צעד שביעי - בישור
(מאמרים אלו אינם כוללים את חלק השיעורים)

בנסיעותי ברחבי תבל אני מבקר אצל אנשי הצוות שלנו ונפגש עם אלפי רועי קהילות ומאמינים מן השורה. כשנפגשתי פעם עם קבוצה של מנהיגים משיחיים, סיפרתי להם על הקציר הרוחני שמתרחש היום בעולם כולו.
אחד המנהיגים קטע את דברי: “אני מאושר לשמוע את הדו”ח שלך”, אמר, “אך בכל הכנות, לא הייתי עד לפעילות כזאת. מדוע הפעילות שלי אינה פורייה יותר?”

יתכן שגם אתה שואל את עצמך את אותה שאלה. אני רוצה לעזור לך להיות פורה בהכרזת הבשורה בכל מקום שאתה נמצא בו, בכל מקום שאתה הולך אליו, ובכל הנסיבות.
העולם עובר בימינו שינויים קיצוניים ומהירים. ליבותיהם של בני אדם מתמלאים אימה וחרדה, תסכול ויאוש. המין האנושי הוכיח שאיננו מסוגל להתמודד עם הקשיים של הזמן הזה: גידול האוכלוסין, זיהום הסביבה, הגל הגואה של פשע ואלימות, הפקרות מינית, התמכרות לאלכוהול וסמים, הפלות, פורנוגרפיה, והריקבון המתפשט בתחום הפוליטי, החברתי והמוסרי.
זוהי השעה שמשיחיים יעסקו בקציר הרוחני הגדול ביותר מאז ימי הקהילה הראשונה! תקופה חשוכה זו בתולדות המין האנושי היא שעת היעד, הזדמנות שאין לה תקדים. זוהי העת שלקראתה נולדנו - כדי להתחיל במהפיכה רוחנית עצומה וגורפת, שתגלה למין האנושי שבשורתו הנפלאה של ישוע מציעה את הפתרונות לכל בעיה הניצבת בפני האדם.
לו נפלה בחלקי הזכות לכתוב מאמר על האירועים הגדולים ביותר בכל הזמנים, אחד הגדולים שבהם היה פגישה שהתקיימה על הר בגליל, כשקבוצה קטנה של גברים נצטוותה להכריז את אהבתו וסליחתו של אלוהים לעולם אובד וגוסס.

האתגר הגדול ביותר
גברים אלה קיבלו על ההר את האתגר הגדול ביותר שניתן למין האנושי מעודו, באמצעות האדם הדגול ביותר שחי אי פעם, בנוגע לכוח הגדול ביותר שהתגלה אי פעם ולהבטחה הגדולה ביותר שתועדה אי פעם. אני מתייחס, כמובן, לשליחות הגדולה שהטיל ישוע על תלמידיו ובאמצעותם גם עלינו. הוא אמר:
ניתנה לי כל סמכות בשמים ובארץ. על כן לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים, הטבילו אותם לשם האב והבן ורוח הקודש, ולמדו אותם לשמור את כל מה שציוויתי אתכם. הנה איתכם אני כל הימים עד קץ העולם (מתי כ"ח 20-18).
[אלוהים לכו מתי כ"ח 20-18 עולם שונה]
מאוחר יותר דיבר ישוע עם תלמידיו על הר הזיתים, לפני שעלה אל האב. הוא אמר:
בבוא עליכם רוח הקודש תקבלו כוח ותהיו עדי הן בירושלים והן בכל יהודה ושומרון, עד קצה הארץ (מעשי השליחים א' 8).
אילולא התקיימו פגישות אלה, ואילולא נתן לנו ישוע את המצוות וההבטחות האלה, לא היית מכיר את האהבה, הסליחה, השמחה והמטרה של חסד אלוהים, שאין שני לו, ושזמין לכל מי שמאמין במשיח. למעשה, לא הייתי כותב דברים אלה.

מוקד פעילותו של ישוע
השליחות הגדולה היתה הדבר העיקרי שעשה ישוע עלי אדמות. פרק ה' בלוקס מתעד מקרה שהתרחש בחייו של דייג מנוסה - שמעון פטרוס (כיפא). הוא וחבריו לעבודה שהו לילה שלם בים, כשהם משליכים ואוספים את רשתותיהם, אבל לא דגו אף דג אחד.
ישוע התבונן בהם בזמן שניקו את רשתותיהם, וביקש מכיפא להשיט אותו בסירתו ולהתרחק מעט מהחוף, כדי שיוכל לדבר אל ההמונים שהתגודדו סביבו.
כאשר סיים לדבר נתן ישוע לדייג הזה הבטחה מסוימת. אני מאמין שכיפא, שהיה יגע מלילה ארוך של דיג ללא תוצאות, חשב בהתחלה שזוהי הבטחה מטופשת. ישוע אמר לו להתרחק עוד קצת מן החוף ולהשליך את רשתו. אם יעשה כן, יתפוס דג. לוקס מתעד את תגובתו של כיפא ואת מה שקרה כתוצאה מכך:
“אדוני, כל הלילה יגענו ולא לכדנו כלום, אך על פי דברך אטיל את הרשתות”. הם עשו כן ולכדו דגים רבים מאוד, עד שכמעט נקרעו הרשתות. אותתו אל חבריהם אשר בסירה השנייה לבוא לעזור להם, והללו באו. אז מילאו את שתי הסירות עד שהחלו שוקעות (לוקס ה' 7-5).
ישוע אמר לדייגים, שהיו מוכי תדהמה ויראה מהתגלות זו של כוחו: “מעתה תדוג בני אדם”.
הם היו המומים מנוכחותו ומכוחו של ישוע, ועזבו את מה שעשו כדי ללכת אחריו.
החוויה הרוחנית המרגשת והמשתלמת ביותר היא לדוג בני אדם. אם תלך בעקבות ישוע, גם הרשת שלך תוכל להתמלא - אפילו אם עד כה לא הדרכת איש אחד אל המשיח, אפילו אם אתה ספקן כמו כיפא. אך אם אתה גם צייתן כמו כיפא, ישוע יכבד אותך ויגרום לאנשים רבים להיענות בחיוב לבשורה שתכריז באוזניהם.

"אני חושב שדתו של כל אדם היא כל כך אישית, שאסור לנו לדבר עליה”.
“אני לא אוהב אנשים אדוקים בדתם וקנאים. הם מנסים לכפות את דיעותיהם על כל מי שהם פוגשים”.
“יש לי דת משלי, ואני מרוצה ממנה”.
יתכן ששמעת אמירות כאלה מאנשים שאתה מכיר. יתכן שאפילו נהגת לומר אותן בעצמך לפני שנושעת.
במשך 50 השנה שבהן הכרזתי את בשורת המשיח והכשרתי אחרים לעשות זאת, לא מצאתי בכתבי הקודש כל הצדקה לכך שהערות כאלה ימנעו מאיתנו להכריז את הבשורה.
הצורך שבני אדם ישמעו את הבשורה הטובה על אהבתו וסליחתו של אלוהים הוא עניין של חיים ומוות. בספר קהלת כתוב:
באשר הוא [המוות] סוף כל האדם, והחי יתן אל ליבו [יתן את דעתו על כך] (קהלת ז' 2).
הרצון של כל אדם בא לידי ביטוי במרדנות או באדישות פאסיבית. בעקבות החטא, האופי שלנו הוא מושחת וחסר את אהבתו של אלוהים. איש מאיתנו אינו ראוי לסליחתו של אלוהים ונידון למוות - פירוד נצחי מאלוהים. אבל המשיח אינו רוצה במותו של איש, אלא שכולם יבואו לידי חזרה בתשובה (השנייה לפטרוס ג' 9).
ישוע מעריך את הנפש האנושית עד כדי כך שבשמחה הוא המיר את החיים המושלמים שהיו לו בשמים בחיי עוני, סבל, בושה ומוות, רק כדי לבקש ולהושיע את האובד (לוקס י"ט 10).
משחר נעוריו ובמשך כל חייו הבין ישוע היטב את שליחותו ואת מטרתו. דאגתו לאובדים היתה כה עמוקה, עד שלפעמים הציפו את עיניו דמעות חמלה. ישוע, גבר שבגברים, התייפח. גם שאול השליח הפציר יומם ולילה בפני כל מי שרק היה מוכן להקשיב לו, להתפייס עם אלוהים.
מאז עלו על בימת ההיסטוריה אנשים רבים שליבם התמלא חמלה כלפי בני דורם שהיו מנותקים מאלוהים. מנהיגים רוחניים דגולים כגון ג'ון ווסלי, ד' ל' מודי ובילי סאנדי הקדישו את חייהם להפצת בשורת התקווה ברחבי העולם.
מבשר צעיר ששב לביתו בשל מחלה נשאל מדוע הוא כל כך חסר סבלנות ומעוניין לחזור לעבודתו. הבחור ענה: “אני חושב כל הזמן על אלה שאינם מאמינים ואינני מצליח לישון”.
אלוהים ציווה על כל אחד מאיתנו להכריז את הבשורה הטובה ולבקש את האובדים. הוא אמר: “לכו ועשו את כל הגויים לתלמידים”; “לכו אל כל העולם והכריזו את הבשורה לכל בריאה” (מתי כ"ח 19; מרקוס ט"ז 15). לכן, התפקיד הגדול ביותר שלנו הוא לספר על האהבה והסליחה שאלוהים מציע לאלה שמעולם לא קיבלו את ישוע כמושיע וכאדון.
מניסיוני האישי ומהדברים שלמדתי בדבר אלוהים מצאתי שיש חמישה עקרונות יסוד - עקרונות המשפיעים על חייו של כל משיחי.

המשיח ציווה בצורה ברורה על כל משיחי
המצווה האחרונה שציווה ישוע על המאמינים בו היא לעשות תלמידים. מצווה זו, המכונה בפי הקהילה “השליחות הגדולה”, לא נועדה אך ורק ל-11 התלמידים שהיו אז לישוע, וגם לא רק לשליחיו או למאמינים שנקראו לשמש כשליחים מטעמו. מצווה זו ניתנה לכל מי שמאמין שישוע הוא המשיח והאדון.

בני האדם אבודים בלי המשיח
ישוע אמר: “אני הדרך והאמת והחיים. אין איש בא אל האב אלא דרכי” (יוחנן י"ד 6). דבר אלוהים גם מזכיר לנו ש”אין רפואה [ישועה] באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להירפא [להיוושע]” (מעשי השליחים ד' 12).
בני האדם אכן אובדים ללא המשיח. הוא הגשר היחיד על הפער שקיים בין אלוהים לאדם. בני האדם אינם יכולים להכיר את אלוהים בלעדיו, ואין להם כל תקווה לחיי נצח.

בני האדם אינם אדישים, הם רעבים וצמאים לבשורה
אחת התפיסות המוטעות ביותר שרווחת בימינו בקרב המשיחיים גורסת שאנשים אינם רוצים להכיר את אלוהים. אך בכל מקום שאני מגיע אליו ברחבי העולם אני מוצא ראיות רבות לכך שההיפך הוא הנכון. רוח הקודש עוררה רעב לאלוהים בליבותיהם של מיליוני בני אדם.
גיליתי ש-50%-25% מהלא משיחיים ברחבי העולם מוכנים לקבל את המשיח אם מי שסיפר להם עליו הוכשר לכך, התמלא בכוח רוח הקודש וניגש אליהם בצורה הנכונה. אני מאמין שעם אחוז זה נמנים גם חלק מבני משפחתך, משכניך ומחבריך לעבודה, וגם אנשים שאינך מכיר ושאלוהים עשוי להדריך אותך אליהם. הם מוכנים לשמוע בצורה מרעננת ופשוטה את הבשורה הטובה על אהבתו וסליחתו של אלוהים.
ישוע אמר שהשדות בשלים ומוכנים לקצר. האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להיות אנוכיים ביחס לבשורה, לאור ההוכחות לכך שבני אדם רבים רעבים לאלוהים? אם נספר להם על אמונתנו במשיח, נוכל לשנות את העולם.

לנו, המשיחיים, ניתנה המתנה הגדולה ביותר שניתנה למין האנושי: מתנת חיי הנצח, שאותה אנחנו מקבלים עם המשיח ברגע לידתנו הרוחנית (יוחנן ג' 16).
המשיח קם לתחייה! אנחנו משרתים מושיע חי! הוא חי בקרבנו במלוא כוח תחייתו, וגם מבטיח לנו חיי נצח. הוא מת על הצלב במקומנו, בגלל החטאים שלנו, וקם מן המתים. באמצעותו יש לנו קשר ישיר עם אלוהים, וקשר זה, שלום זה, מתנת חיי הנצח, עומדים לרשות כל מי שמקבל אותו.

אהבתו של ישוע כלפינו ואהבתנו כלפיו מחייבות אותנו לספר עליו לאחרים.
ישוע אמר: “המחזיק במצוותי ושומר אותן הוא האוהב אותי...” (יוחנן י"ד 21). במילים אחרות, הוא מודד את אהבתנו כלפיו על פי מידת הכנות שהציות שלנו. הוא הבטיח שאם נציית למצוותיו, הוא יתגלה לנו:
והאוהב אותי - אבי יאהב אותו; גם אני אוהב אותו ואגלה לו את עצמי (יוחנן י"ד 21).
למה עלינו לציית? בכל מה שקשור להכרזת הבשורה, אנחנו מצווים ללכת אל כל העולם ולהכריז את הבשורה הטובה.
עזרה במילוי השליחות הגדולה היא גם חובה וגם זכות. אנחנו מכריזים את הבשורה כי אנחנו אוהבים את המשיח. אנחנו מבשרים כי הוא אוהב אותנו. אנחנו מבשרים כי אנחנו רוצים לכבד אותו ולציית לו. אנחנו מבשרים כי הוא ממלא אותנו באהבה מיוחדת לזולת.
אלוהים רוצה שתבשר בגלל ההנאות שהוא מציע לאנשים שפותחים את ליבם למשיח:
- הם הופכים בנים לאלוהים
- הגוף שלהם הופך להיכל אלוהים
- הם מקבלים סליחה על כל חטאיהם
- הם מתחילים לחוות את שלומו ואת אהבתו של אלוהים
- הם מקבלים את הדרכתו של אלוהים ואת מטרתו לגבי חייהם
- חייהם משתנים באמצעות כוחו של אלוהים
- מובטחים להם חיי נצח
אלוהים רוצה שתכריז את הבשורה גם בגלל ההנאות שאתה תזכה להן. הכרזת הבשורה תגביר את מידת הבגרות שלך כמאמין, תגרום לך להתפלל וללמוד את דבר אלוהים, ותעודד אותך להיות תלוי במשיח. תיהנה מהזכות ומהכבוד העצומים של כל נציג של ישוע בעולם (השנייה לקורינתים ה' 20).
רוח הקודש באה כדי לתת לך את הכוח לעשות זאת (מעשי השליחים א' 8). האם אינך רוצה לספר למישהו אחר על הדבר היקר ביותר שיש לך?
שאלתי משיחיים ברחבי העולם כולו, צעירים וזקנים, עשירים ועשירים, צעירים וותיקים באמונתם, שתי שאלות. שאלות אלה הפניתי גם למשיחיים המפורסמים ביותר בעולם. התשובות תמיד היו זהות, ולא משנה את מי שאלתי:
1. מהי החוויה החשובה ביותר בחייך? “להכיר את ישוע המשיח כמושיעי.”
2. מהו הדבר החשוב ביותר שאתה יכול לעשות עבור הזולת?
“לעזור לו להכיר את המשיח.”
אם אתה משיחי, אין ספק שתיתן את אותן תשובות לשאלות אלה. אך אם אתה כמו רוב המשיחיים היום, קרוב לוודאי שמעולם לא הדרכת איש למשיח, אבל רוצה לעשות זאת, ויודע בליבך שזהו הדבר שאלוהים קרא לך לעשות.

מהירות הקול
לפעמים דומה הכרזת הבשורה למעבר על מהירות הקול. כשמטוס עובר את מהירות הקול נשמע פיצוץ על קולי. וכשמזכירים את שמו של ישוע ואת האמונה בו עלולה להיווצר אווירה של מתח ועצבנות.
הפיצוץ הראשון נשמע אחרי שאנחנו מזכירים לראשונה את שמו של ישוע ומציינים כמה חשוב להכיר אותו, כשאנחנו מסבים את נושא השיחה מענייני חברים, אופנה, פוליטיקה, עבודה, ספורט או כל נושא אחר לעניינים רוחניים, ולכן לא תמיד קל לעשות זאת.
הפיצוץ השני נשמע כאשר אנחנו מכריזים את הבשורה. בנקודה זו שוב מסתמנת אותה תחושה של עצבנות. אבל עלינו להתגבר עליה מכיוון שאנשים רבים, לאחר שהבינו מי הוא ישוע ומה עשה למענם, רוצים לפתוח בפניו את ליבם.
הפיצוץ השלישי נשמע כשאנחנו שואלים את האדם שאנחנו מבשרים לו אם ברצונו לפתוח את ליבו לישוע. שלב זה הוא הקשה ביותר, אך גם החשוב ביותר. לעיתים קרובות אנחנו מספרים למישהו כיצד ניתן להיוושע ואחר כך עוזבים אותו לנפשו. אבל אם לא נציע לו לקבל את ישוע כמושיע ואדון לא נשלים את מלאכת הבישור.

הכנה אישית היא המפתח להכרזה מוצלחת של הבשורה.
כצעד הראשון עליך לוודא שאתה עצמך משיחי. התמסר כליל - במחשבותיך, ברגשותיך, ברצונך - לאלוהים, וקבל את מתנת האהבה והסליחה שהוא מעניק לך באמצעות ישוע המשיח.
כצעד שני ודא שאין בחייך חטא סמוי כלשהו שלא התוודית עליו. אם גישה או מעשה של חטא מעיבים על מערכת היחסים שלך עם אלוהים, הוא לא יוכל לפעול באמצעותך, ותחסר לך השמחה הנחוצה למי שרוצה לשמש כעד פורה של המשיח.
הצעד השלישי הוא להתמלא ברוח הקודש. אם אתה רוצה להיות עד פורה של המשיח, עליך להתמלא ברוחו של אלוהים. בקש מרוח הקודש לשלוט בך ולמלא אותך בכוח - לאפשר לך לחיות חיי קדושה באמונה ולהפוך אותך לעד פורה לתפארת אלוהים.
הצעד הרביעי הוא להתכונן לספר על אמונתך במשיח. לשם כך ודא שהמשיח יושב תמיד על כס המלכות בחייך כאדון בליבך.
למד בעיון את פרק ח' במעשי השליחים. ציין את הכישורים הדרושים להכרזת הבשורה. בקש מרוח הקודש שתעניק לך את הכישורים האלה.

מכשולים אפשריים בהכרזת הבשורה
רשום אחרי כל מכשול כיצד הוא מפריע לך להכריז את הבשורה.
.1 תרדמה רוחנית
 אם אינך מתלהב ממשהו, סביר להניח שלא תדבר על כך. התלהבותם של משיחיים רבים  ואמונתם דעכה בשל בעיות היומיום, רדיפה אחרי חומרנות וחטאים שלא התוודו עליהם. בדומה למאמינים באפסוס, אנשים אלה נוטשים את אהבתם הראשונה.
הדרכים שבהן מפריע לי מכשול זה להכריז את הבשורה:

.2 חוסר הכנה
אין ספק שמי שמכריז את הבשורה חייב להאמין בישוע ולדעת מה הוא מכריז. התפלל על עניין הבישור, ובקש מאלוהים שיכין את ליבך וייתן לך את הגישה הנכונה ואת כוחה של רוח הקודש.
הדרכים שבהן מפריע לי מכשול זה להכריז את הבשורה:

.3 יראת אדם
סביר להניח שלא מאמינים וגם מאמינים ירדפו אותנו, אבל יראת אדם מהווה מכשול (משלי כ"ט 25). ישוע אמר שאלה שפוחדים להודות בו מבכרים את שבחם של בני אדם על פני שבחיו של אלוהים.
הדרכים שבהן מפריע לי מכשול זה להכריז את הבשורה:

.4 פחד מפני כישלון
“הם לא יאמינו. הם לא יקבלו אמת כל כך פשוטה”. אין ספק שיהיו אנשים שידחו את הבשורה, אבל אל תאמין לשקר של השטן כאילו איש אינו מעוניין. ישוע אמר: “שאו עיניכם וראו את השדות, כי לבנים הם ובשלים [זמן הווה!] לקציר” (יוחנן ד' 35).
וגם: “הקציר רב, אבל הפועלים מעטים. לכן התפללו אל אדון הקציר שישלח פועלים לקצירו” (מתי ט' 37-38).
הדרכים שבהן מפריע לי מכשול זה להכריז את הבשורה:

.5 החשש שמאמין חדש שזה עתה נושע לא יתמיד באמונתו
קרא את משל הזורע (מתי י"ג 1-23). הזרע של דבר אלוהים נופל על האדמה שבצידי הדרך   או על אדמה סלעית או קוצנית או פורייה. יש משיחיים שכן יהפכו לתלמידים. הַמשך לחפש תלמידים אלה בנאמנות!
הדרכים שבהן מפריע לי מכשול זה להכריז את הבשורה:

.6 חוסר מיומנות
מאות סקרים מלמדים שרוב המשיחיים בימינו מאמינים שעליהם להכריז את הבשורה ואף רוצים לעשות זאת. יחד עם זאת הם אינם מקבלים הכשרה מעשית שתעזור להם להתמודד עם חששותיהם ולהכריז את הבשורה ביעילות. התוצאה היא רגשי אשם: הם יודעים שעליהם לבשר אך מהססים, מכיוון שאינם יודעים כיצד לעשות זאת.

הידיעה על כך שהמשיחיים הראשונים קיבלו את רוח הקודש בחג השבועות נפוצה במהירות ברחבי ירושלים. קהל גדול התאסף כדי להבין את פשר התופעה. כיפא, שהיה מלא בכוח רוח הקודש ונתון לשליטתה, פנה אל הקהל הסקרן.
מי היו האנשים בקהל? חלקם נכחו בצליבתו של ישוע וצעקו לפילטוס: “צלוב אותו” ו”דמו עלינו ועל בנינו” (מתי כ"ז 22,25). יתכן שחלקם היו אלה שכיפא גידף כשהתכחש למשיח (מתי כ"ו 74-73).
בנסיבות מאיימות אלה היה כיפא חייב לסמוך על דבר אלוהים, על תפילה ועל רוח הקודש. מטרת שיעור זה היא ללמד על השימוש שיש לעשות בדבר אלוהים במהלך הכרזת הבשורה, ועל תוצאותיו של שימוש זה.

האם אתה רוצה שיקיריך, ידידיך ושכניך יאמינו בישוע? אם כן, התחל להכריז בתפילה שהם שייכים לאלוהים. לך בעקבות הדוגמה שהציב לנו ישוע, הכוהן הגדול שלנו, שתפילתו מתועדת ביוחנן י"ז 20: “לא רק בעדם אני מבקש, אלא גם בעד המאמינים בי על יסוד דברם”.
בדיוק כפי שישוע התפלל שרוח הקודש תפעל בחיי תלמידיו, כך גם אנחנו יכולים להתפלל שרוח הקודש תשכנע את הלא-מאמינים ותעורר בהם רצון עז להכיר את אלוהים. שאול השליח ומחברים אחרים בברית החדשה התפללו תכופות עבור אחרים ולא רק עבור עצמם.
אלוהים רוצה אומנם שכולם יבואו לידי תשובה, אך הוא מעדיף לעשות זאת בעקבות תפילותיו של מאמין שאכפת לו. רק אז הוא משחרר את רוח הקודש לפעול בליבו של האדם שעבורו התפללו. במאמצינו להדריך אחרים למשיח עלינו לדבר תחילה עם אלוהים על בני אדם, ואחר כך לדבר עם בני אדם על אלוהים. אם נקפיד על סדר זה, נזכה לתוצאות הרצויות.
מכיוון שאלוהים אינו רוצה שיאבד איש, ומכיוון שהוא מבטיח לענות על כל תפילה התואמת את רצונו (הראשונה ליוחנן ה' 15-14), אנחנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שהוא יענה על תפילותינו ויושיע את האנשים שעבורם הוא הדריך אותנו להתפלל (פיליפים ב' 13).
התפילה היא המקום האמיתי שבו מדריכים בני אדם למשיח. הכרזת הבשורה הטובה אינה אלא איסוף הפרי.
שיעור זה נועד ללמד שהתפילה מילאה תפקיד חיוני בהכרזת הבשורה בקהילה הקדומה. 

כשאתה מדבר על ישוע, צפה לכך שאלוהים ישתמש בך. ישוע הבטיח את משאביו העל-טבעיים לכל מי שיצטרף אליו במילוי השליחות הגדולה.
כוח התחייה מובטח לך באמצעות כוחה של רוח הקודש. אלוהים מכבד את עדותו הנאמנה של כל מי שבוטח בו.
מבוכה וחשש ממה שיאמרו אחרים מעיבים על העדות שלנו. סטפנוס היה שַמש (מעשי השליחים ו' 5-2), לא שליח. הוא הובא בפני המתנגדים המרושעים ביותר למשיחיות. הוא יכול היה לסגת מחשש שלא יוכל לעמוד בפניהם, אך הפקיד את עצמו בידיה של רוח הקודש. נאמנותו למשיח, שבה הוא עמד אפילו עד מוות בסקילה, נגעה לליבם של אנשים רבים, והניחה את היסודות לישועתו של שאול השליח.

הבשורה חייבת להגיע למי שטרם שמע אותה, ובכל מחיר.
לפני מספר שנים נערך באנגליה כינוס, בראשותו של המלך ג’ורג’. במהלך נאומו נתקל מישהו בחוטי החשמל של רשות השידור הקולומביאנית, קרע אותם וקטע את השידור. הטכנאי הראשי הרים את החוטים בידיו והצמיד אותם זה לזה.
במשך 20 דקות עבר הזרם דרכו, בזמן שהצוות עסק בתיקונים. ידיו נכוו קלות, אך דבריו של המלך עברו דרכן למיליוני מאזינים.
אלמלא אומץ ליבו של הטכנאי לא היו מגיעים דבריו של המלך ליעדם.
ישוע, מלך המלכים, בחר להעביר את מסר הישועה שלו לעולם אובד וגוסס דרך כלים אנושיים. המסר חייב להגיע למי שטרם שמע אותו, ובכל מחיר. כל משיחי נאמן ונכון הוא כלי אנושי שבאמצעותו מגיע קולו של המלך לאלה שלא נושעו.
הציות לקריאתו של אלוהים נושא בחובו הבטחה גדולה:
והמשכילים (החכמים, אנשי אלוהים) יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (דניאל י”ב 3).
הכרזה יעילה של הבשורה פירושה נקיטת יוזמה: לספר על המשיח לאחרים בכוח רוח הקודש, ולהשאיר את התוצאות בידיו של אלוהים. אין עוד חוויה שמשתווה לזה לאלוהים. האם תצטרף אלי בהרפתקה גדולה זו?