לשים שוקולד בסלט" הוא עלול לחשוב עלינו כעל פרימיטיביים ובעלי ראש סגור, לעומת זאת נוכל לעודד אותו לשים שמן זית בסלט… ובפעם הבאה שנראה אותו נשאל אותו איך היה הסלט, קרוב לוודאי שהוא יגיד "ניסיתי את הסלט, אבל הוא לא יצא טעים", "מה שמת בסלט?" נשאל, "עגבניה, מלפפון, בצל, שוקולד ושמן זית" תתקבל תשובה. אז יהיה הזמן להציע "אני חושב ששוקולד לא כלכך מתאים בסלט, אולי תנסה לשים בזיליקום במקום השוקולד?". כך, בפעם הבאה שנשאל אותו על הסלט, הוא קרוב לוודאי יציין: "הפעם הסלט היה מצוין!".

המערכת יחסים שלנו עם אלוהים, עם ילדינו ועם לא-מאמינים היא בדיוק כמו הסיפור, אלוהים לעיתים נותן לנו לעשות טעויות על מנת שנלמד מהן. ככה גם אב שאוהב את בנו, צריך לעיתים קרובות לתת לו לעשות שטויות, ללמוד מהן ולגלות את הדרך בעצמו, אם כל הזמן האב יצביע לילד על כישלונותיו, מערכת היחסים שלהם תפגע, מצד שני, האב יכול להמשיך ולקבל אותו באהבה ובסבלנות, בזמן שרוח הקודש עושה את העבודה בליבו.

כך גם עלינו להיות "ארוכי אפיים" עם לא-מאמינים ועם מאמינים חדשים, לאהוב אותם, להדריך אותם ולעודד אותם, יחד עם זאת גם להרשות להם לחקור ולפתח מערכת יחסים עם אלוהים בקצב שלהם, מבלי לדחוף אותם וללחוץ עליהם.

 

מכינים את השטח

לפני שאנחנו רצים לספר לפלוני אלמוני כמה אלוהים אוהב אותו, עלינו לאהוב אותו בעצמנו, אם אנחנו רוצים שהוא יקשיב לנו ברצינות, עלינו לבסס איתו מערכת יחסים, ישנם שני שלבים לכך:

הראשון, להכיר את פלוני אלמוני, מי הוא, מה הוא, הרקע שלו, מה הוא אוהב, מה הוא שונא, במה הוא מאמין, למה הוא מאמין כפי שהוא מאמין, מה עיצב את דרך החשיבה שלו והביא אותו להאמין כפי שהוא מאמין וכד'… השלב הזה יביא אותנו לשלב השני, והוא – מציאת מכנה משותף, כמה שיש לנו יותר דעות משותפות ככה קל יותר יהיה לפלוני להתחבר ולהזדהות איתנו, הרי בסופו של דבר, אנחנו רוצים להראות לו שאנחנו בני אדם בדיוק כמוהו!

 

אני הכל למען הכל

שאול הוא אחת הדמויות בהיסטוריה שמציגות את המודל ההפוך מאנוכיות, אני יכול לדמיין לעצמי כיצד שאול מתלבש בצורה מסוימת לכבוד פגישה עם לא מאמין חרדי, חוזר הביתה ומחליף לג'ינס לפני פגישה עם לא מאמין חילוני, כמו לטאה שמתאימה את צבעיה בהתאם. זאת בכדי שהאנשים להם הוא מבשר ירגישו בנוח ולא יראו בשוני שלו כמכשול, אלא יבינו שהוא בסה"כ עוד בן אדם כמוהם. שאול דאג להתאים את עצמו לתרבות שסבבה אותו, אם הוא היה חי היום, כנראה שגם היה לו חשבון אימייל ופייסבוק.

"לְמַעַן הַיְהוּדִים אֲנִי כִּיהוּדִי כְּדֵי לְהַשִּׂיג יְהוּדִים; לְמַעַן הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה אֲנִי כְּמוֹ כָּפוּף לַתּוֹרָה – הֲגַם שֶׁאֵינֶנִּי כָּפוּף לַתּוֹרָה — כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַכְּפוּפִים לַתּוֹרָה; לְמַעַן אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה אֲנִי כְּמוֹ בְּלִי תּוֹרָה … כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵין לָהֶם תּוֹרָה; לְמַעַן הַחַלָּשִׁים אֲנִי חַלָּשׁ כְּדֵי לְהַשִּׂיג אֶת הַחַלָּשִׁים; אֲנִי הַכֹּל לְמַעַן הַכֹּל כְּדֵי שֶׁאוֹשִׁיעַ לְפָחוֹת כַּמָּה מֵהֶם". (ראשונה לקורינתיים פרק ט).

עלינו להיות שונים, אבל לא מוזרים, לא כחייזרים לעולם, יחד עם זאת עלינו לזכור כי ישנם קוים אדומים, ולעיתים התרבות סותרת את דבר אלוהים. אם לדוגמא כולם ילכו ברחוב ערומים, זה לא אומר שגם עלינו לעשות כך.

לא טוב להיות מנותק מהמציאות, עלינו להיות מעודכנים בנושאי אקטואליה ובמה שקורה מסביבנו, כל עוד אנחנו לא בגן עדן, אנחנו עדיין חלק מהעולם הזה, אם לא נדע מה קורה מסביבנו, איך נוכל להתפלל עבור השלטון? עבור משפחות חיילים חטופים? עבור נפגעי פיגוע?

 

מה יש לנו להציע?

לא כל בן אדם הוא חייכן, מקרין שמחה  ומראה רגשות מטבעו, יש גם ימים שנראה שכל העולם מסביבנו שרוי בדיכאון, אבל אל עלינו לקבל זאת על עצמנו, עלינו לשנות את דמותנו לדמותו של המשיח, ("וּלְבַשְׁתֶּם אֶת הָאָדָם הֶחָדָשׁ, הַהוֹלֵךְ וּמִתְחַדֵּשׁ בְּדַעַת לְפִי צֶלֶם בּוֹרְאוֹ" \ קולוסים ג:10) זאת משימת חיינו. אם מחר נביט ליום האתמול ונגלה שלא היה בנו כל שינוי, נכשלנו. תארו לכם אם ישוע היה הולך כפוף עם ראשו מטה, לעולם לא מחייך, תמיד עצבני וכועס, ללא סובלנות ואף פעם לא צוחק או מפגין שמחה, קרוב לוודאי שאף אחד לא היה הולך אחריו…

אנחנו שגרירי ישוע עלי אדמות ולכן עלינו לייצג אותו בצורה הטובה ביותר! העולם יבין שיש לנו משהו להציע לו שאין לאף אחד אחר, משהו כלכך חזק שנותן לנו ביטחון נצחי שעליו אנו בונים את ביתנו. רק שהביטחון שלנו נמצא באלוהים, ואז, איזה סיבה יש לנו לא לשמוח ולחייך?

כאמור, באופן מעשי זה לא עניין של מה בכך, אבל לפחות באופן תיאורטי, יש לנו את 'ה'סיבה להיות מאושרים ושמחים תמיד, מכיוון שהביטחון שלנו הוא באל הכל יכול. כמה נחמד שאתה פוגש אדם שכל הזמן מחייך, שמח ומאושר ללא קשר לנסיבות? שלמעט מקרים קיצוניים, לא תראה על פניו פרצוף חמוץ. בן אדם שלא מתבייש להראות רגשות ולהביע אותן, כזה שיודע להתרגש איתך ולשמוח בשמחתך. כזה היה ישוע, וכאלה גם עלינו להיות:

"שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן בְּכָל עֵת; אֹמֵר שׁוּב, שִׂמְחוּ. נֹעַם הֲלִיכוֹתֵיכֶם יִוָּדַע נָא לְכָל אָדָם" (פיליפים ד 4). "גִּילוּ בַּתִּקְוָה" (רומים י"ב 12). "שִׂמְחוּ עִם הַשְּׂמֵחִים" (רומים י"ב 15). "שִׂמְחוּ בָּאָדוֹן" (פיליפים ג 1). "שִׂמְחוּ. תַּקְּנוּ אֶת עַצְמְכֶם וְהֵתְעוֹדְדוּ" (שנייה לקורינתים י"ג 11). "בָּרְכוּ לְשָׁלוֹם אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בִּנְשִׁיקָה" (שם, 12). "שִׂמְחוּ תָּמִיד" (ראשונה לתסלוניקים ה 15).

הייה חביב על כולם, סובלני וסבלני, במיוחד ללא-מאמינים, הפגן אהבה ושמחה, אם אין לך שמחה בלב, מה תמכור ללא מאמין? זכור לשים את תקוותך במשיח, ככה ששמחה תציף את ליבך והעצב לא ישלוט בך.

 

להקשיב במקום להטיף. לאהוב במקום לשפוט.

אל לנו לתפוס לא-מאמינים בכל במילה, להתמרד נגדם ולחפש להפיל אותם במחשבה ש"ככה נראה להם" והם יבינו שהם טעו שלא בחרו בישוע. האמת היא, שכך רק נרחיק אותם ונאבן את ליבם כלפינו, ויותר חשוב, כלפי המשיח.

אל עלינו להטיף ולשפוט לא-מאמינים, בטח ובטח שלא לצפות מהם להתנהג כמאמינים.
אם לא-מאמין יתלבש יותר צנוע, יקלל פחות ויפסיק לעשן, זה לא יהפוך אותו ליותר נושע, ואם נעיר לו על כך, הוא בטח שלא יהיה יותר זמין לקבל את דברנו.

ישוע, בהיותו דחוי על הצלב, היו לו את כל הסיבות לכעוס, לשפוט ולדרוש את חמתו ונקמתו של אלוהים, אך הוא בחר לומר "אָבִי, סְלַח לָהֶם, כִּי אֵינָם יוֹדְעִים מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים".

לכן, כשאתה מדבר עם אדם, במקום לשלול את דבריו ולהטיף לו, הבט בעיניו, התרכז בדבריו, והראה התעניינות בו, דאג לשלומו ותן לו לחלוק איתך בביטחון את אשר על ליבו. הוא צריך לדעת שקודם כל, אתה אוהב אותו ואכפת לך ממנו כבן אדם. כמו כן, על אף שזאת חלק מהתרבות הרווחת בארצנו – אל תתפרץ לדבריו של אחר.

 

אם נחפש קו מנחה כללי של הכתובים שלפי ספר הבריתות אמור להנחות אותנו ביחס כלפי החברה, ללא ספק זה יהיה מה שיעקב מכנה חוק האהבה, ישוע אמר שהכלל הגדול בתורה הוא 'ואהבת את ה' אלוהיך', והשני אחריו הוא 'ואהבת לרעך כמוך', המילה המשותפת היא 'אהבה', או כפי ששאול ניסח זאת 'האהבה היא קיום התורה במלואה'.

ד''ר ריי פריץ מרכז כספרי

 

רטוריקה

הזמנים בהם עמידה על קופסת עץ בפינת רחוב והטפה בקולי קולות הייתה רלוונטית הולכת ונעלמת, מלבד אולי כמה מקומות כמו הייד-פארק בלונדון, אדם אשר יבחר להטיף בקולי קולות בכיכר מרכזית ייחשב כאחד שדעתו נטרפה עליו. התרבות בה אנו חיים כיום היא תרבות שאנשים, כולל מאמינים, שכחו איך להקשיב, במיוחד בתרבות הישראלית, כולם בטוחים שהם יודעים הכל יותר טוב מכולם, לכן כולם מוצאים לנכון לכפות את דעותיהם במקום לעצור ולהקשיב, לתת לבן אדם שמולם לשתף את אשר על ליבו ולכבד אותו בהקשבה. אם אנחנו רוצים שאנשים יקשיבו למה שיש לנו לומר, תחילה עלינו ללמוד להקשיב להם ולתת להם לומר את אשר על ליבם, גם אם לא כל מה שהם יאמרו ילך בד בבד עם אמונתנו. זאת הזדמנות נפלאה עבורנו להיות נר דולק בחושך, בתרבות שכולם חושבים שהם יודעים הכל ואף אחד לא מקשיב, אנחנו יכולים להוות אוזן קשבת לליבותיהם של רבים.

כמו כן, זה בסדר לא לדעת הכל, זה גם בסדר להודות שאנחנו לא יודעים: "אני לא בטוח שאני יודע את התשובה, תן לי לבדוק ולחזור אליך".

אנשים יעריכו את הכנות שלנו ויעדיפו אותה על פני הגאווה שלנו.

 

אל תחפור

אנחנו לא צריכים להרבות בדיבור, אף אחד לא אוהב פטפטנים שלא יודעים מתי להפסיק לדבר. אל תרשה לשיחה לגלוש למקומות שאינם רלוונטיים, קל מאוד לברוח מנושא אחד לנושא אחר, במיוחד לשם ויכוח. גם דיבור בשפה גבוהה מידי עלול להיתפס בצורה שלילית, בני אדם לא אוהבים אנשים יומרניים, יהירים ומתנשאים. עלינו לנסות ומראש להימנע מלהיכנס לוויכוחים טפלים, אם אתה רואה פוטנציאל לויכוח במה שאתה עומד לומר, לפעמים מוטב לנסח זאת בצורה דיפלומטית יותר, "כך אני מאמין", ולא "זאת עובדה, כך עליך להאמין".

אין צורך לתקן לא-מאמין כל פעם שהוא אומר משהו תיאולוגי שאיננו נכון.

אם תסכים עם טענות ונקודות מבט של האחר, זה יראה לו שאתה באותו ראש כמוהו ויראה לו שמה שהוא אומר וחושב זה לא אפס עבורך, הבע התעניינות בדבריו ושאל אותו שאלות על האמונה או הדעות שהוא מציג לפניך. אל תשתמש במילים ומושגים "משיחיים" שלא-מאמינים לא יבינו.

במידה ונכנסתם למחלוקת, להתעצבן ולצעוק לא יעשה אותך צודק יותר.

אל תקניט אחרים, ("הברסלבים האלה מסטולים, כל היום על סמים"). גם לא כדאי להשתמש בסרקסטיות או בציניות כלפי אנשים אחרים.

אנחנו לא באים למלחמה או לנצח בדו קרב, אנחנו באים לאהוב ולהפגין נחמדות, חביבות וכל מה שצריך על מנת לגרום לחברך הלא מאמין ליהנות משהות עמך, היחס שלך אליו ייזכר לו הרבה יותר מאשר כל ההסברים שלך.

היזהר מלהיכנס למצבי מגננה בהם אתה תוקף ומתגונן, גם אם אמונתך מותקפת, השקפתך או אתה בעצמך, הייה חכם יותר, ישוע לא ענה לשאלות ששאלו אותו אלא למניע מאחוריהן אם מישהו ישאל אותך: "הא, אז אם לא אאמין בישוע, אלך לגיהינום?", אל תענה לשאלתו, אלא ענה על התכלית המניעה את השאלה: "אתה בכלל מאמין שיש גיהינום?".

 

לא בישרת, חטאת?

רבים הם המאמינים שחושבים שאם יסתגרו בעולמם הקטן, יוכלו להיות קדושים יותר, לא יהיו להם מאבקים לנהל, הם יוכלו להתפלל שעות רבות ביום, לבלות זמן עם משפחתם וחבריהם המאמינים ולהימנע מכל מגע עם העולם החילוני "הרעיל".

אבל למנוע מעצמך מגע עם העולם, כמו למנוע מהעולם מגע עם הבשורה. בכל פעם שיש לך הזדמנות לרקום קשר שיוביל לעדות אודות ישוע המשיח ואתה מפחד, מתבייש, או פשוט אין לך חשק לעשות זאת, אתה חוטא לאלוהים ולרעיך.

"לָכֵן הַיּוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת טוֹב וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה, לְחֵטְא יֵחָשֵׁב לוֹ" (יעקב ד 17)

ימים ספורים לפני שסבא שלי נפטר, הגיע לביתו אמבולנס לקחת אותו לבית החולים, לעולם לא אשכח את זה, כיצד במקום להתלונן על כאבים ולרטון, סבא שלי העדיף לספר לאותו חובש על הסיבה שהוא מלא בשלווה ברגעיו האחרונים, החובש, ולו רק כדי לתת כבוד לסבא שלי, הקשיב לכל מילה.

הרעיון הוא כמובן לא לדחוף בכוח את הבשורה, אלא לפתח מערכות יחסים עם אנשים שכאשר הם יכבדו אותך ויעריכו מה שיש לך לומר, תיפתח לך דלת לבשר. אבל עלינו זכור, הדלת לא תפתח אם מלכתחילה לא נחפש אותה. על מנת למצוא דלתות לבישור, עלינו להתערבב עם העולם ולא להסתגר מפניו בבועה משיחית.

 

אינטרנט

יש שיאמרו שהאינטרנט הוא כלי מרוחק, ושעל אף היותו מוצף באפשרויות תקשורת בלתי נדלות, הוא אימפרסונאלי מכיוון שאינך יכול לראות את האדם האחר. פורומים וצ'אטים הם דוגמא טובה לכך, אתה יכול לנהל דיון בפורום "מוזיקה שנות ה80", או בפורום "תיאולוגיה ודתות", מבלי לדעת מה גילם, מינם, דתם ומראיהם החיצוני של הגולשים האחרים איתם אתה מנהל דיון.

אבל הפרדוקס הוא שדווקא באינטרנט, רוב האנשים יטענו כי הם מרגישים חופשיים להסיר את המסכות ולהיות אמיתיים, דווקא האנונימיות הזאת היא שנותנת להם את הביטחון שלא ישפטו אותם בקריטריונים הרגילים, מה שמאפשר להם להיות שקופים יותר לגבי רגשותיהם האמיתיים.

כיצד לנהל דיון נכון ופורה זה מדע בפני עצמו, ישוע ללא ספק היה מומחה ברטוריקה, אם ברצוננו להיות כמו ישוע, עלינו לשאוף לרמה דיאלקטית כמו של ישוע.

 

טיפים

  • הפגן עניין כנה ואכפתיות אמיתית באחר, אם אין בנו אהבה לזולת, לא אכפת לנו מאחרים ולא אכפת לנו מה הם חושבים, כך גם לא יעניין אותנו מה יש להם לומר.

 

  • שאלות מנחות – במקום לדחוף את התשובות, עלינו לעזור לאדם שמולנו לחשוב בעצמו ולהגיע למסקנה המתבקשת בעצמו, בכל זאת – זה המסע שלו.

 

  • שאלות פתוחות, לא שאלות סגורות. לדוגמא, שאל "מה המחשבות שלך אודות אלוהים וכוח עליון?" ולא "אתה מאמין באלוהים?". אם תשאל כך, מספיק שהאדם מולך לא אוהב את החרדים ובראשו הוא מקשר בין השניים, ולכן יענה לך "לא", ומאותו הרגע יגונן על תשובתו. לעומת זאת, אם תשאל בצורה הראשונה, תפתח דלת ואפשרות לאדם שמולך להסביר את עצמו: "יכול להיות שיש איזשהו כוח עליון שם למעלה, אבל אני לא ממש מאמין באלוהים של הדתיים", תשובה זו תספק לך אפשרות הן למכנה משותף והן לדרך להמשיך הלאה.

 

  • תשובות המשכיות, ולא תשובות סגורות – לדוגמא, אם מישהו מאתגר אותך: "איך יכול להיות שאישה בתולה תוליד ילד?". האינסטינקט שלך יהיה לענות: "אם אלוהים יכל לברוא את העולם ולחצות את ים סוף, הוא גם יכול להרות אישה בתולה". אמנם התשובה נכונה, אבל היה עדיף לענות אותך בצורה שהיתה מחזירה את השאלה לצד השני: "אם אלוהים ברא את העולם וחצה את ים סוף, האם אין לו את היכולת להרות אישה בתולה?". בצורה זו נתת לו אפשרות לשנות את דעתו מבלי להרגיש טיפש.

 

  • שאלות רוחניות, על מנת להכיר את רעך אפשר לשאול אותו אודות הרקע שלו והעבר שלו, אבל על מנת להתקדם לעבר הבשורה ועל מנת להעמיק את השאלות, ניתן להמשיך בשאלות רוחניות, להלן כמה דוגמאות: "במה אתה מאמין?", "האם הלכת פעם לבית כנסת? מה חשבת על זה?", "האם לדעתך יש דרך בה ניתן להכיר את אלוהים באופן אישי?", "מה אתה חושב על המוות? האם יש משהו אחרי שמתים? איך אפשר לדעת?", "מה אתה יודע על ישוע? מי הוא היה לדעתך? מה היו המניעים שלו למי שהוא עשה?", "אם אלוהים קיים, למה הוא נותן לרשע ולסבל לסרור בעולם?", "במה ההורים שלך מאמינים? האם אתה מסכים איתם?" וכד'…

 

  • באינטרנט, רווח, פסק, שבור שורות ונסח את עצמך בצורה שלא תהיה ברורה רק לגמד שאצלך בראש, אלא כך שכולם יוכלו לקרוא וליהנות.

 

  • כתוב קצר ולעניין, באינטרנט, רוב האנשים לא מחפשים לקרוא נאומים, כשאנשים רואים טקסט ארוך, הם פשוט נמנעים מלקרוא אותו.

 

  • ניתן וכדאי להשתמש במחוות ('סמיילים'), ככה ניתן להביע רגשות באינטרנט (-:

 

  • לאחר שסיימת לכתוב את ההודעה שלך, קרא אותה שוב, כמעט תמיד תמצא טעויות הקלדה, נוסח או שגיאות שיש לתקנן.

 

  • אם יש לך דעה רגשית על נושא מסוים, סיים לכתוב את ההודעה אבל אל תשלח אותה, חזור אליה לאחר כמה שעות וקרא אותה, אתה תראה שתרגיש את הצורך למתן את הודעתך, אל תאמר דבר מתוך רגשות סוערים, השטן ישמח לנצל זאת לדברים אחרים.

 

  • אל תרד לפסים אישיים – גם אם מישהו מתסכל אותך בדרך החשיבה שלו, אפילו עקיצות קלות כגון: "מה אתה רציני?!? רק משוגעים מאמינים ככה", ו"אין לך מושג על מה אתה מדבר" יגרמו לאנשים להיפגע וכתוצאה מכך להתגונן, אדם במגננה אולי עוד יישאר לשמוע אותך, אבל לא יקשיב לך.

 

  • באימייל ובפורומים – פתח כל הודעה בחביבות ובברכה, סיים אותה בהוקרה, כמו שכשאתה מגיע לפגישה אתה לוחץ יד ושואל לשלומו של חברך, ובסיום מברך אותו לדרכו, כך גם דיון באינטרנט הוא דיון לכל דבר.

 

  • מעבר לכל המילים החכמות והשנונות שתכתוב ותאמר, אנשים יזכרו מה שהם קראו בין השורות – זאת אומרת, אנשים יזכרו אותך! את היחס שלך אליהם, את הנחמדות (או חוסר נחמדות), האם הקשבת להם, שאלת את דעתם, או רק שלחת חיצים לעברם.

 

  • אל תשפוט, אל תבקר, אל תצפה מלא-מאמין לחיות לפי אמות המידה של אלוהים, וגם אם הוא כן יחיה "חיי-קדושה" ואין לו את ישוע, במה זה יעזור? לגליסטיות (חוקניות) היא אינה חלק מבשורת האהבה של ישוע, ישוע אמר: "לֹא בָּאתִי לִשְׁפֹּט אֶת הָעוֹלָם, אֶלָּא לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָעוֹלָם". אם ישוע לא בא לשפוט, מי אנחנו שנשפוט?

 

  • אל תתגונן, אתה לא צריך להתרכז בהגנה על תפיסת העולם שלך, זה רק ירחיק אותך מהצד השני. מצא מכנה משותף עם אחרים… התגוננות מעידה על חוסר ביטחון במה שיש לך לומר ובאמונה שלך, התגוננות מציגה אותך באור שלילי.

 

  • ההתנסחות שלך מעידה על הבגרות שלך.

 

  • בדיון עמוק וכבד, הומור עשוי לעזור לאווירה להישאר קלילה ונוחה.

 

  • אל תשליך את הפנינים לחזירים. (מתי ז' 6)

 

  • בדבריך מול לא-מאמינים, אתה לא מייצג רק את עצמך, אתה מייצג את כלל המאמינים בישוע.

 

  • מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד-לָשׁוֹן (משלי י"ח כ"א)

 

  • שיחות נוטות לגלוש לכיוונים שונים, זכור 'למשוך את החבל בחזרה' כשהנושא פונה מייעודו המקורי.

 

  • מלל יכול להתפרש בכמה דרכים, היה זהיר בדרך בה אתה מנסח את עצמך.

 

  • אל תאמר דברים מהבטן, תחשוב פעמיים לפני שאתה עונה (משלי כ"ו ד).

 

  • אהׂב.

 

  • המסע שלך עם אלוהים הוא לא אותו מסע כמו של כולם, הכר בעובדה כי בעבור אחרים, המסע שלהם עם אלוהים הוא שונה.

 

  • בני אדם, לא סטטיסטיקות. מאחורי כל מספר ושם עומד בן אדם.

 

  • אנחנו קודם כל 'משרתים', רק אח"כ אנחנו 'סוכני מכירות'.

 

  • קריאת תגר – תציב בפני אנשים אתגרים, אמות מידה גבוהות והזמנה לבחון דברים מחדש.

 

  • אל תתנשא, זה שאתה מאמין לא אומר שאתה יותר טוב מהלא-מאמין. כולנו הגענו מאותה הסירה.

 

  • זהה את המניע לשאלה, ישוע כמעט אף פעם לא ענה באופן ישיר לשאלות ששאלו אותו, הוא תמיד חיפש את המניע מאחורי השאלה והתמודד איתה.

 

  • להיות חלק מהעולם לא אומר שעלינו לרדת לרמה של העולם.

 

  • להיות שונה מהעולם לא אומר שעלינו להיות חייזרים בעולם.

 

  • היה פגיע – חלק אודות חוסר השלמות שלך והטעויות שעשית, אף אחד לא מתחבר ולא מזדהה עם אדם "מושלם" (או יותר נכון, אחד שחושב שהוא כזה).

 

  • ציטוטים לשאלות קשות – לדוגמא, אם שוחחת על הנושא 'ריבונותו של אלוהים' ונשאלת שאלה צינית: "איזה דבר טוב יצא מהשואה?" לענות "בגלל השואה מדינה יהודית קמה בארץ ישראל" זה עלול לא להישמע ולא להיתפס בצורה טובה, לכן עדיף לצטט, לדוגמא: "דוד בן גוריון אמר פעם שתודות לשואה, עכשיו יש לנו מדינה".

 

  • עלינו לבשר את ישוע המשיח, לא את הקהילה המשיחית.

 

  • צפה למחלוקות, אף אחד לא יסכים איתך על הכל, וזה בסדר – גם אלוהים לא מסכים איתך על הכל 😉

 

  • המשך הלאה – חבל להיתקע לעד על נושא אחד, לפעמים מוטב להסכים שלא להסכים ולעבור לנושא הבא.

 

  • התרחקות מלא-מאמינים לא תעשה אותך יותר קדוש, אלא יותר רחוק.

 

  • אל תשתמש במושגים משיחיים, אנשים לא יודעים מה זה "סעודת האדון", "תוכנית אלוהים" או "היוושעות".

 

  • לא-מאמינים לא בהכרח ידעו מה המשמעות האמיתית של מושגים תנ"כיים כמו "חטא", מבחינתם אם הם לא שדדו בנק ולא רצחו אף אחד, הם לא חטאו מעולם.

 

 

הרשמו לניוזלטר שלנו!
הרשמו על מנת לקבל עדכונים חשובים ומבצעים לאימייל!
תוכלו להסיר את האימייל שלכם בעתיד

קבלו עדכונים חמים